עובדי ההייטק צודקים כשאינם מתאגדים

"כאשר בוסים גדולים ובעלי חברות ישכילו להבין כי מדובר בהליך אכפתי של העובדים כלפי מקום עבודתם, הרוצים להיות מעורבים, לתרום, להציע הצעות ולייעל ולא רק לקטר ולהתלונן, ויעודדו בעצמם את העובדים להתאגדות ולחתימה על הסכם קיבוצי אדע שעשיתי את שלי", כך כותב גד רביד, יו"ר ועד עובדי SAP, במאמר שלו, שאמור להשאיר אותנו עם השאלה - אם זה האינטרס של החברות, מדוע הן כל כך מתנגדות להתאגדות? תאוות בצע או שנאת עובדים או סתם טיפשות, הן ככל הנראה התשובות שמר רביד מצפה שנגיע אליהן, אך בלי להבין זאת, הוא נותן את התשובה האמיתית כבר בתחילת המאמר.

אתם מבינים, בישראל יש חוק שנקרא "חוק השליש", שאומר שאם שליש מהעובדים חותמים על הצטרפות לוועד עובדים מסוים, הוועד הזה הופך ל"ועד יציג" שמייצג מאותו רגע ואילך את כלל עובדי החברה, והוא נכפה עליהם גם אם שני שליש מתנגדים נחרצות. גד רביד רוצה שההנהלה תעודד עובדים לחתום על הסכם קיבוצי, אבל בית הדין לעבודה כבר קבע שוועד בתמיכת ההנהלה הוא לא "ועד עובדים אותנטי" , ושאסור למעסיק להגיד מה דעתו על התאגדות, כי "זכות העובדים להתארגנות בארגון עובדים גוברת על זכות המעסיק לחופש הביטוי" . כך שכל טענה של גל רביד בנוגע ללמה מעסיקים לא פועלים בשיתוף פעולה עם העובדים בכל הנוגע להסכמים קיבוציים, צריכה להיות מופנית קודם כל לבית הדין לעבודה.

שימו לב מה גד רביד טוען שהוא מקדם. הרי, בהייטק המשכורות גבוהות מאוד ונקבעות באופן ישיר בהתאם לכישורים ולניסיון של העובד וכמה הוא יכול לתרום. משכורת התחלתית בהייטק מקפיצה אדם היישר לעשירון התשיעי, ובזה למר רביד אין יותר מדי במה לתרום. אז מה הוא מציע? הגנה מפיטורים "שרירותיים". כלומר, לייסד מוסד קביעות כמו זה של המגזר הציבורי, במסגרתו מי שנשאר בעבודה הוא לא בעל הכישורים הגבוהים ביותר, אלא מי שהכי מקורב לוועד. אפשר לראות את התוצאות של זה בכל ביקור במשרד ממשלתי.

זו גישה הפוכה לחלוטין לזו הנהוגה במדינות שאותן נוהגים סוציאליסטים להלל ולשבח, כמו שוודיה ובמיוחד דנמרק. בדנמרק, אין שום קונספט של "ביטחון תעסוקתי". במקום זאת, יש גמישות תעסוקתית - קל מאוד לפטר עובדים, אבל בהתאם לכך גם אין הרבה סיכון בלשכור עובדים. המשמעות היא שכל אחד יכול להגיע למקום שבו הוא באמת תורם ומייצר הכי הרבה ערך. בדנמרק אין כמעט חוקי עבודה שמתיימרים להגן על עובדים ועל עובדים מאוגדים בפרט. אין חוק שליש, לא מכריחים אף אחד להצטרף לאיגוד עובדים, ואפילו אין שכר מינימום. אבל 70% מהעובדים מאוגדים (פי 3 מבישראל) , והמשכורת הממוצעת היא שוות ערך ל- 20,000 ש"ח בחודש . בישראל אפשר לקבל משכורות כאלה רק בהייטק, אבל בדנמרק - זה הסטנדרט.

גד רביד צודק לגמרי כשהוא אומר שלעתים, התאגדות עובדים היא גם אינטרס של המעסיק. בדנמרק, מכיוון שהממשלה לא מגינה על האיגודים, הם נאלצים באמת לייצר ערך הן עבור העובדים והן עבור המעסיקים. הם מתפקדים גם כחברות השמה וכוח אדם, שדואגות למעסיק לעובדים כשהוא צריך אותם. הם אפילו מציעים ביטוח אבטלה לחברים, כתחליף לדמי אבטלה ממשלתיים. מכיוון שהוועדים משלמים ישירות כשעובדים מובטלים, הם מעניקים קורסי הכשרה מקצועית ומסייעים לעובדים שפוטרו למצוא עבודה חדשה כמה שיותר מהר. כך נראה איגוד עובדים שבאמת דואג לעובדים ולעסק. בצורה כזאת, מעסיקים לחלוטין מעדיפים עובדים מאוגדים, ואין שום צורך בפסקי דין הזויים שהופכים את המעסיקים למשותקים לחלוטין בכל עת שהעובדים מעוניינים להתאגד.

על פי חוק השליש, ניתן להקים ועד למרות התנגדות רוב העובדים. לכן במקרים רבים, ההתאגדות נעשית בניגוד לאינטרס של העובדים ושל המעסיקים כאחד. ברגע שהיא נעשתה, לוועד יש שליטה במי יפוטר, איך יתחלקו המשכורות בין העובדים והאם היא תהיה מסוגלת לשכור עובדים חדשים, בצורה שיכולה לפגוע בכלל העובדים. אין פלא שהקריאות להתאגדות בהייטק נענות בקול ענות חלושה, והמצב הזה ישתנה רק כששוק העבודה בישראל יהפוך לחופשי יותר.

■ הכותב הוא פעיל ב"חופש לכולנו" וחוקר ב"תחרות - התנועה לחירות התעסוקה".