מכה לדן כהן בתביעת חברת החשמל: אם ייאלץ לפצותה, המדינה לא תישא במקומו בתשלום

"אין לחייב את המדינה לשאת יחד עם שופט בית המשפט המחוזי לשעבר, דן כהן, בפיצוי שייאלץ לשלם לחברת החשמל בגין פרשת השוחד לסימנס, שבה הורשע (בהנחה שתביעת חברת החשמל נגדו תתקבל). זאת, היות שהמדינה כלל אינה נושאת באשמה, וכהן הוא זה שנושא באופן בלעדי באשם ובאחריות לנזקים שנגרמו לחברת החשמל (אם וככל שנגרמו כאלה) כתוצאה מעבירת השוחד".

כך קבע בסוף השבוע שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שינמן, אשר סילק על הסף את בקשתו של כהן לצרף את המדינה כנתבעת בתביעת-העתק בגובה של כ-200 מיליון שקל, שהגישה חברת החשמל נגדו ונגד שורת נתבעים נוספים בעקבות הפרשה.

בדרך קבע השופט הלכה תקדימית בנוגע ליחס בין חילוט כספי נאשמים במשפט הפלילי לבין תביעה אזרחית שמוגשת נגדם בעקבות אותה פרשה; ובעיקר בנוגע לשאלה - האם נתבע יכול להגיש הודעת צד שלישי נגד המדינה, בטענה כי אם הוא יחויב בתביעה האזרחית להשיב סכומים שקיבל כשוחד, יש לחייב את המדינה להשיב לו את סכום השוחד שחולט ממנו באותו הליך הפלילי, כדי שלא יחויב בכפל תשלומים.

התשובה שבית המשפט סיפק לשאלות הללו היא שאין לחייב את המדינה להשבת כספי החילוט לנאשמים; ואין מדובר בחיוב כפול שמוטל עליהם.

השופט יעקב שינמן ציין בפסק הדין כי "כספי החילוט כלל אינם נחשבים לכספים של הנאשם, והחילוט כלל אינו פוגע בכיסו של העבריין המורשע, היות שהכספים הושגו בעבירה"; וכי "מאחר שהסכום שחולט מלכתחילה כלל לא היה שייך לכהן, והחילוט כלל לא פגע בכיסו, יש לדחות את הטענה כי היה והוא יחויב בתובענה העיקרית מול חברת החשמל, יש לראות בכך כפל חיוב, באופן שמחייב השתתפות או שיפוי מצד המדינה".

שוחד של 13.6 מיליון אירו לקידום סימנס במכרזים

תזכורת קצרה: לפי כ-5.5 שנים, בספטמבר 2013, הודה דן כהן - אז דירקטור בחברת החשמל - והורשע במסגרת הסדר טיעון, בלקיחת שוחד בגובה 4 מיליון שקל מחברת סימנס עבור קידום זכיותיה במכרזים של חברת החשמל. כן הורשע כהן בעבירת מרמה והפרת אמונים בפרשת חברת רוגוזין, בכך שלא דיווח על קשריו עם בעל החברה, עזרא הראל, לדירקטוריון חברת החשמל, שדנה בענייני רוגוזין.

כמו כן הורשע כהן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, בכך שנמלט מישראל לפרו, ונקבע כי הוא ירצה עונש מאסר של 6 שנים, שמהן ינוכו תקופת מעצרו בארץ ובחו"ל (סך-הכול כחצי שנה). עוד הוסכם כי המדינה תחלט 4 מיליון שקל מכספו של כהן, וכי בנוסף הוא ישלם קנס של 6 מיליון שקל.

בפועל, כהן ריצה פחות מ-4 שנים, לאחר שהוחלט בספטמבר 2016 לאשר את בקשתו לשחרור מוקדם.

לצד ההליך הפלילי, שהתנהל במארס 2013, הגישה חברת החשמל תביעה אזרחית נגד כהן ונגד שורת נתבעים נוספים, בהם אורן אהרונסון, שלמה דניאל, דוד קון, יונה שוייצר, יעקב (יאשה) חאין, חיים בר-נר וצבי אייל.

בתביעה טוענת חברת החשמל, בין היתר, כי חברות סימנס העבירו לדניאל או לחברת אוקפילד כספים בסך כ-13.6 מיליון אירו, שנועדו לצורך תשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל, במטרה שאלה יפעלו לקידום ענייניהן של חברות סימנס בחברת החשמל ויסייעו להן לזכות בהתקשרויות עם חברות החשמל במסגרת מכרזיה.

תביעת חברת החשמל היא להשבת כלל הכספים שהועברו על-ידי חברות סימנס לאהרונסון ולדניאל (לרבות באמצעות אוקפילד) לצורך תשלומי השוחד. הסכום הנדרש כולל הן את סכומי השוחד ששולמו הלכה למעשה לנתבעים ולגורמים נוספים בחברת החשמל; וכן את הסכומים שהועברו על-ידי חברות סימנס לאהרונסון ולדניאל לצורך מתן שוחד, אף אם בסופו של דבר לא שולמו בפועל לגורמים בחברת החשמל.

החברות מקבוצת סימנס, שנתבעו תחילה במסגרת התביעה המקורית, הוסרו בהמשך מהתביעה, לנוכח הסכם פשרה שנחתם בינן לבין חברת החשמל באוקטובר 2016, שלפיו שילמו חברות סימנס, בין היתר, כ-90 מיליון שקל כהשבה (חלקית) של הרווחים שהופקו על-ידי חברות סימנס מההתקשרויות שעמדו בלב פרשת השוחד (להבדיל מהשבת סכומי השוחד עצמם).

באשר לכהן, חברת החשמל YGBV בתביעתה כי הגם שכהן הורשע על-פי הודאתו בקבלת שוחד מחברות סימנס בסך של כמיליון אירו "בלבד", בדיעבד ידוע כי הלכה למעשה שולם לכהן שוחד בסך כולל של 4 מיליון דולר, לכל הפחות.

כהן מצידו, בד-בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד חברות סימנס, אהרונסון, דניאל ומדינת ישראל. סכום ההודעה לצדדים שלישיים הוגבל לסך כולל של 9 מיליון שקל. לטענת כהן, בין היתר, ההודעה לצד שלישי מופנית גם נגד המדינה "המחזיקה בנכס לו טוענת התובעת, קרי, בסכום המחולט".

כהן טען כי מאחר שעל-פי גזר הדין, סכום השוחד חולט והופקד בידי המדינה - שהיא בעלת המניות היחידה (דה-פקטו) של חברת החשמל - אז אין לחייב אותו להשיב את אותו סכום פעמיים; וכי היה והוא יחויב, במסגרת התובענה העיקרית, בהשבת סכומי השוחד לחברת החשמל - על המדינה לשפותו בשיעור הסכום שחולט.

ההודעה לצדדים שלישיים, שהופנתה כלפי המדינה, הוגבלה לסכום שחולט - 4 מיליון שקל.

בתגובה לכך הגישה המדינה בקשה לסלק על הסף את ההודעה לצד שלישי שהגיש כהן נגדה. זאת, בין היתר, בטענה כי אין לכהן כל עילת תביעה נגד המדינה. לטענת המדינה, בזמן שצו החילוט הפך לסופי, הכספים הועברו לידי המדינה, והם נחשבים לכספים בבעלות הציבור; לא מדובר בכספים המוחזקים על-ידי המדינה, אלא בכספים בבעלות המדינה בכובעה כריבון - קרי, של הציבור, ולכן לכהן אין זכות לטעון כי הכספים הספציפיים שחולטו שייכים לאחר, קל וחומר כאשר חברת החשמל לא טוענת לכך בעצמה.

עוד נטען על-ידי המדינה כי טענת כהן כי יש לקזז את הסכום שחולט מהכספים שבהם יחויב, היה ויחויב, היא טיעון אבסורדי, ומשמעות קבלת טענתו היא שעל המדינה לשאת בעונש שהוטל על כהן; וכי גם אם כהן יחויב בתשלום לחברת החשמל, עדיין חיובו אינו "תשלום כפול" הנדרש ממנו, אלא חיוב הצומח ממערכת דינים אזרחית שאינה נגזרת מהפלילית.

המדינה לא "זכתה" או "התעשרה" פעמיים

השופט שינמן קיבל את עמדת המדינה והורה על סילוק הודעת הצד השלישי נגדה על הסף. ראשית, השופט קבע כי מאחר שכספי החילוט כלל אינם נחשבים לכספים של הנאשם, והחילוט כלל אינו פוגע בכיסו של העבריין המורשע, היות שהכספים הושגו בעבירה - יש לדחות את טענת כהן כי חיובו האפשרי בתובענה העיקרית, משמעותו חיובו להחזיר אותו סכום פעמיים.

השופט קבע עוד כי "במצב שכזה, כהן - כמבצע העבירה - לא 'נענש' בסכום פיצוי 'כפול', היות שמלכתחילה הסכום שחולט לא שולם באופן אישי וישיר מתוך מאסת הנכסים שהייתה שלו, כך שהלכה למעשה משחולט הסכום בהתאם לגזר הדין, כהן לא סבל בעקבותיו מ'חסרון כיס', ולכן, היה והוא יחויב מול חברת החשמל, לא יהיה בכך משום כפל תשלום מצידו".

שנית, ציין השופט, ממילא, גם אם כהן יחויב בתובענה העיקרית, אין לחייב את המדינה בהשבת הסכומים לכהן, גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בעיקר היות שלא יהיה מדובר על מצב שבו המדינה "זכתה" או "התעשרה" באותו סכום פעמיים - פעם באופן ישיר באמצעות החילוט ופעם באופן עקיף, דרך התשלום לחברת החשמל.

השופט דחה את טענת כהן כי המדינה, כבעלת המניות היחידה בחברת החשמל ("Alter Ego", כלשונו), צפויה להתעשר שלא כדין, היה והוא יחויב, שעה שהיא מחזיקה גם בסכום שחולט. השופט ציין כי חברת החשמל מעידה על עצמה כי בעלות המדינה בה היא "כמעט" מלאה, וכהן מצִדו לא הציג כל ראיה לסתור זאת.

מעבר לכך, ציין השופט, מכוח היות חברת החשמל חברה ממשלתית היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מהמדינה, גם אם כהן יחויב בתובענה העיקרית בתשלום הסכום לחברת החשמל - אין להסיק מכך שהמדינה למעשה קיבלה את אותו הסכום פעמיים, ולפיכך "התעשרה", בין שכדין ובין שלא כדין.

עוד כתב השופט בהחלטה - "בנוסף וחשוב מכך, ברור כי מכוח הרציונל העומד מאחורי דוקטרינת דיני עשיית עושר ולא במשפט, ואף משיקולי מדיניות משפטית, גם אם הייתי יוצא מנקודת הנחה שהמדינה וחברת החשמל אחת הן - ממילא לא הייתי מוצא לנכון לקבל את טענת כהן, המועלית על-ידי מי שהורשע בעבירה וחויב בחילוט סכומי העבירה בהסכמתו שעמדה בבסיס הסדר הטיעון".

לגישת השופט שינמן, כלל לא ניתן לייחס למדינה אחריות או חובה כלשהי ביחס לחילוט הכספים שבוצע כדין, בהסכמת כהן, עקב הרשעתו בעבירה. "אין לראות במדינה כ'חייבת', שעה שהיא פעלה כדין לחילוט הכספים, ולכן גם אם כהן יחויב בתביעה מול חברת החשמל, לא יהיו בפנינו 'שני חייבים' ביחס לחברת החשמל. בנוסף, המדינה כלל לא קיבלה 'טובת הנאה' במקרה דנן, שעה שהחילוט, כאמור, נעשה במסגרת ההליך הפלילי, כהליך 'מעין עונשי' לטובת הקופה הציבורית בכללותה".

פרשת השוחד בסימנס-חברת החשמל

הסאגה הפלילית הארוכה בפרשת סימנס-חברת החשמל הסתיימה לפני כשנתיים. זאת, כאשר כ-15 שנה לאחר שהיו מעורבים במנגנון מושחת של מתן וקבלת שוחד, נשלחו מעורבי הפרשה לעונשי מאסר. על 5 בכירים לשעבר בחברת החשמל, שהודו והורשעו בהסדר טיעון בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון, שבוצעו בשנים 2002-2011, נגזרו עונשי מאסר בפועל של 24-45 חודשים, קנסות בסך מאות אלפי שקלים וחילוט של מיליוני שקלים.

כתב האישום, שהוגש נגד סימנס ישראל ונגד 6 בכירים לשעבר בחברת החשמל, צייר תמונה עגומה של שוחד במיליונים לבכירי החברה, שבזכותם זכתה לכאורה סימנס בחוזים עצומים של חברת החשמל לאספקת ציוד, בהיקף של כ-3 מיליארד שקל.

בפרשה, שכללה חקירה מורכבת של מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך, בוצעו חיקורי דין ברחבי העולם. נוכח הצורך לחשוף את מנגנון הסתרת כספי השוחד באמצעות חשבונות-קש, הייתה מעורבת בפרשה גם חברת סימנס העולמית; אך היא לא נמנתה עם הנאשמים בפרשה, לאחר שהגיעה להסדר עם המדינה, שבמסגרתו שילמה קנס בסך 160 מיליון שקל.