כחלון הצליח לצמצם פערים יותר משרי האוצר שקדמו לו

בשבועות האחרונים סופג שר האוצר משה כחלון ביקורת חריפה, על מדיניות תקציבית פופוליסטית שניהל, על הוויתורים המפליגים שעשה לקבוצות לחץ, על הזינוק בגירעון ועל הבור הגדול שהוא משאיר למחליפו בתפקיד. אבל המבקרים צריכים לזכור דבר אחד: כחלון לא הגיע למשרד האוצר במטרה לדאוג לצמיחה. הוא לא התעניין בהכנת המשק לאתגרי העתיד ולא דגל בשמירה על מדיניות תקציבית זהירה ואחראית. כחלון בא לצמצם פערים - במטרה הזו הוא התמקד והשקיע את מרב מאמציו וגם אם ההישגים חלקיים, כחלון צמצם פערים יותר מכל שרי האוצר שקדמו לו בשני העשורים האחרונים.

הכלכלנים החברתיים המליצו לו להעלות מסים, כלומר לקחת מהעשירים ולתת לעניים. כחלון העלה מסים על ציבור אחד בלבד: המשקיעים בנדל"ן. עם הקבוצה הזו כחלון הסתכסך ובו בזמן חילק סוכריות לכל היתר. כחלון חילק לכולם אבל ניסה לתת לעניים יותר, באופן יחסי.

■ איך יכול להיות שמשה כחלון מימש את רוב ההבטחות, אבל עדיין נחלש בסקרים

החידוש הגדול שלו הגיע ב-2016 בהסכם המסגרת לעובדי המגזר הציבורי: תוספת שכר אחידה בשקלים. התוספת הזו, לצד העלאת שכר המינימום (מהלך שכחלון לא יזם אבל תמך בו) והגדלת נקודות זיכוי במס הכנסה ומענקי העבודה (מס הכנסה שלילי) הביאו לכך שמדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות ירד בסוף 2017 לרמתו הנמוכה ביותר ב-20 השנה האחרונות.

מאחד המקומות הראשונים בדירוג בין מדינות ה-OECD, ישראל ירדה למקום ה-12, שלושה מקומות בסה"כ מעל הממוצע. ההכנסה לנפש תקנית בשמונת העשירונים הנמוכים בישראל גדלה ב-2017 בשיעור שבין 4.7% ל-6.7% - בעוד ששני העשירונים העליונים נהנו מגידול לנפש של 1.3% בלבד. הנתונים אגב, לקוחים מדוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2017 שפורסמו בחודש שעבר. "הצמיחה השנה הייתה מכלילה והיא הקטינה את תחולת העוני ואת אי-השוויון בהכנסות", נכתב באותו דוח. חשוב לסייג ולציין שהשיפור הורגש בעיקר אצל עניים-עובדים. מצבם של העניים בקשים יותר, אלה שנותרו מחוץ למעגל העבודה דווקא החמיר בתקופת כחלון, באופן יחסי.

לא רק ההכנסה לנפש גדלה בתקופתו של כחלון, גם התמורה לאזרח גדלה, לפחות באופן תיאורטי. תקציבי המשרדים האזרחיים גדלו בשנים האחרונות בעשרות מיליארדי שקלים - והגידול בא לידי ביטוי בנתון מקרו שנחשב מאוד בעיני הכלכלנים: משקל ההוצאה האזרחית ביחס לתוצר, או כמה אגורות מכל שקל שהממשלה מקבלת ממשלם המסים מושקע בחזרה בשירותים לאזרח. הכלכלנים ה"חברתיים", במקומות כמו מכון ון-ליר או בחטיבת המחקר של בנק ישראל, היו מוטרדים מכך שישראל דורגה במדד הזה בתחתית רשימת מדינות ה-OECD, אבל ב-2017 לאחר כמעט שני עשורים של צמצום מתמשך במשקל ההוצאה האזרחית, נרשם היפוך מגמה וגידול. לשינוי הזה אחראי כחלון יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל.