רצח אחד יותר מדי: המשבר בין ערב הסעודית לארה"ב עלול להיות סופו של הנסיך יורש העצר

האיוולת יוצאת הדופן של חיסול ג׳מאל חאשוקג׳י עומדת לגבות מחיר עצום ממדים מן האיש החזק של ערב הסעודית וממשטרו • תמיכת ארה״ב עומדת בסכנה, ואנשי עסקים מערביים מאיימים לנתק מגע • אולי הגיע הזמן לנער את האבק מתיקי ביון ישנים על ״סעודיה בלי בית סעוד״ • הכול בגלל גווייה מבותרת אחת • פרשנות

מוחמד בן סלמן. / צילום: רויטרס
מוחמד בן סלמן. / צילום: רויטרס

על מה בדיוק הוא חשב, כאשר הורה, אם אמנם הורה, על חיסולו של ג׳מאל חאשוקג׳י? ״הוא״ הוא זה המכונה מפני הקיצור והחיבה MbS, זאת אומרת הנסיך מוחמד בן סלמן, יורש העצר, האיש שנועד להנחות את ערב הסעודית אל המאה ה-22.

אפילו ידידו ופטרונו של הנסיך, דונלד טראמפ, אינו נוטה עוד להאמין להכחשות הבאות מריאד. ״מה שקרה הוא דבר נורא, אם אמנם קרה״, אמר נשיא ארה״ב ביום חמישי, ״אולי אנחנו נופתע לטובה. אבל איכשהו אני מסופק״.

איכשהו. טראמפ השקיע בשנה וחצי האחרונות די הרבה בעתידו של יורש העצר הסעודי. הנסיך חולל ביוני 2017 הפיכה נגד יריביו במשפחת המלוכה הענקית, טיהר את מוסדות השלטון והצבא, עצר וגם סחט עשרות אנשי עסקים עשירים - וחיזר במרץ אחרי המערב. יורש העצר של טראמפ, חתנו ג׳ארד קושנר, הוא איש הקשר העיקרי עם מב״ס, מה שחזר והוזכר בתקשורת האמריקאית בעשרת הימים האחרונים כל אימת ששמו של חאשוקג׳י עלה. ושמו של חאשוקג׳י לא חדל לעלות.

אם העיתונאי המפורסם אמנם נרצח בידי שוטרי-חרש של המשטר הסעודי, ואם אמנם גופתו בותרה, כפי שטוענים מקורות טורקיים, התוצאות הפוליטיות, האסטרטגיות והכלכליות עשויות להיות מונומנטליות. נשיא ארה״ב יוכרח להגיב, לא מפני שהוא יתנדב להגיב אלא מפני שהחוק האמריקאי יחייב אותו להגיב.

זה החוק המכונה ״פקודת מאגניצקי״. הוא עבר בקונגרס בוושינגטון ב-2012, ונקרא על שמו של עורך דין שעונה ונרצח בכלא הרוסי. החוק מסמיך את הנשיא להטיל עיצומים על זרים ״האחראים להריגה ללא משפט, לעינויים ולהפרות בוטות של זכויות אדם״. ארה״ב אמנם אינה מחילה את החוק אוטומטית, אבל הלחץ להחלתו במקרה הזה חוצה עכשיו גבולות מפלגתיים.

היושב ראש הרפובליקאי של ועדת החוץ של הסנאט וסגנו הדמוקרטי כתבו לנשיא עוד ביום ד׳ שעבר. אחד מבעלי בריתו הקולניים ביותר של הנשיא בסנאט, לינדזי גרהם, הכריז שאם יתאמתו החשדות, ייגבה ״מחיר מן הגיהינום״.

״יוהרה פוחזת״

מה שמחזיר אותנו אל שאלת הפתיחה: על מה הוא חשב, הנסיך בן ה-33, שגמר אומר לחולל מהפכה כלכלית וחברתית, ויצא מגדרו בשנים האחרונות להקסים את רואיו ואת שומעיו? שר החוץ הבריטי לשעבר, בוריס ג׳ונסון, אמר עליו שהוא ״הדבר הטוב ביותר שקרה במזרח התיכון זה עשר שנים״. שטיחים אדומים נפרשו לרגליו בבירות זרות. ועידות הפסגה הכלכליות שלו, ״דאבוס במדבר״, נעשו מוקד משיכה גלובלי לכל המי-ומי בעסקים ובמדיה.

ואת כל זה הוא היה מוכן להקריב לטובת גופתו המבותרת של עיתונאי גולה בן 59? האומנם העיתונאי הזה סיכן במידה כזאת את יעדיו? סביר הרבה יותר להניח שזה פשוט לא עלה על דעתו. הנסיך לא היה מסוגל לחזות את התגובה, והכשל הזה כשלעצמו מעמיד אותו באור מפוקפק.

ה"וול סטריט ג׳ורנל", בשום פנים לא עיתון עוין לערב הסעודית, כותב במאמר מערכת: ״נחוץ סוג מיוחד במינו של יוהרה פוחזת כדי לחשוב שאתה תוכל לחטוף מבקר, הידוע בכל רחבי העולם, להורגו בתוך קונסוליה סעודית על אדמה זרה - ולהתחמק בשלום״.

השאלה היא איזה סוג של בני אדם ניחנים ב״יוהרה פוחזת״, הפוטרת אותם מן הצורך לחשוש מפני התוצאות של מעשה רצח ברוטלי? בדרך כלל אנחנו מוצאים שכמותם בשורות הפשע המאורגן.

צורך דחוף מאוד

מי שקורא את פרטי המשימה, על פי המקורות הטורקיים, מתפתה להוסיף כמעט לכל מלה את השאלה ״באמת?״ הנסיך מריאד שולח יחידת חיסול של 15 סוכנים, הכוללת שלושה משומרי ראשו; אחד מחבריה הוא רופא מריאד, שלפי הטורקים הגיע לשם עם מסור עצמות (באמת כבר שאלנו?); היא נוחתת בנמל התעופה של איסטנבול ביום הרצח וצועדת בסך מול מצלמות הביטחון, כנראה כדי להקל על זיהוי חבריה; המשלחת מגיעה אל הקונסוליה זמן קצר לפני הופעת חאשוקג׳י, שכניסתו מתועדת במצלמות הביטחון הטורקיות; עובדי הקונסוליה נשלחים הביתה (״אחר צהריים חופשי לכם!״); חאשוקג׳י אינו חוזר אל ארוסתו, הממתינה בחוץ עם שני הטלפונים הסלולריים שלו, אבל שעון האפל שלו משדר אל האייפון מבפנים; ה-15 ממהרים לחזור אל נמל התעופה, ומתעופפים הביתה.

אילו הוד מעלתו היה מפרסם מודעה בעיתוני העולם באותו הבוקר שהוא עומד לרצוח את חאשוקג׳י היינו נדהמים פחות. הסידור שסיים את חיי העיתונאי נשמע כמו מעשה איוולת של נער מתבגר. זה צריך להניא אנשים מלהאמין בו, הלוא כן? אולי זה מה שחשבו הסעודים. אבל זה לא מה שחשב בימים האחרונים רוב העולם החיצון.

הצורך הדחוף לבתר את גופת חאשוקג׳י היה כנראה דחוף במידה כזאת, שהנסיך היה מוכן לסכן את ״דאבוס במדבר״ שלו, המתכנסת השבוע. אגב, שמה הרשמי הוא ״יוזמת ההשקעה העתידית״ (FII). השמות המפורסמים ביותר, אם כי לא כולם, הודיעו שלא יבואו. ביניהם נמצא נשיא הבנק העולמי ד״ר ג׳ים קים, שעד יום ו׳ שמו הופיע בתוכנית המאורע כ״נואם מאושר״, לשון אישור. ובכן, ד״ר קים אינו מאושר, לשון אושר.

נעדר אחר הוא מנכ״ל Uber, דארה קוסרשאהי (״לא אגיע אלא אם כן יתבררו עובדות שונות מעיקרן״). ייעדרו אנדי רובין, יוצר מערכת ההפעלה אנדרואיד, ומנכ״ל וייאקום רוברט בייקיש. "ניו יורק טיימס", "פייננשל טיימס", בלומברג והערוץ הפיננסי CNBC הודיעו שלא יופיעו. המיליארדר הבריטי ריצ׳רד בראנסון, מייסד Virgin, תומך נלהב של כלכלת מב״ס, אומר, כי אם יתאמתו החשדות, ״תיפגע יכולתו של כל אחד מאיתנו במערב לעשות עסקים עם ממשלת סעודיה״.

וכך, הוועידה שנועדה להביע אמון בעתידה הכלכלי של הממלכה הופכת להפגנה של ספקנות ושל התרחקות.

״הסתיים לפני שהתחיל״

ההתנערות ממוחמד בן סלמן היא בעלת פוטנציאל קטלני. היא עלולה לערער את יציבותו של המשטר במידה שתטיל ספק בעצם שיורו. משוואת הכוחות בכל המזרח התיכון תשתנה לרעת המערב, לטובת איראן ולטובת רוסיה. ישראלים כבר התרגלו לראות בערב הסעודית בעלת ברית. נפילת מב״ס תעמיד את ההרגל הזה בספק.

בשנים שלאחר התקפת אל קאעידה על המגדלים התאומים, ב-2001, השתעשעו בביון האמריקאי ברעיון של ״ערב הלא-סעודית״. הסיבה הייתה הזעם על הקשרים בין משפחת המלוכה לבין משפחת בן לאדן והתפקיד הכללי שהסעודים מילאו בהפצת איסלאם מיליטנטי. אין זה מן הנמנע שמישהו יצטרך לנער את האבק מן התיקים הישנים.

למרבה הסקרנות, אחד השמות שהשתרבבו אז לרשימת המועמדים להוציא את בית סעוד מסעודיה היה זה של עיתונאי צעיר יחסית, ג׳מאל חאשוקג׳י. הוא היה רחוק מלהיות כלי בשירות המערב. חאשוקג׳י היה חבר ׳האחים המוסלמים׳, ורצה משטר דתי שמרני. אבל הוא התנגד לטרור ולדיכוי. צירוף התכונות הזה לא האריך את תוחלת חייו.

עכשיו התוצאות של חיסולו עומדות לקצר את תוחלת חייו הפוליטיים של הנסיך מוחמד. ״שלטונו הסתיים עוד לפני שהתחיל״, הכריז בשבוע שעבר אתר רשת אנטי-סעודי. זה נשמע לא סביר רק לפני שבוע. זה נשמע עכשיו רציני מאוד. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny