"אנחנו על קצה מצוק, וחייבים לעצור שם": פרקליטי הצמרת של ישראל בטוחים ששלטון החוק בסכנה

ארבעה מעורכי הדין הבכירים בארץ נפגשו עם "גלובס" כדי להזהיר מפני הסכנות למערכת המשפט ולשלטון החוק • מרביתם סבורים כי על רה"מ נתניהו להתפטר עם הגשת כתב האישום, ויש להם גם מסר לשר המשפטים הבא: "נקווה שיבין שהדרך של שקד אינה הדרך הנכונה"

עורכי הדין רלי לשם, רובי בכר, אלקס הרטמן וגיורא ארדינסט / צילום: שלומי יוסף
עורכי הדין רלי לשם, רובי בכר, אלקס הרטמן וגיורא ארדינסט / צילום: שלומי יוסף

את המפגש הזה, עם ארבעה מבכירי עורכי הדין בארץ ערב הבחירות, ראשי המשרדים הגדולים, לא אנחנו יזמנו. הם ביקשו להיפגש. בדרך-כלל הם פוגשים זה את זה בבית המשפט, כשהם מייצגים לקוחות בתיקי ענק, בהליכי בוררות או סביב שולחן המשא-ומתן של עסקה גדולה שהם תופרים עבור לקוחותיהם. אבל הפעם אין סביבם לקוחות, תיקים משפטיים או עסקת מיליונים לתפור. "אז למה אנחנו כאן?", אני שואלת כשכולנו מתמקמים סביב שולחן ישיבות עצום באחד ממשרדי הענק שלהם. הם נאנחים.

"אנחנו עורכי דין הרבה שנים, מערכת המשפט ושלטון החוק בארץ מאוד יקרים לליבנו, ואנחנו מרגישים היום שנוצרה הצטברות של לחצים וזרמים שמייצרים איום אמיתי על מערכת המשפט ועל שלטון החוק במדינה", מסביר עו"ד רלי לשם, ראש משרד עורכי הדין מיתר. "אני חושב שזאת נקודה שכל אחד צריך כבר להפסיק לשבת בשקט, ולומר את מה שהוא חושב ומרגיש על ההתפתחויות האלה, שבעיניי הן מאוד-מאוד מסוכנות ומפחידות".

עו"ד רובי בכר, העומד בראש משרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון, ומי שהראיונות עימו נדירים עד לא קיימים, מסכים. "אני לא נוטה להתבטא, בעיקר בגלל שאני חושב שדעתי לא יותר חשובה משל כל עורך דין או אדם אחר", הוא אומר, "אבל החלטתי לחרוג ממנהגי, כי מה שמציק לי בעיקר במה שקורה בזמן האחרון, זו הרטוריקה. יש הרבה מהלכים שמוצעים בעת האחרונה לערוך שינויים כאלה ואחרים במערכות המשפטיות במדינה שאולי צריך לשקול אותם, אבל הרטוריקה היא רטוריקה לא בריאה, היא רטוריקה שיוצרת פגיעה בשלטון החוק, ושאותה צריך להפסיק".

עו"ד גיורא ארדינסט, שותף-מייסד של משרד עורכי הדין ארדינסט-בן נתן-טולידאנו, אף מזהיר בעניין זה כי "במידה רבה המערכת הפוליטית מתירה את דמם של שומרי הסף".

על הרטוריקה, התוכניות והסכנות לכאורה ליציבות שלטון החוק - שרובן מגיעות, לדברי עורכי הדין הבכירים, מבית מדרשן של המפלגות הימניות - הם ירחיבו בהמשך, אבל לפני כן אני תוהה אם הם לא חוששים שיגידו שהם שמאלנים, שהכול פוליטי, כשהם מבקרים בעיקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו, דווקא בעיתוי הנוכחי. עו"ד רלי לשם לא מהסס כלל, כשהוא עונה ש"העיתוי, בסמוך לבחירות, מקרי". לדבריו, "זה קורה דווקא עכשיו בגלל ששיח הבחירות כל-כך הציף והעצים את כל הדברים שמטרידים. לא בחרנו לדבר בגלל הבחירות או ממניעים פוליטיים, אלא שמערכת הבחירות שמה את הבעיה במקום שאי-אפשר שלא להיתקל בה בכל פינה".

עו"ד אלקס הרטמן, השותף הבכיר במשרד ש. הורוביץ, יותר נחרץ בעניין הזה. "יכול להיות שיצבעו אותנו בתור שמאל. אוקיי, אבל זו לא האמת", הוא אומר. "ובכלל, לאורך כל השנים, העניין של ימין ושמאל לא היה חשוב כשהיה מדובר בפגיעה בשלטון החוק. מי שחוקק את רוב חוקי היסוד, מי שמינה את השופטים שהיום נחשבים למאוד ליברלים - הן דווקא ממשלות ימין. אני בכלל לא יודע למי חבריי כאן מצביעים, אף אחד מאיתנו לא איש פוליטי, ויכול להיות שיש כאן מגוון של דעות בנושאים שונים בינינו לבין עצמנו. מה שמשותף לנו הוא, שתמיד אנשים ששלטון החוק היה חשוב להם, בין שהם מימין ובין שמשמאל, הגנו על מערכת המשפט ועל הפרדת הרשויות".

1. ראש הממשלה תחת עננה פלילית - "מצב הזוי ובלתי נסבל"

כשמדברים על שלטון החוק, עולם המשפט והלחצים שמופעלים על מערכות המשפט, ניצבת על השולחן בראש ובראשונה הסיטואציה שבה נמצא ראש הממשלה נתניהו, תחת עננה כבדה של אישום פלילי בשלוש פרשות, בכפוף לשימוע, בעבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים. נתניהו, שנרשם כמנצח הגדול של הבחירות השבוע, אינו מתכוון לפרוש מראשות הממשלה על רקע התיקים הפליליים נגדו.

לדברי לשם, המצב הזה בלתי נסבל. "אני חושב שאם מדובר בחקירה הממוקדת יחסית בעבירה שאיננה בעלת חומרה יוצאת דופן, כל עוד החקירה מתנהלת - יכול ראש הממשלה להמשיך לכהן", הוא טוען."אבל כאשר מדובר בחקירה חמורה, בעניין חמור, אני חושב שמבחינה מוסרית ראש הממשלה צריך לפרוש מתפקידו".

האם חקירות 1000, 2000 ו־4000 חמורות?

לשם: "תיק 4000 (תיק בזק-וואלה שבו מואשם ראש הממשלה במתן שוחד, בכפוף לשימוע) הוא החמור שבפרשות, אבל אני חושב שגם ריבוי החקירות משחק פה תפקיד. ראש ממשלה צריך להיות 100% מזמנו ראש ממשלה, ואם יש לו חקירה אחת ממוקדת, אז הוא 90% ראש ממשלה. אולם כשיש לו כבר שלוש חקירות ויותר מכל הכיוונים, והוא צריך להקדיש מזמנו להגנה על עצמו, ויש גם חשש טבעי שמהלכים פוליטיים מסוימים נעשים תוך ראיית אינטרס החקירה שלו - העסק מתחיל להיות הרבה יותר סבוך; ואם יוגש כתב אישום, זה אפילו סבוך יותר.

"הזוי בעיניי, שראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום ימשיך לכהן כראש הממשלה. אנחנו רואים כבר עתה את ההתכתשויות בינו לבין מערכת אכיפת החוק, והמצב הזה הוא לא הגיוני בעליל. גם הרעיון שראש הממשלה יעלה על דוכן העדים, למשל, וייחקר בחקירה נגדית כראש הממשלה, הוא בלתי סביר. נכון שהחוק היבש מאפשר את זה, אבל אני לא חושב שמישהו העלה על דעתו שראש הממשלה ימשיך לכהן כשיש נגדו כתב אישום בעבירת שוחד".

ארדינסט נחרץ אף הוא בנוגע למצב. "ברור לחלוטין שזה מצב מאוד בעייתי, שאדם שיש נגדו המלצה להגיש כתב אישום בנושאים מאוד חמורים, בכפוף לשימוע, ימשיך לכהן", הוא אומר. "הציבור צריך לשאול את עצמו איך עניינים מדיניים שמונחים בפני ראש הממשלה - שיכולים לעלות בחיי אדם ויכולים להיות הרי גורל - מושפעים משיקולים פרסונליים של ראש הממשלה, ומהשאלה איך זה ישפיע על החקירה שמתנהלת נגדו".

מה עם חזקת החפות?

ארדינסט: "כשראש ממשלה מגיע למצב שבו הוא נאשם, אחרי שזה עבר הרבה מסננות מאוד-מאוד משמעותיות של צוותים במשטרה, צוותים בפרקליטות ושל היועץ המשפטי לממשלה, חזקת החפות לא מאפשרת לו להמשיך לכהן כראש הממשלה. כמו שאנחנו לא מעלים בדעתנו, ששופט ימשיך לכהן בסיטואציה כזאת. זו פגיעה משמעותית בשלטון החוק. זה יוצר כאן מערבולת וכאוס ואובדן ערכים מוחלט, בכל מה שקשור למערכת הפוליטית ולמערכת המשפטית".

בכר מסכים חלקית עם הקולגות שלו, אך גם מעלה טענת-נגד. הוא היחיד שתוהה אם מערכת המשפט צריכה להחליף את שיקול-הדעת של הבוחר בשיקול-דעתה. "לדעתי", הוא אומר, "לא ראוי שאדם שנמצא תחת חשדות כאלה יכהן כראש הממשלה, אבל אם למעלה מ-50% מהציבור, שמודע לכל הנסיבות והאפשרויות, חושב שנתניהו ראוי להיות ראש הממשלה, אני לא יודע מה יותר נכון. אם רוב הציבור הכריע שנתניהו ראוי להיות ראש הממשלה, אז למה שמישהו יחליף את שיקול-דעתו של רוב הציבור? אם רוב הציבור החליט שהוא ראוי, יש בעיה קשה לומר לו שהוא לא יכול".

בשלב זה, מנסה עו"ד הרטמן להחזיר את הדיון לפסים משפטיים. "כמשפטן, המועד הנכון לסיום תפקידו של ראש ממשלה כראש ממשלה הוא מועד הגשת כתב האישום", הוא מבהיר. "אם שר לא יכול לכהן אחרי מועד כתב האישום, אז למרות מה שנאמר בחוק, אני חושב שצריך להחיל את זה גם על ראש הממשלה. אם יוגש נגד נתניהו כתב אישום, הוא יצטרך להתפטר. הבחירות לא משקפות את רצון הציבור לגבי השאלה - אם יוגש כתב אישום, מה יקרה".

מצביעי נתניהו יודעים שעלול להיות כתב אישום - אז למה הבחירות לא משקפות את רצון הבוחר?
הרטמן: "הם יודעים שיש סיכוי לכך, אבל האם זה אומר שהם מכשירים את הכהונה שלו מראש גם תחת כתב אישום? אני מקווה שאנשים מצביעים על סמך האידאולוגיה שבה הם מאמינים. כל החלטה שקיבלו הבוחרים, כפופה גם להתפתחויות משפטיות בעתיד".

2. רשויות האכיפה - "הותר דמם של היועמ"ש והמפכ"ל"

בזמן שנתניהו מנהל את המאבק להוכחת חפותו, סופגות מערכות אכיפת החוק - המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש - מהלומות חזקות שמגיעות מכיוונו, בדמות ביקורת על האופן שבו מתנהלת החקירה ומתקבלות ההכרעות בעניינו; או מכיוון אוהדיו, בדמות דה-לגיטימציה למערכות אכיפת החוק. לדברי ארדינסט, "המחשבה שכוחות פוליטיים מגויסים על-מנת לשרת מטרה אישית של ראש הממשלה במאבק שלו נגד כתב האישום שאולי יוגש נגדו, בכפוף לשימוע, היא מזעזעת".

ארדינסט חושש מההשלכות של ההתקפות הללו. "אני חושב שבמידה רבה המערכת הפוליטית מתירה את דמם של שומרי הסף, מתירה את דמו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, מתירה את דמו של המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ומתירה את דמם של השופטים שיצטרכו לשבת בדין, אם יוגש כתב אישום", הוא אומר.

"הסיטואציה הזאת קטסטרופלית בעיניי - שראש ממשלה מכהן בזמן שמתנהל נגדו הליך משפטי, כאשר כתוצאה הכרחית מזה וכחלק מההגנה שלו, הוא מתיר את דמם של כל האנשים שהוא תופס אותם כעומדים מולו. אנשי הפרקליטות, היועמ"ש, שופטים, בית המשפט העליון - כולם דמם מותר. הביטוי 'דמם מותר' הוא אמנם ביטוי, אבל כבר קרו דברים במדינת ישראל - ראש ממשלה נרצח, נזרק רימון אל קבוצת מפגינים - והכול נעשה סביב יצרים פוליטיים. אנחנו לא רוצים להיות דרום אמריקה. אנחנו רוצים להישאר מדינת ישראל שהיא מדינת חוק, עם מוסדות חוק ומשפט שמתפקדים ללא מורא".

אנחנו בדרך להיות דרום אמריקה?

לשם: "אנחנו לא המדינה המושחתת ביותר, אבל בוודאי שיש שחיתות. דווקא בגלל שיש לנו מערכות של שומרי סף ואכיפת חוק, שהן עדיין בעלות עצמאות רבה, זה מסייע לחשוף את השחיתות הזאת. מה שעומד לזכותנו הוא, שלצד השחיתות השלטונית יש את ניקיון המערכת המשפטית.

"בהרבה מאוד מדינות שחיתות שלטונית הולכת יד ביד עם שחיתות משפטית, ואחת הסיבות שאנחנו יושבים כאן, היא הפחד שלנו - שהשחיתות השלטונית תחלחל למערכת המשפטית, ובעיניי זה סופנו. אחד הדברים שאנו כולנו גאים בו, הוא העובדה שכשאנחנו מופיעים בפני שופט, אנחנו יודעים בביטחון מוחלט שהוא ישר, הגון, ענייני, וישפוט באמת על-פי מה שהוא חושב, על-פי מצפונו ועל-פי הדין. ביום שנתחיל לחשוש שאנחנו הולכים לעמוד בפני שופט שמונע משיקולים פסולים - זה הרס המדינה. אנחנו חרדים מהשחיתות, שעלולה לחדור דרך סדקים בקיר שמפריד בין מערכת השלטון למערכת המשפטית. זה דבר שהוא קריטי לעתידנו".

הרטמן: "פגיעה במערכת המשפט, בשומרי הסף, היא תחילת הסוף של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, ואנחנו רוצים שהיא תישאר כך".

ארדינסט: "אם המגמה תימשך, ואם ההשתלחויות יימשכו, לא ירחק היום שנראה פרקליטי מדינה או פרקליטים בדרגות נמוכות יותר, שמנהלים משפט נגד פוליטיקאים, הולכים עם שומרי ראש - ושופטים הולכים עם שומרי ראש - וזה יהיה אסון במדינת ישראל. למילים יש כוח, ואנשים לוקחים דברים כפשוטם. אנחנו נמצאים על קצה של מצוק, ואנחנו חייבים לעצור שם".

3. שקד והרפורמות - "שבירת מחסום הבושה"

לדברי ארדינסט, אל "המצוק הזה" לא הובילו רק האירועים סביב חקירות נתניהו, אלא גם - ואולי בעיקר - האג'נדה שקידמה שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, ותוכניותיה לשינויים במערכת המשפט, ובין היתר התוכנית כי שופטי העליון ימונו על-ידי הפוליטיקאים, וחקיקת פסקת ההגבלה, שנועדה להגביל את יכולת העליון לבטל חוקים. "כשאני הולך ברחוב ורואה שלט ענק 'שקד תנצח על בג"ץ, ובנט ינצח את חמאס' - זה מזעזע בעיניי. זה שלט מחריד. התפיסה של בג"ץ כאויב העם, שאפשר לעשות הקבלה בינו לבין החמאס, והתפיסה של מי שהייתה שרת משפטים, שהיא צריכה לנצח את בג"ץ, כאילו הוא אויב או כאילו זו תזמורת שהיא צריכה לנצח עליה - היא תפיסה מחרידה, זה חוסר הבנה של דמוקרטיה, חוסר הבנה של תפקידו של בית המשפט בכלל, ושל בית המשפט העליון בפרט, חוסר הבנה של מה זה שמירה על שלטון החוק, שמירה על מיעוטים והגנה על זכויות פרט".

לשם מסכים ומוסיף כי "בפרפרזה על שרת התרבות היוצאת, מירי רגב, שאמרה 'מה שווה לנו תאגיד השידור, אם אנחנו לא שולטים בו', אז התחושה היא ששרת המשפטים אמרה 'מה שווה לנו העליון אם אנחנו, הפוליטיקאים, לא שולטים בו'.

"שרת המשפטים עשתה מספר לא מבוטל של דברים חיוביים וטובים, אבל אני חושב שהמורשת שהיא משאירה לנו בסיום כהונתה זו המגמה להחליש את מערכת בתי המשפט ולהכפיף עד כמה שניתן את מערכת בתי המשפט לממשלה. שקד דיברה על הפרדת רשויות, אבל למעשה דיברה על החלשת רשות אחת ספציפית. ההחלשה של בית המשפט, ויצירת התחושה שכל פעם שבית המשפט פוסק נגד הממשלה הוא למעשה אנטי-ציוני ונגד המדינה - הן דבר בלתי נסבל, ובעיניי זה אחד המאפיינים המרכזיים של הקריירה שלה".

ארדינסט מוסיף על כך כי "בכל מה שנוגע למינויים בעליון, האג'נדה של שקד נכשלה, במובן הזה ששופטים שמונו בתקופה שלה, ומתוך איזו מחשבה שלה שהאג'נדה שלהם תואמת את שלה, מראים שכשהם מתמנים הם עצמאיים ויש להם מחשבה משפטית עצמאית, והם לא כפופים לשרה. יש לנו בית משפט עליון מצוין".

עם זאת, הוא אומר, "מה שהיא עשתה, בעיקר בערכאות נמוכות, זה כרסום בלגיטימיות של הליך מינוי שופטים. לא הייתה לה שום בעיה לעמוד ולהגיד שהדעה הפוליטית ושהמוצא העדתי של מועמד רלוונטיים בעיניה, ושיש לה אג'נדה מסוימת והיא מקדמת אותה. אני לא עד כדי כך תמים כדי לחשוב שמעולם זה לא היה שיקול, אבל הוא הוסתר, הוא היה ב'סאב-טקסט'. אבל כשאני שומע מאנשים שמועמדים לשפיטה, שעשו עליהם תחקיר, שבדקו את הנטיות הפוליטיות שלהם והתבטאויות שלהם, או של בני הזוג שלהם, זה מזעזע. בעניין הזה של שבירת מחסום הבושה שקד גרמה נזק גדול; אבל היא לא הצליחה להרוס את בית המשפט העליון, כמו שאולי חשבה לעשות".

בנקודה הזאת בכר שוב מהווה מעין "אופוזיציה" חלקית לקולגות שלו. "ישנן תוכניות שהשרה העלתה שראוי לשקול אותן. אני חושב שגיוון השופטים, למשל, הוא ערך חשוב. טוב שהשופטים במדינת ישראל יגיעו מכל המגזרים בחברה. אני חושב שהיא שמה את זה נר לרגליה, וטוב שעשתה זאת. לא כל הנושאים שהשרה ביקשה לקדם היו בעייתיים. פסקת התגברות, בתנאים מסוימים, יכולה להיות דבר נכון למדינה. יש דברים טובים שנעשו על-ידה, תוך שימוש ברטוריקה לא טובה. לא צריך לצאת למלחמה נגד בית המשפט העליון כדי להשיג את המטרות האלה".

למילים יש כוח. הרטוריקה לפעמים עלולה להשפיע יותר מהמעשים.

בכר: "לזה בדיוק אני מכוון. שקד הייתה שרה מוכשרת ויעילה. גם כשהיא עשתה את המלחמה שלה בבג"ץ, היא עשתה את זה בכישרון רב וביעילות, ולכן גם גרמה נזק רב. זה, באופן ספציפי, היה לא נכון ומיותר".

הרטמן מסכים: "לצד דברים טובים שנעשו, הנזק העיקרי שגרמה שקד הוא הנזק באמון הציבור במערכות המשפט בכלל, ולא רק בבית המשפט העליון. המגמה שהיא שידרה, של פגיעה בכל האלמנטים של שלטון החוק, היא מגמה מאוד-מאוד מדאיגה".

מה דעתכם על מחליפיה הפוטנציאליים, יריב לוין או בצלאל סמוטריץ', שתקף בעבר את נשיאת העליון? יש סיכוי שתתגעגעו לשקד.

הרטמן: "אני לא חושב שנתגעגע למי ששם כסיסמה את האמירה 'אנצח על בג"ץ'".
לשם: "אני לא רוצה לחשוב על האפשרות שאי-פעם נתגעגע לשקד, וכולי תקווה - אולי תמימה - שבסופו של דבר בתהליך מינוי השרים ישקלו שיקולים ממלכתיים ראויים, ויבינו את התפקיד המיוחד של שר המשפטים, ואת המרקם העדין של הפרדת הרשויות. אם לא כך יהיה - מדובר בבכייה לדורות ובנזקים קשים למדינה כמדינה דמוקרטית-יהודית".

4. אפי נוה והלשכה - "ברית לא קדושה עם שקד"

כשמדברים על שרת המשפטים, השיחה זורמת בטבעיות אל מי שהיה בעל הברית שלה בוועדה למינוי שופטים: ראש הלשכה לשעבר, עו"ד אפי נוה, שהסתבך בפלילים. בימים אלה מתמודד נוה עם כתב אישום בגין סיוע לבת זוגו לעבור בביקורת הגבולות ללא החתמת דרכון וכן עם חקירה פלילית בחשד, בין היתר, לקידום שופטים בתמורה לשוחד מיני (נוה לא הורשע, ולכן הוא זכאי לחזקת החפות).

הרבה לפני שכל זה קרה, התראיין נוה לתוכנית "עובדה" וחשף את הברית בינו לבין שקד, שבמסגרתה הסכימו על מינוי שופטים, וכן הקליט בסתר שופטים ועורכי דין שהגיעו לכנס הלשכה באילת. הרטמן: "כשראש הלשכה מקליט שופטים ועורכי דין - זה דבר חמור ביותר".

התנהלותו של נוה בפרשת ביקורת הגבולות, החווירה לעומת החשדות שעלו בפרשה שזכתה לכינוי פרשת המין והמינויים. הפרשה, שבעקבותיה הודיע נוה על פרישתו מראשות הלשכה, פגעה גם במעמדה של הוועדה למינוי שופטים, והקריאות לשנות את שיטת המינוי לא איחרו לבוא. לדברי לשם, אסור לעשות זאת. "הוועדה לבחירת שופטים הוקמה ב-1953, אחרי שהתחילו להיכנס שיקולים פוליטיים לבחירת שופטים", הוא מסביר. "האיזון הופר בקדנציה האחרונה, במובן זה שנציגי הלשכה למעשה עברו כאילו לצד הפוליטי, והתוצאה היא שהוועדה נהייתה עם רוב פוליטי, בניגוד למה שהתכוונו בחוק. וזאת בעיה גדולה. ברית כזאת היא פסולה בעיניי, אבל זה לא אומר שצריך לשנות את השיטה. השיטה נכונה".

למה ברית בין שופטי העליון לנציגי הלשכה בוועדה היא בסדר, וברית בין הפוליטיקאים לנציגי הלשכה - לא?

ארדינסט: "השותפות הטבעית בוועדה היא בין הלשכה לבין השופטים, כי אלה שני גופים מקצועיים, נטולי אג'נדה פוליטית. ויש גם הנחה ששר המשפטים שחבר בוועדה, גם לא יפעיל את האג'נדה הפוליטית. זה לא קרה בוועדה האחרונה. נוצר מצב של חוסר איזון מוחלט בוועדה, והברית הלא קדושה שנוצרה הובילה לכך שבמינויים לערכאות היותר נמוכות נוה ושקד עשו פחות או יותר ככל העולה על רוחם".

בכר: "המודל למינוי שופטים הוא חלק מהמסורת החוקתית של מדינת ישראל, ומסורת חוקתית לא משנים בקלות. בעיניי, המינויים שנעשו בשיטה הזאת, גם בהרכב הוועדה האחרונה, טובים. מאז ומתמיד בוועדה למינוי שופטים היו גם הסכמות בין חברים על מינויים, וזה כלל לא בעייתי, גם כאשר ההסכמות הן בין שרת המשפטים לראש הלשכה. הסכמות תמיד היו ותמיד יהיו, כי זה אנושי וטבעי, וזה לא בהכרח רע". 

שקד: "השינויים יחזקו את מערכת המשפט ואת אמון הציבור בה"

שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, מסרה בתגובה: "גם אני מאמינה במערכת משפט עצמאית, אבל בשום אופן אין לגזור מעצמאותה של המערכת את היותה חסינה מביקורת. ביקורת מחזקת את המערכת ולא מחלישה אותה. כאלה הם גם השינויים שביצעתי בבתי המשפט. בטווח הארוך בדיוק אלה השינויים שיחזקו את המערכת, וממילא גם את אמון הציבור במערכת".

עו"ד בעז בן-צור, בא-כוחו של עו"ד אפי נוה, מסר בתגובה: "בטענות שהושמעו אין ממש. הטענות ביחס למינוי שופטים מתייחסות לכנס גדול ופומבי שנערך באילת, שבו התלוו מצלמות לעו"ד נוה באופן גלוי, ועל כן הביקורת אינה במקומה. אשר לטענות שהעלה עו"ד נוה ביחס לפרקליט המדינה, דומה כי אין מקום להתייחס בפורום זה לדברים. נסתפק בכך שהתנהלות רשויות האכיפה ביחס לעו"ד נוה מעוררת, בהיבטים מסוימים, יותר מתמיהה. הדברים יובררו, ככל שיהיה צורך בכך, במקומות המתאימים".

*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את העבירות המיוחסות לו בפרשות המוזכרות בכתבה. נתניהו לא הורשע בכל עבירה, ויודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, עומדת לזכותו חזקת החפות; באשר לראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה - יודגש כי הוא לא הורשע בכל עבירה וזכאי ליהנות מחזקת החפות.