"מלביני ההון לא מדמיינים אילו כלים יש לנו"

ד"ר שלומית ווגמן-רטנר, ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון, היא חלום הבלהות של עברייני הצווארון הלבן והפשע המאורגן • בראיון ראשון מאז נכנסה לתפקיד ב-2016, היא הודפת את הזעקה הציבורית על שימוש דורסני בכלי החילוטים וחושפת טפח מהאופן שבו הרשות מתחקה אחר הכסף הגדול של העבריינות הכלכלית: "אצלנו לכסף יש ריח"

ד"ר שלומית ווגמן-רטנר, ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון / צילום: יונתן בלום
ד"ר שלומית ווגמן-רטנר, ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון / צילום: יונתן בלום

הכניסה למשרדי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור בקריית הממשלה בתל-אביב, כרוכה בבידוק ביטחוני מקיף שלא מבייש את מוסדות הביטחון הסודיים ביותר במדינה. גם לאחר שעברנו את הבידוק (אחרי עיכוב של חצי שעה בכניסה), אסור היה לנו להסתובב במסדרונות של הרשות לבדנו. לכל אורח מוצמד מאבטח שמלווה אותו עד היעד. רק כשלחצתי את ידה של ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, עו"ד שלומית ווגמן-רטנר, המאבטח עזב אותנו. "יש פה המון מידע מודיעיני סודי. אסור שהוא ידלוף החוצה", אומרת לי ראשת הרשות, חצי-מתנצלת, מבהירה את חשיבות האבטחה הכבדה.

את הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, שהיא עומדת בראשה, ניתן להגדיר כ"מוסד" של עולם הכלכלה. גוף מודיעיני שמנהל את החקירות הכלכליות הבינלאומיות המורכבות ביותר, מאתר עקבות של עבריינים כלכליים ורודף אחרי נתיבי הכסף של ארגוני הטרור הגדולים בעולם. את כל אלה הוא עושה מאחורי הקלעים, בשקט, ולרוב הוא כבר לא נמצא באזור כשתוצאות פעילותו הופכות לכתב אישום כבד-משקל נגד בכירים במדינה או להרשעה מהדהדת בעבירות כלכליות חמורות, או כשנעצרת פעולת טרור בעקבות המידע שסיפק.

"היחס לרשות בעבר היה כמו אל מאגר מידע - אתה לוחץ על כפתור ומקבל פלט. אבל העבודה שמבוצעת כאן, זו אנליזה פיננסית מורכבת, וככל שאנחנו משקיעים יותר בשלב הזה של המיפוי והגילוי של הרשתות הפיננסיות, אנחנו מעשירים ומקפיצים את החקירות הכלכליות עשרות מונים". אומרת ווגמן-רטנר.

זה גם היה האתגר והאג'נדה המרכזית שלה כשווגמן נכנסה לתפקידה לפני כשנתיים וחצי - לגרום לכולם להבין את החשיבות של הרשות לאיסור הלבנת הון. "בכל תיק שאנחנו מעורבים בו יש תפיסה של כספים, ויש תוצאות הרבה יותר טובות. אם הרשות לא מעורבת בתיק, מדינת ישראל תנהל את כל התהליך, את חקירה, תשקיע זמן פרקליטות, זמן שיפוט. אבל היא לא תדע גם לאסוף את הכסף בסופו של דבר מהעבריין. בשנים האחרונות הצלחנו להראות שכאשר אנחנו מעורבים בתיקים, כשאנחנו מעבירים את המודיעין הפיננסי, התרומה למדינה עצומה, והיא פוגעת בסופו של דבר בעבריינים במקום שהכי כואב להם - בכיס".

שותפה פעילה בכל פרשה

על-פי האג'נדה הזאת, תחת ניהולה של ווגמן-רטנר, ביצעה הרשות בשנים האחרונות קפיצת מדרגה משמעותית. היא גדלה ב-50% בכוח-האדם שלה, והרחיבה דרמטית את היקף תיקי המודיעין שהיא מעבירה לגורמי האכיפה וכן את קשריה עם הרשויות המקבילות לה בעולם. כך שכיום, כמעט בכל פרשה שמעורבים בה כספים אסורים - לרבות ארגוני פשיעה עולמיים, מרמה, פשיעה כלכלית מתוחכמת חוצת גבולות, חשבוניות פיקטיביות, מימון טרור, שוחד, עבירות מס, סמים, סחיטה ועוד - הרשות שותפה פעילה, ומסייעת למשטרה ולרשות המסים, ולעתים אף הייתה הגורם שחשף אותה.

בין התיקים הללו, כתב אישום שהוגש לאחרונה נגד ארגון פשיעה ישראלי, שנוהל מספרד, והפיץ חשבוניות פיקטיביות בהיקף 850 מיליון שקל, תוך ביצוע שלל עבירות כלכליות, ובהן עבירות מס ועבירות הלבנת הון בהיקף של כרבע מיליון שקל; חקירת פרשת השחיתות בעיריית ראשון-לציון, הידועה גם כ"פרשת דוד ביטן" - חבר-הכנסת מהליכוד ששימש גם כיו"ר הקואליציה, עד לאחרונה, במסגרתה נחקרים מספר מעורבים בחשד לעבירות שוחד, הלבנת הון ועבירות לפי חוק מע"מ ופקודת מס-הכנסה; וכן פרשת "ישראל ביתנו", במסגרתה מואשמת פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים, ח"כית ומזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו, בלקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס.

ובכל זאת, הרשות לאיסור הלבנת הון נותרת רוב הזמן מאחורי הקלעים. שותפה ל"הריון" (לחקירה), אך אינה שותפה ל"לידה" (כתב האישום, וההרשעות).

"אנחנו יוצרים את התשתית, את המיפוי המודיעיני, אבל החומרים שמגיעים מהרשות עוד צריכים לעבור 'הלבנה' כדי להפוך להיות ראיות. אנחנו גוף מודיעיני שאוסף חומר ממקורות שלעולם לא נחשוף אותם. חוק איסור הלבנת הון קובע סודיות מוחלטת. לעתים אנחנו נגיע דקה לפני 'הלידה', כדי למפות נכסים נוספים לחילוט, או לחפש גורמים עברייניים נוספים, אבל המנדט שלנו הוא לסייע בשלבים הנדרשים במודיעין הפיננסי", היא מסבירה. "דרכי הפעולה של הרשות הן חשאיות ולכן לא אוכל להרחיב בנושא, אבל אני יכולה לומר שבעזרת טכנולוגיה מתקדמת מאוד אנו יכולים למפות קשרים רחוקים בין שותפים לפשע, שהם לא היו מעלים בדעתם שאפשר היה להתחקות אחריהם, וכדאי שעבריינים ידעו שלא רק הפשיעה משתכללת, אלא גם רשויות האכיפה לא נשארות מאחור".

חרף מעטה הסודיות הכבד, הסכימה ווגמן-רטנר, "ראשת המוסד" (של עולם הכלכלה) להתראיין. בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס" לרגל יום הכיפורים היא מספרת על העבריינות הכלכלית המודרנית ועל המאבק המשולב בפשיעה ("העבריינים הולכים והופכים למתוחכמים, אבל גם אנחנו. הם לא מדמיינים איזה כלים יש לנו"); על העבודה של הגוף המודיעיני שהיא עומדת בראשו ("אנחנו מתמחים בהתחקות ובמעקבים אחרי הכסף בכל העולם, מנטרים את מפות הקשרים בין גורמים מרוחקים, וממפים את נתיבי הלבנות הכספים ומימון הטרור").

ווגמן חושפת גם את ההתמודדות עם האתגרים של העידן הדיגיטלי ("תחום הקריפטו נמצא בסיכון מוגבר להלבנת הון ולמימון טרור"); וגם קצת על עצמה - איך הגיעה מערד הפריפריאלית, להצטיינות באוניברסיטת ייל היוקרתית, ולראשות אחד הגופים החשובים במדינה ("הייתי חנונית, ועבדתי מאוד מאוד קשה").

"יש לתקוף עבריינים דרך הכיס"

"אבל לפני שנתחיל", אומרת לי ווגמן-רטנר, "אני חייבת להבהיר שאין פה 'אני'. הכול זה 'אנחנו'. אני לא לבדי. יש פה גופי אכיפה ורגולטורים ששילבו ידיים. גוף מודיעיני בזירה של גופי אכיפה וזירה רגולטורית פיננסית, חייב לפעול בערוץ של שיתוף-פעולה. תפיסת העולם שלנו היא ההפעלה המשולבת של גופי האכיפה למאבק בפשיעה".

אותו מאבק משולב שלו היא שותפה היום הוא מאבק בינלאומי, חוצה גבולות, וממאבקי הדגל בכל העולם - המאבק בפשיעה הכלכלית, בפשיעה הקלאסית ובארגוני הפשע באמצעים כלכליים. בכל העולם מנסים לחסום את הצינור הכלכלי של העבריינים, לחנוק אותם כלכלית - ובכך לחנוק את פעילותם העבריינית. הדרך לשם עוברת דרך הרשות לאיסור הלבנת הון, שאחראית על המודיעין הפיננסי והמעקב אחר נתיבי הכסף.

"הפשיעה העולמית נעשית מורכבת יותר ויותר, העבריינים הופכים להיות מתוחכמים יותר. ארגוני הפשיעה נעזרים במומחים כמו עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס, ולכן גם ההתמודדות של גופי האכיפה קשה יותר", אומרת ווגמן-רטנר, אך מיד מבהירה, שגם גופי האכיפה מתוחכמים יותר, ולעבריינים אין הרבה לאן לברוח.

"בשנים האחרונות השתנתה התפיסה, ולכסף אצלנו יש ריח. אנו מתמודדים לא רק עם העבריין העיקרי, אלא גם עם מלבין ההון, והדמויות האחרות שעוזרות לו. אנחנו יושבים יחד עם גופי האכיפה, הביטחון, הפרקליטות - ומעלים פתרונות יצירתיים. כשכולם מתמקדים באותם איומים ותופעות, זה מכפיל כוח. הקהילה הבינלאומית הבינה מזמן שהכלים המסורתיים - עונש מאסר בכלא - לא מספקים, וכדי להילחם בפשיעה החמורה, יש לתקוף עבריינים דרך הכיס.

"התובנה היא שרק כאשר לוקחים את הכסף - הפשיעה הופכת ללא משתלמת. מה שמכונה 'מודל אל-קאפונה'. המשטר העולמי הזה כלל כמה מרכיבים, בהם קביעת עבירות הלבנת הון, מנגנוני חילוט, הטלת חובות על הסקטור הפרטי, על עורכי דין ורואי חשבון (חובות זיהוי, הכרת לקוח ודיווח), והקמת רשויות לאיסור הלבנת הון בכל מדינה, כדי לעקוב אחר הכספים. כיום מושג 'הסודיות הבנקאית' כמעט נעלם. חלק ניכר ממקלטי המס בעולם הצטמצמו, וכולם עושים מאמץ לפעול בהתאם לסטנדרט הבינלאומי ולקיים שיתופי-פעולה עם גופי האכיפה בשאר המדינות".

"כשאין לעבריינים רווח כלכלי, הם חוששים" 

לפני כשבוע, במסיבה שבה השתתפה ווגמן-רטנר במהלך החג, פנו אליה כמה חוגגים ש"גילו" שהיא ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, ושאלו אותה - מה יוצא להם ממשטר איסור הלבנת ההון מעבר לשאלות המכבידות של הבנקים, ולזה שלא מאפשרים להם להפקיד ולהעביר כסף בדרך נוחה וקלה בחשבונותיהם.

ווגמן-רטנר: "שמחתי על השאלה, ועניתי שהאכיפה הכלכלית תרמה מהותית לשינוי מפת הפשיעה בישראל. ראשי ארגוני הפשיעה המרכזיים, נמצאים מאחורי סורג ובריח. האכיפה הכלכלית הוכיחה עצמה כמרתיעה יותר מהענישה הקלאסית לבדה. לעתים היא גם יוצרת תמריץ לעדי מדינה. אם בעבר העבריינים סברו שירצו עונש מאסר, ובינתיים משפחתם תחיה ברווחה, וכשייצאו מהכלא הם ייהנו מפירות העבירה, כיום מאזן השיקולים שלהם השתנה. גם הם עושים את החישוב שכבר לא שווה להם להקריב את עצמם עבור ראש ארגון פשיעה אם לא יוצא להם מזה רווח כלכלי.

"בישראל 2018, חלק ניכר ממחוללי הפשיעה המאורגנת, ראשי משפחות הפשע וארגוני הפשיעה, נמצאים מאחורי סורג ובריח. משטרת ישראל עושה שימוש רב במודיעין פיננסי, והדבר תורם ובא לידי ביטוי בתוצאות ובהיקפי החילוטים".

אחד מאותם ראשי ארגוני פשיעה שעליהם את מדברת הוא ריקו שירזי, שנשלח ל-8 שנות מאסר על עבירות כלכליות, ורק השבוע דחה העליון את ערעורו על הרשעתו וגזר דינו. הוא הפך לפנים של האכיפה הכלכלית המשולבת, לפנים של המאבק ב"מודל אל-קפונה" שדיברת עליו.

"אני לא מתייחסת לתיקים ספציפיים, אבל אפשר לראות את כל התוצאות בשטח. האכיפה הכלכלית משפיעה. קודם כול אפשר לתפוס יותר גורמים באמצעות המיפוי הכלכלי; ודבר שני, רואים שאם בעבר כל מיני גורמים בארגוני פשיעה היו לוקחים את הסיכון ואמרו OK' אני אשב בכלא לאיזו שהיא תקופה, ואני אצא ויהיו לי את כל הכסף שלי ונוחות כלכלית', היום הלחץ הפיננסי שמגיע לכל הגורמים בארגון גורם להם לחשוב כמה וכמה פעמים וגם מקדם את הנושא של הסכמי עדי מדינה, שהרבה פעמים תורמים לפיצוח החקירה.

"כשאין להם רווח כלכלי מהפעילות העבריינית, העבריינים חוששים יותר. יש פה שינוי מציאות משמעותית. אנחנו רואים את זה בין היתר גם בהיקפי הנכסים שמדינת ישראל מגיעה אליהם, בנושא של חילוטים".

"אין שימוש יתר בכלי החילוטים"

בעניין התפיסות והחילוטים אתם סופגים ביקורת קשה. אפילו בית המשפט העליון מתח ביקורת על האופן שבו המשטרה תופסת רכוש, ללא צווים ומגבלות. למשל, בתיק של שאול ואיריס אלוביץ, שבו הורידו לבני הזוג תכשיטים מהגוף וחפצי אמנות מהקירות ללא צו. אין מקום לחשבון-נפש של הרשויות בעניין הזה?

"אני לא רוצה להיצמד לפרשה זו או אחרת, אבל דווקא בתיק של אלוביץ ראינו בשבוע שעבר כותרות על כך שבית המשפט שחרר 6 מיליון שקל לבני הזוג, אבל מה שקצת נעדר מהכותרות זה שבית המשפט השאיר על כנה תפיסה של נכסים בהיקף 80 מיליון שקל.

"אני לא מטפלת בתיק, לא רוצה להתבטא בכלל על תיק קונקרטי, ואני גם לא הגוף שאחראי על המדיניות בעניין התפיסות של הרכוש והחילוטים. יחד עם זאת, אני לא חושבת שיש שימוש יתר בכלי התפיסה והחילוט, אלא אמונה של גופי האכיפה שאלה כספי העבירה הרלוונטיים לחילוט; ובית המשפט מפקח על התהליך".

ברוב החקירות ניתן למשטרה צו לתפוס את כל הרכוש שביקשו, כמעט באופן אוטומטי.

ווגמן-רטנר: "בסופו של דבר, בתי המשפט מאשרים חילוט סופי של 70%-75% מהנכסים לאחר בחינה מעמיקה. זה מעיד על כך שהבקשות התחיליות אינן מוגזמות. אם הן היו מוגזמות היינו רואים פה פערים משמעותיים הרבה יותר. יש איזון. זה לא אומר שאולי אין טעויות בתיק כזה או אחר, אבל בסך-הכול, כמערכת וכמדיניות, נתפסים ומחולטים כספים שיש להם קשר להיקפי העבירה הרלוונטיים, והכלי הזה יעיל במאבק בעבריינות".

לאורך כל הראיון ניכר על ווגמן-רטנר (42) שהמעמד - להיות מרואיינת, להיחשף - לא קל לה. מאז מינויה וכניסתה לתפקיד לפני כשנתיים וחצי, היא סירבה בתקיפות להתראיין. "לא התראיינתי בשנים האחרונות, כי חשבתי שקודם כול צריך שיהיו קבלות, ואחרי זה נדבר. היום אני במקום הזה, ועדיין זה לא טבעי לי להתראיין".

המראה המטופח והעדין שלה - וההתנהלות של אישה שמדברת בשקט, שוקלת כל מילה ומדברת בממלכתיות - מטעה. העדינות מסתירה נחישות בלתי נלאית, מנהלת חרוצה ודומיננטית, שמעורבת בכול, וכן את העובדה שמדובר באישה חזקה שעומדת (יחד עם אחרים) בראש המאבק בעבריינות הכלכלית ובפשע המאורגן. היא אימת העבריינים, בלי שהם יזהו אותה בכלל.

"תראי את זה", היא אומרת לי באמצע הראיון, ומפנה לעברי את מסך המחשב שלה. אני מצפה לראות מולי סודות מדינה פיננסיים, אבל על המסך מופיעות מאות, אולי אלפי, בועות, בגדלים ובצבעים שונים, מחוברות בקווים ובהסתעפויות שנראות ללא סוף. אין שם מילים, שמות או פרטים. "מה את רואה פה?", שואלת אותי ווגמן-רטנר, ועונה ללא המתנה לתגובה: "לאדם שלא יודע מה זה, זה נראה כמו ציור של רורשך, אבל אני רואה כאן ארגון טרור, ואני רואה את הערוצים הפיננסיים שלו ואת המימון.

"כל אחת מהבועות שרואים כאן, כל הגופים הללו קשורים ביניהם, וכל אחת מהבועות, לפי החוזק והגודל שלה, מבטאת עד כמה אותו גורם הוא מרכזי בפעילות העבריינית, פעילות הטרור, ומנקז אותה אליו. ללא היכולת הזו, למפות את הקשרים הפיננסיים, אני עלולה בטעות להתמקד באיזושהי בועה שולית בקצוות, בועה קטנה, אבל המטרה שלי היא להיות מסוגלת להגיע לצמתים הגדולים, למממנים הגדולים, ללב הבעיה".

בתמונה אחרת על מסך המחשב שלה - שוב, כשכל השמות והפרטים מחוקים - מציגה לי ווגמן-רטנר איך נראה מלבין הון מקצועי דרך העיניים של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור: נקודה אחת באמצע, המחוברת למאות-אלפי נקודות אחרות, שחלקן מסומנות באדום. "מלבין ההון המקצועי הוא הגורם שממש מעניין אותי, מכיוון שבעולם הפיננסים היום הוא המוקד של הלבנת הכסף. בעבר, עבריינים היו יכולים להעביר את הכספים ממקום למקום, ולא הייתה להם בעיה, היום זה הפך למורכב כי המדינות משתפות פעולה, וסגרו את הגבולות.

"אבל בזמן שאנחנו הפכנו להיות מתוחכמים העבריינים הפכו להיות הרבה יותר מתוחכמים, והם צריכים פסיליטיז, אנשים שיעזרו להם לנהל את הכספים, להכניס אותם ולהלבין אותם, וכן הלאה. אנחנו מצלמים תמונת רנטגן של מלבין ההון המקצועי, ורואים מיד שהוא הגורם במרכז, ויש מאות-אלפי פעולות שלו מול גופים פיננסיים".

ווגמן-רטנר רואה בכך את אחת המשימות המרכזיות של הרשות לאיסור הלבנת הון - התמקדות באיתור מלביני ההון המקצועיים. "הם אנשי-המקצוע אשר מכינים עבור העבריינים את הערוצים להלבנת כספי העבירה ופועלים עבורם ובשמם, לפעמים משמשים כ'פרונט' (מחזיקים מניות, חשבונות נאמנויות ועוד). פעמים רבות אלה עורכי דין או רואי חשבון.

"במקרה של עורך דין המצב מורכב יחסית מבחינת גופי האכיפה, שכן קשה לבצע חקירה בשל חסיון עו"ד-לקוח, מגבלות על ביצוע האזנות סתר, וכו'. אנו בהחלט רואים תופעה משמעותית בתחום. ייתכן שהעלייה החדה במספר העוסקים מובילה לפיתוח נישות יצירתיות".

"במקרה הזה", היא אומרת ומצביעה על המסך נטול השמות והפרטים המזהים, "מלבין ההון הוא באמת עו"ד שנותן את הפלטפורמה לעבריינים. כל מי שנמצא באדום סביבו, אלה גורמים שמשטרת ישראל התעניינה בהם, פנתה אליי בבקשות מידע עליהם, והצלחתי למצוא צומת מרכזי שמחבר בין כל אותם גורמים, ושם מולבן ההון שלהם.

"ככה אנחנו מגיעים לכסף הגדול. אנחנו ממפים רשתות פיננסיות, משלבים את המידעים שאנחנו רואים עם יתר המידעים של גופי האכיפה, ומוצאים את המוקד העברייני שעומד מאחורי איש הפרונט, איש הקש. אנחנו יודעים לקשור את כולם יחד, לעזור בחקירה, ומכאן גם יש את המיפוי של הנכסים לחילוט, וכן הלאה. למדנו והשקענו הרבה מאוד מאמצים בדבר שאנחנו רואים אותו כמטרה מאוד מרכזית שלנו כרשות: להציף יעדים חדשים למשטרת ישראל ולגורמי החקירה והאכיפה האחרים".

מצד שני, אפשר לומר שהפכתם ל'האח הגדול'. כמות המידע שמגיעה אליכם היום מהגופים הפיננסיים, עצומה. בשורה של מסמכי "דגלים אדומים" שפרסמתם אתם דורשים עוד ועוד מידע מהסקטור הפיננסי. הפכתם את הסקטור הפרטי - למלשין.

"הסקטור הפרטי נתפס כגורם הקרוב ביותר לעבריין. אם בעבר גורמים בסקטור הפיננסי, הבנקאי, כשם קוד, היו כמו שלושת הקופים, לא רואים, לא שומעים, לא מריחים, ואמרו 'כסף זה כסף, ולכסף אין ריח' וכל יתר הסיסמאות, היום נקבע להם ברמה העולמית תפקיד משמעותי במאבק בהון השחור, והם נדרשים לוודא שהכספים שמנהלים לקוחותיהם כשרים. הם מחויבים לשאול שאלות, לדעת מה המקור שלהם, לא להתעלם מהמקור. כך זה בכל העולם. הם נדרשים לדווח לרשויות במקרים שבהם נראה שיש חשש להלבנת הון. זה חל על בנק בהונדורס, ועל בנק בהודו במידה שווה.

"מדינת ישראל בשנת 2000 הייתה במקום המפוקפק, שלא היה כאן שום משטר הלבנת הון, והקהילה הבינל' הכניסה את ישראל לרשימה השחורה. ואז בקצב מאוד מהיר חוקק חוק איסור הלבנת הון, הוקמה רשות לאיסור הלבנת הון, ורק כשהרשות התחילה לקבל דיווחים מהסקטור הפיננסי, ישראל יצאה מהרשימה השחורה. אם לא יהיה משטר טוב בישראל והמדינה תיכנס חלילה לרשימה השחורה, הראשונים שייפגעו מכך יהיו הסקטור הפיננסי, הבנקים, חברות הביטוח, כרטיסי-אשראי וכן הלאה, כי הם לא יוכלו לעבוד מול העולם".

היקף ההון השחור
 היקף ההון השחור

"הטרנד החדש - מזומנים בשמחות"

כשפסקו התלונות של הסקטור הפיננסי, החלו התלונות מהלקוחות שלהם, שטוענים שהגזמתם עם משטר הלבנת ההון, שאי-אפשר להכניס כסף למדינה ושעולים חדשים שמבקשים לעלות לארץ לא יכולים להביא לכאן כסף כי מבקשים מהם להוכיח מאיפה הכסף שקיבלו לפני 50 שנה בירושה.

"באמת שמענו טענות כאלה, ועשינו בדיקה מאוד עמוקה כדי לברר אם הן נכונות, יחד עם משה אשר שהיה מנהל רשות המסים, ועם המפקחת על הבנקים חדווה בר. ביקשנו לראות את הדוגמאות מהמייצגים, ומהבנקים; ומה שהסתבר זה שהדוגמאות שעשו הרבה רעש ושעליהן דיברו היו ממש מקרי הקיצון, שבהם אנשים הגיעו עם מזוודות מזומנים לארץ, ללא כל הסברים וביקשו להכניס את הכספים לבנקים.

"אם החזקת 50 שנה כסף בבנקים בשווייץ, יש לך יכולת להראות מאיפה הכסף הזה. יהיו לך כמה תדפיסים, ותהיה לך את היכולת הסבירה להראות את מקור הכספים, אבל המקרים שבהם נחסמו הכספים הם מקרים שבהם היה חשש שהליך הגילוי מרצון, שבמסגרתו ניתן היה להביא כספים לארץ, עלול להפוך כערוץ למכבסת כספים עבור עבריינים - מה שנקרא 'פרמיית הלבנה'. כיום קשה מאוד להתנהל בעולם עם מזוודות של כסף מזומן, והעבריינים מחפשים דרכים יצירתיות להחדיר את הכספים למערכת הפיננסית.

"אם בעבר עבריין היה מי שלא משלם מס, היום העבריין דווקא רוצה לשלם מס כדי לקבל תעודת הכשר מרשות המסים, ולהצליח להיכנס כגורם לגיטימי למערכת הפיננסית. לכן, לרוב, מי שבא עם מזוודה של כסף, מוצדק לעצור אותו ולא לתת לו להכניס לפה את הכסף, או לפחות לדווח לרשות על כך. המזומן זה אחד הסיכונים המשמעותיים של ישראל בהיבטי הלבנת הון, ולכן גם ייכנס לתוקף בקרוב חוק הגבלת השימוש במזומן. הציבור עוד לא ער לזה, אבל לקראת ינואר - מועד הכניסה שלו לתוקף - כולם פתאום ייזכרו בזה. זה אחד הדברים המשמעותיים שקרו פה. אחת הפרצות שנשארו - ונסגרת".

אילו עוד פרצות נותרו?

"כל הזמן מתגלות פרצות חדשות. אנחנו רואים כל העת דרכים יצירתיות להלבין הון, ולהעלים כספים. כבר לא רואים עבריין שרושם את הנכסים על-שם סבתא שלו, זקנה בת 90, או בן-דוד רחוק, כי אליהם אנחנו מגיעים מהר. נולדו טרנדים חדשים. למשל, טרנד שאנחנו רואים הרבה בזמן האחרון, זה הנושא של מזומנים בשמחות. מכיוון שקשה להחזיר היום מזומנים למערכת הפיננסית, אנחנו עדים לאירועים, לשמחות, אמיתיות או לא, שבאמצעותם מכניסים כספים למערכת הפיננסית. למשל, חתונה עם מתנות במזומן בסך של 2 מיליון שקל, או מקרה שגילינו לא מזמן של ברית לילד בן 3, עם מתנות בשווי מיליון שקל במזומן. בדיקה קטנה שלנו העלתה, שהאב חשוד בסחר בסמים, והמציא את האירוע כדי להלבין את ההכנסות שלו".

גם השימוש בנדל"ן כקרקע פורייה להלבנת הון - וכאחת הדרכים הוותיקות יותר להלבין הון - נמשך. ווגמן-רטנר: "אנחנו רואים תופעה משמעותית של שימוש במזומן בסכומים גבוהים בעסקאות נדל"ן, ורישום איש-קש כבעל הנכס. זאת, כדי לטשטש את מקור הכספים והבעלים בהם. לדעתנו, חלק מהעלייה במחירי הדיור בשנים האחרונות מיוחסת לכספים שחורים שהוכנסו למערכת, מהארץ ומחו"ל. זה צפוי להצטמצם עם כניסת החוק לצמצום השימוש במזומן".

"הקריפטו זה תחום מרתק"

לצד הדרכים הוותיקות והחדשות להלבנת הון, מתפתח לו תחום נוסף שמהווה מנקדות המבט של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור את הסכנה של העתיד - שוק הקריפטו. הרשות נמצאת היום על קו הזינוק להסדרת התחום, וצמצום החשש לשימוש בו כמקור הלבנה ומימון טרור. "הנושא של הקריפטו זה תחום מרתק. מדובר בתחום שנמצא בסיכון מוגבר להלבנת הון ולמימון טרור, בגלל האנונימיות שטבועה בילד-אין בתחום. אנחנו צופים שעם כניסתו לתוקף של חוק צמצום במזומן, נראה עלייה בערוצים אלטרנטיביים להעברת כספים, והקריפטו צפוי להיות אחד מהם. היום, אין גורם אחד שמפקח ומנטר את הפעילות בזירה, וקשה יותר להתחקות אחר מעברים בינלאומיים של כספים".

בדיון שנערך באחרונה בוועדת הכספים, אמרה ווגמן-רטנר כי עבריינים ופעילי טרור משתמשים במטבעות הדיגיטליים, בעיקר בפעילויות טרור וסמים, וכי הרשות זיהתה שארגון דאעש מנסה לגייס כספים גם באמצעות ביטקוין. אולם חרף הסכנות, היא משדרת גם מסר מרגיע בנוגע לזירה הזאת. "אנחנו מזהים שימוש מסוים במטבעות הדיגיטליים, ואנחנו צופים שבעתיד התופעה תגבר. הזירה הזאת מאפשרת מעבר של כספים באנונימיות, בגלל אי-הפיזיות של המטבע, ויש פה סיכונים משמעותיים.

"אבל מצד שני, אי-הפיזיות הזו, בגלל שהכול נמצא בזירה דיגיטלית, מותירה אחריה הרבה מאוד עקבות. אני לא אחשוף את השיטות שלנו, אבל יש לנו דרכים להתחקות בנסיבות מסוימות אחרי פעילויות בזירה. יש לנו כלים ויש טכניקות לבצע מעקב. ואני בכוונה משאירה את זה עמום.

"ברור לנו גם שמדובר פה באיזו שהיא תופעה פיננסית שקיימת, ואנחנו צריכים להתמודד איתה, ויש לזה יתרונות לא מבוטלים שצריך לזכור אותם, כמו הקלה על סחר בינל', פחות עלויות של עסקאות ועוד. משטר איסור הלבנת הון לא נועד להרוג את הסקטור הפיננסי, הוא נועד למצוא מנגנונים שיאפשרו כמה שיותר שקיפות במערכת הפיננסית - ואת זה אנחנו מנסים לעשות היום בזירת הקריפטו".

*** חזקת החפות

איש העסקים שאול אלוביץ המוזכר בכתבה הוא בגדר חשוד בלבד במסגרת חקירת "פרשת בזק". החקירה טרם הסתיימה, לא הוגש נגדו כתב אישום, הוא לא הורשע בעבירה, ועל כן הוא נהנה מחזקת החפות. אותו דין חל גם בנוגע לחקירת פרשת השחיתות בעיריית ראשון-לציון, המכונה "פרשת דוד ביטן" - אשר מצויה בעיצומה, וכל החשודים בה נהנים מחזקת החפות.

באשר לנאשמים בכתבי האישום נגד ארגון פשיעה ישראלי שהונה את המדינה בכמיליארד שקל לכאורה ומוזכרים בכתבה, וכן פאינה קירשנבאום המוזכרת בכתבה במסגרת פרשת "ישראל ביתנו" - משפטם בשלב האישומים, הם לא הורשעו בכל עבירה, וגם הם נהנים מחזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתם, ובית המשפט לא הרשיעם.

על גיוסם של עורכי הדין ורואי החשבון למאבק בהלבנות: "עדיף לעו"ד ולרו"ח להיות עבריינים? הם לא אמורים לעשות פעילויות בכספים שחורים"

לאורך כל הראיון, משדרת ווגמן-רטנר ביטחון רב ביכולת של הרשויות לפגוע בעבריינות באמצעים כלכליים, אבל גם היא מכירה בנתונים הקשים של ההון השחור בישראל. "היקף ההון השחור בישראל לפי מדדים מקצועיים מקובלים הוא כ-200 מיליארד שקל. היקף הלבנת ההון בישראל מוערך ב-20-50 מיליארד שקל בשנה.

"עבירות המס נמצאות במיקום הגבוה ביותר בין עבירות ההלבנה; ארגוני פשיעה וחשבוניות פיקטיביות לאחר מכן; אחר-כך סחר בסמים, הימורים ועבירות נוספות. העבריינים הפכו להיות יותר מתוחכמים בדרכים שבהם הם מבצעים את הפעילות, השימוש באנשי-קש מרוחקים מאוד, במבנים משפטיים מסובכים, בחברות, בנאמנויות ועוד - כל הדברים הללו בעצם מהווים אתגר משמעותי לגופי האכיפה. עבריין משמעותי שמכבד את עצמו משתמש ביועצים מקצועיים שבעצם מסייעים לו לטוות את המארג העברייני - עורכי דין ורואי חשבון".

את מזכירה שוב ושוב אפשרות שעורכי דין ורואי חשבון הם מוקד עברייני או מסייע לעבריינים. מנגד, הם טוענים שהגזמתם ביחסכם אליהם, שהפכתם אותם לשומרי-סף במקרה הטוב; ולעבריינים במקרה הגרוע. הצבתם בפניהם את הדרישות החדשות לזהות לקוחות, ולא לתת שירות עסקי למי שיש חשש שהוא מלבין הון, ולמעשה גייסתם אותם לשירות המדינה.

"עורכי דין ורואי חשבון הם גורמים שמוגדרים בעולם כמתווכים פיננסיים, כאשר הם נותנים שירותים עסקיים ללקוחות שלהם. מדובר בכלל עולמי. הטענות שנשמעות היום מקרב עורכי הדין דומות במקצת למה שהסקטור הפיננסי טען לפני כ-15 שנה, כשנכנס משטר הלבנת ההון בעניינם - אבל גם הם יתרגלו. המטרה היא לתת לעורכי דין ולרואי חשבון את הכלים להבין מהי הפעילות שהם עושים בכספים עבור הלקוחות שלהם, כדי שהם לא יהוו מקלטי הלבנת הון עבור הלקוחות".

חלק מעורכי הדין טוענים היום: "כשאני עושה עסקת נדל"ן ללקוח, מה פתאום אני צריך לחקור אותו מאיפה הכסף שלו, אם זה מסבתא שלו או מאחרים? אם אני עושה לו עסקת נדל"ן לגיטימית, למה אני צריך לחקור את הלקוח? מה אני משטרה?"

"אלה טענות וחדשות האתמול. החקיקה עברה ומיושמת בשטח, ואלה החובות של עורכי הדין ורואי החשבון. בסופו של דבר, מדובר כאן על סט כלים בסיסי, גם מבחינתם, כדי לוודא שהם לא מנוצלים להלבנת הון. ואם נראה להם שהם מנוצלים להלבנת הון, הם מצופים לא לבצע את העסקה. אנחנו מרחיקים אותם מהמצוק, שלא יבצעו עסקאות שבהן הם ינוצלו להלבנת הון או למימון טרור.

"עדיף להם להיות עבריינים? עורכי דין לא אמורים לרצות לעשות פעילויות בכספים שחורים. מספיק שהם עושים בירור לא מורכב עם הלקוח כדי לוודא שאתה מבצע את העסקאות הכשרות, ושאתה לא הופך להיות 'עיר מקלט', בעוד כל המוסדות הפיננסיים בודקים את הדברים האלה. בסופו של דבר, המטרה היא לגרום לכך שהכלכלה כולה תהיה כמה שיותר לגיטימית".  

הילדה מערד שהצטיינה בייל ומובילה כיום את המאבק בהלבנות ההון בישראל

שלומית ווגמן-רטנר נראית תל-אביבית מלידה, כמעט "צפונבונית", וכמי שנולדה עם כפית של זהב בפה. היום היא אכן מתגוררת במקום הכי "צפוני" בתל-אביב - רמת-אביב ג' - אולם, המציאות שממנה הגיעה לא יכולה להיות רחוקה יותר מהחזות הזאת.

ווגמן-רטנר נולדה וגדלה בערד, בת להורים בעלי עסק לאספקת צבעים לתעשייה. "לגדול בפריפריה זו חוויה מעצבת אישיות המנתבת את העשייה שלך לאפיקים שונים מאלה שבסביבה עירונית: יותר חיבור לקהילה, לסביבה. ערד, בתקופה שגדלתי בה, הייתה מקום ייחודי, ערכי בצורה יוצאת דופן. כסף לא ממש שיחק תפקיד ולא היווה פרמטר להצלחה".

במשך 30 שנה היו הוריה בעלי עסק עצמאי בערד בתחום צבעי תעשייה, ושלומית כילדה וכנערה עבדה בעסק המשפחתי בכל חופש ובכל הזדמנות שיכלה. "אפילו בזמן הלימודים באוניברסיטה הייתי עושה משלוחי צבע ללקוחות במסלול הנהיגה מערד לאוניברסיטה ירושלים. גדלתי באווירה יזמית של 'ישיבות הנהלה' ו'דירקטוריון' במטבח, אבל גם חווית את הקושי העצום של עסק משפחתי קטן בדרום המנסה לשרוד בסביבה עסקית רוויית תחרות ורגולציה. כך הכרתי מקרוב הקושי לפעול בסקטור העסקי", היא מספרת.

עם זאת, חשוב לווגמן-רטנר להדגיש כי הסיפור שלה הוא לא סיפור סינדרלה. "לא היה עוני או קושי כלכלי. משפחתי אמידה. העבודה הקשה של הוריי בעסק העצמאי לא הייתה קלה, אבל בסופו של יום מוצלחת ורווחית", היא מבהירה. "הוריי, שניהם בעלי תארים מתקדמים (מהנדס וכלכלנית). הדגש המשפחתי אצלינו היה תמיד 'קודם כל חינוך' (כל האחים שלי בעלי תואר שני לפחות). עבדתי מאוד קשה בכל תחנה בחיי. אני מאמינה במשפט the harder I work, the lucky I get".

"כילדה נדבקתי בחיידק המשפטי"

בעולם המשפט היא התאהבה כבר בבית הספר היסודי כשהגיעה לחוג שהעביר בהתנדבות השופט בדימוס, צבי סגל. "כבר מכיתה ה' ידעתי שאלך ללמוד משפטים. השופט סגל שכיהן במחוזי בבאר-שבע והתגורר בערד קיים לילדי בית ספר יסודי חוג 'חוק ומשפט', ובמשך שנתיים חשף אותנו לעשייה השיפוטית ולעולם המשפט. כל שבוע קיימנו משפט מבוים, ומדי פעם ערכנו סיורים בתחנות משטרה, בבתי סוהר ובמעבדות פורנזיות. למדנו על ההליך המשפטי מקרוב. לאחר מכן במשך השנים ביקרתי מספר פעמים באולמו של השופט סגל לחוות כיצד מתנהל הליך שיפוטי. נדבקתי מאז בחיידק של אהבה למקצוע המשפטי, להליך בירור האמת, ומאז ידעתי שארצה לעסוק בתחום".

עם האהבה שנטע בה השופט סגל, היא הגיעה ללימודי משפטים ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, אותם סיימה בהצטיינות, עובדה שסייעה לה להתקבל להתמחות יוקרתית אצל נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. לאחר ההתמחות, היא התייעצה עם הנשיא ברק לגבי הכיוון הרצוי להמשך הקריירה שלה, וזה המליץ לה לצאת ללימודי דוקטורט בארה"ב. כך הגיעה ווגמן-רטנר, בחורה בת 25 בלבד, ללימודי מאסטר, ואחר-כך ללימודי דוקטורט בבית הספר למשפטים מהיוקרתיים בעולם - באוניברסיטת ייל בארה"ב.

לאחר הלימודים ובחינות הלשכה בארה"ב, התקבלה ווגמן-רטנר לעבודה במשרד עורכי דין מהיוקרתיים ומהתובעניים ביותר בארה"ב, ווקטל ליפטון (Wachtell Lipton). "זה מקום של מצוינות ללא פשרות, אבל גם לחלוטין ללא שעות שינה. עובדים 24/7, פשוטו כמשמעו. כמעט בכל סוף שבוע היינו מקורקעים למשרד. תקופה ארוכה מאוד לא ישנתי באמת", נזכרת ווגמן-רטנר. 

איזון מאתגר בין הבית לעבודה

במהלך הלימודים חזרה ווגמן-רטנר לישראל עם ד"ר נמרוד קוזלובסקי להקמת הרשות להגנת הפרטיות (רמו"ט). באחד מביקוריה בארץ הכירה את בעלה, העובד בתעשיות הביטחוניות, והוא עבר עימה לארה"ב. כשבנם הראשון (מבין שלושה ילדים) נולד - שבו השניים ארצה. עם החזרה עבדה ווגמן-רטנר מספר שנים עם עורכי הדין דוד חודק ואסתר קורן במשרד גרוס-קליינהלנדלר-חודק, ובמקביל לימדה באקדמיה קורסים שונים. אולם תמיד כינן בה החיידק הציבורי. "מאוד רציתי לחזור לסקטור הציבורי. מאז שנכנסתי לעולם המשפט ידעתי שאני רוצה להיות חלק מהשירות הציבורי", היא אומרת.

בשנת 2011 הגיעה ההזדמנות לה חיכתה. היא נתקלה במכרז פומבי לתפקיד היועצת המשפטית של הרשות לאיסור הלבנת הון, וכך, במקרה, הגיעה לרשות שבראשה היא עומדת כיום. "לא עסקתי בהלבנות הון קודם לכן, וידעתי מעט מאוד על עבודת הרשות, אבל לקחו הימור וקיבלו אותי לעבודה. עו"ד פול לנדס, אז ראש הרשות ולפני כן יועצה המשפטי, לימד אותי את היסודות ואת מתכונת העבודה הייחודית של הרשות. בזכותו נפתח לי צוהר לעולם הזה", היא מספרת.

ומשם הכל היסטוריה: כארבע שנים לאחר שהצטרפה לרשות, היא נבחרה על-ידי ועדת איתור לראש הרשות. העבודה שלה כיום היא מהתובעניות שיש. היא קמה כמעט כל יום בחמש בבוקר, ומנצלת את השעתיים הראשונות והשקטות של הבוקר לעבוד. בהמשך היא מגיעה למשרד ומסיימת את יום העבודה בשעות מאוחרות של הערב או הלילה.

איך מאזנים בין בית לעבודה?

"כמו מרבית המנהלות, גם אני מוצאת את האיזון בין הבית לעבודה מאוד מאתגר. בן זוגי ואני שותפים מלאים בגידול הילדים, ולמרות הקריירה התובענית שלו הוא תומך ומפרגן כל הזמן. אנו נעזרים הרבה במטפלות. שעות העבודה שלי ארוכות וכוללות הרבה נסיעות לחו"ל. למרות זאת, אני מעורבת כמעט בכל פרט בחיי הילדים שלי ומשקיעה את כל שעות הפנאי שלי בזמן איכות איתם.

"משהו שעובד לי די טוב זה לקום מוקדם - באזור 5 בבוקר, ולעבוד עד שהם מתעוררים, וכך מתפנה לי יותר זמן להיות עמם בערבים. כשאני איתם, אני גם מנסה להיות פחות עם הטלפון, אך לא תמיד מצליחה. אחרי כמה שנים מאוד אינטנסיביות בעבודה, ההחלטה שלי לשנה הקרובה היא לנסות להיות יותר זמן עם המשפחה­­ המורחבת".

יש גם קורבן כלכלי לעבודה בשירות הציבורי.

"אני מרוויחה כאן כנראה עשירית ממה שהרווחתי קודם, בטח לעומת מה שהרווחתי בארה"ב, אבל גם בישראל אני הרווחתי יותר בסקטור הפרטי והעסקי. עם זאת, החוויה והסיפוק הם שונים לחלוטין. זה ממלא אותי".