האם ישראל תקבל ראש ממשלה "זמני"?

הצגה עובדתית של המצב המשפטי

ישראל תלך מחר (ג') לבחירות שהן מהמוזרות בתולדותיה: אלה הן בחירות שבמוקד שלהן עומד ראש ממשלה, שגם אם יזכה באמון הציבור מחדש - בעוד כשנה, לכל היותר שנה וחצי, הוא כנראה כבר לא יוכל לכהן בתפקידו.

אלה הן בחירות על "כן ביבי/לא ביבי", אבל הסיכוי שראש הממשלה בנימין נתניהו ייחלץ ממשפט פלילי וימשיך לכהן במשך קדנציה שלמה נוספת כראש ממשלה, דומה לסיכוי שאיתמר בן-גביר יעביר את ליל הבחירות בביתו של אחמד טיבי.

מיד לאחר שיסתיימו הבחירות, יוזרמו חומרי החקירה בשלושת תיקי ראש הממשלה נתניהו לסנגוריו, ובהמשך ייערך לו שימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. גם אם נתניהו יצליח להפחית משהו מעוצמת האישומים נגדו בזכות השימוע, לא סביר שכל שלושת התיקים ייסגרו. כתב האישום נגד נתניהו צפוי להיות מוגש בסוף 2019 או בתחילת 2020. זהו סד הזמנים.

נתניהו לא יוכל להתמודד עם משפט פלילי מכיסא ראש הממשלה. זה לא הגיוני פוליטית, שכן לפחות חלק ממפלגות הקואליציה העתידית יתנגדו לכך. 

זה גם לא אפשרי פרקטית. ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, יכול להעיד מה זה אומר להתמודד במשך שבועות וחודשים עם הליך פלילי. התמודדות כזאת דורשת תעצומות נפש רבות. היא דורשת גם זמן יקר, שאינו מצוי ברשות ראש ממשלה מכהן. זהו מעמד מלחיץ, קשה, שמשבש את החיים. הוא בקושי מאפשר לנהל עסק קטן, שלא לדבר על לנהל מדינה. שלא לדבר על לנהל מדינה מורכבת כמו ישראל. 

נתניהו ייאלץ להתפטר מתפקידו. התפטרות של ראש ממשלה מתפקידו משמעותה התפטרות הממשלה כולה והליכה לבחירות חדשות. זאת - אלא אם חבר כנסת אחר יוכל להרכיב ממשלה במקומו של נתניהו. אלא אם נתניהו יסמן יורש. 

שיהיה ברור - לא מדובר כאן בקריאה לא להצביע מחר לליכוד. הצבעה אידאולוגית למפלגת הליכוד לא הופכת לבלתי לגיטימית בשל השחיתות לכאורה של העומד בראשה. מדובר רק בהצגה עובדתית של המצב המשפטי שבו נמצא נתניהו ושל ההשלכות מרחיקות הלכת על גורל הממשלה והכנסת הבאות, אם נתניהו ייבחר מחדש.

2. גלגל הצלה מ"החוק הצרפתי"?

אחת השמועות שמסתובבת במקומותינו היא שלאחר שנתניהו ייבחר שוב, הוא יקדם את מה שמכונה "החוק הצרפתי", באופן שימנע את העמדתו לדין פלילי כל עוד הוא עומד בראשות הממשלה (לפי החוק בצרפת, הנשיא הצרפתי מוגן בתקופת כהונתו מפני חקירה או כתב אישום, אך מאידך נתון, למשל, למרותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי). 

אולם הסבירות שנתניהו יוכל להעביר מהלך חקיקתי כלשהו שימנע את העמדתו לדין פלילי, היא נמוכה מאוד. קודם כל כי הכנסת כנראה לא תאפשר לו ללכת כל-כך רחוק. 

חברי הכנסת אומנם חוקקו בעבר הקרוב חוקים בעייתיים שלעתים נפסלו בבג"ץ, אבל כאן מדובר בצעד אחד יותר מדי, שהלחץ הציבורי כנראה לא יאפשר אותו. אבל גם אם נתניהו יצליח להשיג רוב בכנסת לחוק כזה, הוא יתקשה לעמוד במבחן בג"ץ לאור העובדה שמדובר בחוק פרסונלי-רטרואקטיבי שכל תכליתו להיטיב עם נתניהו. חוק שעומד בניגוד גמור לעיקרון השוויון בפני החוק ובניגוד לכלל שאין חקיקה רטרואקטיבית. 

את המקרים שבהם הכנסת חוקקה חוקים פרסונליים ורטרואקטיביים אפשר לספור על אצבעות כף-יד אחת. ב-2001 תוקן בישראל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, ונקבע לראשונה כי ועדת השחרורים לא תמליץ על חנינה או קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי. בעת חקיקת התיקון הזה היה בישראל רק אדם אחד שהוא רלוונטי לגביו - יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין. דוגמה אחרת לחקיקה שנבעה ממקרה ספציפי היא "חוק דרומי", שנחקק לאחר פרשת שי דרומי, שירה למוות במסיג גבול. 

בשני המקרים הללו, החקיקה הפרסונלית והרטרואקטיבית נועדה לקדם ערכים ואינטרסים כלליים של המדינה ושל הציבור. במקרה של עמיר - להגן על הדמוקרטיה הישראלית ולמנוע מעשי רצח פוליטיים נוספים בעתיד; במקרה של דרומי - להגן על חקלאים חסרי אונים כמעט, שנאלצים להתמודד עם פורצים שחודרים לשטחיהם הפרטיים בידיעה שיצאו משם ללא פגע. 

בניגוד גמור לשני המקרים הללו, חקיקה פרסונלית שתמנע את העמדתו לדין של נתניהו עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי של מלחמה בשחיתות, וכאמור, בניגוד לעיקרון של שוויון בפני החוק.

3. החוק הרצוי: הגבלת הכהונה

אם יש הליך חקיקה שהכנסת הבאה חייבת לקדם ולבצע, הרי שמדובר בהגבלה של כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות או לעד 8 שנים. ישראל נמצאת בבדידות לא מזהרת בהשוואה לרוב מדינות המערב כמדינה יחידה שבה אדם בודד יכול לעמוד בראש המדינה במשך שנים ארוכות, ללא הגבלה. בכך, שיטת המשטר שלנו מתעלמת מהכלל הידוע שהכוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. 

האמת צריכה להיאמר: מאז לכתו של דוד בן-גוריון ועד בואו של בנימין נתניהו, לא היה לנו צורך בשינוי חקיקתי שיגביל את כהונתו של ראש ממשלה. השינויים בחברה הישראלית, לצד התנודתיות במערכת הפוליטית, התחרותיות והביקורתיות בתוך המפלגות הגדולות, ויגאל עמיר אחד, מנעו מאדם אחד לכונן כאן שלטון יחיד. ראשי ממשלה כאהוד ברק ואהוד אולמרט בקושי שרדו שנים בודדות. 

נתניהו השכיל להשתלט על הליכוד ולמגר כל איום מבית ומחוץ באמצעות פוליטיקה מתוחכמת, ולעתים אכזרית, רטוריקה מזהירה והבנה עמוקה של נפש מצביעי הימין. הוא עשה הרבה דברים טובים בכלכלה, למשל, והשכיל שלא להסתבך בהרפתקאות ביטחוניות מיותרות. אבל ככל שחלף הזמן, הפכה הפוליטיקה שלו לצינית יותר, לכזו שמקדשת את האמצעים. הכוח השחית עד שהגיעו ההסתבכויות הפליליות של נתניהו. 

נתניהו אוהב לשאת את עיניו לעבר ארצות-הברית של אמריקה. התיקון ה-22 לחוקת ארצות-הברית, שהושלם ב-1951, קובע כי "אף אדם לא ייבחר לכהונת נשיא יותר מפעמיים, ואף אדם אשר החזיק במשרת הנשיא או כיהן בפועל כנשיא למשך יותר משנתיים בתקופת כהונה אליה נבחר אדם אחר לנשיא, לא ייבחר למשרת הנשיא יותר מפעם אחת". 

אגב, אם יחוקק תיקון דומה לחוק בארץ, הוא לא חייב לחול על נתניהו. גם כשחוקק ב-1951 התיקון בארה"ב, הוא לא חל על הארי טרומן שהיה הנשיא המכהן. כאשר חוקק ב-1992 בארץ חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה (תיקון לחוק יסוד: הממשלה), נקבעה מגבלה מסוימת על אורך הכהונה של אדם כראש ממשלה. על-פי החוק, "מי שכיהן כראש ממשלה 7 שנים רצופות, לא יהיה מועמד בבחירות לראש הממשלה שבסמוך לאחר מכן". 

סעיף זה לא הגיע מעולם לידי ביטוי, אבל, כאמור, הגיע הזמן לאמץ את העיקרון העומד בבסיסו. אחרי ככלות הכול, הבחירות הנוכחיות מוכיחות שממילא יש כאן מעין בחירה ישירה לראשות הממשלה. 

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ויתר החשודים בפרשות השונות מצויים בשלבים מקדמיים. כל החשודים מכחישים את המיוחס להם, הם עומדים בפני הליכי שימוע שלפני הגשת כתב אישום, ועומדת לזכותם חזקת החפות.