ברוכים הבאים ליורו: מה קרה לנציגות דרום אמריקה במונדיאל?

אחרי שהתפזר העשן ממשחקי רבע הגמר שוב התברר שגם במונדיאל 2018 תזכה נבחרת מאירופה. זו תהיה הפעם הרביעית ברציפות, אחרי המונדיאלים ב-2014 (גרמניה), 2010 (ספרד) ו- 2006 (איטליה). וזה יהיה המונדיאל השלישי מתוך ארבעת האחרונים שבו גם יהיה גמר כל-אירופי.

ברזיל ואורוגוואי, הנציגות הלא - אירופיות האחרונות, נכנעו ביום שישי והשאירו את הבמה לטורניר שמזכיר יותר את היורו. קשה לתלות את הנקודה הזאת בחוסר מזל של נציגות דרום אמריקה, אסיה או אפריקה או לטעון שמדובר בסטיית תקן שוודאי תתוקן במונדיאלים הבאים. זה לא החזיק מים אפילו כשהמונדיאל שוחק לפני ארבע שנים בדרום אמריקה, "היבשת בה מעולם לא זכתה נבחרת אירופית". למי ששכח, גרמניה שברה שם גם את המחסום הגיאוגרפי.

למה הכדורגל האירופי מצליח יותר גם ברמה ההישגית? בין היתר כי באירופה יש את הפלטפורמות העשירות והטובות ביותר היום - ליגת האלופות, הפרמיירליג האנגלית, הליגה הספרדית. 21 שחקנים שבדים "נגרים" עדיין משחקים בפרמיירליג, בבונדסליגה ובספרד. מה זה שונה מהדרום אמריקאים או האפריקאים? גם הם כמעט כולם משחקים בפלטפורמות האירופיות. עובדתית - אין ספק שהשליטה האירופית החלה דווקא כאשר נפתחו הגבולות של הכדורגל ושחקנים מדרום אמריקה החלו לצאת מהיבשת ולנוע לכיוון מזרח. ברזיל היא היום יצואנית השחקנים הגדולה בעולם - עם 1,112 כדורגלנים ששיחקו במהלך 2017 מחוץ למדינה, 65% מתוכם באירופה; ארגנטינה עם 753 כדורגלנים שיצאו החוצה (37% באירופה) וביחד שתי המדינות הללו אחראיות לכ-20% מכלל הייצוא של כדורגלנים בעולם. מה הבעיה? אין בעיה. הם מרוויחים יותר כסף בחוץ, הם משחקים בקבוצות גדולות, הם הופכים לכוכבים גלובליים. רק שבסופו של יום הם משחקים כדורגל "אירופי" לגמרי, אין להם שום ייחוד ויתרון דרום אמריקאי שבעבר היה למשחק שלהם. ביחד עם היתרון הכמותי שמקבלת יבשת אירופה (14 נציגות במונדיאל לעומת 5 מדרום אמריקה ) והתשתיות הארגוניות הרעועות שהשחקנים מדרום אמריקה פוגשים בהתאחדויות שלהם - שהן עדיין מושחתות ומפגרות אחרי האירופיות - אין להם כרגע שום יתרון שיוביל לאלופת עולם. ומתברר שאפילו לא לפינאליסטית.

כושר גופני חשוד? לא ממש

נדמה שאנחנו חוזים בטורניר שאחד הדברים הבולטים בו הוא כושר גופני יוצא דופן. ארבע הנציגות שעלו לחצי הגמר הפגינו לפני הכל התעלות גופנית , ואפשר לראות את זה גם בנתוני התנועה במגרש שאינם משתנים - שחקנים רצים במחצית השנייה את אותו מרחק , ולעתים אפילו יותר , בהשוואה למחצית הראשונה. קרואטיה עשתה את הדרך לחצי הגמר אחרי שתי הארכות מתישות , והשאלה היא כמובן האם יצליחו לעמוד על הרגליים ארבעה ימים אחר כך למפגש מול אנגליה.

במהלך הטורניר עד כה עלו לא מעט תהיות סביב הקילומטראז' החשוד של שחקני נבחרת רוסיה במשחקים. האם מדובר בקילומטראז ' שטרם היכרנו? העניין בנתוני השחקנים הרוסים לא מגיע משום מקום, והוא נבנה במקביל לפרשיות הסמים של האתלטים הרוסים ולחשיפות על סימום שיטתי במשחקי החורף בסוצ'י אותם אירחו ב-2014. מי רוצה יכול גם להוסיף למדורה חשיפה ב"דיילי מייל" הבריטי בשבוע הראשון למשחקים סביב פרשיית סמים לכאורה בנבחרת הרוסית שהגיעה לידיעת פיפ"א חודשים לפני המשחקים והושתקה.

אבל למען האמת לא בטוח שאנו חוזים בנתונים יוצאי דופן שטרם נראו. הרוסים ששיחקו שתי הארכות ( בשמינית וברבע הגמר ) אמנם הפיקו קילומטראז' מרשים והכי גבוה עד כה בטורניר - 145.7 ק"מ בשמינית הגמר נגד ספרד, 147.9 ק"מ אתמול נגד קרואטיה, אבל כבר היו "גרועים" מזה בעבר : במונדיאל 2014 רשמה גרמניה במשחק הגמר מול ארגנטינה שהסתיים בהארכה 150.5 ק"מ, ונבחרת ארה"ב סגרה את משחק שמינית הגמר שלה מול בלגיה בסן סלבדור, למרות החום והלחות הגבוהה (82%), עם 154.9 ק"מ. בשני המקרים ההתייחסות הייתה לכושר הגופני המדהים של הגרמנים והאמריקאים. עוד שתי נבחרות באותו מונדיאל - בלגיה ושווייץ רצו במונדיאל ב-2014 נתונים של נבחרת רוסיה הנוכחית.

זה לא שהרוסים לא צריכים להיות תחת זכוכית מגדלת, ודאי כשההיסטוריה האחרונה בעניין הסימום היא מדאיגה. אבל שווה לבחון גם מי מוביל את הפרסומים הללו - וזו בעיקר התקשורת הבריטית. זו שחופרת בסיפור הרוסי ובפיפ"א מאז נבחרה רוסיה לפני שמונה שנים לארח את המונדיאל של 2018 " על חשבונה של אנגליה", שהייתה אחת הקנדידדטיות. שלושה מאמרים גדולים הוכנו בשבוע המשחקים הראשון ושבהם הובלט סיפור הקילומטראז ' הרוסי - אחד ב"אינדפנדנט", השני ב "טלגרף", ואחד מאמר בסוכנות הידיעות רויטרס שנכתבה על ידי עיתונאי אנגלי.

לעצם העניין, בכל הקשור לכושר גופני יש כמה דברים ברורים : נבחרת שמחזיקה פחות בכדור ( הנבחרת המתגוננת במשחק ) כמעט תמיד היא גם זו שרצה יותר על המגרש. כן, יותר קשה להגן מאשר לתקוף. הרוסים שאין להם הרבה מה למכור מבחינה התקפית נכנסו מהר מאוד לפוזיציה של התגוננות. הדבר השני הוא שבפער של ארבע שנים לא השתנה כלום מבחינת אינטנסיביות - בשמונה משחקי הנוקאאוט שהתקיימו בגביע העולם של 2014 עמד ממוצע הקילומטראז' של הנבחרות שהשתתפו במשחקים הללו על 139.1 ק"  ; בארבעת משחקי הנוקאאוט שנערכו בינתיים במונדיאל 2018 עמד הקילומטראז' הממצע על 139.3.