אילחאן עומאר נגד נתניהו ואיפא"ק: שיוציאו אותי מהמוח שלהם

אילחאן עומאר, אחת משתי הצירות המוסלמיות בבית-הנבחרים בוושינגטון, לא טמנה ידה בצלחת בעקבות הביקורת שמתחו עליה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונואמים אחרים בוועידת איפא"ק בוושינגטון, שהסתיימה אתמול (ג'). בסדרת ציוצים והתבטאויות בשיחות עם כתבים, היא הטיחה עלבונות קשים בראש הממשלה והביעה תמיהה מדוע תומכי ישראל חוששים ממנה.

"היה מרתק לראות כיצד ועידה עוצמתית כל כך פוחדת מצירה שאך זה נכנסה לקונגרס וממקדת את תשומת הלב בה", אמרה עומאר בשיחה עם כתבים. "אני מקווה שהם (תומכי ישראל) ימצאו דרך לא להניח לי להיות דיירת קבע במוחות שלהם".

ראש הממשלה, שנאומו הועבר באמצעות לוויין מישראל, התייחס להתבטאות מעוררת מחלוקת של עומאר, בלי שנקב בשמה: איפא"ק משחדת מחוקקים להצביע בעד ישראל בשטרות של 100 דולר ("בנג'מינים", על שם בנג'מין פרנקלין שדיוקנו מופיע על השטרות האלה). "תקשיבו לבנג'מין שמדבר לפניכם", הוא אמר. "זה לא הבנג'מינים; העם בארה"ב תומך בישראל לא מפני שהוא רוצה בכספנו אלא מפני שהאזרחים חולקים את הערכים שלנו".

ויום קודם לכן אמר סגן הנשיא, מייק פנס, כי עומאר "מקדמת רעיונות אנטישמיים וטוענת שתמיכת הקונגרס בישראל משקפת נאמנות למדינה זרה". הוא הוסיף: "לאנטישמיות אין מקום בקונגרס של ארה"ב".

והנה תגובתה של עומאר בסדרת ציוצים:

"בוועידת איפא"ק השנה, הנושא שרה"מ נתניהו בחר להתמקד בו הוא... אני"

"טרם חלפו שישה חודשים מהטבח (בבית-הכנסת) בפיטסברג. אפילו שבועיים עוד לא עברו מהטבח בקרייסטצ'רץ (ניו-זילנד); אך הנושא שרה"מ בחר להתמקד בו הוא... אני".

"אלימות הגזענים הלבנים נמצאת בעליה בעולם כולו. קיצונים ימניים הרגו יותר בני-אדם בארה"ב ב-2018 מאשר בכל שנה אחרת מאז 1995. מקרי אלימות אנטישמית מהווים 58% מפשעי המשטמה הדתית. ובכל זאת, הנושא שרה"מ נתניהו בחר להתמקד בו הוא... אני".

"אדם מילסטיין, חבר המועצה הארצית של איפא"ק, כינה אותי 'טרוריסטית' בשבוע שעבר ואמר כי אני וראשידה טלאיב (הצירה המולסמית האחרת בבית-הנבחרים - ר.ד.) מייצגות את תנועת האחים המוסלמים. ובכל זאת, נתניהו בחר להתמקד... בי".

"נתניהו חבר בברית עם 'עוצמה יהודית', שרואים בה קלו-קלאקס-קלן (KKK) של ישראל. מנהיגי המפלגה הזו היו חברים בארגון טרור זר והיו מעורבים במאמצים לפגוע ביצחק רבין. (כך במקור - ר.ד.). ובכל זאת, נתניהו בחר להתמקד...בי".

עומאר צייצה מחדש ציוץ של העיתונאי נתן גוטמן, שליח תאגיד השידור הישראלי בוושינגטון: "נאומו של ביבי באיפא"ק: הטבח בפיטסברג הוזכר במילה אחת. ההתבטאויות של אילחאן עומר זכו בפסקה שלמה".

ולאחר שנתניהו דיבר על ה"בנג'מינים", צייצה עומאר: "האמירה הזו באה מאדם שמצפה לשלושה כתבי אישום על שוחד בשלוש פרשיות נפרדות של שחיתות ציבורית. NEXTֱ".

וציוץ נוסף שלה: "אני - כמו רבים אחרים - לא מתחנו ביקורת על איפא"ק בגלל חברי השדולה או המדינה שהם מקדמים אותה. ביקרתי את איפא"ק מפני שהשדולה מתנגדת, פעם אחר פעם, למאמצים להבטיח שלום וזכויות אדם באזור.".

תגובות עומאר על נתניהו ועל איפא"ק, שזכו בכותרות גדולות, עולות בקנה אחד עם יכולתה לתמרן את התקשורת האמריקאית במיומנות מפתיעה בהתחשב בעובדה שהיא נמצאת על גבעת הקפיטול רק כמה חודשים. כישורי הציוץ שלה אינם נופלים מאלה של דונלד טראמפ. בפרק זמן קצר הצליחה הצירה המוסלמית האנטי-ישראלית הזו, שתומכת ב-BDS, לחולל זעזוע במפלגתה. במקום להתמקד בקמפיין נגד דונלד טראמפ, במאמץ לקעקע את נשיאותו, נאלצת המפלגה הדמוקרטית לבזבז זמן ואנרגיה יקרים על מאמצים לרסן את המחוקקת ממיניסוטה, שהפכה התבטאויות נגד מדיניות ישראל בשטחים (או נגד יהודים, תלוי אם מאמינים לה או למפלגתה) למכשיר יעיל לקידום עצמי.

עומאר אינה יושבת בשקט, כפי שאולי מצופה ממחוקק שעדיין לומד איך להתמצא במבוך המסדרונות בקונגרס. עיתונאים ופוליטיקאים בוושינגטון הורגלו לעקוב אחר חשבון הטוויטר שלה. התוצאה: כמעט בין לילה נוצר קרע, שהולך ומעמיק, בין ההנהגה הוותיקה של המפלגה הדמוקרטית בבית-הנבחרים, שרבים מחבריה יהודים, לבין הבציר החדש של מחוקקים דמוקרטים - צעירים יותר, ליברליים יותר וקיצוניים יותר.

את הקרע הזה יכולה עומאר לזקוף לזכותה. זה הבייבי שלה. למפלגה הדמוקרטית הקרע הזה הוא מטרד, בדיוק כמו עמאר עצמה; לעומאר, הקרע הוא נתיב לפסגות פוליטיות. וכך, היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב, שזכו - ועדיין זוכים - בתמיכה דו-מפלגתית חזקה, נעשו בבת אחת נושא שנוי במחלוקת.

ההתבטאויות החריפות שלה, חלקן בעלות ניחוח אנטישמי - למשל, על ה"בנג'מינים", או רמז שליהודים פרו-ישראלים בארה"ב יש נאמנות למדינה זרה - מרחיקות ממנה את ממסד מפלגתה. טענות כאלה נשמעו תמיד בארה"ב, אך הן באו מהשוליים הקיצוניים, בימין ובשמאל. עכשיו הן יוצאות מפיה של מחוקקת, ולא סתם מחוקקת אלא חברה בוועדת יחסי החוץ של בית-הנבחרים. זו בעיה גדולה למפלגה הדמוקרטית, שנאלצת להתמודד בשנים שחלפו בהאשמות שהיא מתחילה להידמות למפלגת הלייבור בבבריטניה.