מנכ"לית משרד המשפטים לא רוצה שתעבדו יותר מדי: אל תתקשרו לעובדים כשהם מקלחים את הילדים

לפני כמה שבועות נחתה בתיבת המייל של עובדי משרד המשפטים הודעה לא שגרתית ממנכ"לית המשרד אמי פלמור. בשורת הנושא נכתב: "אמנת איזון בית-עבודה". פלמור בישרה לעובדים על האמנה החדשה שגיבשה עם הנהלת המשרד, שנועדה, בפשטות, להפוך את חייהם לטובים יותר - או ליתר דיוק, מאוזנים יותר.

האמנה משרטטת כמה קווים ועקרונות מנחים ליצירת הפרדה ברורה יותר בין חיי העבודה לחיים האישיים. "אני רואה בתהליך גיבוש האמנה הזדמנות לקידום שיח פורה ולשינוי התרבות הארגונית... ולהפחית ולו במעט את השחיקה ואת תחושת העומס שרבים מאיתנו חשים יום-יום בעבודה", כתבה פלמור לעובדים.

האמנה כוללת שני סעיפים עיקריים. הראשון מטיל מגבלות על יצירת קשר עם עובדים באמצעים אלקטרוניים. כך, לדוגמה, אין ליצור קשר עם עובדים בטלפון או בהודעות לפני 08:00, אחרי 19:00 ובסופי שבוע וחגים, אלא במקרים דחופים. כמו כן, צוין כי אין חובה לענות על מייל המגיע בזמנים אלה, אלא אם הוא סומן כ"דחוף".

הסעיף השני קובע כי בכל יחידה במשרד יעצבו עובדים את שבוע העבודה שלהם, בשיתוף עם מנהלים, "בהתאם להעדפות אישיות ואיזון נכון בין בית לעבודה". בנוגע לחופשות נכתב: "נעודד עובדים לצאת לחופשה. נעדכן ימי חופשה והיעדרות ביומנים, נתאם היערכות לחופשה, ולא נטריד עובדים ועמיתים בחופשתם ובשעות הפנאי שלהם".

"בכל מקום עבודה יש וורקוהוליים, וזה בסדר. אני לא יכולה לשלוט על מה שאדם עושה בביתו. אך כשמנכ"לית משרד באה ואומרת 'אני מחייבת אתכם לעסוק באיזון', זו תפיסה מחייבת. לגבי כולם", אומרת פלמור. "לא מתקשרים לעובדים אלא אם כן חייבים, בטח לא בשעות שבהן עושים אמבטיות לילדים. אני יודעת שיש מנהלים שוחקים. האמנה מסמנת להם: תחשבו פעמיים.

"זה נכון גם לגביי. נניח שבמהלך השבת אני רוצה לשלוח מייל לעובד - אני אעצור את עצמי, כי אני מבינה שאני משבשת לו את השבת, ואין בכך צורך. בכלל, שליחת מיילים שאינם דחופים ב-24:30 היא מיותרת. במשרד המשפטים יש רוב של נשים, גם בקרב העובדים וגם בקרב ההנהלה, אך גם הגברים הצעירים במשרד רוצים להיות עם הילדים שלהם".

לפני כשנתיים עשתה גם מנכ"לית משרד התחבורה, קרן טרנר, מהלך שנועד ליצור איזון טוב יותר, כאשר קבעה כי יומיים בשבוע (בימים שלישי וחמישי) לא יתקיימו ישיבות אחרי 15:00; אבל לדעת פלמור, הצעד הזה קולע פחות למטרה. "יש אנשים שלא מתאימים להם היומיים הקבועים האלה. למשל, אנשים גרושים עם הסדרי ראייה שונים", היא אומרת. "העיקרון הוא טוב, אבל צריך ליישם אותו בגמישות. כאמא צעירה, מה רציתי? שייתנו לי התראה מראש בנוגע לישיבות ולפגישות אחר-הצהריים, כדי שאוכל להיערך".

 מה אומרת האמנה לאיזון בית־עבודה

"אי-אפשר לזרוק את הטלפון בצד בערב"

ואיך עובדי המשרד תופסים את האמנה החדשה? שוחחנו עם עובדים מהפרקליטות ומהסנגוריה הציבורית, שאמרו לנו שהם אמנם מברכים ומעריכים את היוזמה, אבל לא רואים כיצד היא עוזרת להם. "העבודה אינטנסיבית מעצם התפקיד ודרישותיו. אם צריך לעבוד ב-3 לפנות בוקר, אז זה מה יש", אמר אחד העובדים.

"הלוואי שכל הפרקליטים יגיעו הביתה ויהיו עם הילדים שלהם בשקט", אמרה פרקליטה מכהנת, "אבל כדי שזה יקרה, נצטרך לחנך לא רק את אנשי הפרקליטות, אלא גם מעגל שלם של אנשים שעובדים מולנו - המשטרה, הסנגורים שמייצגים את החשודים והנאשמים, המשפחות של קורבנות העבירה וגורמים נוספים שרגילים לכך שאנחנו זמינים עבורם 24/7".

למה כל-כך קשה לפרקליטים להתנתק מהעבודה בשעות הערב? נוטים לחשוב על המגזר הציבורי כעל מקום שעובדים בו באופן שפוי, ודאי בהשוואה לפירמות הפרטיות.

"לא אצלנו. פרקליט שמלווה חקירה או מנהל תיק, נמצא בקשר רציף עם חוקרי המשטרה, עם הסנגורים. מדובר בסוגיות שהן הרות-גורל עבור חשודים או נאשמים. הפרקליט צריך להתחשב בזכויות שלהם. אם חשוד נעצר בעשר בלילה, אז הפרקליט חייב להיות זמין, ואז הוא מקבל חומרים וקורא אותם כל הלילה כדי להחליט איך להתקדם. במהלך היום הפרקליטים מופיעים בבתי המשפט, ואת שאר העבודה הם עושים בשעות-לא שעות. יש לך חצי עולם על הכתפיים, ואתה לא יכול לזרוק את הטלפון בצד בערב".

פרקליט מכהן נוסף אמר: "הייתי מאוד שמח שלא יטרידו אותי אחרי שבע בערב. אבל 70% מעורכי הדין בפרקליטות עובדים בפרקליטות הפלילית, ושם עקרונות האמנה פשוט לא יכולים להיות מיושמים. בפרקליטות האזרחית זה אולי יותר ריאלי".

הפתרון, לדבריו, חייב להגיע מתגבור כוח-אדם. "אולי אם יהיו עוד כמה מאות פרקליטים בפרקליטות הפלילית, אז נוכל יום אחד להתנתק מהעבודה בשעות הערב והלילה".

להישאר תחרותי מול השוק הפרטי

היוזמה של פלמור מגיעה על רקע המגמה המאפיינת את משרד המשפטים: עובדים צעירים נוטים לעזוב את התפקיד ולעבור למגזר הפרטי כעבור 6 שנות ותק, פלוס-מינוס. אך האתגר של הנהלת המשרד הוא לא רק התמודדות עם דפוסי העבודה של דור ה-Y (בני 20-40), שמחליף מקומות עבודה בקצב מהיר. עזיבתם של פרקליטים במשרד נובעת גם, ואולי בעיקר, מרמות העומס והשחיקה הגבוהות הכרוכות בתפקיד. 

סקר שחיקה שנערך באחרונה בקרב כ-700 מעובדי הפרקליטות, וממצאיו פורסמו לראשונה ב"גלובס", העלה כי כמעט מחצית מעובדי הפרקליטות שוקלים לעזוב את עבודתם עקב שחיקה. רמות השחיקה של הפרקליטים כפי שנמצאו בסקר היו 3.9 בסקאלה של 1 עד 7. בסקרים מסוג זה רמת שחיקה שהיא יותר מ-3.0 נחשבת גבוהה ביותר ומחייבת התייחסות. את הסקר ביצעה עבור המשרד פרופ' שרון טוקר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב.

הפרקליטים הצביעו על קשיים באיזון בין בית לעבודה כאחד מגורמי הלחץ שמהם הם סובלים, לצד תחושת דחיפות בעבודה, עומס תיקים ופרויקטים, חשש מביקורת ציבורית, אופק קידום מוגבל וביורוקרטיה. הגורמים שהיו קשורים באופן החזק ביותר לרצון לעזוב את הארגון היו אופק קידום מוגבל ותחושה שהקריירה עומדת במקום, צורך מתמיד להסתיר רגשות ותחושה של היעדר כלים להתמודד עם קושי נפשי, חוסר בהכוונה וגיבוי כיצד לתעדף משימות ולהתגבר על העומס, וסגנון ניהול לא תומך מצד המנהלים הכולל לחץ, הרמת קול וחוסר גיבוי.

"עובדי הפרקליטות הם יותר משליש מעובדי המשרד, 1,800 אנשים, ולכן ייחסנו חשיבות גדולה לסקר ולממצאים", אומרת פלמור. "הוא הציף סוגיות ושאלות שעסקנו בהן עוד קודם לכן, ובעיקר מה עושים כדי לשמר במשרד אנשים מדור ה-Y, ואיך מנחילים ערכים חדשים בתוך 40 יחידות, שמתנהלות באופן שונה זו מזו - לדוגמה יחידת הטאבו, שזו יחידה עסקית המקבלת קהל, יחידת השמאי הממשלתי ורשות הפטנטים".

 רמת השחיקה

הפרקליטים טוענים שהשחיקה מובנית בתפקיד. הם לא יכולים לעבוד אחרת.

"לצד הפרקליטים יש עובדים רבים אחרים. צריך לשמוע מגוון של עובדים וקולות כדי לקבל את התמונה המלאה. בכל מקרה, האמנה היא אלמנט אחד בתוך סדרה של דברים שצריך לעשות. נכון שיש עובדים שעובדים סביב השעון, כי זה מה שהתפקיד דורש. אנחנו, כהנהלת המשרד, עוסקים בדברים שהם בשליטתנו, בשלב ראשון".

פלמור ביקשה מפורום המנהלים הבכיר במשרד, שעמו היא נפגשת מדי חודשיים, להציג בדצמבר את תוכניות העבודה ל-2019 ולכלול בהן התייחסות ל"הסדר האיזון" שגובש ביחידה שלהם. "חשוב לי שזה יהיה מעבר לדיבורים. המנהל צריך לעצב יחד עם העובד סביבה ומסגרת זמן שבהן הוא נעדר אחר הצהריים, או עובד בגמישות".

ב-2020 מתוכננות לעבור כמה מיחידות המשרד לקריית הממשלה בירושלים, שם צפוי מחסור אקוטי במקומות חנייה לעובדים. הפתרון שאליו דוחפת ההסתדרות כרגע הוא מתן תגמול כספי לעובדים שיבחרו להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית. אבל פלמור חושבת שהעובדים יעריכו הרבה יותר דווקא את האפשרות לעבודה מהבית. בשירות המדינה מותרת כיום עבודה מהבית רק אחרי שעות העבודה התקניות ובמקרים חריגים.

"אני מנסה להבין איך אני נשארת תחרותית מול השוק הפרטי. אני יכולה ליילל על זה שאין לי משאבים או שאני יכולה לעשות שימוש בכלים קיימים. בוחני הפטנטים אצלנו עובדים זה כמה שנים חצי שבוע מהבית. פרקליטים יכולים לעבוד 50 שעות בחודש מהבית. אלה הטבות שהן שוות-ערך לשכר, והתרומה שלהן לרווחת העובד היא עצומה. אנחנו גם מאפשרים כיום לעובדים לעבוד קרוב לבית, בכפוף לאישור מנהל. נניח, פרקליט שעובד בחיפה וגר בחדרה, יכול לעבוד יום בשבוע ממשרד שלנו בחדרה. זה חוסך לו זמן מתיש של עמידה בפקקים, וזה סופר-משמעותי".

"הבעיה האמיתית - חוסר יכולת להתקדם"

ניכר כי פלמור מושקעת כל-כולה ברצון להפוך את משרד המשפטים למקום עבודה אטרקטיבי יותר ולשמר עובדים צעירים ומבטיחים בתוכו. אלא שעובדים לשעבר בפרקליטות, שעמם שוחחנו, טוענים כי עומס העבודה כלל לא היה הסיבה שבגללה עזבו. הם אמנם נשחקו - אבל מסיבה אחרת: תחושת תקיעות וחוסר יכולת להתקדם.

"רוב הזמן העבודה לא זוהרת, עוברים שוב ושוב על אותם תיקים, חלקם לא במיוחד מרגשים, ונוצרת תחושת מיצוי. קשה להתקדם, כי משרות הניהול תפוסות", אומר א', שעזב את הפרקליטות לפני כשנתיים לטובת פירמה פרטית. "בשוק הפרטי יש יותר מוביליות וגמישות, וגם התגמול יותר טוב. כשאתה בפרקליטות, אתה רואה את החברים מהלימודים מתקדמים, מתפתחים בדרגות ובשכר - ואתה נשאר מאחור. אתה מרגיש תקוע. זה צוואר הבקבוק האמיתי. אני לא לא התכתבתי עם המנהלת שלי בעשר בלילה".

מנגד, עובד אחר אומר כי עובדי משרד המשפטים יכולים להתמודד על תפקידים מחוץ ליחידה שלהם, אבל לא רבים עושים זאת, "ככה שחלק מהאחריות על כך שאין לנו מספיק אופקי קידום היא גם שלנו".

פלמור מדגישה כי בשיחות שוטפות שהיא מקיימת עם עובדים צעירים במשרד, בעלי ותק של עד 6 שנים (פורום משפיעים), היא שומעת מהם כל הזמן על קשיי איזון. "הם אומרים לי - 'בגלל עומסי עבודה, אנחנו לוקחים יום חופש. כדי לעבוד בשקט'.

"המשרד מחויב כיום להגברת האיזון של העובדים ולהפחתת בלבולי מוח מיותרים והסחות דעת", אומרת פלמור. "אנשים שולחים מיילים ומכתבים המון אנשים. סתם. זו תעבורה מטורפת. אפשר להגיד 'זה כולה מייל', אבל הרעיון באמת הוא שהעובדים ירגישו שרואים אותם. כי עם וואטסאפ וטלפונים, העבודה לא נגמרת. אני רוצה שיהיה גבול".