לעצור את בריחת רווחי ההייטק לחו"ל

כל מוצר חדשני, החל מגוגל, פייסבוק, נטפליקס ואחרים נתקל לרוב בתחילה באותן תגובות סקפטיות: "זה לא טוב", "זה לא יעבוד"; כל זאת רגע לפני שהמוצר הופך להיות נחלת הכלל בבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם?"

משרד האוצר השיק בשנה שעברה את קרנות ההייטק. מדובר בקרנות שנוצרו כחלק מתפיסה אסטרטגית רחבה שתכליתה להקטין את התלות של התעשייה עתירת הידע בהשקעות מהעולם, ולהגדיר את ההשקעות המקומיות בתעשייה המובילה של ישראל.

הקרנות רק יצאו לדרך, וכבר יש מי שבחר לבטא "התנגדות" למוצר החדשני ויוצא הדופן הזה. ניתוח הטיעונים נגד קרנות ההייטק מעיד כי מדובר כאן שוב בחשש מפני החדש, באי-הבנת האסטרטגיה הרחבה ובהיכרות לא מספיק מעמיקה עם הענף.

ענף ההייטק הוא הקטר של הכלכלה הישראלית. היסודות שהוא הניח בתעשייה ובכלכלה משפיעים גם על ענפים אחרים, כמו הביוטק, הפודטק וגם החדשנות בתחום הרכב. קטר התעשייה עתירת הידע מושך את הכלכלה הישראלית כולה למעלה, אבל הוא נוסע בחצי כוח. כאשר בוחנים את המשמעויות האסטרטגיות של הענף רואים שלאחר ההשקעות הגדולות בידע, בכוח האדם ובניסיון המקצועי (חלקו במערכות הביטחון), התעשייה שלנו מוכרת ל"זרים" את ליבת הנכסים האינטלקטואליים שלה כבר בשלבים מוקדמים של התפתחות הטכנולוגיה.

העולם רוכש בכסף גדול ידע ישראלי נדיר; והמדינה, היזמים והמשקיעים מממשים סכומים נמוכים בהרבה ממה שיכלו אילו היו מנהלים את ההשקעות מעט אחרת. הידע נודד. פסי הייצור מוקמים מעבר לים.

בריחת הכסף לחו"ל, אחרי ההשקעה, הידע והמוניטין שהמדינה עבדה במשך שנים רבות לגדל ולטפח, היא בעיה גיאו-אסטרטגית ברמה הלאומית. תעשיית ההייטק הישראלית מוחזקת היום על ידי סינים ואמריקאים. הישראלים הפכו ל"מוחות להשכיר". קרנות ההייטק הן פתרון מבריק, יעיל ונכון לציבור ולמשקיעים המוסדיים, אשר בא לענות על הבעיה הלאומית, בגיבוי חסר תקדים של המדינה.

קרנות ההייטק הן הזדמנות לכל משקיע ישראלי ליהנות מפירות הקטר המוביל של המשק. הקבוצות מנוהלות בידי אנשים עם רקורד מוכח בהשקעות בכלל ובתעשייה בפרט, כגון דדי פרלמוטר, שהוביל את העולם אל המחשב הנייד באינטל; אורי לוין שהקים את waze; ואמיר גלאור, שהקים 20 קרנות בסין וקיבל את הפרס הגבוה ביותר על תרומתו זו מראש ממשלת סין. לכל אחת מארבע הקרנות הזוכות ישנה אסטרטגיה משלה, שהושקעה בה מחשבה רבה, תוך מעורבות של אנשי מקצוע הטובים ביותר בתחום.

המודל הישן של קרנות ההון סיכון ברובו אינו מייצר עוד רווחים. הקרנות החדשות מביאות גישה חדשנית עם סיכון מופחת, לאור רשת הביטחון שמספקת המדינה. זהו מודל שהוכח כמוצלח במספר מדינות, כמו נורבגיה.

נכון, אין השקעה נטולת סיכון. אבל יש בקרנות ההייטק החדשות נתוני פתיחה טובים.

אם בנקים וגורמים בעלי עניין נוספים ימשיכו לקבור את היוזמה, התוצאות יהיו הרות אסון. ישראלים ישקיעו בהייטק דרך קרנות זרות, והכסף לא יישאר במדינה. הבנקים צריכים לקבל החלטה אסטרטגית - אם הם פועלים למען הציבור במקום שבו הם משגשגים ופועלים, או שהם ממשיכים להתעלם מטובת המשק ומטובת המשקיעים.

הרפורמה האדירה בענף ההייטק, הצעדים החשובים שעשה משרד האוצר, והשותפות הנבנית עם המגזר הפיננסי המקומי, כל אלה מחזקים את העצמאות הישראלית ומבטיחים את שגשוגה של התעשייה עתירת הידע לשנים רבות קדימה.

■ הכותב הוא מייסד ומנכ"ל תמיר פישמן ושותף-מנהל בקרן אקליפטוס שמשתתפת במכרז על קרנות ההייטק.