ממציא המכשיר שגרם למשבר העולמי: "לעולם לא אתגבר על זה"

כשלואיס רניירי המציא את האג"ח המשכנתאיות, הוא לא חשב שהן יהיו כאלה.

לפני ארבעים שנה הוביל רניירי את המהפכה באופן שבו מממנים האמריקאים את רכישת בתיהם. עד אז נותרו המשכנתאות בספרי החשבונות של בנקי חיסכון מקומיים. רניירי יצר שוק שניוני שאיגח את המשכנתאות והפך אותן לניירות ערך שנמכרים למשקיעים.

בתמורה לכך הוא הונצח בספרו של מייקל לואיס "פוקר שקרנים", שתיאר את מחלקת הסחר במשכנתאות של רניירי בבנק ההשקעות סלומון ברדרס בשנות השמונים.

ככל ששוק המשכנתאות צמח, כך צמח הסיכון הכרוך באיגוחן וגדל מספר ההלוואות שהוענקו על בסיס מידע כוזב.

ב-2008 קרס שוק הדיור, והצית את אחד המשברים החמורים ביותר אי פעם שטלטלו את המערכת הפיננסית העולמית.

 "לעולם לא אתגבר על הצלקת שאני נושא בגלל משהו שאני יצרתי"

"אני האיש ששיחק תפקיד מרכזי בכל עניין הדיור הזה, ואני מתחרט על זה בגלל... שזה נוצל לרעה באופן שאף אחד לא היה מסוגל לדמיין", אומר רניירי בן ה-71.

רניירי, קתולי שעל שולחנו מונח צלב, אינו נרתע מנשיאה בחלקו באשמה. "אני לעולם - אבל לעולם - לא אצליח להתגבר על הצלקת הזאת שאני נושא בגלל מה שקרה עם משהו שאני יצרתי", הוא אומר. "זה גרם כל-כך הרבה נזק לכל-כך הרבה אנשים".

אבל אין דרך חזרה. כיום מגיע שוק ני"ע מגובי משכנתאות הדיור האמריקאיות ל-7.2 טריליון דולר, על פי נתוני איגוד תעשיית ניירות הערך ושוקי ההון. זה דומה בערך להיקפו באמצע 2008.

רבות מהמשפחות שנפגעו ממשבר הדיור דמו למשפחת המקור של רניירי. אביו של רניירי נפטר כשרניירי עצמו היה בן 12, ואמו התקשתה לפרנס את המשפחה. המחסור בכסף היה כל-כך גדול, שרניירי זוכר שהוא נהג לחטט במכשירי טלפון ציבוריים בתקווה למצוא בהם מטבעות.

מודעת דרושים הובילה אותו לעבודה במשמרת לילה בחדר הדואר של סלומון ברדרס, ולאחר מכן לאולם המסחר של החברה. דסק הסחר במשכנתאות של לואיס הפך לרווחי כל-כך, שלואיס כינה את העובדים שאיישו אותו "הגברים השמנים ומכונת הכסף המופלאה שלהם".

"כאן התחיל הכול"

במשרדו ביוניונדייל, ניו יורק, כשהוא מוקף באגרטלים עתיקים ופריטים ממלחמת האזרחים, מנסה רניירי לנתח מה השתבש בשוק המשכנתאות. הוא מציג צילום של עצמו עם הנשיא רייגן מ-1984, כשרייגן הפך בחתימתו לחוק את הצעת החוק שאותה קידם רניירי.

"כאן התחיל הכול", הוא אומר.

באותה העת יכלו המשקיעים להחזיק בני"ע מגובי משכנתאות רק אם הני"ע האלה נמכרו בידי אחד מהתאגידים הפדרליים שביטחו פיקדונות בנקאיים: פאני מיי, פרדי מאק או ג'יני מיי.

רניירי לחץ על הקונגרס להגמיש את המגבלות כדי שמספר רב יותר של קרנות פנסיה, חברות ביטוח ובנקים יוכלו להשקיע בני"ע מגובי משכנתאות פרטיים. משרד עורכי דין ששכרה סלומון ברדרס הציע כיצד לנסח את הצעת החוק וסייע במאמצי השדולה לקידום אישורו.

כדי להגן על המשקיעים, הגדיר החוק את הני"ע המשכנתאיים כחוב שמדורג באחת הקטגוריות העליונות ביותר בידי אחת מחברות הדירוג לפחות. בשימוע בבית הנבחרים של ארה"ב ב-1984, אמר רניירי כי דרישה זו "תספק הגנה משמעותית למשקיעים".

בעדותו הוא טען גם שרשות ני"ע של ארה"ב (SEC) תדרוש מברוקרים-דילרים בני"ע משכנתאיים להחזיק ברמת הון מספקת, ולספק "הגנה הולמת" מפני כל בעיה שהיא. להערכתו, גם חתמי ההלוואות יסייעו להבטיח את יושרת השוק.

אבל זה לא מה שקרה.

אמצעי הבטיחות התפוגגו

"כל אמצעי הבטיחות שחשבנו שהיו לנו התפוגגו כאילו לא היו קיימים מעולם", אומר רניירי על רקע המוזיקה הקלאסית המתנגנת ברקע. הוא מציין שהוא כועס במיוחד על חברות הדירוג.

"אנחנו הכנסנו אותן לעסקים. הן היו חלק מהצעת החוק", אומר רניירי. הבעיה הייתה שמנפיקות הני"ע שילמו לחברות הדירוג כדי שידרגו את הני"ע שלהן, וכתוצאה מכך נוצר לחץ לנפח את הדירוגים. עשר שנים לאחר הקריסה, נותר המודל העסקי הזה של התעשייה ללא שינוי.

באשר ל-SEC, טוען רניירי שהרשות "מעולם לא נטלה על עצמה סמכות" כלפי שוק הני"ע מגובי המשכנתאות, והתירה לשוק הזה להיות פחות ופחות שקוף.

באביב 2008 התוודה רניירי בפני ידיד קרוב, מארק גולדהאבר, כי אינו מצליח להבין את הסיכונים הכרוכים בזן החדש של הני"ע מגובי משכנתאות - CDO - שיצרה וול סטריט, וזאת לאחר שבילה יום שלם בקריאת התשקיף של אחד מהם.

"אם אתה לא יכול להבין את זה, אז זה סימן רע", אמר לו גולדהאבר.

הסיכונים לא הובנו

הסיכונים לא הובנו היטב גם בפינות אחרות של השוק. החקירה הרשמית של משבר הדיור בידי ממשלת ארה"ב הובילה למסקנה שפאני מיי ופרדי מאק אשמים בכך שגם כשהחלו להתגלות הסדקים הראשונים בשוק הדיור, הם נטלו על עצמם סיכון רב יותר, כולל רכישת ני"ע מגובי משכנתאות סאב-פריים בשווי עשרות מיליוני דולרים שמכרו בנקים בוול סטריט.

רניירי טוען שפאני מיי החל לקחת סיכונים כבר בתחילת שנות השמונים, כשהשוק פחד מפשיטת רגל של פאני מיי, שהיה אז תאגיד בבעלות בעלי מניות. לו היה פאני מיי נכנס לפשיטת רגל, לא הייתה ודאות שהממשלה הפדרלית תיחלץ להצלתו.

המשבר הזה נמנע בנובמבר 1982, כשמשרד האוצר שלח ל-S&P מכתב שבו נאמר כי יש להביא בחשבון את "המעמד המיוחד" של האג"ח של פאני מיי כאשר מדרגים את ניירות הערך של פאני מיי.

מחבר המכתב, רוג'ר מל, שכיהן אז כעוזר שר האוצר, טוען כי לא אמר לשוק שום דבר שהשוק "כבר לא ידע כבר, או שהשוק לא יכול היה לדעת". רניירי מאמין שהמכתב הזה אושש את אמונתו של השוק שהממשלה תעמוד מאחורי פאני מיי בכל משבר שהוא.

הערכה זו התגלתה כנכונה ב-2008, כשהממשלה השתלטה על פאני מיי ועל יריבה, פרדי מאק. מאז לא אימץ הקונגרס שום תוכנית לארגונם מחדש של שני התאגידים האלה, והם ממשיכים להזרים מינוף מסיבי לשוק הדיור בארה"ב, ונכסיו של כל אחד מהם שווים יותר מפי 400 מההון שלהם בספרים.

שני התאגידים ממונפים מאוד בגלל שתקנות ההון נמצאות בהשעיה מאז 2008, בעודם נמצאים בשליטת הממשלה, לדברי סנדרה תומפסון, סגנית מנהלת בסוכנות מימון הדיור הפדרלית, שמפקחת על פאני ופרדי. תומפסון אמרה ששתי החברות מנועות מרכישת סוגי המשכנתאות שאותם הן רכשו לפני 2008 ושהכניסו אותן לצרות, וכעת הן מעבירות למשקיעים נתח גדול יותר של הסיכון שלהם. נציגי פאני מיי ופרדי מאק אמרו ששתי החברות שונות מאוד כיום ממה שהיו לפני עשר שנים.

רניירי חושב שהדיון בעתידן מחמיץ בעיה גדולה ומהותית יותר: המימון הממשלתי ממשיך להיות נדיב, אך הדיור השווה לכל נפש הולך ונעלם.

רניירי אינו חושב שמדיניות הדיור של ארה"ב תורמת לפתרון הבעיה. המגבלות הנוכחיות על גובה המשכנתאות המגובות בידי פאני מיי ופרדי מאק מאפשרות כעת הענקת משכנתאות גבוהות בהרבה ממחירי המכירה החציוניים של יחידות הדיור. רניירי חושש שתמיכה ממשלתית נדיבה כזו עלולה בסופו של דבר לעודד "הינדוס פיננסי" שיהפוך את הבעלות על יחידת דיור לאפשרית יותר.

הוא מעריך שההגדרות הנוכחיות של יחס סביר של הלוואה/הכנסה כבר נמתחו מדי, וזה מערער את מנגנוני ההגנה שיצר חוק דוד-פרנק מ-2010 לרפורמה בשוק השירותים הפיננסיים.

מה שמטריד הכי הרבה את רניירי היא המחשבה שנוהלי הלוואה כאלה צצים מחדש בשוק. לאחר שגל העיקולים החל להתפשט ברחבי אמריקה ב-2007, הוא גייס קרנות פרייבט אקוויטי כדי לרכוש הלוואות רעות, והשיק את Selene Finance, חברה ששירתה הלוואות כאלה וניסתה לשנותן כדי למנוע עיקולים. המטרה הייתה להרוויח כסף מהלוואות שהאנשים שנטלו אותן חידשו את תשלומי הפירעון, במקביל להושטת סיוע לאנשים שנפלו קורבן לנוהלי הלוואה גרועים.

רניירי נזכר כי ניסה לסייע בשינוי המשכנתא הרעילה של עובד בבית חולים שהשקיע את חסכונות חייו ברכישת בית למשפחתו. כשהוא אמר לאיש שאין שום ברירה אלא לוותר על הבית, פרץ האיש בבכי.

"זה קרע לי את הלב", אומר רניירי. היה זה רגע של הבנה כי "מאות אלפי משפחות נפגעו".