אורי שני, מקורבו של לפיד, במאמר מיוחד: "לא להצטרף לגנץ"

המירוץ של יו"ר יש עתיד לראשות הממשלה הוא ארוך-טווח • אסור לו להקריב אותו לטובת איחוד עם גנץ

לפיד במפגש עם בוחרים./ צילום: מטה הבחירות של יש עתיד
לפיד במפגש עם בוחרים./ צילום: מטה הבחירות של יש עתיד

לאחרונה, קבוצת אנשים בעלי דיעה ובעלי מאה מנסה להשפיע על מערכת הבחירות באמצעות קמפיין בנראות גבוהה, שבו מתנוססות תמונותיהם של בני גנץ, משה יעלון, ציפי לבני, אבי גבאי, גבי אשכנזי ויאיר לפיד. הכותרות קוראות לאיחוד כוחות כדי להחליף את השלטון. נראה שהאנשים שמאחורי הקמפיין הם בעלי כוונות טובות, אך ללא מושג קלוש בפוליטיקה. לאיחוד כזה אין עתיד.

בנימין נתניהו, הליכוד והימין חזקים. הם זוכרים היטב איך הרגישו בצד הלא נכון של הקואליציה, ומונעים מרצון עז להישאר בשלטון. המצביעים מצידה האחר של הקשת הפוליטית מונעים מדחפים עזים הרבה פחות. לרוב הם נהנים מסטטוס כלכלי וסוציו-אקונומי נוח יותר, פחות מגויסים וחדורי מטרה ובסך הכל פשוט לא אוהבים את נתניהו והליכוד. 

רק פעמיים גרמו בחירות בישראל לשינויים חדים במפה הפוליטית. ב-1977 - ה"מהפך!", ששם קץ לשלטון מפא"י ארוך-השנים, שלא רק הסתאב אלא גם היה האחראי למחדל של מלחמת יום הכיפורים. הפעם השנייה הייתה בשנת 1992 - הקמת ממשלתו השנייה של יצחק רבין, שינוי ומהפך בסדר גודל קטן יותר. הנכונות לפשרה גברה בקרב חלקים בציבור, וגברה גם האכזבה מתיפקודו של הליכוד בשלטון.

האם אנחנו קרובים כעת למהפך שלישי, והאם הרצון להחליף את נתניהו הוא גורם מספיק למהפך?

כהונתו ארוכת-השנים ומסע ההסתה הדו-כיווני הם סיבות מסוימות להחלפת השלטון, אולם להאשמות בדבר שלטון רווי מחדלים קיצוניים וכשלונות - אין כל בסיס, והן לא תורמות כהוא זה להחלשת נתניהו בקרב מצביעיו הטבעיים. נהפוך הוא. תקופת שלטונו של נתניהו כראש ממשלה מלווה בלא מעט הצלחות בתחומי הכלכלה, הביטחון ומדיניות החוץ של ישראל.

בנוסף, לנתניהו ומפלגת הליכוד בסיס תמיכה מגובש ואיתן, שעומד כרגע על למעלה מ-30 מנדטים ונשען על בסיס לא קטן של מפלגות הימין ועל הארגון החזק של מועצת יש"ע (החלופה העכשווית למה שהיה פעם מנגנון ההתיישבות העובדת של המושבים והקיבוצים וההסתדרות).

איזה בסיס נגדי ניצב אל מול הימין והליכוד? שום בסיס.

החלקים השונים של מה שיכול להיות הבסיס הזה מתנכרים האחד לשני, אינם מלוכדים או חולקים אג’נדה משותפת וגם לא אידאולוגיה אחידה. הבעיה החמורה ביותר של כל החלקים הללו היא היעדר אמונה ביכולת להחליף את נתניהו. במצב דברים כזה אין דרך להחלפת השלטון ונתניהו, והסיכוי שנחזה במהפך כדוגמת 1977 או 1992 קטן עד לא סביר.

אין זה בלתי אפשרי שרמטכ"ל לשעבר, או קבוצת רמטכ"לים לשעבר, מסוגלים לקצור הצלחה ואפילו להביא מעט אחדות בציבור הישראלי. אולם, מנהיגות אזרחית-פוליטית מצריכה סט כשרונות ויכולות שונה מזה הדרוש לפיקוד צבאי.

אמירותיו של גנץ ("רק אני אחליף את נתניהו"; "זה אני מול נתניהו") לא יצליחו לשכנע או לקנות אמינות ועוצמה ויהדהדו בעיקר את אמירותיו של אבי גבאי בעבר. מרגע שהקולות שמשמיע גנץ לא יקבלו אחיזה במציאות ולא ישתקפו בסקרים, המשחק יסתיים עבורו עוד לפני הבחירות.

לפיד של היום, לאחר שני קמפיינים, הוא שחקן פוליטי מנוסה שיודע לעשות בחירות כמעט כמו נתניהו. בשלב זה יש ללפיד כ-12 מנדטים בסקרים, מספר שיכול לעלות.

השאלה המובילה את מערכת הבחירות כרגע איננה "גנץ או נתניהו?", אלא איזו ממשלה יקים נתניהו, ולפיד מבין זאת. לכן, הוא גם יודע שגנץ לא ינצח בבחירות הקרובות - ומייד עם שקיעת האבק יהפוך ללא רלוונטי. אולם לפיד יישאר במגרש הפוליטי, מוכן להמשך המשחק.

ימיו של נתניהו כראש ממשלה, עם כתב אישום ומשפט בפתח, לא יהיו ארוכים. עוד נכונו לנו שינויים, זעזועים ותהפוכות שלטוניות ונתניהו עשוי לקחת את עצמו ואת הליכוד לריסוק פוליטי.

אסור ללפיד וליש עתיד להצטרף לגנץ ויעלון בבחירות הקרובות. המערכה ארוכת-הטווח היא על היום שאחרי נתניהו, ולפיד מיטיב להכין את עצמו ואת יש עתיד ליום הזה.

הכותב היה ראש לשכת רה"מ של אריאל שרון והיה בעבר בצוות ניהול המו"מ הקואליציוני של יש עתיד