את המותחן המצוין הזה האוסקר לא צריך היה להשמיט

אחת האכזבות הגדולות של הכרזת המועמדים לאוסקר שהתקיימה בשבוע שעבר הייתה השמטת "האשמים" מקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, שאליה נשלח כנציג דנמרק. היה בזה אלמנט גדול של הפתעה, גם מכיוון שדנמרק אהודה מאוד בקטגוריה הזו בדרך כלל (המדינה הייתה מועמדת 13 פעמים וזכתה בשלושה אוסקרים), וגם כי הסרט כבר תפס את תשומת לבה של הוליווד ובשלב הזה מתוכנן לו רימייק בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהאל. אבל זה בעיקר מצער מכיוון שמדובר בסרט מצוין, אחד המותחנים הטובים שנראה השנה - והוא כולו מתרחש בחדר אחד.

"האשמים" הוא סרט הביכורים של גוסטב מולר, שנחשף לעולם בדיוק לפני שנה בפסטיבל סאנדנס, שם זכה בפרס הקהל במסגרת הקולנוע העולמי והפך להיות אחד הסרטים המדוברים של עונת פסטיבלי החורף. הוא מתרחש כולו בלילה אחד, כמעט בזמן אמת, כאשר אסגר, שוטר אשר עומד למשפט בעקבות תקרית שבפרטיה איננו בקיאים, מעביר את המשמרת שלו במוקד שיחות החירום של התחנה. בין כל השיחות חסרות המשמעות, הוא מקבל טלפון מאישה שמעידה על כך שהיא נחטפה, ומעמידה פנים שהיא מדברת עם בתה הקטנה, כדי שהאיש שמחזיק בה לא יגלה כי היא בשיחה עם המשטרה. אסגר צריך לנסות להבין איך הוא עוזר לחטופה ואיך לגלות היכן היא מבלי לעורר חשד, כאשר החקירה הולכת ומסתעפת וטומנת בחובה כמה הפתעות ותפניות מטלטלות.

לכתוב ולביים מותחן טוב זו משימה קשה. לעשות זאת כאשר הסיפור מתרחש בחלל מצומצם בודד עם דמות אחת ואוזניית טלפון, זאת כבר ליגה אחרת. זה אומנם כבר נעשה בעבר, דוגמאות בולטות הן "תא טלפון" מ-2003, "קבור" וכמובן "לוק" שבו בילה טום הארדי שעה וקצת בתוך רכב נוסע, אבל זה לא לוקח דבר מההצלחה של מולר הבמאי, שמצליח להוציא את המקסימום מהמגבלות שבהן סגר את סרטו, ולקדם את המתח בכל רגע יותר.

שבחים רבים חייבים להגיע גם לשחקן יאקוב סדרגרן בתפקיד אסגר, שנוכח בכל שנייה ושנייה בסרט, ורק דרכו אנחנו יכולים לחוות את המאבק והניסיון לנצח את הסיטואציה. סדרגרן מצליח להראות למצלמה את גלגלי המחשבה עובדים מאחורי עיניו, כאשר הוא מנסה לחשוב על הצעד הבא, ואנחנו צריכים להבין מה קורה בתוך ראשו, וכך הוא הופך אותנו לחלק פעיל בסרט.

הבעיה היחידה של הסרט נעוצה גם היא בדמות הראשית, שמוצגת לנו כאדם מאוד שלילי ולא נעים, והאמת, גם לא שוטר כזה טוב. זה אומנם מוסיף אלמנט של ריאליזם לסרט, אבל אסגר ממשיך להרתיע אותנו בהתנהלות זחוחה שלא פעם עושה נזק, ועל כן המהלך הרגשי שהוא עובר במהלך הסרט איננו חזק כפי שהיה יכול להיות.

מעבר לכך, מדובר בסרט שכל דקותיו חולפות במהרה, ומראה אילו דברים מרתקים אפשר לעשות בכל-כך מעט.