"נערה" הוא סרט שאינו קל לצפייה, אבל שווה את המאמץ

"נערה" הבלגי הוא סרט לא קל ומצוין, שפוליטיקת הזהויות מטילה צל על תצוגת המשחק הנפלאה של ויקטור פולסר • ביקורת

מתוך "נערה" / צילום: באדיבות סרטי נחשון
מתוך "נערה" / צילום: באדיבות סרטי נחשון

הייצוג הטרנסי בקולנוע עבר חוויה מטלטלת לפני כשנה בדיוק, עם הסרט הצ'יליאני "אישה פנטסטית" שסיים את 2018 עם האוסקר לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. מעבר להיותו מרגש ועשוי נפלא, הבמאי סבסטיאן לליו גם השכיל ללהק לדמות הראשית שלו אישה טרנסית המתמודדת עם מות אהובה, שחקנית טרנסית אמיתית (דניאלה וגה), ובכך שדרג את הסרט וגם נתן מקום לשחקנים ושחקניות שחווים חוסר התאמה בין זהותם המגדרית לזהותם הביולוגית.

"אישה פנטסטית" עשה בכך צעד שממנו יהיה קשה לחזור אחורה, ואת זה ראינו כבר כמה חודשים לאחר מכן, כאשר סקרלט ג'והנסון החליטה לוותר על תפקיד אישה טרנסית בעקבות מחאה מתוקשרת. ההתקדמות המחשבתית הזו היא מבורכת וחשובה (כמו שכיום בלתי ניתן להעלות על הדעת שחקן לבן שייצבע את פניו כדי לגלם דמות שחורה, כמו שעשה לורנס אוליבייה ב"אותלו"), אבל היא גבתה כמה קורבנות בדרך. הסרט הבלגי "נערה" הוא אחד מהם, ויש בזה משהו מצער מכיוון שמדובר בסרט מצוין.

"נערה" עוסק בלארה, תלמידת תיכון שנולדה בגוף זכרי ונמצאת בתהליך שינוי המין שלה, בתמיכת אביה האוהב (אריה וורתהאלטר המצוין). בנוסף למעמסה הנפשית והפיזית שלארה עוברת, היא גם מתעקשת להתקבל לבית ספר יוקרתי לבלט, ושם לרקוד כבלרינה ולא בתפקידי הבנים על אף שגופה עדיין מסתגל לשינויים. הסרט נחשף בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, ובמיוחד הגיעו שבחים לשחקן המגלם את לארה, ויקטור פולסר, אבל שם בדיוק התחילו הבעיות. השיח הנוכחי לא קיבל בסובלנות רבה את העובדה ששחקן המזדהה כגבר יגלם נערה טרנסית, והיחס לסרט התקרר במהרה, מה שכנראה גם מנע ממנו להגיע לזכייה באוסקר, לשם נשלח על-ידי בלגיה.

מתוך "נערה" / צילום: באדיבות סרטי נחשון
 מתוך "נערה" / צילום: באדיבות סרטי נחשון

פוליטיקת זהויות היא נושא מורכב מאוד, בטח לביקורת קולנוע, אבל היא עדיין מציבה את המבקר בעמדה מעט בעייתית. מצד אחד, כיום אין שום סיבה שלא ללהק טרנסים לתפקידים של טרנסים, בכל הגילאים ובכל המגדרים, ועל כן הבחירה של הבמאי לוקאס דהונט בפולסר הצעיר היא בעייתית ומותר להתנגד לה. עם זאת, "נערה" הוא באמת סרט התבגרות טוב, רגיש וכואב, שלבו במקום הנכון. הוא מציג תמונת חיים אנושית ומעוררת הזדהות עם הדמויות במרכזו ומביא למרכז דמויות שאי אפשר לא לאהוב ולהבין.

זהו ללא צל של ספק סרט שאינו קל לצפייה. הנבירה שלו בגוף האנושי מעוררת חוסר נעימות לא פעם, ומהלך משמעותי אחד לקראת סופו מרגיש קיצוני וזר לעדינות שאפיינה את רובו, אבל קשה שלא להמליץ עליו. כסרט ביכורים הוא מרשים ואף למעלה מזה, ובאמת שההופעה של ויקטור פולסר בתפקיד הראשי היא יוצאת דופן.

אומנם קשה לבוא בטענות אל מול אלו שחושבים ש"נערה" הוא תוצר של עולם ישן יותר, כמו לאלו שרוצים להעלים מכך עין, אבל כך או כך, מדובר בסרט שראוי לראות.