תיאטרון | ביצוע מאופק וטוב ל"הים הכחול העמוק" בבית ליסין

נקודת המוצא של "הים הכחול העמוק" מאת המחזאי הבריטי טרנס ראטיגן היא ניסיון התאבדות שנמנע. הסטר, גיבורת המחזה, הייתה נשואה לביל, שופט מבוסס וגם אדם חביב למדי. חייה היו בבואה בורגנית מושלמת - היו לה מעמד, ממון ופנאי להגשמה עצמית כציירת חובבת. אלא שאז היא פגשה בפרדי, טייס ניסוי פרוע הצעיר ממנה בכמה שנים טובות, ועזבה הכול למענו. פרדי, כך התברר לה עד מהרה - ואולי היא ידעה מאז שנסחפה, והדחיקה - לא מסוגל היה להחזיר לה את ים האהבה שבו חשקה, וערב אחד היא נשברת.

על פניו, יש כאן את כל המרכיבים שזועקים מלודרמה רגשנית, שכבר ראינו ושמענו כמותה אינספור פעמים על הבמה, על המסך ואיפה לא. אלא שזה גם המקום שבו מגיע הטוויסט במחזה החכם הזה, שהופך אותו לחידה מסקרנת להתעמק בה. הטוויסט הוא דמותה המאופקת של הסטר, שלא רק שאינה משחקת את המשחק המלודרמטי וההיסטרי "המצופה ממנה" כאישה שבורת לב, אלא עושה את ההיפך הגמור.

רגעים ספורים בלבד חולפים לאחר ששכניה הריחו את הגז דולף מדירתה ומנעו ממנה מלהשלים את משימתה, והיא כבר מסתובבת נינוחה ובשליטה מוחלטת, מוזגת יין ומנהלת שיחות רגועות להטריד עם סביבתה כאילו דבר לא ארע. היא כל-כך רציונלית ושלווה כלפי חוץ, שאי אפשר שלא להישאר מהופנטים אל בחירותיה, ולימור גולדשטיין (שחולקת את התפקיד עם הלנה ירלובה) מגישה את הריחוק הבריטי הזה בדיוק מושלם. היא פגיעה, ועם זאת עוצמתית. תלותית, ועם זאת אוחזת את גורלה בידיה ולא נכנעת לחזור אחורה, אל אזור הנוחות המשייט לו על פני הים. דמות לא שגרתית הבוחרת לצלול אל מעמקי הנפש בים הכחול העמוק כשעיניה פקוחות לרווחה, עם טמפרמנט טרגי מן הזן המלכותי, שמזכיר לא פעם את נשות "הכתר", סדרת המופת מבית נטפליקס.

בסך הכול 24 שעות הן מסגרת הזמן של עלילת "הים הכחול העמוק", עם לא פחות משמונה דמויות שמשתתפות בו - ולזכותו של ראטיגן המנוח, של המתרגם עידו ריקלין, ושל אלון אופיר שביים בתבונה וברגישות, הקהל לומד להכיר היטב כל אחת ואחת מהן. הן מאופיינות ונהירות באופן יסודי כל-כך, שהמחזה יכול לפנות לאיזה כיוון שהוא רק ירצה מבלי לאבד מן האמינות שלו. שילוב מדויק בין מחזה כתוב היטב ובין ביצוע דרמטי מעולה, וכמו במקרה של הסטר-גולדשטיין, מבלי להגזים דבר ולסחוט את ההדק הרגשי באופן מלאכותי.

זה מרשים ויפה, וזה גם המקום לציין את צוות השחקנים שהעמיד לו תיאטרון בית ליסין, שמעצב אותן ניואנס אחר ניואנס. החל ברביעייה המובילה בראשות לימור גולדשטיין והשלישייה הגברית הדרמטית נדב נייטס, לירון ברנס ונמרוד ברגמן - כל אחד מהם עם תצוגה מדויקת עד לשבריר עווית הפנים וחיתוך הדיבור. וכלה ברביעייה התומכת עם נעמה שפירא, מאי קשת, ויקטור סבג ועופר רוטנברג. ולסיכום, דרמה דחוסה ועשויה היטב שאינה נופלת לקלישאות.