נשיא ארצות-הברית לשעבר, ג'ורג' בוש האב, מת הלילה (שבת) בגיל 94. הוא כיהן כנשיא ארצות-הברית ה-41 בין השנים 1989 ל-1993 וזכור בין היתר בשל הפשרת היחסים עם רוסיה שהתרחשה בתקופתו וכן בגלל מלחמת המפרץ הראשונה אותה הוביל יחד עם קואליציה בינלאומית.
בוש נולד ב-1924. אביו, פרסקוט בוש, היה בוגר אוניברסיטת ייל ששירת בצבא במלחמת העולם הראשונה. ג'ורג' בוש הלך בעקבותיו והתקבל גם הוא לאוניבריסטת ייל. אחרי המתקפה על פרל הרבור בשנת 1941, הוא קטע את לימודיו, התגייס לצבא ביום הולדתו ה-18, והפך בשנת 1943 לטייס הצעיר ביותר בצבא ארצות-הברית.
בספטמבר 1944, הוא חווה את היום המסוכן ביותר בשירותו הצבאי. המטוס שבו טס נורה, והוא חילץ עצמו ונחת בים בצורה קשה. למרות שנפצע, היה עליו לשרוד לבדו כמה שעות במים כשהוא מוקף בכוחות יפניים, עד שחולץ על ידי חיל הים האמריקאי. הוא שירת בצבא עד שנת 1945, ואז המשיך את לימודיו.
כשסיים את לימודיו, עבר לגור בטקסס והקים חברה לקידוחי נפט החברה רשמה הצלחות, והוא הפך למיליונר בגיל 40. זמן קצר לאחר מכן, בשת 1966, נבחר כחבר בית הנבחרים, אך כשל פעמיים בניסיון להיבחר לסנאט. ריצ'רד ניקסון מינה אותו בשנת 1971 להיות שגריר ארצות-הברית באו"ם. בשנת 1973 מונה לשליח דיפלומטי בכיר בסין, ולאחר מכן שימש לתקופה של שנה גם כראש ה-CIA.
נשיא בתקופה סוערת
הוא התמודד לנשיאות בשנת 1980 אך כשל בפריימריז בהם ניצח רונלד רייגן. בסופו של דבר הפך בוש לסגנו של רייגן במשך שמונה שנים. בין השניים היו קשרים חמים בעיקר לאור העובדה שבוש נמנע מלחלוק פומבית על רייגן והתעסק בעיקר במלחמה במשבר הסמים. כאשר רייגן ניצל מניסיון התנקשות ואושפז בבית חולים, הציעו לבוש יועציו לקחת את המסוק של סגן הנשיא ולנחות בבית הלבן כדי לשדר לאומה יציבות, אולם בוש סירב ואמר: "רק הנשיא נוחת על מדשאת הבית הלבן". כשרייגן שמע זאת, גברה הערכתו לבוש והיחסים בין השניים נותרו הדוקים עד לסיום הכהונה.
בבחירות 1988, ניצח בוש את המועמד הדמוקרטי מייק דוקאקיס ברוב עצום בחבר האלקטורים של 426 מול 11. קמפיין הבחירות שלו התמקד בקריאות ל"חוק וסדר", בנושא המסים ובנושאי פנים אחרים, אולם בסופו של דבר כהונתו הסוערת התאפיינה בשורה של התפתחויות בינלאומיות כמו חימום היחסים עם מיכאל גורבצ'וב ועם ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה, נפילת חומת ברלין וכן מלחמת המפרץ הראשונה.
בוש הופתע מהפלישה העיראקית לכווית, לאחר שסבר כי איומיו של סדאם חוסיין הם איומים ריקים והאמין עד לרגע האחרון כי ניתן להגיע לפתרון של המשבר בדרכים דיפלומטיות. בסופו של דבר, ארצות-הברית הופתעה ב-2 באוגוסט 1990 לגלות כי סדאם פלש לכווית ימים שבוע אחד בלבד אחרי שהבטיח לשגרירה בבגדד דאז, אפריל גלאספי, כי הוא מוכן להימנע משימוש בכוח. ואכן, ארצות-הברית למדה על הפלישה רק ברגע שהתרחשה, ב-2 באוגוסט 1990. מרגע שכוחות עיראקיים כבשו את כווית, היו 40 אחוז מעתודות הנפט בעולם בידיו של סדאם חוסיין, וארצות-הברית לא הסכימה להשלים עם המצב.
שלושה ימים לאחר הפלישה, אמר בוש את המשפט המזוהה עימו מאותה התקופה: "התוקפנות הזו לא תעמוד". בוש כינה את סדאם חוסיין "היטלר של ימינו" ופנה אל הציבור ואל הקונגרס בסדרה של נאומים בניסיון לשכנע את דעת הקהל בארצות-הברית, שהיתה חצויה בסוגייה, לתמוך בשליחת הכוחות אל המפרץ. זו היתה הפעם הראשונה מאז מלחמת ויאטנם שצבא ארצות-הברית שלח כוחות בהיקף כזה אל מעבר לים, והפגנות רבות התקיימו ברחבי ארצות-הברית נגד המהלך.
בוש גיבש קואליציה בינלאומית, מהלך שארך מספר חודשים. המבצע יצא לדרך ב-17 בינואר 1991, וארך כחמישה שבועות, במהלכם ירה הצבא העיראקי 39 טילי סקאד לעבר ישראל. המבצע הקרקעי החל ב-24 בפברואר, ובתוך 100 שעות בדיוק מתחילת המבצע הקרקעי הצליחו כוחות הקואליציה להניס את הכוחות העיראקיים מחוץ לכווית. בסיומה של המלחמה, בטקס חגיגי עם מפקדי הצבא הבטיח בוש "סדר עולמי חדש", אולם בדיעבד נמתחה עליו ביקורת על כך שלא פעל למוטט את שלטונו של סדאם חוסיין ובכך אפשר לדיקטטור העיראקי להמשיך ולשלוט.
ברק אובמה וגו'רג' בוש האב / קרדיט צילום: REUTERS/Kevin Lamarque
יחסיו עם ישראל
יחסיו של בוש עם ישראל היו קרירים והתאפיינו במתיחות מתמשכת עם ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. שר החוץ בממשל בוש, ג'יימס בייקר, הפעיל לחצים גדולים על שמיר להסכים לפשרות טריטוריאליות ולהתחייב להתקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים, אולם שמיר התמיד בסירובו ובין שני הממשלים נרשמו חיכוכים תכופים.
בשנת 1991 הגיעו חיכוכים אלה לנקודת שבר כאשר הממשל סירב להעמיד ערבויות בגובה מיליארדי דולרים לצורך קליטת גל העליה מחבר העמים. בייקר דרש מבוש להתחייב כי הכסף לא ישמש לבניית התנחלויות אולם שמיר דחה את הדרישה על הסף. בסופו של דבר ממשל בוש העביר את הכספים לאחר בחירתו של יצחק רבין בשנת 1992.
בוש התמודד לכהונה שנייה, וסבר כי יצליח לנצח בקלות על רקע תוצאות מלחמת המפרץ והישגיו בזירה הדיפלומטית מול רוסיה וגרמניה. אולם ההסכמה שלו להעלות מסים בניגוד להבטחותיו, המיתון הכלכלי שהחל באותה התקופה, והדיון הציבורי בנוגע לתוצאת הסיום של מלחמת המפרץ, כל אלה הביאו בסופו של דבר לנצחונו של מושל ארקנסו, ביל קלינטון.
הצמרת המדינית סופדת למנהיג
הנשיא המכהן דונלד טראמפ ספד הבוקר את בוש ואמר כי "בשיקול דעת, היגיון בריא ומנהיגות בלתי מעורערת, הנהיג הנשיא בוש את אומתנו ואת העולם כולו לשלום ולמסקנה הניצחת כי יש לסיים את המלחמה הקרה. למרות כל הישגיו, בוש נשאר צנוע, ובצניעות זו המשיך להישמע לקולו הפנימי לשרת את המדינה ולהכווין אותו בדרכו". עוד ספד טראמפ ואמר "בזכות האותנטיות המהותית שלו, השנינות והמחויבות הבלתי מעורערת לאמונה, למשפחה ולמדינה, הנשיא בו נתן השראה לדורות הבאים, המשרתים את המדינה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
