האתגר של הרמטכ"ל הבא: לשנות את תרבות הסתרת הביקורת על צה”ל

1. "אין פסול בביטחון עצמי, אך תחת שתי הסתייגויות - שלא ייווצר ביטחון מופרז, ושלצד הביטחון העצמי, במידה מאוזנת, ינקר הספק במרץ ובהתמדה. ביטחון אינו ההפך מספקנות", אמר האלוף אביב כוכבי באוקטובר 2013. בעוד חודש יקבל כוכבי דרגת רב אלוף, ויהיה הרמטכ"ל הבא.

"ביטחון דרוש כדי לפעול במחשבה חופשית ולא 'מכווצת', וביטחון הוא תנאי ליכולת לשנות ולהעיז. מנגד, ספקנות אמיתית היא התודעה העמוקה שהיקף הידיעה שלך מוגבל, שיכולה להיות פרשנות נוספת", הוסיף האלוף כוכבי.

עוד ציטוט מהחיבור שכתב אז, כשהיה ראש אמ"ן, בציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים והלקחים הנדרשים ממנה: "ארגון שנוחל הצלחות ושלצד הגאווה בהישגיו אינו שואל את עצמו האם ניתן היה להשיג את אותו הישג מהר יותר, יעיל יותר, או מדויק יותר - מקרב את עצמו לשיפוע מסוכן ולמסלול הידרדרות. ארגון הנמצא בתחושת שביעות רצון ללא נוכחות קבועה של ספק ומוטרדות, סולל את דרכו לכישלון".

כעת הגיעה עת ההוכחה - יישום. עד עכשיו היה כוכבי סגן ראש המטה הכללי. מינואר הכל עליו. משנה לשנה זה נעשה קשה יותר. צבאית, פוליטית וציבורית-אזרחית. את האיומים הוא מכיר, את הפוליטיקה והפוליטיקאים גם, הוא גם יודע היטב את הצבא, לרע ולטוב.

נולד ב-1964, וכבר 36 שנים הוא חייל. ההתייחסות הציבורית-אזרחית היא המשתנה הכי גדול - וזה לא פועל טובת הצבא. נכון שבכל מדדי האמינות צה"ל לוקח את המקום הראשון, רק שגם בצבא, מי שמוכן להודות באמת, יודע שזה בעיקר בגלל עומק האכזבה מהאחרים.

עשרות שנים פעל 'הסוד הצבאי' כהגנה מסיבית על כל מה שקורה בתוך צה"ל. כולל תקציבים שאף אחד מבחוץ לא יודע לאן כוונו ולאן הלכו. זאת בעוד שאת הדברים הטובים, החידושים, היכולת, החיילים המצטיינים והנועזים בעורף האויב מפיץ דובר צה"ל בשמחה, בעיקר בעיתות דרישה תקציבית או אחרי כישלונות חשופים. עם הזמן העמיקו השאלות על יכולת או אי-יכולת ההכרעה; על הניהול הכספי התקין או הקלוקל; ועל ההתנפחות והאם המערכת יעילה או לא.

על כל זה נוספה הטכנולוגיה של הרשת. זהו עידן החשיפה הכוללת. הכל יוצא. הכל. כך או אחרת, בזמן אמת או אחרי. בעולם ובארץ. כך קורה שהאלוף כוכבי יכנס לתפקיד הרמטכ"ל בתקופה שהספק עמוק יותר ומדאיג יותר. גם הספק של אנשים אמיצים שמכירים את הצבא מבפנים - וזה חייב להיות גם הספק שילווה את הרמטכ"ל: "נוכחות קבועה של ספק ומוטרדות".

2. בשבוע שעבר הגיע מכתב קשה לוועדת החוץ והביטחון בכנסת. הכותב: נציב קבילות החיילים האלוף מיל' יצחק בריק, שאך סיים את תפקידו. מדובר בלוחם, שריונר, בעל עיטור העוז מלחמת יום הכיפורים שכיהן כעשר שנים כנציב הקבילות, בהן זעק וזעזע את קשר השתיקה.

בריק טוען במכתב שצה"ל לא כשיר; הצבא לא מוכן למלחמה הבאה; חלה הידרדרות חמורה בנושאים מכריעים; יחידות מחסני החירום לא מתפקדות - "כמו בלימוד למבחן פסיכומטרי - רק רוצים להעלות ציונים"; שחיקה - ירידת מוטיבציה, הטובים הולכים; "אצל חלק מהמפקדים - הפה והלב אינם שווים"; מתרחבת תופעת עיגול הפינות; שחיקה בתנאי השירות; דיווחי שקר; העדר מנהיגות; העדר ביקורת פנימית; ועוד ועוד.

הוא הפציר בחברי הוועדה לא לשבת בירושלים אלא "רדו לשטח, שוחחו עם משרתי הקבע". הרבה זמן שבריק מדבר כך. בהתחלה חיכו שיתעייף, אחר כך תקפו אותו, ובהמשך נשלחו קצינים בכירים לנתח את אישיותו, לבטל בזלזול את דעתו. עם הזמן בלית ברירה וכדי להשקיט את הרעשים המתגברים מינה הרמטכ"ל ועדה מיוחדת ובראשה העמיד את מבקר צה"ל אלוף מיל' אילן הררי. לצידו מונו גם עשרות אנשים, שמקובלים על הממסד המטכ"לי ונותרו עלומי שם.

אף אחד לא העז להטיל ספק פומבי בהחלטת הרמטכ"ל הנוכחי שקבע שהצבא יבדוק את עצמו. אבל מבקר מערכת הביטחון לשעבר חגי ארז טננבאום תקף בשבוע שעבר את החלטת הרמטכ"ל להטיל את בדיקת ממצאי בריק דווקא על המבקר הפנימי של צה"ל. "מדובר בפארסה", אמר, "תקלה חמורה מאין כמותה. החלטה שערורייתית עד כדי זילזול וזחיחות".

"כיצד אין בצוות גורם חיצוני לצה"ל", תמה המבקר לשעבר והוסיף: "ביקורת הנעשית על ידי הגורם המבוקר הראשי באמצעות פקודו הישיר ביותר של הרמטכ"ל ומקורבו הקרוב מאז שירותם המשותף תא"ל אילן הררי, כמו גם מקורבים אחרים בצוות וביניהם גורמים שהם נשוא הביקורת מוטלת בספק רב". הוועדה המורחבת אמורה להגיש ממצאים, אולי המלצות בקרוב מאוד. לא ברור אם וכמה מזה ייחשף לציבור.

3. אותם חודשים, סערה מקבילה: אל"מ אלון מדנס, קודם קצין אגף מבצעים פיקוד מרכז, שגדל בחטיבת הצנחנים וגדודיו קיבלו אותות הצטיינות, העביר לאלופי הפיקוד - הנוכחי והקודם - מסמך סיכום תפקיד.

הביקורת קשה במיוחד. היינו יכולים למנוע הרוגים ופצועים אם היינו מטפלים ברשלנויות בזמן ובאופן נוקב. קצינים חוששים להביע דעה, וככל שעולים יותר ברמה הם חוששים יותר. יש שנאלצים לשתוק, להתיש עצמם כדי לשרת את 'מראית העין' ולסתום פיות. החלטות יקרות וכבדות משקל התקבלו על בסיס מקצועי רעוע. התוכנית הרב-שנתית (תר"ש גדעון) בעייתית. אפילו המילה שחיתות נכנסה למסמך - "כל מה שקשור לעבודות קבלניות בצבא מריח לא טוב. הרבה מאוד קבלנים וקצינים נעצרו ונכלאו בשנים האחרונות סביב תופעה בזויה זו, אך הם קצה קצהו של הקרחון ולצערנו רוב העבריינים עדיין פועלים בקרבנו". צה"ל הגיב בענייניות לכאורה, אבל לא באופן מספק: המסמך הגיע לאחר שהקצין סיום את תפקידו, תכנים שבמכתב נבחנו, מה שהצריך בדיקה או טיפול טופל.

הערה: גם בריק, גם מדנס יצאו עם הביקורת שלהם רק אחרי שעמדו בקו הסיום. בריק סיים עשור בתפקיד נציב הקבילות ומדנס, היה בדרך לנספח יבשה בשגרירת ישראל בוושינגטון. שניהם ההוכחה לכך שלדבר, לבקר, להתריע, זו פריבילגיה של מי שמסיים. כי מי שנשאר לא מעז. פן יבולע לו.

4. לשני אלה יש להוסיף את דוחות מבקר המדינה מהשנים האחרונות, אלה שכן הותרו לפרסום. גם הם, כמו הניירות לעיל, כמו נכתבים 'מבפנים', מהיכרות ארוכת שנים, מעמיקה גם דואגת וכואבת וגם מפרגנת.

האחראי מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה הוא תת אלוף (מיל') יוסי ביינהורן, עוזר הרמטכ"ל לשעבר.  שפתו רכה, הדוחות שלו מאופקים עד כדי הגזמה - כל כך מתונים עד שאפשר להתעלם מהם, אם רוצים. הדוח שפורסם בקיץ 2015 נקרא "סוגיות בנוגע לתקציב הבטחון", הוא תיאור של כשלון מתמשך של "דרג המדינה" ו"הדרג הבטחוני" גם יחד. ביקרת קשה על דרך קבלת החלטות, אם בכלל, על אי ביצוע, העדר ביקורת ובקרה. דוח ביקורת מתחילת 2016 מצא "ליקויים מהותיים" בכמה וכמה תחומים בצבא, ליקויים בעריכת התחקירים בצהל וגם ביישום לקחים. גם זלזול בכסף "בכ 90% מההזמנות שנבדקו לא קיים מנהל הרכש במשרד הבטחון בקרה ייעודית ויזומה של הספק. .." במערכת המקודשת של ההתרמה לחיילי צהל, אחד התחביבים של הקצונה הבכירה והפחות בכירה, מציגה הביקורת "תמונת מצב עגומה במיוחד. קצינים וחיילים מקיימים מגע ישיר עם תורמים ומעורבים בגיוס ובקבלה של תרומת בכסף ובפריטים שונים בהם אף ציוד לחימה.. בניגוד להוראות וללא פיקוח ובקרה של צהל.." . הדוחות המשיכו לזרום על לאחרון, נכון להיום, באוקטובר 2018: עוד בעיות, ליקויים וספקות שעלו בביקורת על הפיתוח והייצור של טנקי המרכבה ורכבי קרב משוריינים ועוד ועוד.

לכל זה מגיע אלוף כוכבי. ורק עוד ציטוט אחד ממנו: "..המפתח לשמירת חדות ארגונית הוא טיפוח ספקנות והבאתה לקדמת התודעה, בכל החלטה שאנחנו מקבלים, ובנושאים כבדי משקל במיוחד. עלינו לעשות שימוש קבוע בכלים ובמנגנונים ארגוניים שיאירו את הספק, שיאפשר ויכוח, התלבטות והתבוננות על המציאות מזויות שונות. באותה הנשימה, אסור שהספק ישתק, אסור שהספק יהווה מפלט לחוסר עמדה ועמימות..".