משקיעים את כל הכסף כדי להגיע, ואז מתרסקים על השוק

יש קו מחבר בין התנהלות מיזם החללית לחברות מכשור רפואי ישראליות, שהופך כל הצלחה לסוג של נס

בראשית צילמה את כדור הארץ בדרך לירח / צילום: בראשית
בראשית צילמה את כדור הארץ בדרך לירח / צילום: בראשית

בעת כתיבת שורות אלה, עדיין נחקרת הסיבה להתרסקות החללית הישראלית "בראשית" על קרקע הירח, אבל המרכיבים של הסיפור הזה על החלום ושברו נמצאים לא רק בתחום החלל. הם מזכירים את ההתנהלות של חברות מכשור רפואי ישראליות לא מעטות, שמצליחות להגיע לשוק (לרוב האמריקאי), אבל מתרסקות עליו לפני שמצליחות לנחות.

בחללית בראשית הושקעו כ-100 מיליון דולר, כמו בחברת מכשור רפואי ישראלית בינונית. גם המשקיע, מוריס קאהן, מוכר לאנשי הסקטור. כמו בתעשיית המכשור הרפואי הישראלי, גם במקרה של "בראשית" הוצבה מטרה אמביציוזית וגויסו אמונה רבה והתלהבות לגבי היכולת לעמוד במשימה. ב-2012 הודיעו יזמי עמותת SpaceIL שהחללית תנחת ב-2014 ושהתקציב יעמוד על כמה עשרות מיליוני דולרים.

כמו בכל פרויקט פיתוח, גם בחברות מכשור רפואי, החללית הישראלית התגלתה כפרויקט ארוך טווח ועתיר תקציב - פי כמה וכמה מכפי ששוער תחילה. ב-2015 עזב את הפרויקט היו"ר הראשון שלו, ינקי מרגלית. קאהן, שהחליף אותו, פרש גם הוא אחרי כשנה וחצי. החללית הגיעה ל"עמק המוות" המאפיין את סקטור הביומד: הפרויקט מתמשך, המשקיעים הראשונים מתייאשים, ואף שהיעד נראה באופק, כבר אין מי שייקח את הפרויקט מפה לשם.

כשסוף סוף גייסה העמותה סכום נוסף (לו הייתה זו חברה, כנראה היה מדובר ב"דאון ראונד", סבב בשווי נמוך יותר מזה של הראשונים), עמד לנגד עיני מנהליה קו מנחה אחד עיקרי - לתת למשקיעים תאריך יעד אמיתי להגעה לשוק, כלומר לירח, והפעם גם לעמוד בו בגבולות התקציב הקיים. לאט לאט החלו הוויתורים על תכולות כדי להגיע ליעד.

נס שיש לו מחיר

כאשר נחשפה החללית לציבור לראשונה, ב-2018, קשה היה שלא להיות משועשעים. היא נראתה כמו פחית קולה מחופשת לעכביש, עטופה ביריעות אלומיניום. זו הייתה, ללא תחרות, החללית הפשוטה והזולה ביותר ששוגרה לירח (וככזו, הישגיה הם יוצאי דופן). גם על מוצרי מכשור רפואי ישראליים נוהגים בעולם לומר שקשה להאמין באיזה תקציב דל ולו"ז צפוף הצליחו לקדם אותם, ואיזו יצירתיות הושקעה בחיסכון בזמן ובכסף. זהו נס, אומרים בעולם. נס שיש לו מחיר.

במקרה של "בראשית", לא היו לחללית קישוטים מיותרים, ממשק המשתמש שלה נראה כאילו נלקח משנות ה-90 לערך, וחשוב מכך, כמעט לא היו לה מערכות גיבוי. "כמו במלחמות ישראל, ננצח במזל ואחר כך נסביר למה ניצחנו", אמר יריב בש, מיזמי העמותה, לאתר מאקו רגע לפני ההתרסקות.

הראש היהודי ממציא פטנטים, שיעבדו או לא יעבדו. "בראשית" לא צוידה במנוע נחיתה קלאסי, אלא במנוע לוויינים שלא שימש מעולם לנחיתה. "אם נדליק אותו רגע אחד מוקדם מדי או מאוחר מדי, או אם נכבה אותו רגע אחד מוקדם מדי או מאוחר מדי, זה ייגמר רע מאוד", אמר בש למאקו. "אני אופטימי".

הגישה הזאת מזכירה את הסיפורים על מכשירי ה-CT הראשונים של חברת אלסינט, ש"היו מחברים עם מסקינג טייפ בחצר של הלקוח". טכנולוגיית ההנדסה והפיזיקה של המכשירים הללו השיגה פריצת דרך אדירה בתחום ה-CT והיא עומדת היום בבסיס של המכשירים הטובים ביותר בתחום, המיוצרים עדיין בחיפה. אולם כחברה, אלסינט לא הצליחה. "הגדולים הסתכלו עלינו בשעשוע ובחוסר חשש מרגיז", אמר פעם ל"גלובס" אחד הבכירים לשעבר בחברה, טובי בכר.

בפעם הבאה נצליח יותר

כמו חברות המכשור הרפואי שמכלות את כל מאמציהן על הגעה לשוק (כלומר, צליחת מחסומי הרגולציה), בהנחה שכאשר נגיע יהיה בסדר, כך גם "בראשית" הגיעה אל היעד שלה והתרסקה עליו. בתעשיית המכשור הרפואי, ההתרסקות מגיעה בדרך כלל אחרי שלקוחות מגלים פגמים במוצר, מאחר שהוא לא עבר בדיקת איכות מקיפה; אחרי שיתברר שממשק המשתמש לא אופטימלי, או שפשוט אין לחברה הכסף למימון הזמן שנדרש להתקבלות בשוק. 

מהנדסי "בראשית" אומרים שבפעם הבאה הם יידעו איך לעשות זאת מצוין, כי כעת ברור בדיוק מה השתבש. השאלה היא אם יימצאו המשקיעים לפעם הבאה.

גם חברות המכשור הרפואי שהצליחו הן לרוב חברות שהגיעו לשוק, התרסקו והגיעו פעם שנייה. האם יש דרך אחרת, לעשות זאת בפעם הראשונה כמו שצריך בלי לוותר על האמביצה, התקציב הדל והיצירתיות? אם יש, העולם עדיין לא גילה אותה.