"כולם נהיו עדי מדינה כי הם הבינו שהם עבריינים, אני לא עבריין"

"יש למפלגה יכולת להחליט מה הם רוצים לעשות עם הכסף הזה, ובתנאי שזה עומד גם במטרות שלנו. ואני רוצה להסביר שזה הכלי הדמוקרטי של המפלגות להביא את רצון העם לידי ביטוי", כך הסביר הבוקר מתן דהן, מייסד עמותת איילים הנאשם במתן שוחד במסגרת פרשת ישראל ביתנו. "נתנו להם כספים קואליציוניים, והם מעוניינים לבטא את האג'נדה שלהם באמצעות הכסף הזה במסגרת שיתופי פעולה עם ארגונים כמונו. זה כל הסיפור של התיק הזה".

עדותו של דהן נמשכה היום (א'), זה יומה השני, בפני השופט צבי גורפינקל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לצד דהן, נאשמים גם דני קליגסברג, מי שייסד איתו את עמותת איילים, וכן סטיבן לוי, מי שעבד כלוביסט במשרד לוביסטים שסיפק שירות לעמותת איילים. במקביל, מתנהל באולמו של השופט ירון לוי משפטם של הנאשמים בקבלת השוחד במסגרת אותה פרשה, ובראשם סגנית השר ומזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו לשעבר - פאינה קירשנבאום.

לאחר שבשבוע שעבר התמקדה עדותו של דהן בתיאור נרחב אודות אופן ההתנהלות של העמותה מול מפלגת ישראל ביתנו ומפגלות אחרות בנושא של גיוס תרומות, הבוקר התמקדה עדותו, בין היתר, במקרים ספציפיים בהם הוצעו לעמותה תרומות ושיתופי פעולה על ידי דאוד גודובסקי, מי שהיה ראש אגף הארגון של המפלגה, ונחשב ליד ימינה של קירשנבאום.

באחד מהמקרים עליהם העיד דהן, הציע גודובסקי לסייע בגיוס תרומה בסך 3 מיליון דולר מאוליגרך כלשהו. דהן הסביר שההצעה עוררה אצלו סימני אזהרה: "אמרתי שנשמע לי קצת הזוי שאדם שלא מכיר את העמותה, לא הסתובב איתי בכפרים, יחליט להעביר 3 מיליון דולר". דהן העיד שהתעקש לקבל מגודובסקי פרטים אודות התורם, ומה המניעים שלו, ושיבוא להתרשם בעצמו מפעילות העמותה, ומשלא קיבל את מידע, החליט לוותר על התרומה. "ראיתי שהוא מתמהמה בהעברת הנתונים, ואז אמרתי שנראה לי שזה לא מתאים, וכך זה הסתיים", העיד דהן.

מקרה נוסף לגביו התייחס דהן בעדותו הייתה העסקתו של מיכאל צ'ופנס, מי שהיה בעלה של העוזרת של פאינה קירשנבאום, ונחשב לפי התביעה כמקורב לקירשנבאום וגודובסקי. צ'ופנס הועסק על ידי העמותה במסגרת פרויקט משותף לעמותה ולמפלגת ישראל ביתנו שעסק בחיזוק עסקים בדרום הארץ בתקופת מבצע 'צוק איתן'. על פי כתב האישום, לאחר סיום פעילות העימות ביקש גודובסקי מדהן להמשיך להעסיק את צ'ופנס למספר חודשים נוספים, על אף שבשלב הזה לעמותה לא היה עוד צורך בשירותיו, והוא אכן הועסק באופן פיקטיבי חודשיים נוספים.

דהן טען שבשלב הזה לא עסק בכלל בנושא העסקת העובדים בעמותה ובאישור שכרם, ולכן על אף שהיה מודע לכך שצ'ופנס הועסק בעמותה, לא הייתה לו סיבה לחשוד שהדבר נעשה באופן פיקטיבי: "אני בכלל באותו זמן לא אישרתי תשלומים למשכורות לעובדים. איך אני יכול לאשר משכורת לעובד, אם אין לי יכולת לדעת אם הוא עובד? אז מבחינתי דאוד מבקש המשך העסקה, זה מתקשר לפרויקט של דרום אדום, גם נחמי (גייניס, מנכ"לית העמותה - ב"ש) העידה פה שהיא רצתה להמשיך את הפרויקט, אבל מבחינתכם (התביעה) כולנו שקרנים. המנכ"לית היא זאת שמקבלת עובדים לעמותה".

"נזהרתי מדאוד"

בכתב האישום מיוחסת לעמותת איילים שיטה נוספת שבאמצעותה מימנה את הצרכים של מפלגת ישראל ביתנו: העסקת חברת הכנסת לשעבר של המפלגה, ליה שמטוב. התביעה טוענת שגודובסקי הציע לדהן עסקה של העברת מיליון וחצי שקל נוספים מהמפלגה לעמותה, בתמורה להעסקתה של שמטוב, והעסקה לא יצאה אל הפועל רק בגלל פתיחתה של החקירה בנושא. דהן מסביר כי לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי של העמותה, התכוון להתנות את אישור ההתקשרות בקבלת אישור מראש ממשרד מבקר המדינה: "אמרתי לסטיבן (לוי, הלוביסט שחיבר בין העמותה למפלגה - ש"ב) שאם נחליט לעשות את זה, בגלל הרגישות שקיימת פה, שמדובר בחברת כנסת לשעבר ויש כסף שעובר, נפנה למבקר המדינה".

דהן הסביר שהתביעה מבססת את האישום בנושא העסקת שמטוב על האזנת סתר לשיחה בין סטיבן לוי ובין גודובסקי, אך שבפועל לוי לא הבין נכון את המצב, וממילא לא היה לו המנדט לאשר את ההסכם בשם העמותה: "איך סטיבן יכול להחליט מה כן ומה לא? הוא עובד שכיר במשרד, לי יש יועצים משפטיים, מנהל כספים. להאשים אותו כמתווך לשוחד זה בלתי נתפס".

בנוגע לבקשת המפלגה כי העמותה תממן מדליות שהמפלגה תחלק לותיקי מלחמת העולם השנייה, הסביר דהן כי מכיוון שאכן מדובר בבקשה לשיתוף פעולה שלא קשורה למטרות העמותה, הוא סרב שהדבר ימומן מכספי העמותה, והציע לחפש למפלגה תורם חלופי שיממן את המדליות. "דאוד פנה אלי בבקשה לקנות מדליות לווטרנים, אמרתי לו שזה לא יכול לצאת מהעמותה, כי זה לא קשור למטרות העמותה, אבל שאני יכול לבדוק עם דני (קליגסברג, מייסד נוסף של העמותה - ש"ב) אם הוא יכול למצוא תורם שהנושא מעניין אותו. דני לא מצא תורם, ובזה נגמר העניין. לא הסכמתי שזה יבוא מכספי העמותה", העיד דהן. 

דהן מוסיף כי בשלב הזה, בסמוך למועד שבו החל השלב הגלוי של החקירה, הוא התחיל לחשוד יותר ויותר בבקשות של גודובסקי, עד שהחליט להתנער ממנו לחלוטין: "אני נזהרתי מדאוד, כי למרות שעשינו דברים נפלאים ביחד, לקראת הסוף הוא התחיל לבקש בקשות שהגוון שלהן מתחיל להיות לא ברור, ומתקרבים לבחירות. השיא של ההתדרדרות זה שאני מגיע אליו לישיבה, והוא לוקח לי את הטלפון. מבחינתי לוקחים לי טלפון כשאני מגיע לחמ"ל בצבא. ואז אני אומר לדני (קליגסברג) שאני לא רוצה יותר שום קשר עם האדם הזה. אמרתי להם שאנחנו לא מבינים עד הסוף את מה שקורה, אז לא קיאקים, ולא מדליות, ולא כלום".

דהן ביקש לנצל את ההזדמנות, וביקש בסיום החקירה הראשית שלו להתייחס לתחושותיו מחקירתו במשטרה במסגרת הפרשה: "הבנתי שמחפשים להרשיע אותנו, לא מנסים לחלץ את האמת. ביקשתי שיפסיקו לעשות עלינו מניפולציות. החשש שלי שהם הגיעו לחקירה עם התזה של הקונספירציה. החוקרים לא האמינו שיכול להיות שעברו כספים, וזה הסיפור. כולם נהיו עדי מדינה כי הם הבינו שהם עבריינים, אבל אני לא עבריין".

דהן: שופכים את הדם שלנו

במסגרת החקירה הנגדית של דהן, אשר התבצעה על ידי עו"ד יונתן קרמר מהמחלקה הכלכלית מפרקליטות המדינה, התלהטו הרוחות באולמו של השופט גורפינקל. דהן סרב להשיב לחלק משאלותיו של קרמר, והטיח בתביעה טענות קשות: "אתם אנשים מגעילים. אני לא אמשיך לשתף פעולה עם החקירה, אנחנו לא נתן שחקירות במדינה הזאת ימשכו ככה, זאת הפקרות. שופכים את הדם שלנו, בשביל שאתם תחקרו. אתם רואים עבריינים כל היום, ואתם כבר לא מסוגלים לזהות שיח נורמטיבי."

דהן טען שכתב האישום הוגש נגדו בשל "פוליטיקה קטנה" של המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ושפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), יחידה נוספת בפרקליטות שעוסקת בתיקי שוחד מורכבים, לא היו מגישים כתב אישום במקרה שלו: "ליאת בן ארי (פרקליטת המחוז) בחיים לא הייתה מגישה את הכתב אישום הזה. זה פוליטיקה, זה הכל אגו. וגם גורמים בכירים בפרקליטות אומרים את זה." והמשיך להטיח בתובעים: זה לא שוחד, אף אחד לא קורא לזה שוחד, אתם עושים פה גם טעות מוסרית וגם טעות משפטית. כל התזה שלך זה שאנחנו מושחתים, אז איך אתה רוצה שאני אשתף פעולה עם החקירה הזאת?"

בשלב הזה, כאשר ניסה השופט גורפינקל להרגיע מעט את הרוחות, באמצעות הפניית שאלות לתובעים בתיק, התפתח דו שיח מעניין בינו לבין עו"ד קרמר. הדיון שנערך בין השופט לתובע שפך אור על ההבחנה שמבקש השופט גורפינקל לערוך בין סיטואציה של העברת כספים קואליציוניים בתמורה להקצאה חוזרת של חלק מהסכום למטרות ציבוריות משותפות לעמותה ולמפלגה (שיטה שהפרקליטות מגדירה כיחסים שוחדיים לכל דבר), ובין מצב של הקצאת כספים חוזרת למטרות שאינן מתיישבות עם מטרות העמותה:

תובע: "הטענה שלנו היא שסיכום מראש על נתח מסוים מתקציב שתעביר מפלגה לגוף, זה מהווה טובת הנאה לאותה מפלגה. המפלגה יודעת שמשתלם להעביר כסף לאותו גוף שהיא הגיעה איתו לסיכום הזה."

שופט: "זה המשמעות של הכסף הזה, לא?"

תובע: "לא, לא פרויקט משותף של המפלגה והעמותה, זה חוסך הוצאה למפלגה."

שופט: "אם העמותה הסכימה לממן משהו שלא משמש את מטרות העמותה, זה שוחד. אבל אם שניים נהנים כאן, גם המפלגה וגם העמותה, אני שואל לגבי זה, אני עדיין לא קובע אם זה בסדר או לא"

תובע: "המפלגה לא רשאית לקבוע מה יהיו השימושים הספציפיים, אם השיחות בין מתן לדאוד היו שיחות של כמה אתה מצפה ממנו להשקיע בקידום עולים בכפרים, אז לא היינו פה. אבל יש פה פרויקטים משותפים עם המפלגה, חוסכים הוצאות למפלגת ישראל ביתנו. לדוגמא, רוצים לממן העסקה של קלגנוב, אז משלמים לו שכר."

שופט: "אם מדובר בהעסקה של אדם שהם ממילא היו צריכים להעסיק, אז זה שהוא מקורב..."

התובע: "זה לא המצב, יש פה עניין של נתח שחוזר למפלגה"

שופט: "אז זה חוזר למטרות המפלגה, איך זה פסול?"

התובע: "זה חוסך הוצאות למפלגה. זאת טובת הנאה. ברור שהמפלגה תעדיף להעביר כספים לגוף כזה. במקרה של היח"צ, פאינה צריכה לשלם על יח"צ, והם משלמים על זה. יש פה טובת הנאה. זה קורה גם עם התקציבים, הדברים כרוכים, לא מעבירים את הכסף ואחרי זה מבקשים, אלא אומרים שחלק מהתקציב שיעבור, נתח ממנו ילך לאותם פרויקטים שמקדמים א המפלגה."

דהן וסנגורו, עו"ד ירון קוסטליץ, המשיכו לכל אורך החקירה הנגדית להטיח האשמות במחלקה הכלכלית בפרקליטות, אשר אנשיה מנהלים את התביעה. לאור זאת, שאל אותם השופט גורפינקל מדוע הם לא העלו את כל הטענות האלה בשימוע שנערך לנאשם לפני הגשת כתב האישום. גורפינקל הניח שהשימוע נערך בפני פרקליט המדינה:

השופט: "לא הלכתם לשימוע? כי אתם באים בטענות כל הזמן למחלקה הכלכלית"

קוסטליץ: "בוודאי שהיינו בשימוע, אבל אצל המחלקה הכלכלית"

השופט: "לא נתנו לכם להגיע לגורם מעל?"

קוסטליץ: "לא. ביקשנו להגיע לפרקליט המדינה, אבל הוא סרב להיפגש איתנו."