האם החוק ליישוב סכסוכים במשפחה באמצעות גישור משיג את מטרתו?

שנתיים וחצי חלפו מאז נכנס לתוקפו החוק ליישוב סכסוכים במשפחה באמצעות גישור - שחייב זוגות לפני גירושים לעבור 4 מפגשי גישור בטרם פתיחה בהליך משפטי - והיום (ד') מוצגות לראשונה תוצאותיו: ממחקר שנערך בנושא עולה כי 49% מהמשפחות לא הגישו תביעה בערכאה משפטית לאחר הליך הגישור (מהו"ת); לאחר 3 חודשים מסיום מפגשי הגישור - 58% מן המשפחות דיווחו כי הסכסוך המשפטי הסתיים, לרוב בדרכי שלום והסכמה; ו-26% מן המשפחות דיווחו כי הסכסוך המשפחתי המשיך להתנהל בדרך חלופית להכרעה שיפוטית. רק 16% מהמשפחות דיווחו כי הסכסוך המשפטי לא נפתר בהליך הגישור, אך גם לא דווח על ניהולו בדרך חלופית כלשהי.

הנתונים הללו מוצגים היום במסגרת מחקר שערך משרד העבודה והרווחה באמצעות מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, שבדק לראשונה את יישומו של "החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה", שמטרתו לבחון חלופה לניהול הסכסוך המשפחתי מחוץ לכותלי בית המשפט. החוק נועד לסייע לבני משפחה ליישב סכסוך משפחתי בהסכמה ובדרכי שלום, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד. 

החוק מהווה מהפכה באופן שבו מנוהלים סכסוכים משפחתיים בישראל, ומחייב את הצדדים להשתתף בעד 4 פגישות עם עובדת סוציאלית ביחידות הסיוע של משרד העבודה והרווחה, טרם הגשת תביעה בעניין משפחתי. ביחידות הסיוע מקבלים זוגות המצויים בסכסוך משפחתי מידע וסיוע ללא תשלום מאנשי מקצוע שונים. זאת במטרה לאפשר להם ליישב את הסכסוך מבלי להגיע להתדיינות משפטית, תוך שליטה מלאה של שני בני הזוג בהליך הגירושים ומבלי לפגוע בילדים. פגישות אלה מכונות "מהו"ת" (מידע, היכרות ותיאום).

במהלך מפגשי המהו"ת מקבלים הצדדים סיוע ראשוני, מידע על השלכות הסכסוך עליהם ועל ילדיהם, על החלופות העומדות בפניהם ליישוב הסכסוך בהסכמה והתאמתם להליכים אלה, במטרה לקבל החלטות התואמות את מצבם ומצב ילדיהם. השירות ניתן במימון מלא של משרד העבודה והרווחה. ביחידות הסיוע פועלים עובדים סוציאליים ומגשרים, וניתנים שירותי ייעוץ, טיפול וגישור, כאשר לאחד או יותר מהמפגשים מצטרף עורך דין שנותן לצדדים מידע משפטי רלוונטי. 

 מאפייני הסכסוכים שמגיעים לגישור חובה במשפחה

החוק נכנס לתוקף ביולי 2016 כהוראת שעה של 3 שנים, כשבקרוב (יולי 2019) הכנסת אמורה להכריע אם וכיצד להחיל את החוק באופן קבוע.

הרעיון שעמד בבסיס החוק היה לחסוך למתדיינים בענייני משפחה זמן וכסף, ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה בילדים שנקלעים בעל-כורחם לסכסוכים אמוציונליים בין הוריהם. יוזמי החוק קיוו שאולי כך הצדדים יגיעו להסכם מהיר יותר, והסכסוך יסתיים ללא קרבות קשים בבית המשפט. ויתרון נוסף - כל סכסוך שמסתיים ללא תביעה חוסך זמן שיפוטי יקר ומוריד מעט מהנטל של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה הקורסים מעומס.

ואולם מהר מאוד עלו טענות כלפי החקיקה והיישום שלה, כאשר באי-כוחם של הצדדים לסכסוכים המשפחה טענו כי המציאות בשטח מלמדת על פספוס של המטרה, ובגדול. בין היתר, בחודשים הראשונים ליישומו של החוק נטען כי פגישות גישור ראשונות נקבעות ל-100 יום קדימה, העובדים הסוציאליים שמנהלים את הגישור לא מבינים כלום בסכסוכי משפחה, וקיימים עיכובים של חודשים ארוכים בהכרעות הכי דרמטיות בסכסוכי גירושים, משמורת, מזונות ועוד.

כעת, בסמוך לסיום תקופת "ההרצה" של החוק, תוצאות המחקר שנערך משקפות מציאות אחרת - של הצלחה. עורכי המחקר מבהירים כי תוצאותיו תומכות באופן חד-משמעי בהמשך כינון החוק, שאמור להסתיים ביולי 2019.

המחקר הוזמן על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במטרה לבחון את יישום מפגשי המהו"ת ביחידות הסיוע, תוך כדי תהליכי הטמעתם ולפני פקיעת הוראת השעה לחוק. לשם כך נערך מחקר הערכה ארצי.

במחקר נעשה שימוש בסקר טלפוני בקרב מדגם מייצג של 240 לקוחות, שנערך כ-3 חודשים לאחר שסיימו את הליך המהו"ת. כמו כן, נערכו ראיונות עומק עם לקוחות ועם בעלי תפקידים שונים, נעשה שימוש בקובץ מנהלי של יחידות הסיוע, ונערך ניתוח תוכן של סיכומי ועדות של הכנסת.

המחקר מציג את מאפייני המשפחות המגיעות לסכסוכי משפחה ומעלה כי ב-78% מהמשפחות הילדים היו במוקד הסכסוך. זאת, בין היתר, במסגרת מחלוקות על משמורת, זמני שהות והסדרי ראייה.

עוד עולה מהמחקר כי המחלוקות חריפות ואמוציונליות, כאשר רוב המשתתפים דיווחו על עוצמה גבוהה ביותר של העימות המשפחה (68%). נתון מטריד נוסף שעולה מהמחקר הוא שכרבע מהמשתתפים (23%) דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית של הצד השני בסכסוך - וזאת ללא הבדל משמעותי בין גברים ונשים בשיעורי החשיפה לאלימות.

על-פי המחקר, קרוב ל-40% מן המשפחות דיווחו כי במסגרת מפגשי המהו"ת הן הצליחו להגיע להסכמה לפחות באחד מנושאי הסכסוך. ברוב המקרים האלה דווח כי ההסכמות היו יציבות לאורך זמן (72%), וכי הן תרמו להמשך ניהול הסכסוך במשפחה (59%).

עולה עולה מהמחקר כי כ-40% מן המשפחות דיווחו על תרומות נוספות של המפגשים, כגון הפחתה בעצימות העימות במשפחה.

ואולם גם על-פי המחקר, יש מספר בעיות ביישום החוק. כך עולה כי עבור 51% מן המשפחות, זמן ההמתנה לפגישת המהו"ת הראשונה נמשך יותר מ-45 ימים. במשפחות אלה יחידות הסיוע לא עמדו ביעד שקבע המחוקק - עד 45 ימי עיכוב ההליכים לצורך קיום מפגשי המהו"ת במשפחה.

החוקרים מציינים במסקנותיהם כי נתוני מחקר זה מצביעים באופן חד-משמעי על הצורך בהמשך כינון החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה ותומכים בהמשך יישומו של הליך המהו"ת ביחידות הסיוע.

עם זאת, החוקרים ציינו כי זוהו סוגיות מהותיות הדורשות שיפור ליישום החוק ולאכיפתו, למשל, המתנה ממושכת מידי של המשפחות לפגישה ראשונה והיעדר מסע הסברה הולם לרפורמת המהו"ת. בדוח מוצעים כיווני פעולה יישומיים לקובעי המדיניות ולמפעילי הליך המהו"ת, אשר יסייעו לטפל בסוגיות, ויקדמו הטמעה מיטבית של החוק בתוך יחידות הסיוע.

לדברי ד"ר טלי באייר-טופילסקי, ראש צוות בחטיבת המשפחה במכון ברוקדייל, "ישנה הסכמה רחבה בספרות שהליך לעומתי-משפטי אינו מתאים לטיפול בסכסוכים משפחתיים ופוגע בבני המשפחה וביחוד בילדים. לכן, ברוב מדינות ה OECD ננקטים צעדים לעודד דרכים חלופיות לפתרון הסכסוך. לפני כניסת החוק לתוקף הייתה אמנם אפשרות למשפחות להגיש בקשה ליישוב סכסוך כדרך חלופית לתביעה, אך מעטים ידעו עליה, ורק 6% עשו שימוש באפשרות זו. המחקר מראה כי בעקבות החוק ולאחר מפגשי המהו"ת, כמחצית מהמשפחות בחרו שלא להגיש תביעה משפטית. שינוי זה הוא משמעותי מאוד ומצביע על השגת המטרה הראשונית שלשמה חוקק החוק".

יהודית אסף, מנהלת יחידות הסיוע במשרד העבודה והרווחה, הוסיפה כי "הנתונים מעידים על חשיבותם של יחידות הסיוע המהוות גשר בין זוגות המבקשים להתגרש ומסייעות להם לעשות זאת באופן שימנע פגיעה בילדים. אנו רואים שלמרות רמת סכסוך גבוהה ותקשורת לא יעילה שנמצאת בקרב זוגות אלה, במקרים רבים בני הזוג הצליחו להגיע להסכמה בעזרת יחידות הסיוע. כמו כן, המודעות הגוברת של גורמי רווחה ומערכת המשפט מובילים לסיום מהיר ומוסכם של הסכסוך המשפחתי מחוץ לכותלי בתי המשפט באמצעות הליכי גישור וטיפול".

פרופ' מייקל הרטל, מנכ"ל מכון ברוקדייל, ציין כי "המחקר הנוכחי מתפרסם סמוך לפקיעת הוראת השעה, וממצאיו מעידים על התועלת הרבה שתצמח מקיבוע המהו"ת בחקיקה".

שר העבודה והרווחה, חיים כץ, הוסיף כי "הנתונים מעידים על חשיבותם של יחידות הסיוע ועל הצורך להמשיך את פעילותם ואף להרחיבה. היחידות מהוות גשר בין זוגות המבקשים להתגרש ומסייעות להם לעבור את התהליך באופן שימנע פגיעה בילדים ובמשפחה כולה".