מחדל הרוגי הבנייה יסתיים רק כשיכניסו בעלי חברה לכלא

יש לטפל בחומרה במחדלי הבטיחות החמורים באתרי הבנייה, אך השופטים, שמשיתים עונשים מגוחכים, אינם היחידים שאחרים לחוסר ההרתעה ולזלזול בחיי אדם • לפניהם ברשימה נמצאים רשויות ממשלתיות וגופי אכיפה נוספים שאינם מגישים כתבי אישום ואינם דורשים מאסר

פועלי בניין / צילום: תמר מצפי
פועלי בניין / צילום: תמר מצפי

1. דרושה אכיפה קשוחה

יש רק שתי אפשרויות לגמור עם המחדל הרצחני שקורה באתרי הבניה. האפשרות הראשונה: תקתוקי צלמים בפתח בית הסוהר אליו ייכנסו בזה אחר זה הבעלים, המנכ"ל, מנהל העבודה, מנהל הפרויקט וראש קבוצת העובדים, בחברות היזמיות, הקבלניות או קבלני המשנה באתרים בהם פועלים קיפחו חייהם. במילים אחרות: אכיפה קשוחה והחלטית עם עונשי מאסר בפועל לבכירים ביותר; האפשרות השנייה: משרד השיכון ומשרד העבודה ידרשו לחייב את כל החברות להציב בכל אתר שבו נהרגו פועלים שלט בולט המפרט: "באתר זה נהרגו שני עובדים". תבוא משפחה לרכוש דירה, או לבדוק את איכות העבודה, תראה את השלט ותחליט: קונים או לא קונים.

"אלקטרה בניה", שבפרויקט שלה נפלו אתמול אל מותם שניים והצטרפו לעוד שבעה הרוגים שמצאו את מותם תחת חסותה בשלוש השנים האחרונות, תידרש להיות הראשונה להציב את השלט - בולט, גלוי, בכניסה לאתר ולמרכז המכירות. זו חברה גדולה, יזמית וקבלנית מוכרת בשוק שלה. הנה ה"חזון" של החברה הגדולה והוותיקה הזו, מתוך האתר שלה: "אלקטרה בנייה שואפת להשפיע ולהעניק ערך מוסף לתחום הבנייה בישראל באמצעות תכנון מקצועי, שיפור שיטות הבנייה והקמת יסודות איתנים המאפשרים התחדשות וקידמה. אלקטרה בנייה מתמחה במתן פתרונות מקצועיים ומקיפים המשלבים חשיבה יצירתית וטכנולוגיה מתקדמת, במקביל להקפדה על עמידה בלוחות זמנים וביעדי הבטיחות, האיכות והתקציב. אלקטרה בנייה מתמידה לפתח, ללמוד, ליישם ולמצוא גישות ומהלכים פורצי דרך ולהיות תמיד צעד קדימה, וזאת באמצעות ההון האנושי שמהווה חלק בלתי נפרד מהצלחת החברה". הם אפילו לא הורידו את זה אחרי תשעה מתים, ומי יודע עוד כמה פצועים קשה וכמה נכים לכל ימי חייהם. אין זה משנה אם כל הפועלים אשמים במותם, או שהייתה זו "טעות בשיקול דעת" או "טעות אנוש". אגב, אין כתבי אישום נגד החברה, ואף מנהל לא עמד לדין. הפרוייקטים ממשיכים ויש חדשים.

2. הקנסות לא מרתיעים

כמה שווה אבא מת? זיל הזול. ב-1.5.18 הרשיע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חברה לפיתוח ועבודת עפר. "בשל הפרות תקנות הבטיחות בעבודה [...] נגרמה תאונה קטלנית בה התמוטט קיר והביא למותו של עובד" קבע השופט שמצא כי באתר לא היה מנהל עבודה, הביצוע נעשה תוך התעלמות מתקנות הבטיחות והעובדים לא קיבלו הדרכה. השופט אמנם כתב: "מדובר בעבירות בטיחות חמורות", אבל בהינף יד גזר עונש עלוב של 66,000 שקל. במחיר כזה כדאי לחברה בע"מ להמשיך לא לבזבז כסף על מנהל עבודה ועל הדרכת עובדים.

ב-5.3.18 הטיל בית משפט השלום בנצרת "קנסות כבדים מצטברים" (זה המינוח של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים) בלמעלה מ-3.5 מיליון שקל על האחראים למותו של עובד. מועד התאונה: 24.10.2007. "הצדק" ניתן עשור אחרי המוות של האב המפרנס שנדרש לבצע פעולת חישוף תשתיות כבלים בבור בעומק 2.8 מטר, "נקלע" (כך כתוב) למפולת סלעים ועפר, נפגע ונקבר תחת המפולת. בית המשפט קבע ש"כל הגורמים המעורבים התרשלו בביצוע חובות חקוקות על פי פקודת הבטיחות בעבודה (1970)". אבל אף אחד לא ישב בבית סוהר, אף אחד לא הואשם בהריגה, ולא באחריות על המוות. אפשר לומר שהפעם, בניגוד למסכת הקנסות העלובים במיוחד, זה אכן "קנס כבד". למה? כי האחריות משותפת לעירייה, לקבלן הראשי, לקבלן משנה ולחברה שגוייסה לחפור את הבור. ארבעה גופים ותאגידים אחראים למוות - כבוד השופט קנס כל אחד בכסף קטן.

3. תדרשו עונשי מאסר

השופטים, על עונשיהם המגוחכים לאורך כל מסלולי השפיטה, הם רק קצה דרך ההזנחה והאדישות. לפניהם ברשימה נמצאת הפרקליטות שבקושי מגישה כתבי אישום: אחוזים בודדים מבין תיקי המוות מגיעים לכתבי אישום ואף פעם לא מבקשים שם עונשי מאסר. המשטרה לא ממש רוצה לחקור, משרד העבודה והשר עסוקים בלדבר נחרצות, מאות המפקחים של הממשלה והרשויות המקומיות כל הזמן מתלוננים - והמוסד לבטיחות וגהות המנומנם על המוני עובדיו והמבנה המסורבל שלו עוד מעז להצהיר באתרו כי: "מי אנחנו? המוסד לבטיחות ולגיהות הנו גוף מוביל בתחומי הידע בבטיחות ובבריאות התעסוקתית ומהווה אכסניה לכלל הגופים העוסקים בקידום בטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית. שלושה ערכי ליבה מלווים את פעילות המוס"ל: 'חדשנות, יצירתיות ו"ארגון לומד'". האמנם?

4. איפה ואיפה למתים

אם המתים מאתמול היו צחי, הראל ותום מרחביה, סביון, נווה אביבים, אחוזה, או טלביה, בני דודים של השכן או חברים בטירונות של החבר, ולא היו איברהים וראמי בני ה-32 ו-34 מבית לקיה ולא ואסים מחאמיד, בן ה-22 שמת בייסורים - האם גם אז הם היו נשכחים כמה שעות אחרי פינוי הגופה? אם בכל שנה היו נהרגים 50-60 חיילים בלי שפרצה מלחמה, פעולת טרור גדולה, "סתם כך" מאש על כוחותינו, מטעות אנוש, או שיקול דעת מוטעה - האם ראש הממשלה היה נשאר יושב על כיסאו? האם שר הבטחון לא היה רואה מול ביתו הורים שכולים עם שלטים לפיטוריו?