"הפיצול במשרד מייצר פיקנטריה, אבל אנחנו ממשיכים כרגיל, והמוטו הוא לשכב על הגדר בשביל הלקוח"

30 ימי האבל על מותו של עו"ד יעקב וינרוט בקושי הסתיימו, אבל המשרד שייסד כבר ידע מאז מהלומה נוספת, עם פרישתו של עו"ד עמית חדד, ותיקי נתניהו עמו • G צולל אל מאחורי הקלעים של הפיצול הדרמטי ומציג את דור ההמשך, עו"ד יחיאל וינרוט, בראיון בכורה

עו"ד יחיאל וינרוט / צילום: יונתן בלום
עו"ד יחיאל וינרוט / צילום: יונתן בלום

בבוקר יום ראשון, ארבעה בנובמבר, כינסה משפחת וינרוט את עובדי המשרד בביתו של עו"ד יעקב וינרוט המנוח ברמת גן. הפגישה הלא שגרתית הזו, מחוץ לכותלי המשרד, ימים ספורים מתום השבעה על מותו של ראש המשרד, נועדה להבהיר לעובדים מי בפנים ומי בחוץ. אלה שלא הוזמנו אליה, ולא במקרה, היו עורכי הדין עמית חדד ואריאל רוט. יום קודם לכן, במוצאי שבת, הגיעו נציגיהם של השניים למשרד עורכי הדין וינרוט שבמרכז ויצמן, ולקחו עמם חפצים אישיים של חדד ורוט - תמונות, מסכי מחשב וקלסרים בתיקים שהיה ברור כי ימשיכו אצל השניים. למי שתהה איך העמיסו את החומרים בתיקי נתניהו, הלקוח האסטרטגי של המשרד שכבר הצהיר כי ילך עם חדד, נבהיר כי מבדיקה שערכנו, התברר שהם ממילא מאוחסנים במקום אחר.

עו"ד עמית חדד / שלומי יוסף
 עו"ד עמית חדד / שלומי יוסף

זמן קצר אחרי שהחלה הפגישה, דלף סיפור הפיצול ועזיבת חדד עם עורכי דין נוספים. תחילה פרסם אותו כתב "גלובס" חן מענית. אחר כך הוציא ליאור רוטברט, יועץ התקשורת של חדד, הודעה לעיתונות שבישרה על יציאתם של שישה מעורכי הדין במשרד וינרוט, וחדד בראשם, לדרך החדשה. ההודעה הזו סייעה להכתיב את הנרטיב שליווה את הסיפור בתקשורת. הכוכב העולה של המשרד פורש, הבנים נותרים מאחור ונאלצים לחשב מסלול מחדש. האם חדד ושותפו הבכיר רוט תכננו את המהלכים האלה תקופה ארוכה מראש?

ההתארגנות המהירה שלהם על פני קומת משרדים שלמה בבית אמות משפט עוררה הרמת גבה אצל לא מעט קולגות, שצלצלו לשאול כמה זמן מתבשלת הפרישה הזו מתחת לאף. אחדים מהם אף תהו אם אפשר להצטרף. חדד, שלא הסתיר מהם את כוונתו לבנות אימפריה קטנה, נשבע להם שעשה הכול מהיום למחר - ביום ראשון בחר משרד, בשני חתם על חוזה ובשלישי מיהר לאייש את המקום ברהיטים. הרבה ברירה לא הייתה לו, בשעות שבהן דיווחו האתרים על פרישתו, כבר הוחלפו הצילינדרים במשרד ונחסמה הגישה של קבוצת הפורשים למערכת המחשבים של המשרד.

המהלכים הדרמטיים האלה במהלך שלושים ימי האבל על מותו של יעקב וינרוט (שמסתיימים היום) מסמלים את השבר הגדול שנוצר בין בניו הביולוגיים של וינרוט, עורכי הדין יחיאל, דובי וזאבי - שמוכשרים ככל שיהיו, סבלו עד עתה מאנונימיות - לבין מי שנחשב לכוכב המשרד, ובמובנים מקצועיים היה כנראה סוג של בן מועדף. עו"ד עמית חדד היה השם הכי מזוהה עם וינרוט בשנים האחרונות, בעיקר בגלל עבודתם המשותפת בייצוג ראש הממשלה. אבל ברזומה המשותף של השניים רשומים גם דני דנקנר, בועז הרפז, השר המנוח בנימין (פואד) בן אליעזר ולקוחות נוספים מתחום הצווארון הלבן.

אחד מהם סיפר השבוע ל-G כי "יעקב היה אומר שאחרי ה-120, הוא רוצה שעמית ימשיך את המשרד. ברגע של גילוי לב, הוא אף הוסיף שהיה רוצה שהמוניטין של המשרד יתחלק לשלושה, בין עמית, דובי ויחיאל. זאבי בקושי שנה במשרד, וכנראה שבזמן ששוחחנו הוא היה צעיר מדי מכדי להיחשב כשותף פוטנציאלי. היה מאוד ברור שהוא רואה בעמית את הבן שבאמת חי את המשרד, לא סתם הוא קיבל את החדר הכי גדול אחרי זה של יעקב. הוא חשב שעמית גם יוכל לדאוג לילדים האחרים - ליחיאל שרצה להתמקד באקדמיה, לדובי שטיפל באשתו החולה חני שנפטרה גם היא מסרטן ועסק בהוצאת ספרים, ולזאבי שהתחיל את המסלול שלו כעורך דין ממש לא מזמן".

יש שמועה שהיחסים בין חדד לבין וינרוט התקררו בחודשים האחרונים לחייו, בעקבות התנגדותם של בני משפחתו לתסריט שתיארת פה בנוגע לחדד. אולי הדברים שיעקב השמיע באוזניך כבר לא אקטואליים.

"עמית הזמין אותי ליום ההולדת של בנו לפני חודשיים בפארק גבעתיים, כחלק מהמדיניות שלו לארח ולהתארח אצל לקוחות. ראיתי שם גם את יעקב. הוא נראה חולה, ולא היה נראה שהמעמד קל לו, והוא בכל זאת בא, אני מניח שהיה חשוב לו לעשות את המאמץ, גם במצבו, אז כנראה שהיחסים ביניהם היו טובים".

מצד שני, אומרים עורכי דין שעבדו בעבר במשרד, "היה ברור לכולנו שהבנים של וינרוט הם אלה שיירשו אותו בבוא העת. גם כשיחיאל היה עדיין סטודנט, ורק הגיע לבקר במשרד, היה דיבור על כך שפעם המשרד יהיה שלו. נכון שעמית חדד לא היה אז בכלל בתמונה, אבל היה ברור שלילדים של וינרוט יש במשרד הזה מעמד מיוחד. יש אותם, ויש את כל השאר. ככה זה במשרד משפחתי".

אז את מי סימן וינרוט כיורש שיוביל את המשרד, והאם השאיר אחריו צוואה שעושה סדר בבלגן? חדד סירב להגיב לכל שאלה בנושא, אבל בידיעות שליוו את פרישתו, נכתב כי משרדו החדש יקפיד לחדש את מורשת וינרוט, שאותו הוא מכנה "מורנו יעקב זכרו לברכה".

יעקב וינרוט ובניו/ צילום: יונתן בלום
 יעקב וינרוט ובניו/ צילום: יונתן בלום

כקונטרה, מגדיר יועץ התקשורת רונן צור המלווה את ד"ר יחיאל וינרוט, הבן הבכור במשפחה, שנבחר להוביל את המשרד, "כהעתק צעיר של וינרוט, ברמת הגאונות. תסתכלי עליו ותראי את יעקב שלפני שלושים שנה".

"אבא נועץ איתי באופן שוטף"

זהו הראיון הראשון של יחיאל וינרוט בן ה-44, ונראה שהוא מעדיף להיות בכל מקום אחר מאשר במפגש עם עיתונאית בחדרו של אביו. משרד וינרוט אולי רצה לשדר המשכיות ויציבות, באמצעות הצהרות כמו "המשרד ימשיך בדנ"א שאפיין אותו כל השנים, כשהמוטו הוא לשכב על הגדר בשביל הלקוח", שעליהן יחזור יחיאל שוב ושוב לאורך הראיון. אלא שיחיאל, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על לשון הרע בהלכה, והוא מרצה כיום בנושאי לשון הרע ודיני בוררות בקריה האקדמית אונו ובמכללה למנהל, לא נראה כעת באזור הנוחות שלו. הוא מתואר על-ידי מכריו כאדם נעים, צנוע ואינטליגנטי, אבל לא כפרקליט בעל כריזמה או כושר מנהיגות יוצא דופן שייכנס באופן טבעי להובלת המשרד.

"אני מטבעי, נוטה להתרחק מאור הזרקורים", הוא אומר בכנות, "כשאבא שלי היה חי, הייתה לי יותר פריבילגיה לכך. הנסיבות המצערות כפו עלינו מציאות אחרת, ואני מבין שצריך להתרגל לזה. אני לא מת על זה, לכל אחד יש את הטבע שלו".

אבא שלך דיבר על המשרד אחרי מותו? עסק בהכשרת יורש?

"לאבי ולי הייתה מערכת יחסים קרובה מאוד, ודווקא בגלל זה, אף פעם לא עלתה בינינו השאלה המפורשת מה יקרה אחרי. אני, בכל אופן, לא העזתי להעלות אותה, וגם הוא לא העלה את המילים האלה על דל שפתיו. לא היה בינינו דיבור של 'אבא, מי ימשיך את דרכך'. אדם לא מדבר על מי ימשיך את דרכו, כי הוא רואה את עצמו חי לנצח, גם כשהוא חולה בסרטן. אבל הייתה תחושה ברורה מאופי השיחות וההדרכות שהוא מצפה שאני אוביל את המשרד, בדרך שהוא כל-כך עמל לבנות. כמו שהיה ברור שאנחנו הולכים ללמוד משפטים, החלום שלו היה שנמשיך את הבית".

ואותך זה בכלל עניין? נראה שאתה מחובר לאקדמיה. לא אמרת לו, יש לי את הדרך שלי?

"יש לי נטייה אקדמית ברורה, אבל היא לא הפריעה מעולם לעיסוק הפרקטי. להפך, שילבתי בין שני התחומים האלה ואבא שלי היה בעד, דווקא בגלל שהוא חשב שעו"ד צריך להיתרם מעוד עולמות. הוא תמיד אמר תלמדו, תתפתחו. הכול מתחבר".

גם אם זה מתחבר וזה עולה בקנה אחד עם הציפיות שלו, השאלה אם מעניין אותך לעמוד בראש משרד.

"אני מכיר בכובד האחריות, ומבין שהדבר הזה בא על חשבון העיסוק האקדמי, אבל מאמין שאמצא את הדרך לשלב בין שניהם בצורה מיטבית. דווקא בגלל שניהול המשרד, לפי דרכו של אבי, אינו רק טכנוקרטיה, אלא מביא איתו גם לב ונשמה, העיסוק האקדמי יפרה את המשרדי, ולהפך".

התכוננת לזה?

"לא, ההכשרה נעשתה מאליה באמצעות השיחות והדברים שנאמרו בין השורות".

איך זה לחיות ולהתפתח תחת צל של אדם מאוד דומיננטי, שהוא גם בוס וגם אבא?

"אשתמש בתשובה שנתן פעם הדוד שלי, עו"ד אבי וינרוט, שנשאל איך זה לחיות בצל של אבא שלי. הוא אמר, 'לא חייתי בצל, חייתי באור של יעקב'. אני יכול לומר את אותו דבר גם עליי".

ובכל זאת, חלה עליך חובת הוכחה מאוד גדולה. לקוחות הגיעו למשרד בגללו.

"אני בהחלט רואה בזה אתגר גדול להמשיך ולהפיץ את האור הזה הלאה. הדומיננטיות של אבי במשרד הייתה גדולה, אבל מעולם לא גרמה לנו להרגיש בצל. היא הסבה לנו כבוד רב, היינו גאים מאוד בכל הופעה שלו ושמחנו להיות חלק מהצוות שעבד איתו. לעבוד עם אבא היה עונג צרוף, גם בישיבה על התיקים עצמם, ויותר מזה בשיחות עד השעות הקטנות של הלילה, שהיו לנו אחר כך, שהיוו את החוויה האמיתית בעבודה איתו. משיחות ברומו של עולם ועד שיחות אישיות על הילדים. אני זוכר יותר מפעם אחת שישבנו והייתי מקבל הודעות מהילדים שלי - אבא, איפה אתה? והייתי כותב אצל סבא, ומתי אתה חוזר? אין לי מושג".

באילו תיקים טיפלת במהלך השנים?

"אני עורך דין מ-2004. הייתי היועץ המשפטי של מד"א לאורך שנים. הייעוץ הזה כלל גם ליטיגציה שוטפת אזרחית פלילית וגם ישיבה בוועדות. בתיק הולילנד ייצגנו את חברת הולילנד פארק שזוכתה לבסוף, את פרופ' ציון בן רפאל בפרשת הביציות, בתיק הפלקל ייצגנו בעליון את המהנדס, אלי רון, ולאחרונה גם את הזמר קובי פרץ".

היה מעניין אותך לטפל בתיקי נתניהו?

"בתיקי ראש הממשלה הייתי מעורב מאחורי הקלעים. אבא גם נועץ איתי באופן די שוטף בעניין הזה".

ובכל זאת הוא בחר להמשיך עם חדד. זו פגיעה ביוקרה של המשרד? הלקוח האסטרטגי הגדול מכולם נטש אתכם.

"אני לא חושב במונחים של פגיעה. ראש הממשלה, וכך גם חלק מהלקוחות האחרים, הגיעו לאבא שלי, ומטבע הדברים הכירו בדרך את עמית חדד. חלק מהלקוחות בחרו לאור היכרותם עם חדד, ללכת איתו. מרביתם המוחלט נשאר במשרד, שממשיך בעשייתו הברוכה. רק עכשיו, בפרשת היהלומים, ייצגנו לקוח חדש, ונאחל גם לחדד הצלחה בדרכו".

שנדבר סוף-סוף על הפיל שבחדר?

"מטבע הדברים, העזיבה של חדד מספקת הרבה פיקנטריה ושמועות לא מדויקות. אני לא רוצה לעסוק בזה באמצעות התקשורת, בפרט כשפנינו מועדות לגישור".

מי שמייצג אתכם בגישור הוא עו"ד בעז בן-צור, יוצא המשרד, שגם הצטרף אלינו במהלך הראיון. אני שומעת מעורכי דין שלא במקרה הוא מונה לתפקיד, וייתכן שהמשרדים שלכם יאוחדו.

עו"ד בעז בן צור / צלם: תמר מצפי
 עו"ד בעז בן צור / צלם: תמר מצפי

יחיאל וינרוט ובן-צור שותקים, ורונן צור מתערב: "אפשר לסגור איתך גם את הגישור?".

חופשי. אשלח לך חשבונית בסוף.

צור: "המשרד, בשלב זה, ממשיך בדרכו כרגיל".

טוב, אם זה יקרה, אגיד שהייתי הראשונה לזהות.

הם צוחקים.

אם כבר הראשון לזהות, כשנתניהו יידרש בעתיד לפרוע את החשבון, תעלה השאלה כמה ולמי הוא ישלם. הוא הגיע למשרד וינרוט בגלל אביכם, אבל עובר עכשיו אחרי שלוש שנים לחדד. מסובך.

"אני רק יכול לאשר שיש מחלוקות בינינו, ביניהן בשאלה אילו מהתיקים ימשיכו פה ואילו לא, והן יתבררו בגישור אצל עמוס גבריאלי".

מבחינת שרה נתניהו, המעורבות שלכם בתיקה פסקה מזמן. התרשמתי שהיא מתקשה לסלוח לאביך על התבטאויות שלו, כמו גם על אמונתו שעדיף הסדר טיעון בעניינה.

"אנחנו לא ראינו שום כעסים, לא מצד ראש הממשלה ולא מצד רעייתו. להפך, היו יחסים חמים, שבאו לידי ביטוי - ואני מאוד מעריך את ראש הממשלה ואת רעייתו על כך - גם לאחר הפטירה. במהלך השבעה ראינו את זה".

סוחבי המזוודות של יעקב

יעקב וינרוט, 71, נפטר ב-16 באוקטובר מסרטן, אחרי מאבק בן כמעט חמש שנים. בשנה האחרונה נפטרו מסרטן גם גיסו צבי, כלתו חני, ואחיו היהלומן צביקה, שהיה עו"ד בהשכלתו, ושמו הופיע במשך השנים כאקט סמלי על נייר הפירמה של המשרד, מה שחיזק את הדימוי המשפחתי שהיה למשרד וינרוט.

בשלוש השנים האחרונות מיעט להופיע בבית המשפט, וכשהגיע, טען בישיבה. עורכי דין שהופיעו מולו מספרים כי ראשו נותר חד וצלול, אבל האנרגיות שדרש ממנו המהלך הכבידו עליו. סייעו לו בדרך כלל סוללות עורכי הדין שליוו אותו גם כשהיה בשיאו והוסיפו לממד מעורר הכבוד של הופעותיו. "לוינרוט היו תמיד עורך דין או שניים שהיו קרובים אליו במיוחד, מין בני חסות. הם היו סוחבי המזוודות, ויחד עם המתמחים שטיפלו בתיק, היו מגיעים איתו לבית המשפט, מגישים לו את החומרים והשאלות שהכינו, והוא היה בוחר מתוכם וטוען", הם אומרים.

לדברי יחיאל וינרוט, "אבא ראה בכך עיקרון כמעט מוסרי, שכל מי שהשתתף בעבודה על התיק יבוא לדיון. לא ייתכן שישב מתמחה פגוע כי לא צירפו אותו לבית המשפט. למרות שהמחלה החלישה מאוד את גופו, היא לא החלישה בכהוא זה את מוחו. דרך הטיעון לא נחלשה, הכול נותר חד כתער. אפשר לומר שהמחלה אפילו העצימה את הרגישות שלו לסבל הלקוחות ולהזדהות איתם. היו ימים שסדר היום שלו החל בטיפול בבית החולים, אחר כך דיון בבית המשפט או עבודה במשרד, ואז חזרה לעוד טיפול".

לא אמרתם לו, אבא, עזוב אותך מעבודה, לך תנוח בבית?

"אף אחד מאיתנו לא יכל לומר דבר כזה כי ראינו שמה שנתן לו את הכוח היו העשייה המשפטית והעזרה שהוא יכל להעניק באמצעותה. גם בתקופת המשפט הפלילי שהתנהל נגדו, שהייתה מאוד מאתגרת עבורו, ולוותה בעיקר בתחושת עלבון על כך שמאשימים אותו בדברים מהסוג הזה. מה שסייע לו להתגבר על המטען העצום שנשא על גבו (עד שזוכה באוקטובר 2011) היה מסירותו ללקוחות שאותם המשיך לייצג גם בזמן המשפט. לומר לו לחדול מהייצוג המשפטי, היה לכבות אותו. אחד הדברים שאבא שלי חשש מהם, ואני גם אמרתי את זה בהספד, הוא שהמחלה תיטול ממנו צלם אנוש. צר לי שלא ניצלנו את ההזדמנות לומר לו את זה מספיק באופן אישי, כי זה מסוג הדברים שהם כאילו מובנים מאליהם, אבל הוא רק הכפיל ושילש את צלם האנוש שלו בכל הזמן הזה, ואנחנו היינו גאים בו מאוד".

נחזור לראשית תקופת המחלה שלו. הוא שידר בהתחלה שהכול כרגיל?

"השלב שבו אדם מגלה שהוא חולה בסרטן הוא אף פעם לא קל. היה כמובן את ההלם הראשוני. הדרך של אבי להתאושש ולהתגבר על האתגר הזה הייתה באמצעות הגברת העשייה. זה השכיח ממנו את הסבל האישי שלו והיה הדלק שלו להתגבר".

הוא שם את הדברים על השולחן מול לקוחות?

"בתחילת הדברים, אדם לא יודע כמה זה קריטי, אם זה דבר שהוא הפיך או לא, אז הוא שומר על הדברים בדיסקרטיות. אחרי זה, הוא כבר לא היה צריך לספר את זה ללקוחות, זה דבר שלצערי ראו על גופו, לכן השאלה אם לספר, לא עלתה אצלו".

העסיק אותו מבחינה אמונית, למה זה קורה?

"סבל העסיק אותו מבחינה אמונית. לא רק הסבל שלו. הוא היה מדבר על זה, ואומר שמדובר בשאלות שקשה למצוא להן פתרון. יחד עם זאת, הוא היה אדם מאמין מאוד, למרות כל השאלות".

"זה נכון שיעקב סמך עליו"

חדד, כיום בן 33, הצטרף למשרד וינרוט כמתמחה ב-2011, מעט לפני הזיכוי של וינרוט, והמשיך לעבוד שם כעורך דין. ב-2014 התגלתה כאמור אצל וינרוט מחלת הסרטן, ומרבית עבודתו של חדד במשרד הייתה למעשה בצילה. פליליסטים שמכירים אותו מהעבודה המשותפת, מעריכים אותו כעורך דין מוכשר מאוד, שכמו וינרוט נוהג להזדהות עם הלקוח ומוכן לעשות עבורו הרבה, אם כי רבים מהם טוענים שעם כל הכבוד לכישרון ולעבודה הקשה, חדד גם היה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

"וינרוט המשיך להיות אבן שואבת של תיקים משמעותיים", הם אומרים, "אבל המשפט ובעיקר המחלה החלישו אותו. עורכי דין מובילים שצמחו במשרד כבר פרשו כנפיים למשרדים משלהם, כי כמה אפשר להיות במשרד שבו יש גבול לאפשרויות הקידום שלך. בסוף גם אתה רוצה לבנות את עצמך ציבורית. היו אומנם תיקים מסחריים מדהימים, אבל בתיקים עם פרופיל תקשורתי גבוה, הלקוחות הגיעו בגלל יעקב, ורצו שרק הוא ייצג אותם. מי שנותרו במשרד בשנים האחרונות לא היו מספיק עצמאים או רפרזנטטיביים. עמית נכנס לוואקום שנוצר בנסיבות האלה, וקיבל לידיו בגיל צעיר תיקים חשובים עם סיקור תקשורתי מטורף".

הוא כנראה גם ידע מה לעשות בהם. הזכייה שלו בבג"ץ של ראש עיריית חיפה עינת קליש-רותם היא כבר אחרי עידן וינרוט.

"אי אפשר לקחת ממנו את הידענות הגדולה והחשיבה המשפטית יוצאת הדופן, אבל אפשר בהחלט לומר שגם הטיימינג שיחק לטובתו. לאורך השנים עבדו לצד יעקב עורכי דין שהיו מבריקים ומוצלחים לא פחות מעמית, אבל לא זכו לבולטות שהוא נהנה ממנה בעודו במשרד, בזמן שאחרים זכו לה רק אחרי שפרשו. זה נכון שיעקב סמך עליו, אבל הוא גם נאלץ להרפות מהסוליסטיות שלו בגלל המחלה. שילוב הנסיבות הזה, בצירוף הביטחון העצמי שיש לעמית ממילא, עשו אותו בגיל 33 לשחקן מאוד מוכר".

עכשיו יהיה המבחן האמיתי של כוח השוק שלו.

"נכון, משרד וינרוט על עשרים עורכי הדין שבו היה תמיד משרד של איש אחד - יעקב וינרוט. עכשיו חדד צריך להביא תיקים בלעדיו. יש לו שם מצוין, אבל לא במקרה הוא גם לקח איתו את עו"ד אריאל רוט, שכמעט ולא עוסק בליטיגציה, אלא בהבאת לקוחות למשרד ובטיפול בעניינם בשלבים שלפני המשפט".

רוט, להערכת לקוחות שמכירים את הנעשה במשרד בשנים האחרונות, הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהשותפות בין האחים וינרוט לחדד התפוצצה. מעבר להבאת לקוחות, יש לו היכרות אינטימית מאוד עם ניהול המשרד וההסכמים שנחתמו בו, והוא אף טיפל בעניינים אישיים של וינרוט האב. לא ברור למה, אבל הוינרוטים, שגם בינם לבין עצמם יש מטבע הדברים חילוקי דעות, רצו כנראה לסיים את ההתקשרות עימו. אולי הניחו שהשם וינרוט לבדו ימשוך לקוחות, ואולי חששו מהמידע שצבר לאורך השנים, מה שדווקא היה צריך לגרום להם להשאיר אותו קרוב אליהם.

יוצאי המשרד משוכנעים שגם לימודיו של רוט במכללה, במשרד שהחשיב מאוד יוצאי אוניברסיטאות, לא הוסיפו לו נקודות. טיעון מעט מוזר לאור העובדה שיחיאל וינרוט מרצה בעצמו בקריה האקדמית אונו, שבה למד רוט.

יש גם מי שטוען שביקשו לקבל את חדד לבדו, אבל זה לא הסכים להפקיר את רוט מאחור, בשם החברות ביניהם. "המחלוקות לא נוגעות לפרסונה כזו או אחרת", מתייחס יחיאל וינרוט, "אלא לעניינים מהותיים שיתבררו בגישור".

"לא מפתיע שהבלגן מקרין"

איך כל זה מסתדר עם תפיסת הניהול הכולל של המשרד? מתברר שמצוין. "יעקב לא ניהל עסק, הוא ניהל את עצמו", זו הדעה הרווחת אצל רבים מיוצאי המשרד. "אם לא היית בן חסות שלו, היית עצמאי בשטח, שעוסק אומנם בתיקים מסחריים מאוד מעניינים, אבל מקבל מהמשרד בעיקר את הברנד-ניים ושירותי משרד. המשרד היה מורכב מחברות עסקיות, כשכל אחד מהשותפים ניהל תחום ועמד בראש חברה משלו. לא היה ביחדנס. היו תקופות שניסו לקדם ישיבות משותפות, אבל יעקב נשאר יעקב. ליטיגטור עם יכולות טיעון מצוינות, אבל בלי טיפת יכולת ניהול. זה פשוט לא עניין אותו. הוא תמיד דיבר על זה שהוא נודד בין העולמות, אבל כמי שעבדו איתו, היה נדמה שיותר משהוא נדד, הוא פשוט היה בעולם משל עצמו, שבודדים באמת יכלו להיכנס אליו".

ולא היה אכפת לו שאנשים טובים עוזבים?

"הוא הבין את מי שרצה ללכת, היה ברור לו ולכולם, שלמרות כל המוכשרים שהוא ידע לאסוף אליו, אין כאן משרד עם שדרת שותפים רחבה. הוא שמר באדיקות על המבנה הזה של משרד משפחתי בגודל בינוני מינוס, שגם זה היה מבחינתו פשרה. החלום שלו היה בכלל משרד בוטיק קטן כמו שהיה לדן אבי-יצחק, עם שניים-שלושה עורכי דין גג, שבו הוא עובד לבד על התיקים שמעניינים אותו".

בכל זאת, הבן אדם היה עורך דין, לא היו ניירות מסודרים?

"זה משרד שבו לא ספרו לך ימי חופש ולא בדקו מתי הלכת ואם אתה בבית או בבית משפט, כי ידעו שההתגייסות היא טוטאלית, ואנשים יישארו גם בלילות כשצריך. יעקב, בכלל, היה מסוג האנשים שסוגר דברים על הדרך בשיחות מסדרון ועל פתקים. גם כשהוא הציע לך שותפות, לא תמיד היה ברור אם הוא מדבר ברצינות או לא, מין מישמש כזה, שלא נעים לך לברר עד תום. לא מפתיע שהבלגן הזה מקרין גם על מה שקורה עכשיו, זה כנראה החלק הפחות מוצלח של המשפחתיות שכל-כך אפיינה את המשרד".

"זה נכון שפחות עניין את אבא כל הנושא הניהולי", מתייחס לכך יחיאל וינרוט. "המשרד פה באופן כללי הוא משרד שהוא כמו משפחה עם אווירה ביתית ומשפחה לא מנהלים. אבל אני לא מסכים לטענה שאבא היה סוליסט, זה אולי הצטייר כך בגלל הכריזמטיות והעוצמה שלו, אבל הוא היה יושב ומקבל הערה של כל מתמחה כשווה בין שווים. כמו שנאמר - קבל האמת ממי שאמרה. גם עורכי הדין שעזבו, עשו זאת בלי טריקת דלת, והיו ממשיכים להגיע ולהתייעץ עם אבא".

מספרים שהיה נותן לפעמים לעוזבים תיקים כצידה לדרך, מה שהיה משמר עוד יותר את היחסים הטובים.

"הייתה הפריה הדדית ותחושת משפחתיות, בהחלט. יש לך עוד שאלות? כי זה נראה כמו השלב בחקירה הנגדית שבו נשאלת שאלת המחץ".

האמת, זהו. סיימנו.

"אז רק אומר שאי אפשר היה להיפגש עם אבא שלי ולא להיכבש בקסמיו. גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית. דיברו הרבה על הג'ינג'יות שלו, גם ראש הממשלה הזכיר אותה בהספד. הלהט לא נבע מצבע השערות, אלא מההזדהות האדירה שלו עם הלקוח. מבחינתו, הוא היה הנאשם, בין אם זה תיק פרו בונו או תיק שמעורבים בו כספים רבים. ברגע שהוא נכנס לתיק, הוא כל-כולו הלקוח, ואנחנו נמשיך להוביל את המשרד בדרכו המיוחדת".