סערה בקק"ל: הרומן שהידרדר להשמצות והטרדה המינית

רומן בין יו"ר ועד עובדים במרחב דרום בקק"ל לבין העובדת מ' הסתיים לאחר כ־4 שנים, כשזו גילתה כי "ננטשה" על־ידו לטובת עובדת אחרת • מ' הפגועה פנתה פעם אחר פעם ליו"ר הוועד ולזוגתו החדשה, ורק לאחר שזומנה למשטרה, התחייבה להפסיק • ההידרדרות ביחסי האוהבים לשעבר כללה מכתבי האשמות הדדיים וישיבה שהתפוצצה בצעקות - וגם הטרדה מינית מצד יו"ר הוועד וחיובו לפצות את מ' ב־120 אלף שקל

הסיפור שיסופר כאן היום מתחיל ברומן בין שני עובדים בקק"ל, שאחד מהם נשוי, עובר דרך פרידה לא נעימה, רומן חדש, מסכת תלונות במשטרה, האשמות הדדיות והטרדות בעבודה, ומסתיים בפיצוי של עובדת קק"ל על-ידי יו"ר אחד מוועדי העובדים בקק"ל ואחד האנשים המשפיעים בארגון.

זהו סיפורה של מ', עובדת קק"ל, שקיבלה לאחרונה פיצוי בסך 120 אלף שקל מבן-זוגה לשעבר, לאחר שנמצא שזה התנכל לה בעבודה. הסיפור, שהגיע לידי "גלובס", ומגולל בפסק דין של בית הדין המשמעתי של קק"ל, מלמד על הקלות הבלתי נסבלת שבהם רומנים בעבודה עלולים להידרדר למחוזות לא נעימים בעליל ולגלוש לזירה המשפטית. אלה מהווים קרקע פורייה לתלונות פליליות, טענות להטרדות מיניות וכן להליכים משמעתיים, שעלולים להסתיים בפיטורים. במקרה הזה, הסיפור לא נגמר בפיטורים של אף אחד, אלא בפיצוי, ואולם הוא מתאר בפירוט כיצד יכול אדם לנצל לרעה את הכוח שמוענק לו במסגרת תפקידו בארגון.

הארגון העומד בלב הסיפור הנו הקרן הקיימת לישראל, והדמויות המככבות בו הן יו"ר ועד העובדים של מרחב דרום בארגון, אמנון אטון, ועובדת פחות בכירה ופחות ותיקה ממנו בארגון, שאותה נכנה מ'. יו"ר הוועד, נקבע, ניצל את כוחו בארגון כדי לפעול נגד העובדת שעימה ניהל רומן ממושך, פגע בפרטיותה, הטריד אותה מינית והתנכל לה בעבודה; והכל על רקע היחסים האישיים. אולם העונש שהוטל על יו"ר הוועד היה פחות חמור מהרטוריקה של ההחלטה - וכלל פיצוי והתראה בלבד. אטון הגיש בקשת רשות לערער על הקביעות נגדו, אך הבקשה נדחתה.

חופשות, מתנות ותלונה במשטרה

ועד עובדי קק"ל הוא ועד חזק, בעל השפעה וכוח משמעותיים בארגון. מעמדו של אטון כיו"ר ועד העובדים של מרחב דרום וחבר הוועד הארצי, לרבות קשריו הבלתי אמצעיים עם יו"ר ועד עובדי קק"ל, וחברותו בוועדות הפריטטיות שהתקיימו בקק"ל בנושא קביעות לעובדים, מקנים לו יכולת השפעה ניכרת על תנאי עבודתם של עובדי קק"ל. בין היתר הם מקנים לו יכולת השפעה על מתן קביעות לעובדים בקק"ל, שאינם נמנים על מצבת העובדים בארגון.

מ', המתלוננת נגד אטון, משמשת בתפקיד מתאמת פרויקטים, במסגרת אחד הפרויקטים הגדולים של קק"ל. במשך יותר משש שנים לא קיבלה מ' קביעות בקק"ל, ורק במארס 2013 הוחלט לקלוט אותה כעובדת קבועה בקק"ל.

מ' ואטון ניהלו מערכת יחסים אינטימית במשך כארבע שנים וחצי - מסוף 2008 ועד סוף 2012 - תחילת 2013. הקשר החל ביוזמת אטון, אך הוא התקיים והתפתח, לכל אורכו, בהסכמה מלאה של מ'. מ' תפסה את הקשר כרומן, ואילו אטון טען בהמשך כי הוא התייחס אליו כאל קשר מיני חולף. בזמן הקשר אטון היה נשוי, אך בחלק מהתקופה הוא טען בפני מ' כי נפרד מאשתו, וכי בכוונתו לעזוב את הבית. מ' האמינה ב"נרטיב" זה כי רצתה להאמין בו, ומשום שהקשר בינה לבין אטון נמשך זמן רב.

לפי עדויות מ' והעדים שלה - שחברי ועדת המשמעת של קק"ל קיבלו כמהימנות - מדובר היה ביחסים זוגיים במובנים רבים, לרבות נסיעות משותפות לחופשות בחו"ל ובישראל (בברצלונה, באילת, ברודוס וברומא), רכישת טלפונים ניידים ובגדים לאטון כמתנות, בהיקפים ניכרים, על-ידי מ'; אירוח משותף של הורי מ' וידידיה; וחיפוש דירת מגורים משותפת באשדוד, סמוך למקום המגורים של ילדי אטון.

מ' העידה כי אטון הבטיח לה להפעיל את כוחו והשפעתו בקק"ל כדי לסייע לה לקבל קביעות בקק"ל והתהדר בפניה בקשרים עם גורמים פוליטיים נכבדים מחוץ לקק"ל, לרבות ח"כ עמיר פרץ.

ואז הכול התחיל להשתבש. בספטמבר 2012 החל תהליך של התרחקות ומריבות בין אטון ל-מ'; ובינואר 2013 נסע אטון לארה"ב לחופשה עם עובדת אחרת של קק"ל, המכונה א', וזאת בלי ש-מ' ידעה על הדבר. כחודש מאוחר יותר הבינה מ' שאטון עזב אותה לטובת א', על אף שלא אמר לה מילה ולא ענה לשיחות טלפונים או הודעות SMS ששלחה לו.

הניתוק החד-צדדי של היחסים על-ידי אטון בדרך זו פגעו פגיעה קשה ב-מ', והיא פנתה פעם אחר פעם ל-א' ולאטון. בתגובה הגישה א' תלונה במשטרה נגד מ', שבה האשימה אותה בהטרדה ובאיומים. מ' הוזמנה לתחנת המשטרה, מסרה עדות, התחייבה שלא לפנות אל א' - והתיק נסגר.

מכתבי טענות הדדיים

אחרי האירועים הללו שהתחוללו במישור האישי, החלו האירועים שהובילו את אטון והמתלוננת אל בית הדין המשמעתי, שכללו השמצות והתנכלויות בעבודה. בפברואר 2014, שיגר אטון מכתב ליו"ר קק"ל דאז, אפי שטרנצלר, שכותרת הייתה: "הטרדות בלתי פוסקות מצד עובדת קק"ל, מ'". אטון הפיץ את המכתב בתפוצה רחבה לבעלי תפקידים רבים בקק"ל. המכתב כלל השמצות קשות נגד מ', ובין היתר תיאר את מ' כמי שמטרידה עובדים מהטלפון הנייד האישי שלה, ומהטלפון בביתה ובבית הוריה. עוד כתב אטון, כי בעקבות ההטרדות הוזמנה מ' לחקירה באזהרה במשטרה, הודתה בכל המיוחס לה ו"חוקרי תחנת המשטרה אף שקלו לשלוח את מ' להסתכלות נפשית".

אטון הוסיף וטען במכתב, "למען הגילוי הנאות", כי גם הוא ספג הטרדות מ-מ', ולכן "אינו יכול לשתוק עוד"; ובנוסף, חשף אטון פרטים אישיים מחייה של מ' וכתב כי "מ' קיבלה מעמד של עד מדינה בתיק שבו היה לה חלק בעסקה של ייבוא וסחר סמים מקולומביה לישראל", ואף הודיע, כי "משפחת קק"ל ועובדיה המסורים בכל הארץ ובדרום בפרט, לא ייתנו יד להעסקתה, ומרגע שליחת מכתב זה לא ייעשה כל שיתוף פעולה מכל הבחינות עימה". אטון דרש במכתב לזמן את מ' לשימוע ולנקוט אמצעים לפיטוריה.

בעקבות 'מכתב ההשמצות' ששיגר אטון, שלחה מ' מכתב משלה בתפוצה דומה, ובו חשפה את קיומה של מערכת היחסים הממושכת בין אטון לבינה - שאותה לא הזכיר אטון במכתבו - וטענה כי מערכת היחסים נוהלה "תוך ניצול כוחו הארגוני ובאמצעות הונאה והצגת שורה של מצגי-שווא שהתגלו, בדיעבד, כשקריים". מ' הוסיפה וביקשה שינקטו הליכים משמעתיים נגד אטון, כאשר כלשונה: אטון מנסה לבצע לה "חיסול ממוקד".

מאחר שאטון ו-מ' ביקשו לנקוט הליכי משמעת זה כנגד זו ולהפך, ו-מ' העלתה טענות של הטרדה מינית נגד אטון, החליטה הנהלת קק"ל למנות ועדת בירור, שכללה את המנכ"ל, מאיר שפיגלר, היועצת המשפטית של קק"ל, עו"ד יהודית פסטרנק, ושתי עורכות דין חיצוניות מטעם קק"ל: עו"ד תמר גולן ועו"ד דנה כהן.

ועדת הבירור קיימה שתי ישיבות שבהן שמעה את מ' ואת אטון, שהכחיש בפני הוועדה, מכל וכל, את העובדה שהוא קיים מערכת יחסים אינטימיים עם מ'. בתום הבירור החליטה הוועדה להעביר את בירור התלונות לבירור בפני ממונה - לפי התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד) - השופטת בדימוס דינה אפרתי.

הישיבה שהתפוצצה בקללות

עד לתחילת הבירור על-ידי הממונה, המשיכו אטון והמתלוננת לעבוד בקק"ל: היא במשרד הראשי בירושלים והוא במשרד קק"ל באזור הדרום. בזמן הזה נמשכו גם החיכוכים ביניהם. הדברים החריפו במסגרת ישיבה רבת משתתפים שניהלה מ'. משראתה מ' את אטון בישיבה, הודיעה כי היא נאלצת לעזוב את המקום עקב נוכחותו. אולם מנהלי קק"ל הורו דווקא לאטון לעזוב, מאחר שכך נדרש לפי תקנון הטרדות מיניות בעבודה.

אטון הגיב בזעם, הוא צעק ואיים, יצא מן החדר והמשיך לצעוק על המנהלים שנכחו בישיבה, ובין היתר אמר: "אינך יודע מי אני ... יש לי ביצים של שור ... אתם לא תתעסקו אתי... אני אדאג שהשרמוטה הזו תעוף מקק"ל ... היא לא תעבוד בארגון".

באותו יום אף שיגר אטון מייל למנכ"ל קק"ל דאז, שפיגלר, שבו הגדיר את המתלוננת כ"סוחרת סמים", טען כי היא בת החסות של המנכ"ל, ודרש במפגיע כי המנכ"ל יתנצל בפניו על האירוע. הוא סיים את הודעתו באולטימטום כי עד להתנצלות, מ' לא תוכל להתייצב במרחב דרום. לדרישות ההתנצלות הצטרף גם יו"ר ארגון עובדי קק"ל הארצי, אלי כהן, שכתב דוא"ל באותו יום למנכ"ל קק"ל ודרש כי המנכ"ל יתנצל בפני אטון. בהמשך, כתוצאה מאיומיו של אטון, מ' לא נכנסה יותר למרחב הדרום, ולא זכתה לשיתוף פעולה מצד עובדיו.

יו"ר הוועד משנה גרסה

בינתיים, החלה הממונה בבירור התלונות של מ' נגד אטון, כאשר לפתע, בפניה, שינה אטון את גרסתו, הודה כי ניהל עם מ' מערכת יחסים אינטימית משך כארבע שנים וחצי, אך לדבריו היה מדובר בקשר מיני "יצרי" גרידא, תוך שהוא מכחיש שהבטיח ל-מ' הבטחות כלשהן בקשר לקידום ענייניה בקק"ל.

הממונה לא השתכנעה וקבעה במסקנותיה, כי מעשיו של אטון מהווים הטרדה מינית נגד מ', וכי התנהגותו עולה כדי התנכלות. באשר למצגי-השווא שהציג בפני מ' לגבי יחסיהם, ציינה הממונה כי מדובר בהתנהגות בלתי הולמת וחריגה בחומרתה.

בעקבות הדוח הוגשה נגד אטון הקובלנה לבית הדין המשמעתי של עובדי המוסדות הלאומיים של קק"ל. במסגרת הקובלנה נטען - באמצעות עורכות הדין תמר גולן ודנה כהן - כי אטון הטריד מינית את מ', התנכל לה על רקע ההטרדה המינית שביצע באמצעות הגשת תלונה נגדה, פגע בפרטיותה וניצל את כוחו הארגוני כיו"ר ועד עובדים לרעה, ובכך ביצע עבירת משמעת.

"קמפיין מכוער ואלים מילולית"

בכתב התשובה הכחיש אטון את כל הטענות נגדו, אך חברי בית הדין המשמעתי - נשיא בית הדין לעבודה בדימוס, השופט בדימוס סטיב אדלר (יו"ר ההרכב), עו"ד צבי כהנא (נציג המעסיקים) ועו"ד רותי לוי (נציגת העובדים) - קבעו כי "מעבר לכל ספק סביר, אין לסמוך על עדות אטון". עוד ציינו חברי הוועדה, כי "האמת אינה נר לרגלי אטון" וכי הוא לא היסס לעוות את האמת בקשר לעובדות ולאירועים העומדים, כאשר הכחיש תחילה כל קשר אינטימי עם מ' אך בהמשך הודה כי אכן קיים מערכת יחסים אינטימיים עמה. "לפי התרשמותנו, לא מדובר במעידה חד-פעמית כי אם בדפוס התנהגות של אדם אשר לא היסס לשקר גם בעדותו בפנינו, בכל פעם שהעובדות לא תאמו את גרסתו", כתבו חברי בית הדין. גרסתו של אטון, כי הקשר בינו לבין מ' היה קשר מיני גרידא - נדחתה.

לגבי הקללה "שרמוטה", שבה השתמש אטון - נקבע כי זו מהווה הטרדה מינית מצד אטון, וכי מדובר ב"התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו" - כלשון חוק הטרדה מינית.

התנהגותו של אטון כלפי מ' - החל במכתב ההשמצות וכלה בהודעותיו למנכ"ל בקשר לישיבה שממנה גורש - הוגדרה כ"התעמרות אסורה וכהפרה חמורה של המשמעת"; ונקבע, כי "אטון ניצל את מעמדו כיו"ר ועד המרחב שלא על-מנת לקדם את טובת עובדי קק"ל אלא כדי לקדם את עניינו האישי נגד מ', במסגרת מסע (קמפיין) מכוער ואלים מילולית, שכולו התנכלות אישית".

באשר לפרסום המידע לגבי התיק הפלילי הישן ומעורבותה העקיפה של מ' בו כעדה, נקבע כי התנהלות זו מהווה פגיעה בפרטיות של מ', התנכלות והתעמרות. "פגיעה כזו היא מעשה שלא ייעשה במקום עבודה ויש להגדירה כעבירת משמעת חמורה", נכתב בהחלטה.

למרות קביעות חמורות אלה, ציינו חברי בית הדין, כי מדובר בעבירות משמעתיות ראשונות של עובד ותיק וכי ההטרדה המינית לא הייתה ברף החומרה העליון של עבירות ההטרדה המינית. לדבריהם, עיקר החומרה במעשים של אטון נמצאה בהתנכלות ל-מ' לאחר שמערכת היחסים ביניהם הסתיימה. לפיכך, הוחלט להטיל על אטון עונש של פיצוי מ' בסך של 120 אלף שקל, תשלום הוצאות סמליות לקק"ל בסך 20 אלף שקל והתראה חמורה מביצוע עבירות משמעתיות דומות. 

אטון: "בית הדין פעל בחוסר סמכות; המתלוננת מבצעת שוב ושוב עבירות שמקורן, לדבריה, בקנאה"

זמן קצר לאחר שניתנה ההחלטה נגד יו"ר ועד העובדים של מרחב דרום בארגון, אמנון אטון, הגיש אטון - באמצעות עו"ד ליאור אפשטיין, בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין המשמעתי בעניינו, שבמסגרתה טען כי בפסק הדין נפלו טעויות עקרוניות היורדות לשורש העניין בהערכת עובדות מוכחות, כי הנמקת בית הדין אינה עומדת תמיד במבחן ההיגיון ובמבחן השכל הישר, כי בית הדין קבע ממצאים עובדתיים שאינם מתיישבים עם הראיות ואינם מבוססים ועוד.

לטענת אטון, הוא הורשע בעבירות משמעת בעקבות שני אירועים - האחד מכתב התלונה ששלח נגד מ' והשני הכינוי "שרמוטה" שכינה אותה; לטענתו, מכתב התלונה לא יכול להיחשב שררה, משלא הייתה הטרדה מינית קודמת, והוא זוטר למתלוננת בארגון. עוד לטענתו, מכתב התלונה לא נבדק מעולם, ולכן אין דרך להרשיע אותו על בסיסו. עוד טען, כי האמירה "שרמוטה" לא נאמרה כלל למתלוננת, ואין בה להוות הטרדה מינית. עוד לדבריו, העונש שהוטל עליו הוא חסר פרופורציה ומשולל כל סמכות.

לפני מספר ימים, דחה בית הדין המשמעתי את בקשתו של אטון לערער וקבע כי הוא לא העלה כל טענה חדשה המצדיקה רשות לערער. "יש להצטער על כך שאטון טרם הפנים את משמעות מעשיו, ואף על כך שהוא אינו מעריך את קולת העונש שהוטל עליו, שכן הוא לא פוטר ונפסקו לחובתו סכומים נמוכים מאלה שנפסקו על-ידי בתי הדין לעבודה במקרים דומים", נקבע.

"הסתרת פרשה פלילית"

עו"ד ליאור אפשטיין, בא כוחו של אטון, מסר בתגובה: "בית הדין המשמעתי של קק"ל שהוקם לראשונה וזה התיק הראשון בו הוא דן, הוקם לגישת ההגנה בחוסר סמכות, טענה שכמובן נדחתה על-ידי בית הדין עצמו, ועל אף כל זאת זיכה את אטון מכל האשמות לגבי ארבע שנות הקשר עם המתלוננת.

"בית הדין אכן קבע שמדובר היה ברומן כגרסת המתלוננת ולא מערכת אינטימית כגרסת אטון, וכפי הנראה בשאלות שברגש וביחסים בינו לבינה, יש לבית הדין עדיפות בהכרעה עובדתית בין הגרסאות.

"עלות ניהול התיק לארגון חרגה מכל סכום שנתפס בהגיון, ובסופו אכן נקבע שבאמירת המילה 'שרמוטה', ביצע מרשי עבירת משמעת. בגין אמירה זו הוטל עליו עונש שאינו להבנתו בסמכות בית הדין כלל.

"המתלוננת הסתירה מהארגון את מעורבותה בפרשה פלילית בלתי נתפסת, ועיון בעדותה מלמד על פרשות פליליות שהיא מודה בהם, בלתי נתפסות לא פחות, בזמן עבודתה בארגון ובקשר לדמויות הכי בכירות בעולם הארגונים היהודיים.

"התברר שהמתלוננת שוב ושוב מבצעת עבירות שמקורן, לדבריה, בקנאה ורגש, שיש בהם להשמיד עולמו של אדם ולהטיל על אחרים אימה בלתי נתפסת. זה מה שביקש אטון שייבדק במכתבו למנכ"ל - מכתב שהארגון מסרב עד היום לבדוק את העובדות המופיעות בו. זאת, אף על-פי שבכירים בארגון שהעידו בפני בית הדין מטם ההגנה אישרו את כל העובדות מסמרות השיער שבו. זהו המכתב שבית הדין קבע שאסור היה לו להיכתב. קביעה עליה אטון מערער, ונדמה שכל אדם במדינה צריך להרהר". 

מקק"ל נמסר בתגובה: "קק"ל פועלת באופן קבוע בכדי להעניק לעובדיה סביבת עבודה בטוחה ונוחה. במקרה זה העמידה את העובד לדין משמעתי בהתאם לחוקת העבודה של קק"ל".

פרשנות: הקו הדק בין רומן מותר בעבודה להטרדה מינית וניצול סמכות

החברה הישראלית, ועולם המשפט בפרט, עוסקים רבות בקו הדק המפריד בין רומן מותר בעבודה לבין הטרדה מינית וניצול יחסי סמכות. הקושי במקרים הללו נובע מהקו הדק המפריד בין יחסים בהסכמה, רומן שנרקם בין בוס/ית לעובד/ת, בכירה/ לזוטר/ה, לבין הרצון של העובד הזוטר יותר לרצות את העובד הבכיר וכניעה לסמכות, גם במחיר קיום יחסים אינטימיים שבהם הוא/היא לא חשקו כלל.

הניסיון של עולם המשפט שלא לחסום מראש את היכולת של עובדים להתאהב או לפצוח במערכות יחסים אינטימיות עם אחרים במקום עבודתם - גם בכירים מהם, ולהפך - הוליד כמה פסקי דין שנויים במחלוקת לאחרונה, ובהם הכרעת הדין שנתן השופט בני שגיא בתיק של ניצב בדימוס ניסו שחם. שחם, מפקד מחוז ירושלים במשטרה לשעבר, זוכה ממרבית האישומים שהוגשו נגדו על רקע מערכות יחסים אינטימיות שהוא ניהל עם שש שוטרות שהיו כפופות למרותו. עם זאת, הוא הורשע בביצוע מעשה מגונה בשוטרת שהייתה תחת פיקודו, בכך שנישק אותה נגד רצונה. מפסק הדין עלה מסר ברור, שלפיו כאשר מדובר במערכת יחסים מוסכמת, גם כשיש יחסי מרות בין הצדדים, המשפט הפלילי לא צריכה לעסוק בכך.

במקרה אחר, בעניינו של סגן המפכ"ל לשעבר, ניסים מור, נידון מור לעונש של שירות לתועלת הציבור, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננות, לאחר שהודה והורשע בבית משפט השלום, במסגרת הסדר טיעון, בכך שרקם קשרים אינטימיים עם שלוש שוטרות שהיו כפופות לו בעקיפין. המדינה הגיעה עד העליון בערעורה על העונש הקל שהוטל בפרשה - בבקשה כי יקבע נורמת ענישה ההולמת עובדי ציבור המנצלים את תפקידם ואת מעמדם לטובת מאווייהם המיניים - והעליון אכן קיבל את עמדתה, וגזר על מור עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

שאלת ההסכמה ליחסים

מחוץ לזירה הפלילית הנושא אף מסובך יותר, כך שניתן למצוא קביעות סותרות לכאורה בפסיקות של בתי הדין לעבודה ובתי המשפט האזרחיים הדנים בתביעות הטרדה מינית. כך למשל בפסק דין מ-2008 פסק בית הדין לעבודה שקיום מערכת יחסים מינית בעבודה בין ממונה לעובדת שכפופה לו יכולה להיחשב להטרדה מינית, גם כאשר היא נעשתה בהסכמה מלאה בין שני הצדדים. ההחלטה ניתנה במסגרת ערעור של מהנדסת בחברת היי-טק, שניהלה רומן עם המהנדס הראשי בחברה, שהייתה כפופה לו. במקרה אחר מדצמבר 2010 נקבע, כי לא כל רומן בעבודה הוא הטרדה. במקרה זה דובר בתביעה שהגישה מנהלת חשבונות נגד מנהל אגף החשבונאות במקום עבודתה, בטענה שביצע שורה של מעשי הטרדה מינית - אך בית הדין האזורי לעבודה בב"ש קיבל את גרסת המנהל, כי העובדת יזמה את הקשר וכי היחסים התקיימו בהסכמה.

בית המשפט העליון קבע במספר פסיקות כי גם אם הייתה הסכמה של עובדת זוטרה להצעות מיניות, ההנחה היא כי לא מדובר בהסכמה, לאור יחסי המרות ביניהם. אולם העליון קבע גם כי "הבוס" יכול להפריך את ההנחה הזאת, על-ידי הוכחתו של רומן, אי-ניצול והיעדר קשר בין העבודה למערכת היחסים.

ההגדרות אינן הגדרות של שחור-לבן או רשימת מכולת של התנהגויות אסורות ומותרות, וכל מקרה נבחן לגופו ונתון לפרשנות. ומדוע כל כך קשה להצביע על כללי אצבע של מותר ואסור במסגרת רומנים בעבודה ומתי הם יחשבו להטרדה מינית? הסיבה לכך ברורה: קשה לשרטט את הגבולות ביחסים בין בני אדם.