נציב התלונות לשופטים: גלו יותר התחשבות בבקשות אישיות של עורכי הדין

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, פרסם היום (ד') את הכרעותיו בשתי תלונות שהוגשו לו על-ידי שני עורכי דין. בהחלטותיו, שהם מצא לנכון להעיר לשופטת לענייני תעבורה ולשופטת בית הדין האזורי לעבודה על כך שהתנהלו באופן שאינו מתחשב דיו בעורכי דין שהופיעו בפניהן, כאשר דחו בקשות אישיות שהופנו אליהן.

"היה מקום להתחשב בבקשה לשינוי מועד דיון, למרות שנקבע חודשים מראש"

החלטה אחת עוסקת בתלונה שהגישה עורכת דין נוצריה, שביקשה מבית הדין לעבודה לדחות מועד דיון שנקבע לאחד מימי חג המולד, אותו היא חוגגת, אך בקשתה נדחתה.

לדברי עורכת הדין בתלונה שהגישה לנציב, הבקשה הוגשה כשבועיים לפני מועד הדיון, בהסכמת הצד שכנגד, תוך שהוצעו מועדים חלופיים לקיום הדיון.

עוד טענה עורכת הדין המתלוננת: "אין זה ראוי ששופטת במדינת ישראל מתעלמת מקיומה של דת שלמה ואוכלוסייה שלמה, מחייבת את המתלוננת לעזוב את משפחתה ביום החג בשביל להופיע בקדם-משפט, בלי שום התחשבות, רגישות או מתן כבוד לעובדה שעסקינן באחד החגים הכי חשובים אצל העדה הנוצרית. התנהלות זאת, עם כל הכבוד לבית הדין, ראויה לגינוי".

בתגובתה לתלונה טענה השופטת כי מדובר בקדם-משפט שנקבע לדיון 7 חודשים מראש, ועל אף שמועדו של חג המולד קבוע וידוע לכל, הבקשה הוגשה רק בסמוך למועד הדיון, לאחר חודשים ארוכים, דבר שיש בו כדי לשבש את יומנו של בית הדין ולמנוע את האפשרות לקבוע דיון אחר במקומו.

עוד טענה השופטת בתגובתה כי במשרד שבו עובדת המתלוננת מצויים 15 עורכי דין נוספים, שאחד מהם היה יכול להתייצב לדיון במקומה של עורכת הדין; וכן כי המועדים המוסכמים שהופיעו בבקשה אינם מתאימים ליומנו של בית הדין.

בהחלטתו קבע הנציב שהם כי למרות שמועד הדיון תואם כבר מספר חודשים לפני מועד החג, ועל אף שהבקשה לדחותו הוגשה רק כשבועיים לפני החג שתאריכו היה כמובן ידוע מראש - הרי שלאור העובדה שהדיון שנקבע היה דיון קדם-משפט, ולא דיון הוכחות, היה נכון אם השופטת הייתה מתחשבת בבקשת הדחייה.

עוד קבע הנציב כי בשים לב לכך שמדובר בחג המולד, אחד החגים המרכזיים בנצרות, ניתן וראוי היה לדחות את הדיון למועד אחר, גם אם התאריכים המוצעים לא התאימו ליומנו של בית הדין. בנסיבות העניין, סיכם הנציב, היה מצופה מבית הדין לגלות גמישות רבה יותר ולאפשר למתלוננת לחוג את החג החשוב, כפי אמונתה.

הנציב בחר להסתפק בהערה לשופטת בית הדין, ובכך סיים את טיפולו בתלונה.

"מבין את תחושת התסכול של עורך הדין" 

ההחלטה השנייה שנתן הנציב נוגעת לתלונה שהגיש עורך דין שייצג נאשמת בבית המשפט לתעבורה, ולאחר הדיון בעניינה נאלץ להמתין כשעה וחצי נוספות עד שנשמע תיקו האישי, וזאת למרות ששני התיקים נקבעו לשמיעה באופן עוקב, ולמרות שעורך הדין ביקש מהשופטת לדון בעניינו.

בתלונתו טוען המתלונן כי הוא ציפה שבית המשפט ימשיך לדון בתיקו האישי מיד כשהסתיים הדיון בתיק הייצוג, אך השופטת החליטה שלא לעשות כן, מסיבה שאינה ברורה לו. לדבריו, לאחר שהסתיים הדיון בתיק הייצוג, החלה השופטת לדון בתיקים שהיו קבועים לשעות מאוחרות יותר ובתיקים של נוכחים אחרים באולם. כשביקש ממנה המתלונן, מספר פעמים, לדון בעניינו, אמרה לו השופטת: "אדוני מפריע לי". המתלונן הוסיף וטען כי "כל אדם שהיה באולם הבחין שהשופטת עושה את הדברים בכוונה ונותנת לח"מ להמתין ללא כל סיבה מוצדקת".

בתגובתה לתלונה מסרה השופטת כי לבוקרו של יום הדיון נקבעו ביומנה 44 דיונים. לטענתה, עם סיומו של הדיון בתיק הייצוג התבקש המתלונן להמתין עד לתחילת הדיון בעניינו, נוכח ריבוי הדיונים וקיומו של עומס רב באולם בית המשפט.

השופטת הוסיפה בתגובתה כי התנהגות המתלונן בנסיבות האמורות חרגה מגבולות הטעם הטוב, ולכן היא פנתה אליו מספר פעמים בנימוס וביקשה ממנו שלא להפריע למהלך הדיונים האחרים. לדבריה, "בית המשפט בנסיבות העניין פנה למתלונן באופן אסרטיבי וביקש אותו, כמתואר על-ידו, לשבת ולא להפריע למהלך הדיונים. בית המשפט לא נקט 'ענישה' כפי שציין המתלונן בתלונתו, ואין כל היכרות מוקדמת או אישית עם המתלונן".

השופטת הדגישה בתגובתה לתלונה כי התנהלותה כלפי המתלונן הייתה עניינית, "לא חסרת כבוד חלילה ומותאמת לעומס באולם, ובוודאי לא היוותה אמצעי עונשי כנטען על-ידי המתלונן. בית המשפט לא נוקט ולא נקט מעולם ענישה כלפי המתלונן או כלפי כל מתדיין אחר שלפניו".

באות-כוח המדינה שהופיעו בדיון לא זכרו את המקרה שתיאר עורך הדין המתלונן, לדבריהן בשל התיקים הרבים בהם הן מופיעות.

בהחלטתו קבע הנציב שהם כי אכן עומס רב רובץ על שכמו של בית המשפט לתעבורה, "השמיכה קצרה", ובית המשפט נאלץ לתמרן בין תיקים רבים הקבועים בפניו עד לעייפה. עם זאת, קבע הנציב, גם בהינתן העומס הרב, מצופה מהשופט לנהוג בשום-שכל ולא לתת, ולוּ באופן סובייקטיבי, תחושה של חוסר התחשבות וזלזול בזמנם של מי מבין בעלי הדין או באי-כוחם.

בתגובת השופטת לתלונת עורך הדין לא הוכחשה טענת המתלונן. בנסיבות אלה, סבר הנציב, ניתן להבין ליבו של המתלונן, כמו גם את תחושת התסכול שפקדה אותו, כאשר תיק בו הופיע כמייצג הסתיים, והוא נאלץ להמתין למעלה משעה וחצי נוספות, עד שהחל הדיון בתיק האישי.

חרף האמור, הנציב ציין בהחלטתו כי בהיעדר תשתית ראייתית אובייקטיבית לא ניתן לקבוע כי השופטת נהגה במתלונן שלא כדין, שעה שדחתה את בקשתו להישמע מוקדם יותר. ואולם, קבע הנציב, סביר להניח כי גילוי יתר סבלנות ואורך-רוח, מצד המתלונן אך גם מצד השופטת, היה מאיין את תחושותיו הלא נוחות של המתלונן, ואפשר שהיה מייתר בסופו של יום את התלונה.

עוד העלה הנציב בהחלטתו תמיהה אם היה צורך בנסיבות העניין לפנות אל המתלונן "באופן אסרטיבי", כלשונה של השופטת, על-מנת לבקשו לשבת ולא להפריע למהלך הדיונים האחרים.

גם במקרה זה הנציב בחר להסתפק בהערה לשופטת בית הדין, ובכך סיים את טיפולו בתלונה.