התמיכה הכספית, המניות והלו"ז: "המשרוקית" מפרקת את טענות נתניהו בראיון של חדשות 12

האם יכול להיות שרה"מ הופלה לרעה על-ידי ועדת ההיתרים, מה הכללים הפיננסיים שחלים על חברי כנסת ומה "פספס" נתניהו בלוח הזמנים של ראשי המל"ל • המשרוקית של גלובס בעקבות תשובותיו של נתניהו לנושאים הבוערים

בנימין נתניהו / צילום: חברת החדשות קשת 12
בנימין נתניהו / צילום: חברת החדשות קשת 12

1. "כל איש ציבור שביקש, קיבל את האפשרות לבקש תמיכה"

האם ראש הממשלה הופלה לרעה כשבקשתו לקבלת מימון מבן-דודו נדחתה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפק אמש (מוצ"ש( מחזה נדיר כשהגיע בהפתעה לאולפן חדשות 12 להתראיין כאחד הפוליטיקאים. ברגע הזה היה חשוב לנתניהו להזכיר את היחס החריג שהוא מקבל. כשנשאל מדוע, בהיותו אדם אמיד, הוא מבקש היתר לקבלת סיוע במימון הוצאות המשפט שלו, הוא השיב: "לא נותנים לי את מה שנותנים לכל אזרח בישראל. כל איש ציבור בישראל קיבל את האפשרות לבקש תמיכה ועזרה מול מאמץ כביר שמשקיעים נגדי". אך האם נתניהו באמת קיבל יחס שונה?

כללי ועדת האתיקה של הכנסת לקבלת לגבי מימון הוצאות משפטיות חלים על חברי הכנסת בלבד, ומאפשרים להם לקבל תרומה ששווייה אינו עולה על 5,000 שקל מתורם בודד. חברי הממשלה כפופים לכללים מחמירים יותר. הכללים לגבי ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים קובעים, בין השאר, כי מחובתו של השר לוודא ש"לא יהיה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו כשר לבין ענייניו האישיים" וכי "שר לא יקבל שכר או טובת הנאה, זולת שכרו שמשלמת לו המדינה". חברי הממשלה רשאים לבקש היתר אישי לחרוג מכללים אלה, באמצעות פנייה לוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה.

ביולי 2018, בהתאם להנחיית היועמ"ש, פנו פרקליטיו של נתניהו לוועדת ההיתרים בבקשה להתיר לו לקבל סיוע ממקורביו נתן מיליקובסקי וספנסר פרטרידג’ במימון הגנתו המשפטית. בנובמבר החליטה הוועדה לדחות את הבקשה, על סמך הכללים לגבי ניגוד עניינים של שרים, כשההחלטה נשענה בין היתר על שלוש בקשות קודמות של שרים לקבל תרומות למימון הוצאות משפטיות, שנדחו כולן.

בינואר 2019 הגישו פרקליטי נתניהו בקשה מחודשת לוועדה, בה התחוור כי בני הזוג נתניהו כבר קיבלו ממיליקובסקי סיוע בסך כ-300 אלף דולר לסיוע במימון הוצאות המשפט שלהם, עוד בטרם הנחה היועמ"ש את נתניהו לפנות לוועדת ההיתרים. במכתב למבקר המדינה ציינו פרקליטיו של נתניהו כי עד לקבלת חוות-דעתו של היועמ"ש הם סברו כי קבלת סיוע כספי מבן-דוד מקרבה ראשונה אינו זקוק להיתר הוועדה, בין היתר לאור החלטת ועדת האתיקה של הכנסת שקבעה זאת.

ועדת ההיתרים דחתה את הבקשה החוזרת של נתניהו וקבעה כי עליו להשיב למיליקובסקי את הסכומים שקיבל ממנו, בהתאם להנחיית היועמ"ש. בהחלטת הוועדה נכתב כי פרקליטי נתניהו לא הזכירו את התרומה בבקשה הראשונה, ושפרקליטי נתניהו לא יכלו להסתמך על החלטת ועדת האתיקה של הכנסת, המוציאה מתחולתה במפורש חברי ממשלה.

■ בשורה התחתונה: אמירתו של נתניהו אינה נכונה. לא נמנעה ממנו שום זכות, והוא היה כפוף בדיוק לאותם נהלים שחלים על נבחרי ציבור.

2. "כשאני מחזיק [מניות] כח"כ, זה משול להחזקה כאזרח פרטי"

האם נתניהו היה אמור למכור את המניות שלו גם בהיותו ח"כ?

נתניהו טען בעבר שהחזיק במניות בחברת האחזקות של בן-דודו נתן מיליקובסקי, NMDM, בתור אדם פרטי. אלא שלפי הדיווחים הוא רכש אותן ב-2007, כשהיה יו"ר האופוזיציה. למה התכוון במלים "אדם פרטי"? בראיון לקרן מרציאנו הוא הסביר: "התכוונתי לומר שלא החזקתי אותן כשהייתי חבר בממשלה, ולכן כשאני מחזיק את זה כחבר כנסת, זה משול להחזקה של אדם פרטי". לפי הדיווחים, נתניהו מכר את המניות אחרי שהתמנה לראש הממשלה ב-2010.

החזקת מניות בידי חבר כנסת לא שקולה להחזקתן כאדם פרטי. לפי חוק חסינות חברי הכנסת, "חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף". במקרה של חשד לניגוד עניינים, חבר הכנסת לא יעסוק ב"עיסוק הנוסף" גם בהתנדבות. החוק מחריג בין השאר "החזקה בלבד של מניות בתאגיד", אבל לא מגדיר מהי "החזקה בלבד".

ועדת האתיקה של הכנסת דנה ב-2009 בשאלה אם חבר כנסת רשאי לכהן כדירקטור בחברה או להחזיק בה מניות. פרוטוקול הדיון חסוי, אבל הוועדה הזכירה כי "שרים מחויבים להעביר את מניותיהם לנאמנות עיוורת", והוסיפה כי לדעתה "במקרים מסוימים מדובר בכלי שגם על חברי כנסת לאמץ, אם כי לעיתים אין בו די".

בבסיס ההחלטה של ועדת האתיקה עומדת ההודעה בדבר כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים שפרסמה הממשלה ב-2003, ומחייבת חברי ממשלה להעביר תיקי מניות לנאמנות עיוורת בתוך שישים יום מכניסתם לתפקיד. אם השר או הסגן הוא בעל שליטה בחברה (מחזיק לפחות 10% מהמניות או מהרווחים), הוא חייב למכור את התיק בתוך שישים יום לאדם שאינו קרוב משפחה. חבר ממשלה רשאי לקבל הכנסה שנובעת מהשקעותיו.

ב-2007 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה, בתמיכת הליכוד, הצעת חוק המחייבת כל נושא משרה ציבורית, לרבות חברי כנסת, להעביר את תיק מניותיו לנאמנות עיוורת. ואולם בקריאה השנייה כמה מחברי הליכוד הצביעו נגדה - והיא נפלה. נתניהו לא נכח באף אחת מן ההצבעות.
בשורה התחתונה: דברי נתניהו אינם נכונים. לפי עמדת ועדת האתיקה, יש מקום שחברי כנסת יעבירו במקרים מסוימים את מניותיהם לנאמנות עיוורת, כמו חברי ממשלה, ובניגוד לאזרחים פרטיים.

לפרטים המלאים - היכנסו למשרוקית של גלובס »

3. "מי שעוד יודע [על האישור למכור צוללת למצרים] זה כמובן היועצים לביטחון לאומי, עמידרור ונגל"

האם לוחות הזמנים של כהונת ראשי המל"ל מסתדרים עם אמירת רה"מ?

כשנשאל נתניהו בראיון מדוע לא דיווח לשר הביטחון על האישור שנתן לטיסנקרופ למכור צוללות למצרים, הוא השיב כי שר הביטחון "לא חייב לדעת את זה", אבל הדגיש כי היועץ המשפטי ידע, ו"מי שעוד יודע זה כמובן היועצים לביטחון לאומי עמידרור ונגל, הם שותפים בזה...".

לפי הדיווחים, נתניהו נתן את אישורו למכירת הצוללות למצרים (או לפחות הסיר את התנגדותו) בשנת 2014. הנשיא ראובן ריבלין שמע על כך לראשונה מאנגלה מרקל כשביקר בגרמניה במאי 2015. אלא שבשעה שהאישור ניתן, יעקב עמידרור כבר לא עמד בראש המל"ל: הוא פרש בנובמבר 2013, שנה לפני אישור העסקה. יעקב נגל, היועץ השני שנתניהו ציין, טרם מונה לתפקיד בזמן אישור העסקה: הוא מילא אותו זמנית מראשית 2016 עד אפריל 2017, ואז הוחלף בראש המל"ל הנוכחי מאיר בן שבת. מי שעמד בראש המועצה בעת מתן האישור היה מחליפו של עמידרור, יוסי כהן, שלא הוזכר אמש בראיון.

והיה אדם נוסף שנתניהו בחר לא להזכיר - האיש שהוא-עצמו הודיע בפברואר 2016 כי יחליף את כהן בראש המועצה, וששימש כממלא מקום ראש המל"ל מאז 2009. האיש הזה הוא אבריאל בר יוסף, המשנה של יוסי כהן בימי אישור העסקה המצרית. בר יוסף לא התמנה לבסוף לראש המל"ל בשל פרשת שחיתות אחרת מ-2014, קידום פתרון יקר להנזלת גז של חברה בשם I.N.R.I בתמורה לטובות הנאה.

בסוף 2018 המליצה המשטרה להעמיד את בר יוסף לדין בפרשה הזאת על שוחד, מרמה והלבנת הון. סמוך מאוד לכך היא המליצה להעמיד אותו לדין, לצד חמישה אנשים נוספים, בפרשה נוספת: תיק 3000, פרשת הצוללות.
בשורה התחתונה: השמות שהזכיר נתניהו מעוררים תהיות. במועד שבו, לפי פרסומים, אישר מכירת צוללות למצרים, עמידרור ונגל לא היו ראשי המל"ל.