הכול בגללנו: מה דוחף את כחלון בחזרה לזרועות הליכוד ומה הוא יבקש במגעים הקואליציוניים

הנושא הדחוף ביותר לטיפולו של שר האוצר הבא יהיה אישור תקציב 2020. אגף התקציבים, בראשות הממונה שאול מרידור, יציג לשר הצעת תקציב הכוללת דרכים שונות לסגירת הבור התקציבי. נכון להיום, הבור מתקרב ל-20 מיליארד שקל, זאת לפני הוספת תקציבים שיובטחו לשותפים הקואליציוניים במסגרת הקמת הממשלה. למרות ממדיו המבהילים, עדיין אפשר לסגור את הבור ללא צורך בנקיטת צעדי חירום. ב-2013, לדוגמה, אישר שר האוצר הנכנס יאיר לפיד סל צעדים שהביאו לסגירת בור של 21 מיליארד שקל, שכללו העלאות מסים שיזם קודמו בתפקיד יובל שטייניץ.

אלא שהפעם זה נראה אחרת. שר האוצר, משה כחלון, הכריז בשבועות האחרונים כי הכלכלה הישראלית נמצאת במצבה הטוב ביותר אי-פעם, והתחייב כי ימנע העלאות מסים או קיצוצים כואבים - אם יישאר בתפקיד. האם שר האוצר הבא, שיהיה ככל הנראה כחלון עצמו, ינקוט בגישה אחרת? האם יתמודד עם התמונה התקציבית המטרידה והקודרת הנשקפת במראה, או שינסה לכסות את המראה מעיני הציבור?

אם ימונה בסופו של דבר לשר אוצר, יתחיל משה כחלון את הקדנציה השנייה שלו במצב מנטאלי שונה לחלוטין מזה שהיה בו בעת כניסתו לתפקיד. מערכת בחירות טראומטית שבסיומה ירדה כולנו מ-10 ל-4 מנדטים, הותירה אותו חבול, מאוכזב, ובעיקר הרבה יותר ציני משהיה.

כחלון גם כועס. הוא מאוכזב מציבור הבוחרים. הציפייה שלו, שמפלגת כולנו תשמור בבחירות על כוחה, נשענה לא רק על האהדה והחנופה כלפיו בסיורי הבחירות, אלא גם על הנחה בסיסית לגבי מה שמניע את הבוחר הישראלי: כחלון האמין, שבסופו של דבר, הבוחר יודע להעריך מי באמת עבד בשבילו; הוא האמין שפוליטיקאי כמותו, שהבטיח, עבד קשה 4 שנים וקיים את מרבית הבטחותיו - יתוגמל בקלפי; כחלון האמין שהציבור מספיק חשדן ופיקח כדי לא לנהור בהמוניו אחרי פוליטיקאים שלא מציגים שום קבלות על עשייה חברתית. הוא לא דמיין שמפלגה שהוקמה ברגע האחרון תגרוף 35 מנדטים, ולא חלם שיצליח בקושי לעבור את אחוז החסימה.

המצב הנוכחי של כחלון הוא גם זה שעשוי לדחוף אותו בחזרה לזרועות הליכוד. בדרכו למו"מ הקואליציוני שיבטיח לו המשך קדנציה כשר אוצר, כחלון בטוח שהכותרות בעיתונים גרמו לו נזק אלקטורלי ניכר. הוא בטוח שלכותרות האלה הייתה יד מכוונת. הפרסומים בשבוע שעבר על הכוונה להדיח את הממונה על התקציבים, שאול מרידור (שהזכירו מאוד את הפרסומים על ההחלטה שלא להאריך את כהונת הנגידה הקודמת, ד"ר קרנית פלוג), לא היו מקריים. כמו במקרה של פלוג, גם הפעם כחלון עצמו אינו מתבטא, אבל בשיחות עם אנשים המקורבים אליו מתואר מרידור כמי שניהל קמפיין פוליטי נגד כחלון מתוך משרד האוצר, ומואשם בין היתר בכך שיזם כביכול פרסומים בעיתונות בימים שלפני הבחירות על תוכניות להעלות מסים.

הראייה היחידה המובאת לביסוס האשמות הקשות האלה היא קלושה: מרידור אמנם אישר בחצי פה כי הוא או מי מאנשיו נפגשו עם מנהיג כחול לבן בני גנץ - אך עובדה שההסבר שסיפק שכנע את מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, לסיים את את הבדיקה בעניינו.

הקרע בין מרידור לכחלון נוצר בתחילת ינואר, לאחר שמרידור התעקש לפרסם תחזית מעודכנת שצפתה כי הגירעון בסוף השנה יחרוג מהיעד שנקבע בתקציב 2019 (2.9%) ויעמוד על 3.6% תוצר. גם מבקריו של מרידור אינם חולקים על נכונות התחזיות, או מציגים תחזית אחרת. נתוני ביצוע התקציב, שפורסמו מאז פירסום התחזית, מאמתים את נכונותה. למתבונן מהצד נראה, כי קצפו של כחלון יצא על מרידור בעיקר משום שהתעקש לפרסם תחזית מעודכנת, למרות שידע כי פרסומה עלול לפגוע באינטרסים הפוליטיים של השר הממונה עליו.

הבטחות לחוד ובור תקציבי לחוד

אבל מרידור, עם כל הכבוד, הוא לא הגיבור המרכזי בסיפור, אלא תקציב 2020. שנת 2019 היא שנה אבודה מבחינה תקציבית - לפי כל האינדיקציות תסתיים 2019 בחריגה בגירעון התקציבי ובעלייה ביחס החוב לתוצר. סוכנויות דירוג האשראי שכבר מתמחרות את התרחיש הזה, אינן משנות לרעה את אופק הדירוג של ישראל. הסיבה לכך איננה הערכה ליכולותיה המופלאות של הכלכלה הישראלית, אלא ציפייה שהממשלה הבאה תקבל החלטות קשות על התכנסות תקציבית וחזרה למתווה חוב יורד. הציפייה הזו מתבססת על התנהלות הממשלות בעבר, והקרדיט שצברו ממשלות ישראל על התנהלות תקציבית אחראית. וההנחה, כאמור, שכך תנהג הממשלה גם הפעם.

הצעת התקציב שהכין אגף התקציבים נועדה להבטיח שיחס החוב הממשלתי לא יעלה ב-2020, ובדרך זו לחדש את אמון סוכנויות הדירוג והשווקים הפיננסיים. המספרים שמציג אגף התקציבים ברורים וחד-משמעיים: שנת 2020 חייבת להסתיים בגירעון שלא יעלה על 2.5%, כדי שיחס החוב לא יעלה שנה שלישית ברציפות. כדי להגיע לגירעון כזה, הממשלה נדרשת לבצע צעדי התכנסות, כלומר צעדים להפחתת הוצאות והגדלת הכנסות, בהיקף כולל של 17.4 מיליארד שקל.

כפי שפרסמנו ב"גלובס", הצעת האוצר מציגה מספר מתווים. באוצר מעדיפים מתווה של צמצום פטורים ממס והעברת כספים מגופים חוץ ממשלתיים, על-פני העלאות מע"מ ומס הכנסה וקיצוצים רוחביים. אבל ייתכן שגם המתווה המועדף לא יספיק. הבור הנוכחי, שעליו נבנתה הצעת תקציב 2020, אינו כולל הוצאות הכרוכות בהמשך מימון תוכנית נטו משפחה של כחלון (עלות שנתית של 2.1 מיליארד שקל), את הפעימה השנייה בהגדלת קצבאות הנכים (כ-2 מיליארד שקל) ותקציבים שיובטחו לשותפים הקואליציוניים במסגרת הקמת הממשלה. הכנסת הסעיפים הנוספים, עלולה לנפח את הבור בקלילות אל מעבר ל-20, 25 ואפילו 30 מיליארד שקל. אלא שכאמור, השאלה הגדולה איננה מה גודלו של הבור התקציבי, אלא מה תהיה ממשלת ישראל הבאה מוכנה לעשות כדי לסגור אותו.

שר אוצר? לכחלון יש דרישות במיליארדים

עוד לפני ההחלטה איך להתמודד עם הגירעון והתקציב, מעמידים כחלון ומפלגת כולנו מספר דרישות קואליציוניות כתנאי לכניסה לממשלה. המרכזיות שבהן: הגדלה של 4.2 מיליארד שקל של בסיס תקציב המדינה ועוד השקעה חד-פעמית בגובה 3.6 מיליארד שקל.

במרכז התוכנית, עומדים חקיקת חוק חינוך לגיל הרך, מגיל שנה ועד לגיל 3 ומעון מסובסד לתינוקות בגילאים האלה בעלות של כ-1,200 שקל לחודש להורים. בנוסף, כוללת התוכנית בינוי בהיקף נרחב של מעונות יום והתאמות של מבנים קיימים. מי שזכאי היום להנחה גדולה יותר, על פי מבחן ההכנסה, ימשיך ליהנות מהנחה קיימת גם בהמשך. לפי האומדן שפרסמה כולנו, מימוש התוכנית יגדיל את ההכנסה החודשית הפנויה של הורים לילדים בגילאי 1 עד 3 בכ-1,300 שקל, או 15,600 שקל תוספת הכנסה בשנה.

זו לא התוכנית היחידה שמבטיחה כולנו במצעה. המפלגה מציעה להגדיל משמעותית את קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי ולהוסיף אלפי מיטות אשפוז בבתי החולים. לתכניות אלה לא נקבע אומדן תקציבי ברור. לפי כולנו, עלות התוכנית אמורה להסתכם בכ-500 מיליון שקל בלבד.

בכירי האוצר: הממונה על התקציבים לא עוזב, באב"ד עשוי להישאר עד העברת התקציב

הממונה על התקציבים באוצר, שאול מרידור, אינו צפוי לפרוש מתפקידו גם אם כחלון יחזור לשמש שר אוצר בממשלה הבאה. זאת למרות פרסומים בנושא שמקורם במקורבי כחלון, שלפיהם מתכוון כחלון להדיח את מרידור, אם יחזור למשרד האוצר. מרידור אינו מתייחס לנושא המתיחות בינו לבין כחלון ומשדר בתוך המשרד אווירה של "עסקים כרגיל". 

כזכור, איים מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, לערוך למרידור שימוע, אם זה לא ישיב לבקשתו לערוך בירור באגף בעקבות דברים שנאמרו מפי מנהיג כחול לבן בני גנץ, שלפיהם הוא נפגש עם אנשי אוצר ואנשי תקציבים ושמע מהם כי מצב הכלכלה גרוע ומסיבה זו שר האוצר משה כחלון אינו מעוניין להיות שר האוצר הבא. באב"ד הודיע, כי מבחינתו הבדיקה הסתיימה לאחר שמרידור הסביר כי האגף מעביר מידע לכל מפלגה המבקשת זאת, ללא הבדל וללא העדפת השקפות פוליטיות כלשהן.

באב"ד עצמו אמר בימים האחרונים, כי למרות רצונו העז לסיים את תפקידו הוא יסכים להישאר בתפקיד אם כחלון יחזור לאוצר ויבקש זאת ממנו. במקרה כזה, יישאר באב"ד עד לאישור התקציב בממשלה הצפוי בחודשים יולי-אוגוסט ועשוי גם להתעכב עד ספמטבר.