הכוונה טובה, אבל פוגעת בסחר חופשי

הניסיון לשמור על מקומות עבודה יוצר עלויות נסתרות שלא ברור היכן הן יסתיימו

הפגנת עובדי מפעלי האוטובוסים ב-ים / הסתדרות העובדים הציונית
הפגנת עובדי מפעלי האוטובוסים ב-ים / הסתדרות העובדים הציונית

בממשלת ישראל קיימים שני משרדים שהתחום המקצועי שלהם הוא "כלכלה" - משרדי הכלכלה והאוצר. לאחרונה הגיעה לפתחם סוגיה כלכלית, אבל שניהם הציגו גישות הפוכות. הסוגיה המדוברת היא דרישה לרכש גומלין בעסקאות יבוא אוטובוסים מחו"ל. בעוד שמשרד הכלכלה ביקש לחייב את היצרנים הזרים והיבואנים ב"רכש גומלין" מישראל, משרד האוצר דווקא הסכים עם טענותיהם שלא לחייב. כלכלה איננה מדע מדויק ובנושאים רבים אכן קיימות גישות שונות, אבל דווקא במקרה הנוכחי קיים בקרב כלכלנים קונצנזוס רחב.

הבקשה לרכש גומלין היא מקרה פרטי של פגיעה בסחר חופשי, שכדאיותה נפתרה כבר במאה ה-18 ע"י כלכלן יהודי בריטי בשם דוד ריקארדו, שהראה שסחר חופשי, כאשר כל מדינה מפתחת את הענפים שיש לה בהם יתרון יחסי, מביא לשיפור הכלכלי המשמעותי ביותר במצבם של אנשים רבים ביותר.

כוונת התמיכה העקיפה של משרד הכלכלה בתעשיית האוטובוסים הישראלית, נבעה ככל הנראה מכוונות טובות, אך היא מתעלמת מכ-200 שנות מחקר ועדויות, שהראו אחרת. המדינות העשירות בעולם - כדוגמת מדינות סקנדינביה, סינגפור, קנדה, אוסטרליה ועוד - מאופיינות בסחר חופשי רחב. לעומתן, מדינות נחשלות, בעיקר בדרום אמריקה, עוד שבויות בקונספציה שהטלת עוד ועוד "הגנות" ותמיכה ביצרנים לא יעילים תחלץ אותם לבסוף מעוני. ייתכן שאותן מדינות נחשלות כבר שקועות עד צוואר במערכת "הגנות" מסואבת עד שהן כבר גדולות מכדי שניתן יהיה פוליטית לשנות אותן, מה שהופך את מצבן הרע לטרגדיה אנושית. ראו למשל את המקרה של ניקולאס מדורו, מנהיג וונצואלה.

אם נפרוט את הדברים, כל דרישה שמוטלת על יצרן תתורגם בסופו של דבר לעלות, שאפילו חוקרי-על לא יצליחו לזהות את כל השפעותיה השליליות. במקרה שלנו, הדרישה לרכש גומלין או להעדפת תוצרת מקומית תייקר את מחירי האוטובוסים בישראל (מיובאים ומקומיים) ובשלב הבא תתגלגל למחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית.

מכיוון שמעסיקים בישראל מחויבים לשלם לעובדים הוצאות נסיעה, אותו ייקור הוצאות הנסיעה ייאלץ אותם למשל להעלות את מחירי מוצריהם או לשחוק את שכר העובדים. במקביל, מחירי הנסיעה הגבוהים בתחבורה ציבורית יגבירו את הכדאיות בשימוש ברכב פרטי, שיעמיס עוד על הכבישים, יפגע ביעילות התנועה, יעלה את מספר תאונות הדרכים, ייקר את מחירי הנדל"ן במרכז, יעכב את שרשרת האספקה ובאופן חמור יותר יפגע בפריפריה.

ההשפעות יכולות להמשיך להתגלגל בלי סוף. למשל, להרחיק תיירים ואולי אף לדחוף עוד אנשים לרדת מהארץ. כמובן שההשפעות הללו יהיו בשוליים, אך כשהחלטות כאלה ודומותיהן מצטברות אחת על השנייה, עם עוד ועוד תקנות, מכסים, דרישות, תקנים, סובסידיות ו"כוונות טובות"... מגיעים למצב שבו הכול יקר, תקוע, מתסכל ואף אחד כבר לא יודע איך הכול התחיל ואיך לשנות.

האינטרס של המשק הישראלי הוא לא ב"הגנות", שינציחו מקומות עבודה עם פריון נמוך ושכר נמוך, אלא בפירוק חסמי סחר והסרת עלויות נסתרות שיאפשרו לישראלים לממש את פוטנציאל כישוריהם, לקבל את השכר המקובל לעיסוקיהם בעולם המפותח ולהסיר חלק גדול מתוספות המחירים שקיימות פה ביחס למדינות החופשיות.

אם כל כוונת משרד הכלכלה היא לסייע למספר עובדים במפעלים לא תחרותיים, כבר מוטב שיקצה לכך עלות ישירה מדודה. כך לפחות נדע "איפה הכסף" ונמנע ממצב שבו אותן תעשיות לא יעילות מתרחבות להיקפים שכבר יהיה יקר מאד לעזור וקשה מאד "לחתוך".

■ הכותב הוא כלכלן ראשי הפניקס-אקסלנס.