רותי קליין

כולנו יכולות להזדהות

המאבק

"סתיו ארנון חברתי התקשרה אליי ואל דרור שדות כשהיא נסערת בעקבות עוד רצח של שתי נערות ערביות. אם אני מפחדת להיכנס לחדר המדרגות שלי בלילה, מה שקורה כל יום, אז יש אישה שפוחדת להיכנס הביתה".

הטריגר

"יש נקודה שבה זעם ותסכול הופכים לפעולה. שלושתנו נפגשנו בתזמון מדויק לרגע הזה. סתיו באה עם התסכול שלה ושתינו התחברנו אליה תוך שניות והבנו שאנחנו חייבות להניע לפעולה. השביתה קרתה לאחר רצח שתי הנערות. נוצר לחץ לצאת החוצה למודעות הציבורית. מדובר בנערות כל כך צעירות, שחוסר האונים שלהן כל כך בולט, שאי אפשר להתעלם".

המהלך האפקטיבי

"גולת הכותרת של השביתה היא איחוד הכוחות של ארגוני הנשים בארץ. לראות שלטים בעברית וערבית, מגוון רחב של נשים שמשמיעות את קולן. פליטה שמבקשת מקלט, פלסטינאית שמרגישה את העוולות גם כאישה. כל האירוע עסק באיחוד קבוצות מגוונות סביב היותנו נשים. זה יצר נקודת תפנית מדהימה בהתייחסות".

נקודת המשבר

"בימים הראשונים הרגשנו תסכול שגברים נרתעים מהמאבק. הכוונה הייתה הפוכה לחלוטין.
"בשבוע שלאחר השביתה נרצחה אישה והבנו ששוב אנחנו במערבולת של חיזוקים ומילים יפות של הממשלה, ובפועל צעדים פרקטיים לא נעשים. ככל שראינו שהציבור מתעורר יותר, שמספר הפניות של נשים לרווחה עלה, הבנו שמה שתוקע אותנו זאת הממשלה".