שרי אריסון רוצה לפחות רבע מיליארד שקל עבור "מלח הארץ", אך בשוק מעריכים כי שוויה נמוך בהרבה

באחרונה דווח ב"גלובס" כי חברת ויסוצקי, המפיצה את מוצרי חברת מלח הארץ,  תעלה את המחירים לצרכן של מוצרי מלח הארץ בכ-7%, לאחר שנמנעה מלעשות זאת מאז ינואר 2013. העלאת המחירים הנוכחית, נטען על-ידי יצרנית המלח הפועלת מאילת ומעתלית, היא על רקע "התייקרות ניכרת בתשומות הייצור, בעלויות האנרגיה, שכר העבודה, ההובלה, חומרי אריזה ועוד".

עם זאת, להעלאת המחיר של מוצרי מלח הארץ עשויה להיות סיבה נוספת: באחרונה העמידה בעלת החברה, המיליארדרית שרי אריסון, את מניותיה למכירה, ושיפור עתידי ברווחיה עשוי להועיל להצלחת מהלך המימוש, שממנו מצפה קבוצת אריסון לתמורה של 250-300 מיליון שקל. 

עם זאת, כמה גורמים שהתעניינו בעסקה טענו השבוע כי שוויה של מלח הארץ נמוך באופן משמעותי מהערכתה של קבוצת אריסון, והוא עומד על 150 מיליון שקל לכל היותר. אותם גורמים מצביעים על רווחיותה הנמוכה יחסית של החברה: EBITDA (רווח בנטרול ריבית, מס, פחת והפחתות) של 20-25 מיליון שקל בשנה, פעילות המוגבלת מבחינת יכולתה לצמוח וכן חוסר ודאות לגבי עתיד קרקעות החברה, בעיקר באילת, שם מקדמת העירייה תוכנית מתאר חדשה לשינוי ייעוד הקרקעות לבניית מגורים ומלונאות. 

ל"גלובס" נודע כי במסגרת השלב הראשון של המכרז למכירת מלח הארץ (לשעבר "תעשיות מלח"), הוגשו השבוע לקבוצת אריסון כמה הצעות ראשוניות ובלתי מחייבות. בסיומו של שלב זה, בעוד כשבועיים-שלושה, צפויה הקבוצה לבחור את המציעים הרציניים ביותר, ככל הנראה שניים או שלושה גופים, להם יתאפשר ביצוע בדיקת נאותות מעמיקה בחברה, ולאחריה הגשת הצעה מחייבת לצורך התמחרות שבסיומה ייקבע זהות הרוכש. 

בקבוצת אריסון מעריכים כי רכישת מלח הארץ - חברה בעלת פעילות תעשייתית יציבה ורווחית, בעלת הון עצמי של כ-200 מיליון שקל, קרקע המיועדת לבניית עשרות יחידות דיור וכן יתרות מזומנים נכבדות בקופה - יוצרת עניין אצל קרנות פרייבט אקוויטי, משקיעים מחו"ל, בעלי הון מישראל וחברות הפצה בתחום המזון. 

מלח הארץ, צריך להדגיש, היא החזקה שולית מבחינת קבוצת אריסון, שמוכרת את החברה במסגרת מהלך של יציאה מהשקעותיה בישראל. באחרונה השלימה הקבוצה את מכירת מניות השליטה בענקית התשתיות שיכון ובינוי לידי נתי סיידוף תמורת יותר מ-1 מיליארד שקל, והיא צפויה להתחיל לממש בקרוב את החזקתה העיקרית  - מניות בנק הפועלים בשווי של כ-7 מיליארד שקל. 

עם זאת, בקבוצת אריסון מדגישים כי הם אינם לחוצים בזמן, כך שבמקרה שההצעות שיתקבלו עבור מלח הארץ יהיו נמוכות באופן משמעותי מהציפיות, המכירה לא תצא בשלב זה לפועל.

מתעשיינית לחברת החזקות ממונפת, ובחזרה

חברת מלח הארץ היא יצרנית המלח הגדולה בישראל, מונופול מוכרז המייצר כ-200 אלף טונות מלח בשנה ומספק כ-80% מהתצרוכת בישראל. החברה, שמוצריה מיועדים לשוק הקמעונאי, התעשייתי והחקלאי נוסדה בשנת 1922 בעתלית, ובשנות ה-50 של המאה הקודמת עברה הבעלות בה לידי משפחת דנקנר, שפיתחה את פעילותה והרחיבה אותה גם לאילת.

תפנית דרמטית באופי הפעילות של החברה התעשייתית והסולידית התרחשה בשנת 1997, עת רתמו אותה בעלי השליטה, בניצוחם של בני-הדודים נוחי ודני דנקנר, לעסקה השאפתנית של רכישת מניות השליטה בבנק הפועלים (במסגרת קבוצת אריסון-דנקנר). באותה עסקה, שהפכה את מלח הארץ לחברת החזקות ממונפת, העמיד לה בנק לאומי מימון בהיקף של כ-1.4 מיליארד שקל לצורך רכישת 11.6% ממניות בנק הפועלים.

את ההלוואה קיבלה מלח הארץ כנגד בטוחות שכללו בעיקר את הקרקעות שחוכרת החברה, ואשר משמשות את פעילותה התעשייתית - אלפי דונמים בעתלית ובאילת שעליהם ממוקמים מפעלי ובריכות מלח שלה. הקרקעות הוערכו על-ידי הבנק בסכום פנטסטי של כ-200 מיליון דולר, על סמך הסכם שנחתם שנה קודם לכן בין החברה לבין מינהל מקרקעי ישראל, אשר שינה את ייעוד הקרקעות לבניית אלפי יחידות דיור והעניק למלח הארץ זכויות בנייה נרחבות בתמורה לפינוי פעילות המלח והעברתה (מהלך שלא יצא לפועל בסופו של דבר). כמה שנים לאחר מכן מתח מבקר המדינה ביקורת חריפה על ההסכם בין המינהל לחברת המלח - פרשה שעוד הלכה והסתבכה בשנים הבאות. 

בשנת 2007 רכשה אריסון את מניות השליטה במלח הארץ מידי הדנקנרים, לאחר סכסוך שפרץ בין הצדדים, והפכה לבעלת השליטה היחידה בבנק הפועלים. העסקה נעשתה לפי שווי חברה של כ-1.4 מיליארד שקל למלח הארץ, ושיקפה בעיקר את החזקותיה במניות הפועלים באותה עת (6% מההון). בהמשך רכשה אריסון גם את מניות הציבור במלח הארץ ומחקה אותה מהמסחר בבורסה. מניות בנק הפועלים שהחזיקה החברה נמכרו זה מכבר, והחברה חזרה להתמקד בעסקי המלח המסורתיים שלה.