ביטול משחק ארגנטינה-ישראל: אנחנו שילמנו את המחיר

הלחצים מטעם ארגונים פלסטינים עשו את שלהם, מסי לא יגיע, ומערכת יחסי החוץ של מדינת ישראל ספגה הלילה את אחת המכות הקשות ביותר בתולדות הסכסוך • פרשנות

ליונל מסי / צילום: רויטרס
ליונל מסי / צילום: רויטרס

מערכת יחסי החוץ של מדינת ישראל ספגה הלילה את אחת המכות הקשות ביותר בתולדות הסכסוך. ארגונים פלסטינים הפעילו לחץ כבד על נבחרת ארגנטינה והביאו לביטול משחק הידידות עם נבחרת ישראל בכדורגל, שהיה אמור להיערך בירושלים במוצאי שבת.

בעוד פנימה בתוך ישראל ממשיכים להתווכח על ההתערבות הגסה של שרת התרבות והספורט מירי רגב, בהעברת המשחק מחיפה לירושלים, בחלוקת הכרטיסים לעובדי מדינה ובשאר שיגיונות כדורגל חד-פעמיים - מתקיים לו שם בחוץ עולם שלם אשר מקשיב ומכיל את הצד הפלסטיני.

ספק אם מהלך העברת המשחק של רגב, מעיר אחת בישראל לעיר אחרת בישראל, הוא זה שהכריע את נפשו של ליונל מסי, אשר לפי הפרסומים בעיתונות הארגנטינאית היה מבין אלה שרצו לבטל את המשחק. אפשר לשער שגם את הדשא של איצטדיון סמי עופר הוא לא רצה לראות, ואת האפשרות ללחוץ ידיים לנתניהו או לרגב הוא פסל מראש ממילא.

בשנים האחרונות ניהלו גופים ישראלים ויהודיים רבים - שגרירי ישראל בעולם, משרד החוץ, המשרד לענייני אסטרטגיה, ארגונים יהודיים, ארגוני סטודנטים יהודיים בארה"ב ובאירופה - מאבק כספי ותדמיתי עצום כדי לדחוק את תנועות ה-BDS. למאבקים הללו היו הישגים לאורך השנים, אבל מכת המחץ של ביטול משחק הכדורגל ברגע האחרון נראית כעולה וגוברת על כל זמר רוק שהחליט להגיע להופיע כאן.

לאירועי ספורט ענקיים יש את האיכות המיוחדת, שנותנת תחושה לאוהדים שהם יכולים ליהנות מאירוע ספורטיבי בו רק הכדור והתחרות חשובים - מבלי לחשוב על מדינות, ארגוני טרור, קורבנות וניצחונות צבאיים. אולם זו היא בועה, שלא ניתן לחיות בה לתמיד.

לאורך כל שנות קיומה של ישראל המדינה ספגה סוגי חרמות מגוונים. בין אם היו אלה חברות מסחריות שלא רצו לפתוח כאן סניפים, ועד לחרמות אקדמיים ותרבותיים של העשור האחרון. ישראל תמיד טענה שפניה לשלום, ושהיא מנהלת משא-ומתן עם הפלסטינים כדי לפתור את הסכסוך. אך בשנים האחרונות, אל מול העקשנות הפלסטינית והטענה שאין עם מי לדבר בצד השני, הלכה והתבהרה האמת גם בצד הישראלי - והיא שאין כוונה היום או אי-פעם להתקדם לכיוון פתרון שתי המדינות. זו הפוליטיקה הפנימית הישראלית, וזו גם האמת של מנהיגי העשור הנוכחי.

על אף הצהרות עמומות ומגוונות של המנהיגות הישראלית, הציבור המשיך להצביע לליכוד בהמוניו, כי הבין היטב שתחת ההנהגה של נתניהו לא תקום מדינה פלסטינית. הדברים נאמרו מן הצד הישראלי בריש-גלי על-ידי שרים בכירים, וראש הממשלה נתניהו אמר במפורש ש"פתרון שתי המדינות לא רלוונטי יותר", ושלא יקום ולא יהיה שטח פלסטיני "נקי מיהודים", כפי שהוא הגדיר זאת.

ובכן, למשחק הכפול הזה - להצהיר באנגלית שפנינו לשלום ואז לומר בעברית שהפתרון לא רלוונטי - יש מחיר. הלילה המחיר הזה נגבה מהציבור הישראלי.