"הגיע הזמן להתעורר כי האורות האדומים כבר נדלקו"

על התחרות בענף המלט: "אני חושש שעוד נגיע למצב שבו ארדואן יוכל להחליט להטיל עלינו אמברגו מלט" • והעימות עם איראן: "אם הייתי יושב בטהרן, הייתי מאוד-מאוד-מאוד מודאג מהיכולות של צה"ל" • משה קפלינסקי, מנכ"ל יצרנית המלט נשר ולשעבר סגן הרמטכ"ל, בראיון לוחמני

משה קפלינסקי / צילום: יונתן בלום
משה קפלינסקי / צילום: יונתן בלום

משה קפלינסקי בוער. הלוחם, שאת רוב חייו הבוגרים העביר על מדים ירוקים עם כומתה חומה מתחת לכותפת ותג מרובע עם ציור של עץ זית ירוק על רקע צהוב, ושימש מפקד סיירת וחטיבת גולני, המזכיר הצבאי לראש הממשלה המנוח אריק שרון, אלוף פיקוד מרכז וסגן הרמטכ"ל, נמצא זה כעשור בזירת הקרבות של המגזר העסקי. ארבע שנים שימש מנכ"ל בטר פלייס (ראו מסגרת בהמשך) וזה שש שנים שהוא מכהן כמנכ"ל מונופול המלט נשר.

על פניו, על מה לו להלין? נשר הוא מן המונופולים הגדולים ורבי הכוח במשק הישראלי, שהיה אף לאחד ממושאי הביקורת של המחאה החברתית ב-2011 על שום חלקו של מחיר המלט בתשומות הבנייה ובמחירי הדיור מרקיעי השחקים. אבל קפלינסקי מלין גם מלין: ממרומי ממגורות הקלינקר שבמפעלי נשר ברמלה, הוא רואה עננה קודרת שמאיימת על התעשייה, על הייצור הישראלי ועל העצמאות של המשק.

"זה הוצאת קווי ייצור לחו"ל, זאת הרגולציה שחונקת, אין כאן שום תוכנית אסטרטגית לעוד שנה, שנתיים, שלא לדבר על עשר. כלום", הוא מפנה אצבע מאשימה אל מקבלי ההחלטות. "תבינו, עם משמעויות של מצב ביטחוני בעייתי ועם עלויות ייצור גבוהות התעשיינים הישראלים ידעו להתמודד. אבל אנחנו לא יודעים להתמודד עם חוסר הוודאות, עם הרגולציה שמשתנה, עם הקיפוח והעדפה של יבוא על פני ייצור מקומי. ואחרי שש שנים בתפקיד מנכ"ל נשר, אני חושב שאני יכול להרשות לעצמי לדבר בשם התעשיינים".

אתה מבין איך זה נשמע כשמנכ"ל של מונופול כל-כך דומיננטי מתלונן על קיפוח?

"לא באתי לכאן בשביל להתבכיין, אבל הגיע הזמן להתעורר, כי האורות האדומים כבר נדלקו. אנחנו סוגדים לסטארט-אפ ניישן שבסוף עושה אקזיט לחו"ל, ואנחנו שומטים את הקרקע מתחת לתעשייה המסורתית שלנו. חוץ מצה"ל וכמה מערכות נוספות, אין כאן הנהגה או ניהול שמתאפיינים בחזון, אומץ, אופק, שכל ישר, חשיבה ותכנון לטווח הארוך. אני מחפש אותו, את המנהיג שייקח ויוביל את התעשייה המסורתית קדימה - אבל אני לא מוצא.

"אני מסתכל על הממשלה שלנו, על המדיניות ועל הרגולציה שלה, רואה איך היא מקריבה את התעשייה המסורתית על מזבח הפופוליזם. רואה את עשיית הרווח המיידי לטווח הקצר. הכול כאן מיד ועכשיו, הכול בטוויטר. ואנחנו סובלים מזה. כולנו סובלים מזה, ונסבול מזה עוד יותר".

זה נשמע כמו ה"דאון" שאחרי מסיבת האקזיט הגדולה של פרוטרום שנמכרה בשבוע שעבר במיליארדים.

"זה בדיוק העניין. פרוטרום זה מהלך מדהים שברמה האישית אני לומד אותו הרבה זמן, וזה סיפור אדיר על מנהיגות, חזון, הובלה ועשייה נכונה של עסקים. אבל מצד שני, התעשייה יוצאת החוצה. כולנו יכולים לעטוף את זה בשמחה ובכותרות חגיגיות, אבל בסוף היא בחוץ כמו כתר, כמו נטפים, כמו נען ואפילו כמו מה שקורה לנו עם טבע".

יש שיאמרו שזאת טרגדיה ויש שיאמרו שזה פועל יוצא של כלכלת שוק חופשי.

"זאת טרגדיה, בוודאי שזאת טרגדיה. ברור לכולם שכל מפעל שנסגר או מפעל שיוצא מכאן, לא יחזור לכאן לעולם. אני רואה את החצי הריק של הכוס ויכול להבין מאיפה זה בא: קשה מאוד לעשות פה עסקים, קשה מאוד להבין את הרגולציה ובעיקר קשה להסביר אותה למשקיעים הזרים.

"נשר מוחזקת 100% על-ידי כלל תעשיות, שמוחזקת 100% על-ידי אקסס שהיא חברה אמריקאית-בריטית - וכשאנחנו נפגשים עם האנשים של אקסס, אנחנו מתקשים מאוד להסביר להם את הרגולציה, את ההיגיון שלה או את חוסר ההיגיון שלה, ואת הקשיים שהרשויות מערימות על התעשייה. אקסס היא קונגלומרט שמתעסק בהרבה מאוד דברים במקומות אחרים בעולם, וגם בתעשייה הכבדה, כך שהיא רואה את ההבדלים בין הרגולציה פה לבין הרגולציה שם ומזהה את המגמות בנושא. קשה כאן".

לשיטתך, משרד הכלכלה והתעשייה עסוק יותר מדי בהורדת יוקר המחיה ופחות מדי בעידוד התעשייה?

"בהרבה דברים אנחנו עובדים עם משרד הכלכלה יד ביד, אבל האם הוא מייצג אותנו? לא. בכל הקשור לאסטרטגיה ולתכנון בתעשייה המסורתית, אנחנו מרגישים שממשלת ישראל מקריבה אותם על מזבח יוקר המחיה. תחרות לא צריכה להיות סיסמה, היא לא צריכה להיות תחרות רק לשם התחרות, אלא כלי שמשפר את חיי האזרח לטווח הארוך. אבל הממשלה מקריבה את הטווח הארוך בשביל כותרות בעיתונים, בשביל יצירת תדמיות של חיסכון נקודתי. זה לא יחזיק מים".

"אסור לנו להסתחרר"

נשוב אל נשר ואל הלואו-טק הישראלי בהמשך, אבל עוד קודם: איראן. לילה לפני הראיון עם קפלינסקי התרחש בשטח סוריה עימות צבאי חזיתי ראשון בפומביות שלו בין ישראל לאיראן, ואנחנו מבקשים לברר לאן הם פני הדברים עם סגן הרמטכ"ל לשעבר, שמכיר היטב את הזירה הצפונית וזכור גם כמי שהוצנח בפיקוד צפון בשלהי מלחמת לבנון השנייה, כנציגו של הרמטכ"ל דאז דן חלוץ, שלא רווה נחת מתפקודו של אלוף הפיקוד אודי אדם.

קפלינסקי עם עמיר פרץ בימי מלחמת לבנון השנייה / צילום: רויטרס
 קפלינסקי עם עמיר פרץ בימי מלחמת לבנון השנייה / צילום: רויטרס

"אם הייתי היום איראני שיושב בטהרן, הייתי מאוד-מאוד-מאוד מודאג מהיכולות של צה"ל", אומר קפלינסקי. "הייתי מודאג מאוד מהיכולות של המודיעין, מהדיוק, משיתוף הפעולה בין המודיעין לבין הכוחות התוקפים במעגלים הקצרים, מודאג מיכולות ההגנה האווירית של צה"ל - כולל נגד טילים ורקטות - ומאוד-מאוד מודאג מהנחישות ומהנחרצות שלו בהפעלת הכוח".

הרמטכ"ל גדי איזנקוט אמר לא מזמן שצה"ל הוא צבא בלתי מנוצח.

"כשאני מסתכל על כל התמונה, אני חושב שיש מקום לדברים שהוא אמר אודות היתרונות היחסיים של צה"ל. בהחלט שאני מאמין במערכת הזאת".

השאלה הבלתי נמנעת: האם 2018 תהיה השנה שבה תפרוץ אותה מלחמה אזורית כוללת שמהלכת אימים על המזרח התיכון זה שנים?

"אני לא חושב שאנחנו הולכים למלחמה, אבל מצד שני, אנחנו בלבה של מערכה שנמשכת כבר כמה חודשים. אולי האיראנים יגיבו פה ושם, כדי לצאת ידי חובה, אבל לאף אחד אין היום אינטרס ללכת איתנו למלחמה כוללת - לא בעזה, לא בסוריה ולא בלבנון. מצדנו, אנחנו צריכים להמשיך לנהל את המתח שבין אשרור הקווים האדומים שקבענו לעצמנו לבין מניעת הידרדרות".

מתח שמתנהל היטב לדעתך?

"עד עכשיו זה נעשה יפה. אם נמשיך לשמור על שקט, ושרינו ימשיכו להקפיד על כך שלא מדברים דיבורים מיותרים, אני חושב שלא נגיע למלחמה. אגב, בימים האחרונים אני מזהה חריגות בכל הקשור לדיבורים מיותרים וזה מדאיג".

אז בסך הכול אותה הנהגה, שבזירה הכלכלית מקבלת ממך ציונים לא גבוהים, עושה במשבר הזה עבודה מרשימה מאוד.

"אם בסוגיות הקשורות לכלכלה, לתעשייה, לחברה ולמנהיגות ביקרתי את חוסר התכנון האסטרטגי של המדינה - דווקא כאן, בתחום הביטחון, אני מסיר את הכובע בפני מקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. האמירה האמיצה שלהם, להציב קווים אדומים להשתלטות האיראנית בתוך סוריה ולהכנסת נשק שובר שוויון לאזור, וההחלטה להיצמד ולדבוק אליה לאורך זמן, הן דבר שמעורר הערצה והערכה רבה. הלוואי שהיינו ככה במקומות אחרים, בתחומים אחרים".

אז לשיטתך, ראש הממשלה נתניהו שומר בצורה פנומנלית על ביטחון ישראל ופשוט "לא שם לב" שיש לו גיבנת בשאר הדברים?

"יש לי ביקורת על נתניהו גם בנושאים ביטחוניים לאומיים: אני חושב שהגישה האסטרטגית כלפי הפלסטינים שגויה. לשבת על הגדר ולא לעשות כלום, לא מוביל אותנו לשום מקום טוב - ואני חושב שהזמן גם בעניין הזה פועל לרעתנו. אסור לנו להסתחרר מהאופוריה הרגעית של תמיכה בלתי מסויגת מצד נשיא ארצות הברית - ואני לא מזלזל בה לחלוטין - אבל תמיד צריך לזכור שדברים כאלה יכולים להתהפך, ומהר".

ראש הממשלה נתניהו , שר הביטחון ליברמן והרמטכ"ל איזנקוט / צילום: משרד הביטחון - אריאל חרמוני
 ראש הממשלה נתניהו , שר הביטחון ליברמן והרמטכ"ל איזנקוט / צילום: משרד הביטחון - אריאל חרמוני

להיות תלויים בארדואן?

נשר כאמור היא מונופול בשוק המלט, וכפועל יוצא מכך, יש שמצמידים לו תארים נלווים כמו מרושע, כוחני, דורסני או חזירי - בהתאם לפוזיציה או להשקפת עולמו של הגורם המצמיד. ועדיין, עוד קודם שתופסים עמדה שיפוטית נחרצת, גם כשהמנכ"ל של מונופול מדבר במושגים של קיפוח, היעדר ודאות ומתן העדפה לייבוא - צריך להבין את הרקע לדברים. ובמקרה של נשר, את הטלטלה שחווה שוק המלט המקומי בשנים האחרונות. זה כשנתיים וחצי שמספנות ישראל, באמצעות החברה הבת שלה, סימנט איי.אס, מייבאת לישראל מלט מטורקיה ומיוון, מוכרת אותו במחירים נמוכים משמעותית ומכניסה את נשר ואת היצרנית הקטנה מלט הר טוב לסטרס כללי.

מלט הר טוב הייתה בעבר יחידת ייצור של נשר, אולם באמצע 2015 נשר נדרשה למכור את המפעל שליד בית שמש במסגרת הסדר עם הרשות להגבלים עסקיים, שנועד לייצר תחרות בשוק המלט הישראלי והריכוזי מאוד. האחים וייל רכשו את המפעל בכ-180 מיליון שקל אף שתשתיות הייצור שלו נחשבות מיושנות ומחייבות השקעות עתק, כדי לשפר את הפריון ואת כושר התחרות שלו.

בזמן שמלט הר טוב עשתה צעדים ראשונים בשוק המלט המקומי, והאחים וייל עשו תיקונים אחרונים בתוכניות לשדרוג המפעל בהר טוב, הייבוא המאסיבי של מלט זול בידי סימנט איי.אס החל להעיק ולנגוס בנתחי שוק של היצרניות המקומיות: נתח השוק של הר טוב ושל נשר הצטמצם והיצרנית מהר טוב עתרה לממונה על היטלי הסחר שבמשרד הכלכלה והתעשייה בטענה שסימנט מייבאת בהיצף, כלומר מוכרת בישראל במחיר נמוך יותר ממחיר המוצר בשוק המוצא שלו. באותו המעמד הר טוב ביקשה מהמדינה להגביל את הייבוא באמצעות היטל היצף, שתפקידו להגן על הייצור המקומי. בין היתר, טוענים בהר טוב שהמשך הייבוא של סימנט יוביל לסגירת המפעל ולפיטוריהם של 120 עובדיו, וכן מזהירים מפני תלות שתיווצר במשק הישראלי במשאב חיוני שמיובא ממדינה כמו טורקיה, שמונהגת בידי מנהיג עוין לישראל כמו ארדואן.

נשר תמכה בתלונה של הר טוב, הממונה על היטלי הסחר חיבר דוח ביניים שקבע כי יש תשתית לחשד שמתקיים יבוא בהיצף ובקרוב הוא יפרסם דוח סופי על הנושא. על בסיס המלצות הממונה יידרשו שרי הכלכלה והאוצר, אלי כהן ומשה כחלון, להחליט אם להטיל היטל כזה שמשמעותו פגיעה בתחרות - מהלך שעשוי לסתור את הקו המפורש של מפלגתם, "כולנו", לחשוף עד כמה שניתן את המשק הישראלי לתחרות ולהוריד מחירים.

מנגד, שלומי פוגל, הבעלים של מספנות ישראל, כבר הזהיר שהיטל כזה יעצור את יבוא המלט ויהווה ניצחון של מונופול נשר, שיוביל להעלאת מחירים שתעיק על רוכשי הדירות ועל בוני התשתיות כמו כבישים, מבנים ציבוריים, גשרים ועוד פרויקטים לאומיים חשובים. זאת, לאחר שבשנה האחרונה המשק חסך מהורדת מחירי המלט כמיליארד שקל.

נשיא איראן רוחאני עם נשיא טורקיה ארדואן / צילום: רויטרס -Kayhan OzerPool
 נשיא איראן רוחאני עם נשיא טורקיה ארדואן / צילום: רויטרס -Kayhan OzerPool

קפלינסקי, בסופו של דבר, אתם מונופול שהתרגל לחיים הטובים, והנה הכניסו לכם קצת תחרות לצנרת, ואתם מגיבים בלחץ.

"כמה שזה יפתיע אותך, נשר לא נגד תחרות: היא נערכה לה ונכנסה אליה באופן מודע, בעצם זה שהיא מכרה את המפעל בהר טוב. הנכונות למכור אותו אינה דבר טריוויאלי: כולם ידעו באותו הזמן שנצטרך למכור, כולם ידעו שיש תאריך יעד לזה והיה די ברור שהבעלים לא יקבלו את כל השווי של המפעל. אם היינו מייעדים את הקרקע לנדל"ן - הבעלים היו מקבלים הרבה יותר כסף. באמת שהיה חשוב לנו לשמר את התעשייה".

מכרתם את המפעל כי המדינה לחצה עליכם. אחרת זה היה עולה לכם בעוד רגולציות.

"היינו יכולים לעמוד על הרגליים האחוריות, להתווכח, לרוץ לבתי משפט, למשוך זמן. הממשלה רצתה את המהלך הזה במסגרת מדיניות מבורכת שהיא הובילה לפיזור הריכוזיות ולעידוד תחרות - וזה בסדר. גם אם זה מקשה על נשר, יכולנו להתמודד עם זה כמו שהרבה חברות מתמודדות עם מצבים דומים. אבל בחרנו להתנהג אחרת: הבנו את הכיוון שאליו המדינה מושכת, את המגמה הכללית, ושיתפנו עם זה פעולה".

אז הבנתם שאתם הולכים לתחרות, נערכתם לקראתה, וגם הייתם מוכנים להפסיד כסף בכך שלא עשיתם סיבוב על ערך הקרקע בהר טוב. אז מה הבעיה? מה גיליתם פתאום על תחרות שלא ידעתם קודם?

"תחרות צריכה גם אלמנט של הגינות: קשה להחיל תקנים והגבלות על הייצור המקומי, אבל לא לאכוף אותם על מוצרים מיובאים. אם הממונה על היטלי הסחר אומר שיש יבוא בהיצף של בין 100% ל-106% - וזה מספר דמיוני שלא נשמע בשום מקום - אבל הוא לא מטיל היטל היצף, זאת בעיה".

"מצפים לביקור שר הכלכלה"

קפלינסקי אינו חוסך בתיאורים כאשר הוא נדרש לנזקים, לשיטתו, שחווה נשר כתוצאה מן התחרות עם המלט המיובא של מספנות ישראל. "נוצר כאן מצב שוק חדש לגמרי", הוא אומר. "יש כאן תחרות ערה, אגרסיבית, נשר איבדה נתח שוק משמעותי".

כמה משמעותי?

"מנתח שוק של 75% ירדנו ל-65%, ואם אתם שואלים אותי, נראה לי שאנחנו כבר מתקרבים ל-60% מלמעלה. נאלצנו להוריד מחירים".

זו המטרה של תחרות.

"התחרות בפירוש לא הוגנת, מעבר לכך שאני חושש שעוד נגיע למצב שבו ארדואן יחליט אם ישראל תבנה גדר בגבול עם מצרים או תשפץ מסלולים בבסיסים של חיל האוויר, הוא יוכל להחליט מתי שהוא רוצה להטיל עלינו אמברגו מלט. זה פשוט יקרה בקדנציה של מישהו אחר, ואז המשרד הרלוונטי יגיד שהלקח הופק, אבל מה זה כבר יעזור לנו. ועדות מקצועיות כבר קבעו ש-85% מהמלט שהשוק המקומי צורך צריך להיות מיוצר בישראל, כי זה נכס אסטרטגי".

אם כך, והנושא כל-כך בדמך, מדוע נשר בחרה שלא להיות בפרונט של המהלך לבקשת היטל ההיצף? מלט הר טוב מובילה אותו ואתם רק תומכים, מבחוץ.

"חשבנו שעם השם נשר, עם התדמית השגויה שיש על החברה, זה יתפרש רע, שאנחנו מונופול דורסני שלא מוכן לתחרות".

אז בוא נדבר על זה: אחרי הכול, מונופול זאת הגדרה כלכלית ואין שום הכרח שמונופול יהיה דבר מרושע. אבל במקרה של נשר, יש לה את התדמית של מונופול מרושע ודורסני.

"באתי לנשר כמה ימים אחרי שהממונה על התקציבים לשעבר באוצר, גל הרשקוביץ, הוציא דוח על שוק המלט - תולדה של ועדת טרכטנברג שדנה ביוקר המחיה בעקבות המחאה החברתית. חלק מהשלטים שהונפו במחאה ייחסו לנשר את המחיר הגבוה של הדירות. הדבר הראשון שעשיתי כשבאתי לתפקיד, היה לקרוא את דוח הרשקוביץ שאמר שמחירי המלט שלנו הגיוניים ואף זולים ממחירי המלט הממוצעים באגן הים התיכון".

מה החלק של המלט במחיר של דירה ישראלית?

"1.4%, שהם כמה עשרות אלפי שקלים בדירה שעולה שני מיליון שקל. כך שגם אם הבעלים של נשר יחליטו מחר בבוקר לתת את המלט בחינם לטובת בניית הדירות בישראל, מה זה ייתן? המחירים שלנו מפוקחים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה וכפופים לסל התשומות. אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים".

אז בוא נביט קצת אחורה בזמן. ב-2002 דרשתם היטל היצף, קיבלתם אותו, והמחירים זינקו בעשרות אחוזים.

"ויש לי גם עשרות דוגמאות מהעולם על מוצרים שהפסיקו את הייצור המקומי שלהם בגלל יבוא בהיצף, וביום שהמפעלים נסגרו, מחיר המוצרים המיובאים עלה. בעולם קוראים לזה שיטת לה-פארג', וישראל היא לא המקום הראשון שהקונצרן הזה עושה לה את זה.

"אל תשכח שמ-2008 ועד היום נשר לא העלתה מחירים. כבר עשור. וכולם יודעים מה קרה לכוח העבודה, לתשומות הייצור, למחיר הדלקים. עוד לפני הכניסה לתחרות - הפסקנו את העלאת המחירים".

אגב, מי שחתם על ההיטל ב-2002 הוא אהוד אולמרט, שהיה שר התמ"ת דאז ולימים יו"ר קבוצת תעבורה, שנשר היא מבעליה. הסיפור הזה לעולם ירדוף אתכם, אם אנחנו כבר בדיון על תדמיות כוחניות.

"מי שחתם על ההיטל זה בנימין נתניהו, שהיה באותו הזמן שר האוצר, אבל זה סקסי לטעון שאולמרט חתם על ההיטל, כי כמה שנים אחר כך הוא בא להיות יו"ר תעבורה. תשמעו, במרכז המבקרים שלנו ברמלה יש אפילו צילומים של זה: ב-1995, כמה חודשים לפני שנרצח, ראש הממשלה רבין ז"ל בא לגזור סרט לקו היבש הראשון שלנו. שנה אחר כך, ב-1996, בא ראש הממשלה נתניהו לגזור את הסרט של הקו היבש השני. היום זה לא יקרה בגלל כל מיני סיסמאות של הון-שלטון וכו'. אלה שינויים מהשנים האחרונות ואנחנו רק הולכים ומידרדרים עם זה".

אפילו שר הכלכלה והתעשייה לא בא. למה?

"שאלה טובה. אנחנו מצפים לביקור של שר הכלכלה, שבשנתיים האחרונות נמנע מביקור בנשר בגלל עבודת המטה שנעשית במשרדו נוכח בעיות הייבוא בהיצף. חשוב ששרים שאמונים על הרגולציה יבואו ויראו את הדברים בשטח. שיבואו לראות את התעשייה המסורתית, שמגאווה לאומית הפכה לביטוי שמפחדים להשתמש בו".

בסופו של דבר, ההחלטה אם להגביל את הייבוא או לא, תהיה בידיים של השרים כהן וכחלון. יכול להיות שהם לא יחתמו על הצו?

"הממונה על היטלי הסחר עדיין לא הגיש את ההמלצה. אני מקווה שבסופו של יום, הם יבינו את המשמעויות ויחתמו על ההיטל".

ממשרד הכלכלה והתעשייה נמסר בתגובה כי "מזה כשנה מתנהלת במשרד חקירה על יבוא מלט במחירי היצף מטורקיה ומיוון. החקירה נפתחה בעקבות תלונת מלט הר טוב בתמיכתה של נשר. נוכח חוסר שיתוף פעולה מלא של נשר עד לאחרונה, שיש לתהות לגבי סיבותיו, נמנע הממונה מהטלת ערובה זמנית על יבוא מלט עד כה. נראה כי דברים אלה (של קפלינסקי) מעידים בעיקר על חוסר היכרותו עם הפעילות, ומתיסכולו מהתגברות התחרות בתחום אותו הוא מנהל".

קפלינסקי, לסיום: אם יש כל-כך הרבה קלקולים במערכת, למה שלא תקפוץ לביצה הפוליטית?

"אני גאה להשתייך לתעשייה המסורתית, שיש בה הרבה דברים יפים, אבל אני נמצא בה רק שש שנים ואני בתחילת הדרך. יכול להיות שבבוא היום".

היו כבר דיבורים כאלה, על כניסה לפוליטיקה, למשל כמספר 2 של יאיר לפיד.

"תמיד יש. וגם בעבר היו הצעות, על חלק מהן גם נכתב בעיתונים. כרגע ההחלטה שלי היא לא".

קפלינסקי על רקע מפעל נשר / צילום: יונתן בלום
 קפלינסקי על רקע מפעל נשר / צילום: יונתן בלום

"לא היה לנו מספיק אורך נשימה" | קפלינסקי על הכישלון של בטר פלייס

במשך ארבע שנים שימש משה קפלינסקי בתפקיד מנכ"ל בטר-פלייס, מיזם הרכב החשמלי שהוביל שי אגסי, עד שבנובמבר 2012 החליט לסיים את הפרק הזה בחייו, לפרוש מהמיזם עם התדמית ההייטקית והנוצצת ולעבור לתעשיית המלט המסורתית. לדבריו, הוא לא מצטער על המעבר הזה: "אני מאוד גאה להשתייך לתעשייה המסורתית. היא מרתקת והיא מדהימה וכמה שטוענים שהיא מסורתית, היא מתקדמת ויעילה. תחשבו על זה ככה: איפה שאתם רק מביטים, אתם רואים 'נשר אינסייד'".

מה ההבדל בין בטר פלייס לנשר?

"בגולני אומרים שינוי קטן זה 180 מעלות ושינוי גדול זה 360 מעלות".

ובמקרה הזה?

"360 מעלות".

איך היה שם?

"זאת הייתה חוויית חיים מלמדת והזדמנות קלאסית לעשות מעבר ממסגרת צבאית למסגרת הפוכה לחלוטין, שפורצת גבולות מחשבתיים ומעשיים. התפקיד שלי בבטר פלייס היה מאוד מוגדר: להקים תשתית יש מאין - והיא קמה. בתוך ארבע שנים היא קרמה עור וגידים בלי שאף אחד האמין שזה ניתן בכלל. לצערי, הקדמנו קצת את החזון ואת המציאות ותראו מה קורה היום, כשאין אף חברת מכוניות שלא עוסקת בנושא הזה.

"אני מעריך שבתוך עשור יהיה איזון שונה לחלוטין בין רכב שמונע בבנזין לרכב שמונע בחשמל בעולם כולו - ולא רק בישראל. לצערי, לא היה לנו מספיק אורך נשימה בשביל זה".

אתה עדיין בקשר עם עידן עופר?

"כן".

אתה חושב שעושים לו עוול?

"לא אוהבים לפרגן כאן, ואתם לא צריכים אותי בשביל לדעת את זה. בכלל, לא אוהבים כאן אנשים שמצליחים. בהחלט אני חושב שעושים לו עוול".

עמדת טעינה של בטר פלייס / צילום: תמר-מצפי
 עמדת טעינה של בטר פלייס / צילום: תמר-מצפי

"לא על כסף אני מתלונן" | קפלינסקי על היחסים עם הרגולטור

זולת מאבקן המשותף בסוגיית היטל ההיצף, שתוארה בכתבה, נשר ומלט הר טוב נאבקו גם בניסיון של משרדי האוצר והגנת הסביבה למסות משמעותית את הפטקוק, חומר הבעירה המרכזי המשמש להפעלת הכבשנים בתהליך השריפה של הקלינקר טרם טחינתו למלט.

נוכח תוכניות הממשלה, מלט הר טוב נבהלה, והזהירה שאם הגזרה לא תבוטל, היא תסגור את המפעל ותפטר את העובדים. בנשר התרעמו, אפילו שעבורה זאת רק מכה של כמה מיליונים בכיס. "זה בדיוק המצב שאני מדבר עליו, של חוסר יציבות מצד הרגולטור", אומר קפלינסקי. "חתמנו עם הממשלה על מכירת הר טוב, ומבחינת נשר זה היה כמו לגדוע יד. ממש כך. הר טוב השלים את הפעילות שלנו, אבל הבנו שאנחנו חייבים לשלם את המחיר בשביל התחרות. מה שביקשנו בתמורה לכך היה ודאות לתקופה של עשר שנים מצד הרגולטורים. אז היה משא ומתן וסיכמנו על תשע שנים, אבל עברו בקושי שנתיים. אני מגיע למשרדי האוצר ואף אחד לא זוכר על איזה סיכום אני מדבר".

בינתיים התוכנית הזאת ירדה מסדר היום.

"מישהו התעשת והחליט לרדת מההחלטה הלא הגיונית הזאת. אבל זה לא רק הסיפור של הפטקוק, זה קורה בעוד הרבה מאוד תחומים אחרים. המדינה מתפלאת כל הזמן למה מעט מאוד מפעלים מחוברים לרשת הגז הטבעי. תבדקו מה קרה בארבע השנים האחרונות בשינויי התקינה לחיבור של מפעלים לגז.

"סיפור אמיתי שקרה לנו: אחרי שבנשר סיימו להתקין מערכות לקראת חיבור לגז, פתאום שמענו 'אופס, שינינו את התקינה', ואנחנו היינו צריכים לפתוח את הכול מחדש, להביא מערכות חדשות, לעצור למשך חודשים ארוכים את העבודה כדי להחליט על איזה תקן בכלל אנחנו צריכים ללכת. זה עלה לנו מיליונים, אבל לא על כסף אני מתלונן. הבעיה היא היעדר הוודאות - אין חשיבה ואין תכנון לטווח הארוך".