תיק 4000: האומנם סיקור עיתונאי מוטה יכול להיחשב כשוחד? רוב המומחים סבורים שכן

יחסי תן וקח בין פוליטיקאים ועיתונאים הם דבר שבשגרה, והשאלה היא היכן עובר הגבול והאם סיקור עיתונאי מוטה יכול להיחשב כשוחד • אף שאין לכך תקדים, נראה שהתשובה לכך היא חיובית - בשל ההגדרה הרחבה ביותר של עבירת שוחד בחוק • עם זאת סנגורים בכירים מצביעים על הקשיים שיכולים ללוות את פרשת 4000, המצויים בעיקר בפן הראייתי • ניתוח "גלובס"

שאול אלוביץ ובנימין נתניהו / צילומים: תמר מצפי
שאול אלוביץ ובנימין נתניהו / צילומים: תמר מצפי

פגישה לילית בסמטה צדדית וחשוכה לצורך העברת מזוודה גדושה בדולרים, מפגש כאילו מקרי באחד מספסלי הפארק אגב מסירת מעטפה עמוסת מזומנים או כל סצינה הוליוודית אחרת שנשחקה עם השנים, כך רובנו מדמיינים שמתבצעת עבירת השוחד. אולם למעשה מרבית עבירות הצווארון הלבן נעשות בתחכום וסיבוך רב, ולרוב לא בנסיבות הנוטות להצטלם היטב.

בשבוע שעבר פרסמה משטרת ישראל את המלצותיה בפרשת בזק-וואלה שידוע בכינוי תיק 4000. לדעת המשטרה, קיימת תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד והפרת אמונים מצדם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, בעל השליטה בבזק ובאתר וואלה שאול אלוביץ ורעייתו איריס ומעורבים נוספים. לפי החשד נתניהו הטיב רגולטורית עם בזק ובעליה, ובתמורה זכה לסיקור מוטה לטובתו באתר וואלה שמקבוצת בזק.

בתגובה להמלצות המשטרה אמר נתניהו כי המשטרה 'מחפשת' אותו. ביחס לשאלה העקרונית הנוגעת לסיקור מוטה כרכיב בעבירת השוחד, אמר ראש הממשלה: "זה לא תקין בדמוקרטיה שהמשטרה תחקור יחסי עיתונאים ופוליטיקאים, אבל אם חוקרים, שיחקרו את כולם". לטענתו, "הוציאו לפחות עשרות מיליונים על חקירות סרק, אבל סיקור אוהד לעשרות ח"כים תמורת חקיקה בכנסת (חוק 'ישראל היום') - את זה לא חקרו. לא ביבי - לא חוקרים".

עוד הוסיף נתניהו כי הוא קיבל "סיקור איום ונורא בוואלה", וטען כי מדובר ב"אתר שמאלני שנתן ונותן לי סיקור שלילי במשך שנים. כולם יודעים את זה. בייחוד נתן סיקור עוין ערב הבחירות. זה הזוי. זאת עסקה חסרת תקדים בתולדות העסקים. אף אחד לא נותן כלום ואף אחד לא מקבל כלום".

האם יש לתת לטענות נתניהו ביחס לחשדות העולות מהמלצות בתיק 4000 משקל גם בזירה המשפטית? "גלובס" מנתח את יסודות עבירת השוחד ומנסה להשיב לשאלה זו. 

 בדרך לבית המשפט?
  בדרך לבית המשפט?

הגדרה רחבה בחוק

שוחד היא אחת מהעבירות המפורטות ביותר בחוק העונשין הישראלי, דבר המלמד כנראה על החומרה היתרה שביקש לייחס לה המחוקק. על-מנת שיווצר 'מעגל השוחד' יש צורך שיתקיימו היסודות הבאים: (1) על עובד ציבור, למשל שר או ראש ממשלה, (2) לקבל טובת הנאה (ובעגה המשפטית - 'מתת') (3) בעד פעולה הקשורה בתפקידו. עבירת השוחד מוגדרת כעבירה שלשם התגבשותה אין כל הכרח שתתקיים תוצאה כלשהי.

טובת ההנאה שקיומה נדרש על-מנת להשלים את מעגל השוחד זוכה להתייחסות רחבה בחוק. תחת הכותרת 'דרכי שוחד' מפרט המחוקק באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מדובר בכסף, שווה כסף, שירות או כל "טובת הנאה אחרת". ואכן, לאורך השנים קבעו בתי המשפט השונים כי שוחד יכול להיעשות בדרכים רבות ומגוונות.

ד"ר חמדה גור-אריה, סגנית דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס, מאשרת כי זו אכן המגמה של מערכת המשפט בישראל. מתוך האפשרות לפרש את עבירת השוחד באופן רחב, מציינת ד"ר גור-אריה כי "הפסיקה כללה במסגרת המונח 'מתת בדרך של טובת הנאה אחרת' מגוון רחב של התנהגויות: למשל, נקבע כי לעתים, קשר עסקי עשוי להיחשב למתת, תרומה לעמותה ציבורית (פרשת הולילנד, שבמסגרתה הורשע ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, בקבלת כספי שוחד שהעביר לעמותת 'יד שרה' - מ.ב), אי-פירעון הלוואה בשלמותה או פירעון בתנאים נוחים במיוחד. באחד המקרים קבע בית המשפט כי שוחד עשוי להיות חלק מהסכם קואליציוני ואף קבע כי כאשר הבטחה למתן טובת הנאה משולבת בהסכמה פוליטית - שתכליתה להביא לחיזוק הכוח הפוליטי של נותן ההבטחה - עלול הדבר להוות מעשה שחיתות הגובל בשוחד".

לטענתו של פרופ' בועז סנג'רו, מומחה למשפט פלילי במרכז האקדמי למשפט ועסקים ובמכללת ספיר, הגדרתו הרחבה של סעיף השוחד היא תולדה של תיקונים שבוצעו בחוק העונשין לאורך השנים. לדידו, הגדרת השוחד הורחבה במהלך השנים משום ש"מפעם לפעם, כשהפרקליטות נתקלה בקשיים בהעמדה לדין של אנשים שהיא סברה שיש להעמידם לדין אך פעולותיהם לא נכנסו להגדרת השוחד, היא ביקשה באמצעות משרד המשפטים לשנות את החוק".

עוד מבקש להדגיש פרופ' סנג'רו כי "כשמדובר באנשי ציבור, אל מול השאיפה הלגיטימית לשמור על טוהר המידות, קיים גם החשש של שימוש סלקטיבי בחוק הפלילי כדי להדיח בעלי תפקידים, במקום לאפשר החלפתם בדרכים דמוקרטיות, כגון בחירות. חשש זה מתחזק כשרשויות אכיפת החוק מתבססות על עבירות רחבות היקף ומבקשות להפליל באמצעותן התנהגויות שבעבר לא הופללו וליצור תקדימים מחמירים. החשש מפגיעה בטוהר המידות והחשש משימוש פוליטי בחוק הפלילי מתחרים זה בזה ואין להקל ראש באף אחד מהם".

אז מה לגבי סיקור תקשורתי?

מוקדם יותר השנה סיפקה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון אמירה נדירה ביחס לתיק 4000, כשציינה שלדידה סיקור תקשורתי אוהד יכול להיחשב כשוחד. בדברים שנשאה באפריל 2018 באירוע לכבוד השקת ספרו של סגן מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה עו"ד ד"ר מאור אבן-חן, 'עבירות השוחד', ציינה ברון כי "בגדרי עבירות השוחד יכול שיבואו מקרים שונים ומגוונים - תרומה לעמותה הקרובה ללבו של עובד הציבור, קידום בעבודה, סיקור תקשורתי אוהד, מתן שירותי ייעוץ ללא תשלום, שוחד מיני, תרומה לצורך פעילות פוליטית ועוד - לשוחד פנים רבות. הוא כבר איננו מתגלם רק במעטפות מזומנים המועברות מתחת לשולחנות של פקידי ציבור שסרחו. הדין הפלילי הישראלי הנוגע לעבירות השוחד מצוי כל העת בתהליך דינמי של התפתחות, כאשר המגמה הכללית היא הרחבת תחולת העבירות והחמרה בענישה".

מבדיקת "גלובס" עולה כי השאלה האם סיקור תקשורתי נחשב לטובת הנאה כחלק ממערכת יחסים שוחדית עדיין לא נדון בפסיקת בתי המשפט. עם זאת, החוק מדגיש כי מתת יכול להיות למעשה כמעט כל דבר, ובלבד שניתן תמורת פעולה הקשורה בתפקידו של מקבל השוחד.

לדברי ד"ר גור-אריה, לאור הגדרתו הרחבה של השוחד, "לכאורה קצרה הדרך להשקפה לפיה ניתן לראות גם בסיקור תקשורתי חיובי כמתת אותה מקבל עובד הציבור, שכן אף בסיקור חיובי יש משום טובת הנאה".

עם זאת, ציינה ד"ר גור-אריה, "ישנם מספר קשיים מהותיים המצדיקים נקיטת זהירות פרשנית". לדבריה, היות שהגדרת השוחד בחוק רחבה ביותר ו"מקנה מרחב פרשני כמעט בלתי מוגבל לבית המשפט, יש להיזהר מהרחבתו של המושג באופן הפוגע בעיקרון החוקיות. חקיקה, ובעיקר חקיקה פלילית, נחשבת לחקיקה לקויה באם היא עמומה ויוצרת 'עבירות סל' באופן הפוגע בזכויותיו של הפרט לדעת מראש מהם גבולות המותר והאסור".

עוד מזהירה ד"ר גור-אריה כי "הכללת סיקור עיתונאי - כעניין שבעיקרון - בגדרי עבירת השוחד עלול להביא לתוצאה לפיה בית המשפט מפעיל, באופן עקיף, רגולציית יתר על התקשורת. כך, מתוך רצון להגן על הערך המוגן בעבירת השוחד, עלול בית המשפט לפגוע בערכים אחרים, מוגנים אף הם וחשובים לא פחות במשטר דמוקרטי".

גם בכיר נוסף באקדמיה, מומחה למשפט פלילי, הסביר ל"גלובס" את גבולות הדילמה שעומדת כעת לפתחה של הפרקליטות, לאחר שהמשטרה מסרה לה את המלצותיה בתיק.

"מצד אחד ברור שלא היה תקדים. עוד ברור, שאין איש ציבור - שר, שופט, יועץ משפטי - שאין לו יחסי תן וקח עם עיתונאים. סיקור אוהד חשוב לכל אישיות ציבורית. הנוהג שמשורש בקרב אישי ציבור הוא 'אני אתן לך ידיעה, ואתה העיתונאי תוציא אותי יפה'. כלומר, סיקור חיובי בתמורה לאינפורמציה, פרשנות, משהו לא לייחס, תדרוך", הסביר המומחה.

"מצד שני", הוא הדגיש, "הגדרת טובת הנאה כוללת דברים רבים. החל מכסף, דרך טובין ואפילו דברים שלא שווים בכלל כסף. סיקור תקשורתי, אגב, כן שווה כסף, גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק כמה. עד בנימין נתניהו אף אחד לא חשב להעמיד את זה למבחן. ברור שיחסי תן וקח 'רגילים' של נבחרי ציבור הם לא שוחד".

אז איפה עובר הגבול? "אולי", הציע המומחה, "השאלה צריכה להיות האם מה שנתן עובד הציבור הוא משהו שלטוני, לא רק מידע. למשל, אם שופט פוסק לטובת "גלובס" בעניין שלפניו בתמורה לסיקור חיובי - כנראה שמדובר בשוחד. אם השופט באותו מקרה נותן משהו אחר, כמו למשל, זכות גישה מוקדמת לפסק דין שממילא עומד להתפרסם - זה כנראה כשר לחלוטין".

"גם סיקור תקשורתי יכול להיחשב כשוחד"

פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי ופרופסור אמוריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, חושב שמבט על תכלית עבירת השוחד מוביל לתשובה פשוטה, והיא שבנסיבות המתאימות גם סיקור תקשורתי מוטה יכול להיחשב כשוחד.

גרוס מציין כי "הגדרה לעבירת השוחד רחבה מאוד. תכלית המחוקק הייתה למנוע כל התנהגות שבאה לזכות את מקבל השוחד בטובת הנאה שתביא אותו או תגרום לו לסטות מהישר".

מכאן, קלה הדרך לשיטתו של גרוס להסיק כי "מבחינתו של המחוקק, זה כלל לא משנה מה מביא את עובד הציבור לסטות מדרך הישר - אין כל חשיבות לשאלה האם זה בגלל כסף או בגלל כל דבר אחר שהוא שווה ערך בעיני עובד הציבור. הטיית סיקור לטובתו של אותו עובד ציבור בוודאי שיכולה להיחשב כטובת הנאה. בל נשכח מה זה מבחינתו של איש ציבור פוליטי הנושא של סיקור חיובי. ברור שמבחינתו זה דבר שמסייע לו להחזיק במשרה הפוליטית, ומעלה עבורו את הסיכוי להיבחר שוב". 

תיק 4000
 תיק 4000

"תיק 4000 דומה למקרה לופליאנסקי"

עו"ד אביה אלף היא מרצה בקורס 'עבירות צווארון לבן' באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית ולשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. היא נודעה גם הודות לביקורת שהעבירה על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר עו"ד יהודה ויינשטיין על החלטתו שלא להגיש כתב אישום נגד ח"כ אביגדור ליברמן בפרשת 'חברות הקש'.

עו"ד אלף סבורה כי למרות העדר תקדים העוסק באופן ספציפי בסיקור תקשורתי כטובת הנאה שוחדית, קיימים מקרי עבר בהם נפסק כי שוחד יכול לשמש גם כטובת הנאה שכל תכליתה הוא להעצים השפעה אלקטורלית. ממקרים אלה, סבורה אלף, ניתן להסיק גם לגבי המקרה של תיק 4000.

עו"ד אלף מציינת, כדוגמה, את עניינו של ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופליאנסקי שהורשע בביצוע עבירת שוחד במסגרת פרשת 'הולילנד'. "לופליאנסקי הורשע בשוחד למרות שלא לקח כסף לכיסו הפרטי, אבל עשה בו שימוש כדי לשמר את כוחו האלקטורלי. עבור נבחר ציבור זה משמעותי", אומרת עו"ד אלף.

מבט נוסף אל הכרעת הדין של שופט בית המשפט המחוזי בדימוס דוד רוזן בעניינו של לופליאנסקי -הערעור לבית המשפט העליון על עצם ההרשעה נדחה, אך עונשו של לופליאנסקי הופחת - מזכיר לנו כי אכן לופליאנסקי הורשע בכך שהוא קיבל שוחד באמצעות העברת כספים לארגון הצדקה 'יד שרה', אותו הקים ושהיה מפעל חייו.

בפסק דינו, השופט רוזן הדגיש כי למרות שלופוליאנסקי לא נטל שוחד לכיסו הפרטי, כספי השוחד שימשו אותו להעצמת גודלו והשפעתו, והוא זכה לתפקידים ציבוריים רבים בשל הצלחת פועלו ב'יד שרה', שמומנה גם מכספי השוחד.

"לופוליאנסקי זכה לקרבת גאון הדור, הרב יוסף שלום אלישיב, קרבה שהיה לה ערך רב מאוד עבורו. מעמדו אצל הרב אלישיב הקנה לו עוצמה רבה. ערך קרבתו לאלישיב היה בלתי נתפס. לופוליאנסקי, כמי שקשור בכל נימי לבו לארגון 'יד שרה', ניצל את מעמדו ואת כלל תפקידיו הציבוריים לקבלת מאות אלפי שקלים באמצעות 'יד שרה'", ציין בהכרעת הדין השופט רוזן.

עו"ד אלף מבקשת להצביע על פסק דין נוסף שנוגע לדעתה לתיק 4000, והוא פסק דינו בעניינו של חיים בן עטר, לשעבר מנהל הלשכה של מרשם האוכלוסין במזרח ירושלים. בן עטר הורשע בבית המשפט העליון בקבלת שוחד מקבלנים שבנו את ביתו, לאור העובדה שהוא קיבל מהקבלנים הנחות משמעותיות בעבור הבנייה. זאת, על אף שלא הוכח כי הייתה לו כוונה להיטיב עם הקבלנים במסגרת תפקידו הציבורי.

העליון קבע כי מדובר בשוחד, למרות שלא הוכחה כאמור כוונה כזאת מצד בן עטר. "אין צורך בכוונה כזאת", נקבע בפסק הדין, "די בכך שהייתה לבן עטר מודעות לכך שההנחה ניתנה על-ידי הקבלנים בעד פעולה הקשורה תפקידו".

"הסיפור של השוחד הוא מעגל, ציפייה של תן וקח", ציינה עו"ד אלף, והוסיפה: "פסק הדין בעניין בן עטר קובע למעשה חזקה שרלוונטית גם לעניינו. לפי החזקה שנקבעה בעניין בן עטר, ברגע שנבחר הציבור נמצא בקשר פורמלי עם אדם שנותן לו מתת כלשהו, יש חזקה שניתנת לסתירה שזה קשור לתפקיד שלו. נתניהו כיהן בתקופה הרלוונטית כשר התקשורת, וקיבל החלטות שרלוונטיות מאוד לבזק. לפי פסק הדין בעניין בן עטר, חזקה עליו שהוא מבין שכל מה שקיבל מאלוביץ זה תמורת ההחלטות שקיבל במסגרת התפקיד. לא צריך להיכנס לראש שלו כדי להוכיח את זה, ולבדוק מה הוא רצה ולא רצה, ומה הוא הבין. זו החזקה והיא כמובן ניתנת לסתירה".

עוד מוסיפה עו"ד אלף בהקשר זה כי "לפי הפרסומים בתקשורת, קיימות הקלטות בהן אלוביץ אומר בעצמו שהוא תלוי בנתניהו. לכן, נראה לי שבמקרה הזה יהיה קשה מאוד להפריח את החזקה. ברור שאף אחד לא נתן טובות הנאה בעד העיניים הכחולות שיש לו או אין לו. בנוסף, מדבור בהיקף משמעותי מאוד של טובות הנאה שמוטלות על הכף - כמעט מילארד שקל. זו טובת הנאה אדירה. אין כל חשיבות לשאלה האם ההטבות הרגולטוריות שנתן נתניהו לבזק סבירות או לאו, מזיקות לאלוביץ' או לאו, גרמו לשינוי המיוחל או לא"

שוחד גם אם הסיקור לא הוטה

עבירת השוחד מוגדרת כעבירה שלשם התגבשותה אין כל הכרח שתתקיים תוצאה כלשהי. לעניין תיק 4000, משמעות הדבר היא שעל-מנת להרשיע את נתניהו או את אלוביץ בעבירות המיוחסות להם במסגרת התיק, אין כל הכרח להוכיח כי הסיקור בוואלה אכן סייע לתניהו או כי פעולותיו של נתניהו כשר התקשורת אכן הטיבו עם בזק ובעל השליטה בה. ואולם, ברור שלנסיבות העולות לכאורה מחומר הראיות משקל נכבד.

לפיכך, גם ביחס לצד השני של המשוואה השוחדית לכאורה של תיק 4000, ההטבות שניתנו לבזק ואלוביץ, סבורה עו"ד אלף כי התמונה יחסית ברורה. נזכיר, כי טענתו המרכזית של נתניהו בהקשר זה היא כי מצבה של בזק לא הוטב בתקופתו כשר תקשורת, וכי הוא קיבל את ההחלטות על בסיס מקצועי בלבד.

"עבירת השוחד יכולה להשתכלל גם אם נבחר הציבור ממילא היה צריך לנקוט בפעולה שנקט במסגרת תפקידו. החוק מציין זאת במפורש. בהתאם, גם השאלה האם החלטתו הייתה סבירה או לאו כלל לא רלוונטית", מציינת עו"ד אלף תוך שהיא מפנה לסעיפי חוק העונשין הקובעים זאת באופן שאינו משתמע לשני פנים.

ואכן, חוק העונשין קובע במפורש כי פעולה יכולה להיחשב כלקיחת שוחד בין אם זה "נלקח על-מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו", ובין עם השוחד ניתן "בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על-פי תפקידו".

עוד מציינת עו"ד אלף כי "על פניו, לפי מה שפורסם עד כה, מדובר בצבר הכולל מצד אחד מתן טובות הנאה מאוד אינטנסיביות של כוח ושל התערבות בתקשורת, השפעה על התכנים, העלמת מסרים שליליים, ומצד שני שר התקשורת שאישר והיה מעורב בחסמים רגולטורים משמעותיים שניצבו בפני בזק תוך נקיטת מעשים אופרטיביים. אני לא חושבת שהייתה עד עכשיו סיטואציה שהכילה פרמטרים כה מובהקים כמו במקרה הזה. לדעתי, התמלאו יסודות העבירה לפי כוונת המחוקק".

גם פרופ' גרוס מציג השקפה עקרונית דומה. לדבריו, "במבחן השוחד זה לא משנה האם באמת הצליח הדבר לנותן או מקבל השוחד. זו שאלה של התרומה - לא מדובר בעבירה תוצאתית. המחוקק לא דורש כי לצורך הרשעה בעבירת השוחד יוכח שאכן הצליח למשחד להביא לתוצאה המקווה או כי למקבל השוחד קיבל את מה שציפה לקבל". 

עמדת הסנגורים: "יהיה קשה מאוד להוכיח" 

סנגורים בכירים ששוחחו עם "גלובס" מסכימים כי על פניו כוללת עבירת השוחד גם טובת הנאה מסוג סיקור תקשורתי, אך ביקשו להפנות את הזרקור לפן הפרקטי שלדידם מעורר מספר קשיים משמעותיים.

עו"ד אלון רון, מנהל מחלקת הליטיגציה במשרד ורדי, לשם רון ומי שמייצג בין השאר חשודים ונאשמים בעבירת השוחד, אמר ל"גלובס" כי "לפי הדין כל דבר עלול להיחשב לטובת הנאה לעובד הציבור וסיקור תקשורתי מוטה בכלל זה. ואולם, שוחד מתקיים רק אם המתת ניתן 'בעד' פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור ורק אם עובד הציבור היה מודע לכך".

עוד ציין רון כי ישנה חשיבות רבה לשאלה מה גובה טובת ההנאה ומה גובה התמורה שניתנה בעדה: "למידת הערך של טובת ההנאה יש חשיבות רבה בהוכחת היסוד הזה של קשר בין המתת לבין הפעולה הקשורה בתפקיד. ברור שככל שערך המתת גבוה יותר וחריג יותר, כך יתחזק החשד שהוא ניתן בעד פעולת עובד הציבור ולא מסיבה אחרת ושעובד הציבור היה מודע לכך. ולהיפך - אם המתת הוא טריוויאלי ושגרתי, קשה יותר להוכיח את הקשר לפעולת עובד הציבור ואת מודעות עובד הציבור לכך שהוא ניתן לו בעד פעולה כזו".

עו"ד שרון כהנא, כיום מנהלת מחלקת עבירות צווארון לבן במשרד AYR, ומי שעמדה בראש מנהלת בפרקליטות מיסוי וכלכלה, הדגישה גם היא כי מבחינה תאורטית, טובת הנאה יכולה להיות למעשה כל דבר: "כבר נקבע כי כל דבר שנותן איזה כוח ומוניטין לצד שמקבל יכול להיכנס להגדרה הזאת. זה כבר מזמן לא רק מעטפות כסף ומזוודות כסף".

בכל זאת, עו"ד כהנא סבורה כי לא מדובר במקרה פשוט בפן הראייתי: "מעבר לכך שצריך יהיה להוכיח שאכן ניתן סיקור אוהד ולא אובייקטיבי שזה קושי בפני עצמו - צריך יהיה להוכיח שהסיקור התקשורתי ניתן בעד פעולה שלטונית, למשל עסקת בזק-יס. צריך יהיה להראות שאופן הסיקור של נתניהו הושפע מעסקת בזק-יס, שרק בגלל זה סוקר נתניהו כפי שסוקר, וזה מאוד קשה להוכחה. זהו רכיב ה'בעד', ועליו קמים ונופלים ותיקים רבים".

עו"ד כהנא מבקשת להזהיר מהשלכות של החשבת הסיקור התקשורתי כטובת הנאה: "האם כל אמירה חיובית של עיתונאית יכולה להיחשב כשוחד? זו פרשנות מאוד קשה, ובפלילים בסופו של דבר צריך להיות מאוד ברורים ובלתי משתמעים לשני פנים. יש לזכור שזה מקרה תקדימי וראשון, והוא יציף את שאלת האכיפה הבררנית. המשפט הפלילי לא יכול להתנתק ולהתעסק רק במקרה הספציפי הזה, ולא לראות איך הוא משתלב בעולם המציאות - שהרי נבחרי ציבור נמצאים בקשר יומיומי עם עיתונאים".

עו"ד יעל גרוסמן, מומחית בעבירות צווארון לבן והלבנת הון, ביקשה גם היא להצביע על רמת ההוכחה הגבוהה שדרושה על-מנת להרשיע במקרה של תיק 4000, בעיקר על רקע הפן התקדימי של המקרה: "אם רוצים להעמיד איש ציבור לדין בגלל שהוא מקבל סיקור מוטה, נדרשת רמת הוכחה גבוהה מאוד לצורך הרשעה. נכון שכל טובת הנאה יכולה להיחשב למתת לצורך השוחד, אבל בית המשפט דן לפי הנסיבות של המציאות המקובלת, ובוחן כל דבר לאור הנורמות המקובלות, בתנאי שהן לא נורמות מושחתות שבית המשפט רוצה למגרן".

עוד ציינה בהקשר זה עו"ד גרוסמן כי "מערכות יחסים בין אנשי ציבור לאנשי תקשורת הם לא רק עניין של יום ביומו, הם גם חלק גדול ממקור המידע בתקשורת. מדובר ביחסי תן וקח שנחשבים למקובלים וחוקיים. לכן, כדי להוכיח שמערכת יחסים כזאת היא עבריינית - צריך רמת הוכחה גבוהה מאוד. אחד הדברים המרכזיים שייבחנו הוא איזה יחסים היו בין איש התקשורת לאיש הציבור לפני שנוצרה הציפייה לקבל משהו תמורת סיקור תקשורתי".

לעמדתה של עו"ד גרוסמן, "צריך סיטואציה קיצונית מאוד כדי להרשיע בשוחד בנסיבות האלה. למשל: פרסום שקרי ממש או התניה מפורשת בין טובת ההנאה לתמורה. בסופו של דבר, יהיה צריך לראות אם נוצרה ציפייה אמיתית לקבל תמורה שלא הייתה ניתנת אלמלא אותה טובת הנאה. לכן, אני חושבת שלמקרים כאלה מתאימה יותר עבירת הפרת האמונים. את השוחד צריך לשמור למקרים חד-משמעיים, יהיה מאוד קשה להוכיח שוחד כשמדובר בסיקור תקשורתי".

עיקרי הפרשה והמלצות המשטרה 

בתחילת השבוע שעבר פרסמו המשטרה ורשות ניירות ערך את המלצתן במסגרת תיק 4000, מהן עולה כי לדעתן התגבשה תשתית ראייתית המצדיקה להעמיד לדין, בין היתר, את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שאול אלוביץ בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים.

נדגיש כי להמלצות המשטרה אין משמעות אופרטיבית בשלב זה, וכי מי שאמורים להכריע האם אכן יוגש כתב אישום במסגרת הפרשה הם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ד"ר אביחי מנדבליט.

החשד המרכזי שנבדק במסגרת תיק 4000 הוא שראש הממשלה לקח שוחד ופעל תוך ניגוד עניינים, בכך שהתערב ופעל בהחלטות רגולטוריות המטיבות עם שאול אלוביץ ועם קבוצת בזק, ובמקביל דרש, במישרין ובעקיפין, להתערב בתכני אתר וואלה באופן שיטיב עמו ועם רעייתו.

מממצאי החקירה, נכתב בהמלצת המשטרה ורשות ניירות ערך, עולה כי ראש הממשלה פעל לקידום ענייניו של שאול אלוביץ בתחום הרגולציה, ובין היתר בסוגיית מיזוג בזק-יס תוך כריכת קידום עניינים אלה בסיקור החיובי באתר וואלה והתערבותם האישית בפרסומי האתר.

"הראיות בתיק מצביעות על כך כי מערכת היחסים בין ראש הממשלה ומקורביו למר שאול אלוביץ הייתה מערכת יחסים שוחדית", נקבע בהמלצה.

הפרקליטות והמשטרה גייסו שני עדי מדינה: שלמה מומו פילבר, שהיה מנכ"ל התקשורת, וניר חפץ, יועץ התקשורת לשעבר של משפחת נתניהו. 

*** חזקת החפות: בנימין ושרה נתניהו, שאול, איריס ואור אלוביץ, עמיקם שורר, זאב רובינשטיין וסטלה הנדלר הם בבחינת חשודים. מדובר בשלבים ראשונים של ההליך המשפטי, ושמורה להם חזקת החפות.