"עיקרון השוויון, ערך השוויון - גם 120 חברי כנסת לא יוכלו לשנות אותו" - כך אמר היום (ה') נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", בהתייחסו ל"חוק הלאום". ריבלין נשא דברים ולאחריהם השתתף בפאנל בנושא "תקווה ישראלית - שותפות כמנוע צמיחה", בהנחיית נעמה סיקולר ועמרי זרחוביץ'.
רים יונס, מנכ"לית ומייסדת חברת "אלפא אומגה" יו"ר משותף הפורום העסקי במיזם קולקטיב אימפקט, העוסקת בין השאר בהשמת ערבים במקומות עבודה, נשאלה אם עצם קיומו של חוק הלאום, שבו לא מופיעה המילה "שוויון", אינו שומט את הקרקע מתחת לפעילותה. היא השיבה: "החוק לא מחמיא לכל התהליכים שאנחנו רואים היום. אם לא הייתי מאמינה שאפשר להתקדם ולקדם - לא הייתי נמצאת פה. לכן אני לא מתייחסת לחוק הלאום". עוד הוסיפה: "אני חולמת על היום שבו כשאגיד בחו"ל שאני 'ישראלית', יבינו מיד שלהיות ישראלית זה דבר מגוון, ואת לא חייבת להיות יהודייה כדי להיות ישראלית".
הפאנל העלה את השאלה אם וכיצד אפשר להשפיע לטובה על גורלם של אלה שלא נולדו ב"מקום הנכון" ול"הורים הנכונים". מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים, אמר: "אמור לי איפה נולדת, ומי הורייך, ואומר לך מה עתידך. כדי לשבור את המחיצות, ואת המחיצות בין הקבוצות, רשויות צריכות לאחר כוחות. ממשלות עבר עודדו מדיניות של 'הפרד ומשול'. אנו רוצים לסייע לרשויות להשביח את השירותים שהן מספקות. אם נגשים את החזון שלנו, במשרד הפנים, יהיו כאן ארבעה-חמישה מטרופולינים חדשים, ועוד 20-25 אשכולות אזוריים. רשות מקומית קטנה עם 4,000 תושבים לא מסוגלת לספק שירותים מספיק טובים". עוד אמר: "עד סוף 2019 יהיו מחצית מהרשויות המקומיות מאושכלות".
שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך, אמר: "בשנות ה-50 היה כאן חלום גדול שנטווה סביב חוק החינוך הממלכתי. הייתה כאן תפישת עולם של כור היתוך. החלום לא התמשש, ואינני חושב שאפשר להגשים אותו הלכה למעשה. יש כאן קבוצות שונות ועלינו למצוא מכנה משותף". אבואב דיבר על כך שיש לדאוג שתלמידים מהחברה הערבית ידברו וישלטו בשפה העברית ושתהיה להם "בגרות איכותית שמאפשרת לבוא בשערי האקדמיה". ולכן התקציב הוא דיפרנציאלי, ולדבריו, "מיליארד ו-200 מיליון שקלים הושקעו בצמצום פערים", ריבלין אמר ביחס לדברים אלה: "כאשר אנחנו נפגשים עם פלסטינים, הם מבינים אותנו כאשר אנחנו מדברים עברית, וכשהם מדברים בערבית - אנחנו לרוב לא מבינים אותם. כאשר אין ישראליות במערכת הערבית, זה דבר שיוצר ריחוק וניכור. בקרב ערבים קיימת אי אמונה לכך שיוכלו להשתלב במערכת הישראלית. אפילו תושבי ירושלים הערבים, אינם אזרחי המדינה. יש בישראל ארבע זהויות שונות (חרדים, חילונים, ערבים ודתיים-לאומיי) ואנחנו חייבים לקשר בין הזהויות האלה.
אבואב אמר: "בבתי ספר בחברה הערבית, התלמידים צריכים ללמוד גם את המורשת שלהם בכלים שלהם. גם כאשר נלמד את המקצוע המורכב של האזרחות, לכל אחד תהיה הפרשנות שלו לחומר הנלמד".
פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, דיברה בהיבט זה על הערך שיש לבתי הספר הדו-לשוניים. "בתי הספר האלה הם בעצם דו-תרבותיים. מגיל הגן ועד תיכון התלמידים יושבים יחד ומדברים את שתי השפות וחוגגים את כל החגים וגם נוגעים בנקודות שהכי כואבות לשני הצדדים - יום העצמאות ויום הנכבה. זה אפשרי. מה שעושים בגיל הילדות והגיל הצעיר, זה נשאר אתך לנצח. באקדמיה החינוך גם כן אפשרי, אבל זו כבר התחנה האחרונה. אלה הם זרעים של שיתוף ומעורבות שזורעים בגיל צעיר, וצריכים לקבל התייחסות רצינית".
רים יונס: "החל מכיתה א' תלמידים צריכים ללמוד 4 שפות: ערבית, עברית אנגלית ותכנות. תכנות - מכיוון שזה כלי בסיסי שיקדם את התעסוקה בהמשך. עוד חמש שנים יחסרו לנו 5,000 מהנדסים. צריך להתחיל בהכשרה היום".
עוד סיפרה שחסם משמעותי העומד בפני ערבים בשוק העבודה הישראלי הוא תחושת חוסר השייכות. "הם צריכים להתאמץ לא רק לעשות את העבודה, אלא גם להיות חלק מהחברה מבפנים. הם אומרים - 'אף אחד לא מבין את התרבות שלי, ואני צריך להתאמץ פעמיים'. בעיה אחרת היא שרבים כלל לא מאמינים שירצו אותם. שאם ישלחו את קורות החיים למעסיק, בכלל יתייחס אליהם. אנחנו עובדים מול 22 חברות כדי שיהיו יותר מגוונות ומכילות, וכדי שעובדים ערבים ירגישו שרוצים אותם".
ביחס לפיתוח הפריפריה, אמר כהן, מנכ"ל משרד הפנים: "בואו נודה על האמת. כשאנחנו מנפיקים תעודת בגרות לתלמיד מהפריפריה, הצעד הבא שלו הוא שהוא בורח מהפריפריה. מי שנעשה משכיל יותר רוצה לרוץ קדימה. עלינו לעשות מאמץ גם בכיוון זה שהצעירים והצעירות יישארו בקהילות שלהם". ריבלין הסכים ואמר: "גם ראשי המועצות צריכים להגדיל את גאוות היחידה ביחס ליישוביהם, ולא להגיד 'אצלנו לא טוב'".
אבואב: "היום, מי שרוצה לתקוע יתד בפריפריה, לא צריך לחשוש שהוא מקריב קורבן על מערכת חינוך פחות ראויה. התפכחנו זה מכבר, והבנו שלא צריך לתת לכל מערכות החינוך בכל מקום ומקום את אותו דבר, אלא צריך תקציב שמחולק דיפרנציאלית. אי אפשר לתת אותו דבר לילד בחצור הגלילית ובכפר סבא. הילד בחצור הגלילית צריך לקבל יותר".
ריבלין סיכם: "נועדנו לחיות יחד בארץ הזו, ונמשיך לחיות כולנו יחד לנצח. לזה נועדנו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
