סיפור ההפקה של הסרט הישראלי החדש "בית בגליל" הוא עניין בפני עצמו. הבמאי והתסריטאי אסף סבן, שזהו סרטו הראשון באורך מלא, התמלא השראה כאשר ראה את הבית הנבנה של אחיו ביישוב בגליל, והחליט לצלם סרט שמתקדם יחד עם הקורות והמרצפות, ומספר את סיפורם של זוג צעיר שעומד לעזוב את העיר הגדולה חזרה למקום שבו גדלו. כל כמה שבועות חזרו השחקנים וצוות הצילום המצומצם לסט המשתנה, ובאופן שמזכיר את "התבגרות" הנפלאה של ריצ'רד לינקלייטר, צילמו פרקים נוספים בכרוניקה של שתי הדמויות המרכזיות - גילי (אודי רצין) ויערה (נועה קולר).
התוצאה היא סרט קטן ונחמד מאוד, שבאופן זהיר אפשר לומר שעשייתו לרוב מאפילה על מה שנותר בסופו של דבר על המסך. אחרי סצנת הפתיחה הנפלאה, המציגה את הדמיית הבית העתידי ואת הדמויות המרכזיות בקולן בלבד, אנחנו מוצאים את גילי ויערה באפיזודות שונות במהלך בניית הבית, כאשר הם עומדים מול קבלנים, התושבים המקומיים והוריהם, תוך כדי שגם הזוגיות שלהם עומדת למבחן. בגלל המבנה של הסרט ואופן עשייתו, ניכרים ההבדלים בין הסצנות, חלקן עובדות נהדר, וחלקן פחות, אבל בסופו של דבר, התמונה הכוללת בכל זאת מייצרת חיבה גדולה, גם אם נדמה שמבחינה ויזואלית היה אפשר להשתמש טוב יותר בנופי הגליל המרהיבים ובלוקיישן יוצא הדופן.
עם זאת, מכל הדברים שמרכיבים את "בית בגליל" יש דבר אחד שנותר יציב מהתחלה ועד הסוף - הופעתה של קולר. השחקנית הזו איתנו כבר זמן-מה, אבל הייתה זו הופעתה ב"לעבור את הקיר", שם גילמה רווקה דתייה המחליטה לקבוע לעצמה חתונה לפני שמצאה לעצמה בעל (וזיכתה אותה בפרס אופיר ובפרס השחקנית של פסטיבל חיפה), שהוכיחה מעל לכל צל של ספק שמדובר באחת השחקניות הגדולות של הדור הנוכחי.
יחד עם השבחים שלהם היא זכתה לאחרונה בזכות הסדרה "להעיר את הדב" (ערוץ 12), קולר היא ללא צל של ספק סיבה מספיק טובה לראות סרט, ו"בית בגליל" מעניק לנו זמן איכות בנוכחותה ותפקיד מצוין להראות בו את יכולותיה. כך שכבר על זה, אפשר להודות לאסף סבן ולסרטו החדש והמעניין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.