המבקר: המשטרה לא מצליחה למגר אירועי הירי במגזר הערבי

לפי דוח מבקר המדינה, למרות שהממשלה הקצתה לכך מאות מיליוני שקלים, וחרף קידום תוכנית החומש במשטרה ותוכנית "עיר ללא אלימות" במשרד לביטחון הפנים, מוסדות המדינה לא הצליחו לעצור את מעגל אירועי הירי ואת החזקת האמל"ח הלא חוקיים ברשויות הערביות - דבר שגובה "מחיר דמים כבד"

אקדח / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קרייטיב
אקדח / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קרייטיב

בצל הסערה שיצר חוק יסוד הלאום, מפרסם היום (ד') מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, דוח מטריד בנושא התמודדות המשטרה עם תופעת החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים.

מטריד מדוע? ראשית, כיוון שנראה כי למרות ניסיון העבר, ובכלל זה אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 12 אזרחים ערבים בהתנגשות אלימה עם כוחות המשטרה, לא הופנו עד היום מספיק משאבים לעקירתן של תופעות אלה מהשורש.

שנית, כיוון שנראה כי המשאבים שכן הוקצו על-ידי המדינה - ובכלל אלה מאות מיליוני שקלים לטובת הקמת פרויקטים אזרחיים ומשטרתיים בערים הערביות - לא מספקים את הסחורה.

כעת, לאחר אישורו של חוק הלאום ויציאת המיעוט הדרוזי והערבי למחות כנגד החוק, ועם פרסומו של דוח המבקר, נראה כי הדרך לבניית אמון בסיסי בין החברה הערבית למוסדות השלטון - שתוביל להפחתת האלימות בחברה הערבית - מעולם לא הייתה ארוכה יותר.

"המדינה הקצתה מאות מיליוני שקלים"

לפי דוח המבקר, אחת מהבעיות המרכזיות המשפיעות על יכולתה של מדינת ישראל וכוחות הביטחון שלה להעניק ביטחון אישי לתושביה, היא החזקת אמצעי לחימה על-ידי תושבי המדינה שלא כחוק ושימוש בהם.

מאז אירועי אוקטובר 2000 מצויה המדינה בתהליך ארוך ליישום (חלק מ)המלצות ועדת החקירה הממלכתית שבאה לעולם עקב האירועים, אשר בראשה עמד שופט העליון בדימוס תאודור אור ("ועדת אור").

בדיוניה עמדה ועדת אור על כך שהממסד הישראלי לא גילה רגישות מספקת לצורכי החברה הערבית ולא פעל באופן מספק כדי שמשאבי המדינה יוקצו באופן שוויוני גם לאוכלוסייה הערבית.

הכשל המרכזי עליו הצביעה הוועדה הוא שלא נעשה די על-ידי מוסדות המדינה בכדי לאכוף את החוק בקרב האוכלוסייה הערבית, מחדל אשר גרם להשתרשותן של תופעות בלתי לגיטימיות ובלתי רצויות בחברה הערבית.

דוח המבקר שמפורסם היום מציף מספר תופעות כאלה שהשתרשו, ובהן כאמור תופעת החזקת אמצעי הלחימה הלא חוקיים בחברה הערבית ושכיחותם של אירועי הירי המתרחשים בה.

המבקר מציין כי לטובת התמודדות עם תופעות אלה הקצתה הממשלה במסגרת החלטותיה מאות מיליוני שקלים. זאת, בין השאר, לפיתוח תוכניות מיוחדות להתמודדות עם האלימות הגואה במגזר הערבי ולביצוע פרויקטים אזרחיים ומשטרתיים בחברה הערבית.

אולם חרף התהליך וקידום תוכנית החומש במשטרה ותוכנית "עיר ללא אלימות" במשרד לביטחון הפנים, לא הצליחו מוסדות המדינה לעצור את מעגל אירועי הירי ברשויות הערביות, ואף הלכה למעשה יישומן של תוכניות אלה טרם הושלם.

בהתאם מבהיר המבקר כי למרות היעדים שנקבעו בתוכנית החומש, בשנים 2018-2017, הוקמו 6 תחנות משטרה חדשות בלבד ברשויות ערביות, וגם הן במבנים זמניים (בכפר כנא, טמרה, מג'ד אל כרום, ג'יסר א-זרקא, באקה אל גרביה וכפר קאסם). כל זאת, כשמטרותיה המוצהרות של המנהלת היו, בין השאר, לסייע בהקמת 11 תחנות משטרה חדשות ביישובי החברה הערבית, בחיזוק 10 תחנות קיימות ובצירופם לשורות המשטרה של 600 שוטרים מוסלמים (מתוך 10,000 שוטרים שיגויסו בתקופת התוכנית).

בדומה מציין המבקר כי גם יישומה של התוכנית "עיר ללא אלימות" של המשרד לביטחון הפנים לא מתרוממת. התוכנית הגרנדיוזית הייתה אמורה להיות מיושמת ב-59 רשויות מקומיות שיש בהן רוב ערבי, אך נכון להיום, רק 12 מתוך 18 הרשויות המקומיות שבתחום שיפוטן הושלמה פריסת מערך המצלמות, מחוברות למוקדים אזוריים מאוישים.

הליקויים המרכזיים

בדיקת המבקר נערכה, בין היתר, במשרד לביטחון הפנים, באגפים ומחוזות שונים של המשטרה ובצה"ל, והעלתה מספר כשלים מרכזיים המונעים ככל הנראה טיפול מיטיבי בתופעות המסוכנת וזאת, מעבר לקצב ההתקדמות של תוכנית החומש ו"עיר ללא אלימות".

בראש הליקויים מציין המבקר את היעדר התיאום ושיתוף-פעולה בין יחידות המשטרה ובין כוחות הביטחון (צה"ל ושב"כ) למשטרה.

המבקר מבהיר כי שיתוף-הפעולה בין הארגונים השונים מהותי ביותר, ולא בכדי צה"ל והמשטרה מצויים בהליכים מתקדמים להקמת יחידה משותפת.

הקמתה של היחידה המעורבת דרושה גם נוכח המצב הקיים בשטח, שעיקר האמל"ח (אמצעי הלחימה) שמגיע לחברה הערבית, מקורו ב-3 מקומות: גניבות מצה"ל, הברחת מירדן וייצור בשטחי יהודה ושומרון (היתר מפריצות לבתים ורכבים), כאשר כל אחד מאותם מקומות מצוי באחריות גורם אחר.

אם לא די בחוסר התיאום בין המשטרה לצה"ל, גם על התיאום בתוך המשטרה היה למבקר מה להגיד. כך מציין המבקר כי כל מחוז במשטרה פועל בנפרד; אין העברת מידע מסודרת בין היחידות המרכזיות (הימ"רים) במחוזות לבין התחנות; אין העברה מסודרת של מודיעין בין הימ"רים שבתוך הקו הירוק לזה שבמחוז ש"י, שהוגדר כ"מפל פשיעה".

קושי נוסף חיצוני למשטרה, המקשה לדעת המבקר על טיפול המשטרה בעבירות אמל"ח בחברה הערבית, נעוץ בהימנעותם של אזרחי המדינה מקרב האוכלוסייה הערבית לסייע למשטרה בפיתרון אירועים שונים בהם מעורב אמל"ח, בהם אירועי ירי.

התנהלות זו של האוכלוסייה הערבית מייצרת לטענת מבקר המדינה "חסמים ממשיים" בפעילות היחידות החוקרות והמודיעין הנאסף, אשר תוצאתם האופרטיבית היא מחסור בתשתית ראייתית בקשר לאירועי הירי שהתרחשו, המביא למיעוט כתבי אישום שמוגשים ולענישה מזערית, ועכב כך להגברת ההתחמשות ולאי-פריצת מעגל אירועי הירי.

"מחיר דמים כבד"

מבקר המדינה "צולל" למספרים ומציין כי לפי נתוני המשטרה, שיעור המעורבים בעבירות אלימות כלפי גוף באוכלוסייה הערבית גבוה פי שניים משיעורם בכלל האוכלוסייה (20% מכלל האוכלוסייה נכון לסוף אפריל 2017), ובתיקי רצח הוא גבוה פי שניים וחצי.

למי שתהה, המבקר מבהיר כי מדובר ב"מחיר דמים כבד": משנת 2000 ועד נובמבר 2017 קיפחו את חייהם בגין עבירות אלימות כלפי גוף באוכלוסייה הערבית 1,236 גברים ונשים.

הנפגעות העיקריות בדרך-כלל בקרב האוכלוסייה הערבית הן הנשים: 40 נשים ערביות נרצחו בין השנים 2014 ועד סוף 2017 - נתון מטריד מאוד כשלעצמו המהווה כמעט כמחצית מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל (שיעור שהוא כמעט כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית).

משאבים, אכיפה ושיתוף-פעולה

דוח מבקר המדינה מצביע על כך שהחברה הערבית היא הראשונה שתרוויח מפעילות אכיפה אפקטיבית של המשטרה לביעור התופעות הקשות של עבריינות בקרבה, בדגש על אלימות חמורה ואירועי ירי הפוגעים במרקים החיים בקרב האוכלוסייה הערבית ובביטחון האישי של התושבים.

לדעת המבקר, יצירת שיתוף-פעולה אמיתי בין החברה הערבית ומנהיגיה לבין המשטרה הוא הכרחי לצורך קידום פעולות מניעה ואכיפה כלפי תופעות עבריינות בחברה זו.

מבקר המדינה מדגיש כי על-מנת שיתאפשר למשטרת "להעצים" את פעולתה בקרב החברה הערבית ולהביא לשינוי המיוחל ביכולת אכיפת החוק, בשמירה על הסדר הציבורי ובהגברת הביטחון האישי של האזרחים, יש לממש את החלטת ממשלה מספר 922 מדצמבר 2015, ולפיה המשטרה תתוגבר בכוח-אדם ובמשאבים כדי לתת מענה לרמה הגבוהה של הפשיעה והאלימות בקרב האוכלוסייה הערבית.

ואולם גם המבקר מבין שבחיזוק המשטרה כשלעצמו אין די. משכך, במסגרת הדוח הוא קורא למעורבות ממשלתית משמעותית של יתר משרדי הממשלה בהגדלת שיעורי התעסוקה, בפיתוח כלכלי, בחיזוק מערכת החינוך, בשיפור איכות החיים והבריאות של האוכלוסייה ובחיזוק מערכי הרווחה, התשתיות, התחבורה והדיור.

ועוד חזון למועד.

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר:

"לצערנו, אירועי ירי מתרחשים לעתים קרובות מדי ביישובי החברה הערבי בישראל, רובם על רקע סכסוכים פנימיים הגולשים לאלימות. משטרת ישראל פועלת בנחישות לאורך כל ימות השנה נגד החזקה, סחר ושימוש באמל"ח בכל זמן ובכל מקום. לצד ביצוע חקירות יסודיות של כל מקרה ירי וחתירה למעצר והעמדה לדין של כל פורע חוק, הרי שפעילות זו הביאה לתפיסת כמויות נשק חסרות תקדים, בפרט ביישובי המגזר הערבי. בשנת 2017 נתפסו על-ידי המשטרה אלפי אמצעי לחימה, נעצרו בכל רחבי הארץ 2,225 חשודים, והוגשו 1,137 כתבי אישום כנגד חשודים בגין עבירות אמל"ח, המהווים עלייה של כ-10% בכמות המעצרים ושל למעלה מ-40% בכמות כתבי האישום (ביחס לשנת 2016). באשר לטיפול באירועי ירי, הרי שבשנת 2017 חלה ירידה של 16% בכמות האירועים שהתקבלו במוקד המשטרה. בחציון הראשון של שנת 2018 חלה עלייה משמעותית של כ-40% בכמות המעצרים ועלייה משמעותית עוד יותר של 75% בכמות כתבי האישום שהוגשו כנגד המעורבים באירועי ירי לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

"בשנים האחרונות פועלת המשטרה ביחד עם המשרד לביטחון הפנים על בסיס תוכנית רב-שנתית לחיזוק שירותי המשטרה ביישובי החברה הערבית בישראל, באמצעות מינהלת ייעודית שהוקמה לטיפול בנושא חשוב זה. במסגרת התוכנית מחוזקים כלל מערכי הליבה בתחנות ונקודות משטרה במגזר, תוך הוספת עשרות תקנים, בפרט בתחום החקירות.

"לצד פעילות האכיפה, אנו ממשיכים להעמיק את שירותי המשטרה ביישובי המגזר הערבי כולו ומבצעים כל העת פעילות מניעה והסברה במטרה לשנות את נורמות הציות לחוק. בימים אלה מבוצעת עבודת מטה משותפת למשטרת ישראל ולמצ"ח, שתכליתה הקמת יחידה משותפת למאבק בגניבות אמל"ח מצה"ל, תהליכים לחיזוק ממשקי העבודה בין המשטרה לצה"ל ולשב"כ, הקמת דסק אמל"ח, הכנסת טכנולוגיה מתקדמת לסל הכלים, קיום תוכניות מניעה ייחודיות לבני נוער, קידום מהלכים להחמרת ענישה נגד העבריינים ועוד.

"לצד כל אלה פועלת המשטרה להגברת שיתוף-הפעולה וחיזוק אמון הציבור הערבי במשטרה. קיימת בעיית אמון בכל מוסדות השלטון בישראל, ובתוכם, בין היתר, גם למשטרת ישראל. מעבר להקמת תחנות משטרה חדשות ביישובי המגזר, פועלת המשטרה במגוון דרכים לגיוס רב-תרבותי לשורותיה, כדי שכולם ירגישו חלק ממנה, ובהתאם חל זינוק משמעותי בשיעור הגיוס למשטרה מקרב החברה הערבית בישראל, התגייסות זו של ערבים מוסלמים ונוצרים לשורות המשטרה ממחישה את השינוי ביחס החברה הערבית למשטרת ישראל ועל עליית האמון בה.

"צריך לזכור כי השינוי אינו קורה בין-לילה ואינו נחלת המשטרה לבדה, גם אם היא זו שמתמודדת עם תופעות הפשיעה בקצה לאחר נשירה מבתי הספר, אכזבה מהיעדר תעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. בסופו של יום, למרות כל החסמים והקשיים המובנים הכרוכים בתהליך, המשטרה תמשיך ותשקיע מאמצים למלחמה בשימוש באמצעי הלחימה ובירי במגזר.

"בהקשר זה חשוב לציין כי על-מנת למגר ולשרש תופעות חברתיות פסולות ואורחות חיים אלימות שפוגעות בחיי אדם, יש צורך בשילוב זרועות בראש ובראשונה של המנהיגות המקומית שתסמן את אותן תופעות כשליליות, שתוקיע אותן מעל כל במה ותסמן לאוכלוסייה הרלוונטית מה מקובל ומה אין מקומו יותר בקרב אזרחים נורמטיביים שומרי חוק. שיתוף-פעולה כזה בין מוסדות השלטון לשינוי חינוכי, בין המשטרה כאוכפת חוק ובין ההנהגה שמסמנת את גבולות הגזרה הקהילתיים, היא זו שתביא בסופו של דבר למיגור האלימות והירי".

מהמשרד לביטחון הפנים נמסר בתגובה:

"המשרד לביטחון הפנים מברך על דוח המבקר החשוב, העוסק בסוגיה שנמצאת בלב מדיניות המשרד והשר, ומושקעים בה משאבים עצומים. המשרד רואה חשיבות רבה בחיזוק האכיפה והרחבת שירותי המשטרה ביישובים הערביים, לצד חיזוק האמון במשטרת ישראל. המשרד מקדם עם המשטרה תוכנית בעלות כוללת של כמיליארד שקל, שמטרתה חיזוק הביטחון האישי תוך הגברת הנוכחות המשטרתית ביישובים הערביים, על-מנת להילחם בפשיעה, באלימות ובקטל בכבישים, וזאת כדי להעניק לחברה הערבית את תחושת החוק והסדר, ובכלל זה למנוע שימוש באמצעי לחימה בלתי חוקיים.

"בכל הנוגע לרמת הענישה בעבירות נשק ואמל"ח, המשרד פנה למשרד המשפטים ונציגי הפרקליטות לשם קידום תיקון לחוק העונשין, לצורך קביעת עונשי מינימום בעבירות נשק, כאמצעי תכליתי להעלאת רף הענישה, אולם משרד המשפטים התנגד להצעה. בסופו של דבר קודמה הצעת שהוביל השר לביטחון הפנים, אשר קבעה עבירה של ירי מנשק חם, אשר דינה שנתיים מאסר; ועבירת ירי מנשק חם באזור מגורים או במקום אחר המסכן חיי אדם, או באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם - שדינה 5 שנות מאסר. הצעת החוק אושרה במושב הכנסת האחרון ופורסמה ברשומות ביום 26.7.18.

"בכל האמור למערכים הטכנולוגיים והמצלמות ביישובים הערביים, במשרד לביטחון הפנים נערכה עבודת מטה, במסגרתה אופיינו פערים וחסמים קיימים להקמת והפעלת מערכים טכנולוגיים ברשויות מקומיות בחברה הלא-יהודית. בימים אלה, ובמסגרת הפתרונות הנבחנים לנושא, המשרד מקדם יישום מודל ניסיוני, במסגרתו יקים המשרד, לרבות באמצעות ספקים חיצוניים, מערכים טכנולוגיים (ומצלמות) ברשויות בחברה הערבית. המצלמות שמוקמו יחוברו למוקדים אזוריים, אשר יוקמו ברשויות מקומיות אחרות שבתחומן קיים מוקד-רואה ויופעלו על-ידן במימון המשרד לביטחון הפנים. זאת לאור הקושי התקציבי של הרשויות הערביות לממן את תפעול המוקד-רואה.

"באשר לאיתור שטחים להקמת תחנות חדשות, המשרד לביטחון הפנים מקיים דיונים עתיים בנושא התקדמות תוכנית החברה הערבית, בדגש על הקמת תחנות חדשות. המשרד קידם יחד עם שר הפנים תיקון חקיקה הקובע כי רשות מקומית תוכל לאשר הקמת תחנת משטרה ללא אישור מועצת הרשות, אלא באישור שר הפנים, ובכך ייפתר העיכוב המיותר בהקמת התחנות. התיקון האמור לפקודת העיריות אושר במושב האחרון של הכנסת ופורסם ברשומות ביום 24.7.18, בהוראת שעה למשך 5 שנים. זהו הישג משמעותי של המשרד לביטחון הפנים והשר בקידום הקמת תחנות המשטרה והאכיפה בחברה הערבית.

"בנושא מבצע איסוף אמצעי לחימה, ברבעון האחרון של שנת 2017 קיימו המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל, בשיתוף עם רשויות מקומיות ערביות, מבצע רחב לאיסוף כלי ירייה ואמצעי לחימה המוחזקים בידי הציבור שלא כחוק. במסגרת המבצע נקבע כי תושבים המחזיקים כלי ירייה ואמצעי לחימה, וימסרו אותם במהלך המבצע, יזכו לחסינות מפני הגשת כתב אישום בגין עבירת החזקת כלי ירייה ואמצעי לחימה. במהלך שנת 2018 מתוכנן מבצע דומה.

"בנוגע לגיוס מוסלמים למשטרה, מדי חודש מוצגים לשר נתוני גיוס המוסלמים למשטרה, והם אף נדונים במסגרת דיונים בראשותו. בין היתר קיים השר פגישה עם מגויסים מוסלמים במכללה הלאומית לשוטרים והשתתף ביום פתוח לעידוד גיוס מוסלמים, על-מנת ללמוד על חסמים בנושא. בנוסף, השר מקיים מפגשים עם ראשי הרשויות של החברה הערבית. מדובר בנושא המצוי בלב מדיניות השר והמשרד, ולראיה - המדיניות הברורה והמאמץ המשטרתי לגיוס מוסלמים הביאו לעלייה משמעותית במספר השוטרים המגויסים מקרב המוסלמים בישראל". 

דוח המבקר - מספרים:

בסוף אפריל 2017 מנתה האוכלוסייה הערבית כ-20% מכלל האוכלוסייה בישראל
בין השנים 2000-2017: 1,236 קורבנות אלימות (גברים ונשים) בחברה הערבית.
שיעור הנשים הערביות שנרצחו הוא כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית. 
יותר מ-70% מעבירות הירי בחברה הערבית נעשות בידי אזרחים המוגדרים "נורמטיביים".

בשנים 2014-2016:

נרצחו 30 נשים ערביות שהן 42% מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל. 
החשודים ב-95% מעבירות הירי באזור מגורים היו מקרב החברה הערבית.
בשנים אלה חלה במחוזות צפון ומרכז במשטרה עלייה ממוצעת של כ-36% במספר תיקי עבירות הירי באזור מגורים שנפתחו.