איך יכול להיות שדווקא דוד ביטן לא מכיר עד הסוף את החוק?

ח"כ דוד ביטן אומר שגם מי שמדליף פרטים מחדרי החקירות וגם מי שמפרסם אותם, עובר עבירה פלילית • עד כמה הוא מכיר את החוק? • המשרוקית של גלובס

ח"כ דוד ביטן / צילום: איל יצהר
ח"כ דוד ביטן / צילום: איל יצהר

בראיון לגלי צה"ל, התייחס ח"כ דוד ביטן למסמך שהוצג על-ידי פרקליטיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המתעד לכאורה 122 הדלפות מהמשטרה והפרקליטות ביחס לתיקי נתניהו. "יש הדלפות, ומשום מה לא חוקרים אותן", אמר ביטן והוסיף: "החוק אומר שהדלפות זה עבירות פליליות, גם מי שמדליף וגם מי שאומר את ההדלפות, קרי - העיתונאים".

ואכן יש מידה של צדק בדבריו. סעיף 117 לחוק העונשין קובע כי אסור לעובד ציבור למסור ללא סמכות ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וקובע 3 שנות מאסר על עבירה זו. לפי הפסיקה, כמו גם הנחיות גורמי האכיפה, סעיף זה כולל גם את האיסור על גילוי מידע מחקירות.

איך יכול להיות שדווקא דוד ביטן לא מכיר עד הסוף את החוק?

עם זאת, האיסור בחוק העונשין עוסק במסירת המידע על-ידי עובדי ציבור, ואינו נוגע למי שמקבל את המידע ומפרסמו, וגם כאשר מסירת המידע מהווה עבירה, קבלת המידע ופרסומו אינה מהווה עבירה כשלעצמה, אלא במקרים מסוימים.

מקרים אלה מוגדרים בכמה הוראות חוק שונות: חוק בתי המשפט קובע את איסור הסוביודיצה ואוסר על פרסום שם חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום (ב-48 השעות הראשונות למעצרו או עד תום הדיון הראשון בעניינו); חוק העונשין אוסר פרסום שמו של נפגע עבירת מין ללא הסכמתו; וחוק הנוער שאוסר על פרסום שמם של קטינים שמייחסים להם עבירה, או שנעברה בהם עבירה. בנוסף לאיסורים הקבועים בחוק, יכול בית המשפט להטיל איסורי פרסום על פרטים שונים מחקירות ומהליכים משפטיים מסוימים על-פי שיקולים שונים לבחירתו.

חוק חקירת חשודים אוסר פרסום של תיעוד חזותי או קולי של חקירה של חשוד או של עד ללא אישור בית המשפט, ואף קובע עונש על כך שנת מאסר. האיסור חל גם על תיעוד של עימותים ושחזורים, אך אינו חל על פרסום של תיעוד בכתב של חקירה.

דוח מבקר המדינה ממאי 2018 קבע כי ההסדרה בסוגיית איסור הפרסום מחומרי חקירה אינה מלאה. בדוח מצוין כי כבר מ-2008 עמדו היועמ"ש וגורמי מקצוע אחרים על הצורך להסדיר היבטים נוספים תחום זה, בנוסף לאלה הקיימים. הדוח מעיר כי אף שחלפו כ-10 שנים, טרם הושלמה פעילות ההסדרה בנושא, ומורה לגורמי המקצוע לפעול ללא דיחוי להשלימה. הדוח גם מעיר למשטרת ישראל על כך שבמקרים שונים הפרה את איסור הפרסום מחקירות כאשר חשפה לפני עיתונאים פרטים אסורים, וכן על כך שלא פעלה לאתר פרסומים אסורים מחקירות.

בשורה התחתונה: אמירתו של ביטן חצי נכונה. חוק העונשין אוסר על מסירת חומרי חקירה על-ידי עובדי ציבור וגורמי האכיפה, אך הוא אינו חל על מי שמקבל את המידע ומפרסמו. גם כאשר מסירת המידע מהווה עבירה, פרסומו לא מהווה עבירה כשלעצמו, אלא במקרים מסוימים המוגדרים בהוראות חוק שונות.

ההרחבה והמקורות המלאים - בקישור המצורף לעיל.