בית משפט השלום בירושלים גזר היום (ג') 15 חודשי מאסר על סרבן הגט שהורשע באי-מתן גט לאשתו במשך 20 שנה ומצהיר כי ימשיך לסרב. זאת, בהמשך למאסר אזרחי ממושך של 18 שנה בו שהה סרבן הגט בעקבות סירובו להתגרש, על-פי צו שהוציא בית הדין הרבני המחייב אותו לעשות זאת.
השופט ירון מינטקביץ ציין כי "מדובר במי שלאורך 20 שנה הפר צו שיפוטי באופן מתריס, תוך התבצרות בעמדתו, כאילו הצו שגוי, והוא אינו חייב לציית לו. גם מאסר אזרחי של 18 שנה בו נשא הנאשם לא הביא אותו לציית לצו, אלא רק ביצר אותו יותר בעמדתו. והנאשם הצהיר בפה מלא כי יפר את הצו גם בעתיד".
השופט אף דחה את בקשתו של סרבן הגט לנכות את תקופת המאסר האזרחי בו שהה - 18 שנים כאמור - מהמאסר הפלילי, כאשר קבע כי "הנאשם הוא שהכניס את עצמו למאסר האזרחי והיה יכול להפסיקו בכל רגע נתון. גם טעם זה מצדיק שלא להביא את תקופת המאסר האזרחי בחשבון בעת גזירת העונש, לא בניכוי של תקופת המאסר האזרחי מהעונש וגם לא באופן 'רעיוני', בקביעת העונש בתוך המתחם, באופן שיבטא את תקופת המאסר".
מדובר במקרה חריג בחומרתו, לאחר שסרבן הגט שהורשע עמד על סירובו חרף מאסר ממושך של 18 שנה וסנקציות קשות שהטיל עליו בית הדין הרבני לאורך שנים, והצהיר בבית המשפט שוב ושוב כי בכוונתו להמשיך ולסרב להעניק לרעייתו גט. מדובר גם במקרה הראשון בו הוגש כתב אישום נגד סרבן גט בשל עבירה של הפרת הוראה חוקית (צו גט), על-פי הנחיית פרקליט המדינה משנת 2016, והרשעה ראשונה מסוגה ותקדימית.
כתב האישום נגד סרבן הגט מאיר גורודצקי הוגש בספטמבר 2018 על-ידי יחידת התביעות של משטרת ישראל במחוז ירושלים, לאחר שמאז שנת 1999 וחרף החלטות בית הדין הרבני להגיע להסכם גירושים, הוא סירב לתת גט לאשתו.
ראשיתו של הסיפור עם נישואיו של הנאשם לס"ב בסמוך לשנת 1992. בשנת 1998 הגישה האישה נגד גורודצקי תביעה למתן גט לבית הדין הרבני בירושלים, וביום 29.6.99 הורה בית הדין לגורודצקי לתת לס"ב גט - אך הוא לא ציית לצו.
ביוני 2000 הורה בית הדין להפעיל על גורודצקי אמצעי כפיית מתן גט, ובכלל זה להטיל עליו מאסר, אך גורודצקי עמד בסירובו לתת לאישה את הגט, ועל כן נאסר החל מחודש יולי 2000 ועד יום 23.10.18 - כאשר ביטל בית הדין את הליכי כפיית הגט.
לאורך תקופת המאסר - 18 שנים ארוכות - משנוכח בית הדין כי אין בהליכי הכפייה שננקטו כדי להביא לתוצאה המצופה, הוחמרו מעת לעת תנאי כליאתו של גורודצקי. בין היתר הוא הועבר לבתי סוהר אשר תנאי הכליאה בהם קשים, הוחזק עם אסירים השפוטים בגין עבירות אלימות חמורות, נשללו ממנו זכויות שונות, כגון החזקת ציוד אישי, שיחות טלפון וקבלת ביקורים, והוא אף הוחזק בתנאי בידוד לפרקי זמן ממושכים - וחרף כל אלה סירב לציית לצו ולתת למתלוננת את גטה.
בשל כך הואשם גורודצקי בעבירה של הפרת הוראה חוקית.
הנאשם הודה כי הוא חויב על-ידי בית הדין לתת לאישה גט, אך לא עשה כן; וכי הופעלו עליו אמצעי כפייה וציות בשל כך, אשר לא הביאו אותו לציית לצו הגט. עם זאת, לטענתו, האישה לא גוירה כהלכה, ולכן הנישואים הדתיים אינם תקפים - ומכאן שהוא לא היה חייב לתת למתלוננת גט. שאלת גיורה של האישה נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, והיא נדונה והוכרעה שם, ועל כן השופט לא התיר להביא ראיות לעניין זה, ועיקר טענות ההגנה היו במישור המשפטי והתמקדו בפגמים שנטען כי נפלו בהעמדת הנאשם לדין.
לטענת בא-כוח הנאשם, המאשימה פעלה בניגוד להנחיית פרקליט המדינה הרלוונטית בנוגע להעמדתם לדין של סרבני גט, וכן הפלתה את הנאשם ביחס לסרבני גט אחרים. עוד הוא טען כי נעשה שימוש פסול בהליך הפלילי, כאקט נקמני של בית הדין הרבני נגדו, לאחר שהאישה בקשה לבטל את הליכי כפיית הגט.
בית המשפט דחה את כל טענות הנאשם וקבע כי לא נפל פגם בהעמדתו לדין, וכי אין בהחלטה להגיש נגדו אישום משום אכיפה בררנית. עוד דחה השופט את הטענות נגד הנחיית היועמ"ש המורה על העמדה לדין פלילי של סרבני גט.
האישה ביקשה לעצור את ההליך הפלילי
לאחר ההרשעה עתרה המדינה להשית על הנאשם את העונש המרבי שבצד העבירה בה הורשע, שנתיים מאסר בפועל, כאשר סנגוריו טענו מנגד כי יש לקבוע מתחם עונש הולם, שבין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר. לטענתם, האישה מצאה פתרון למצבה, וכיום היא אינה מעוניינת בהמשך ההליכים נגד הנאשם - ועל כן אין ערך במתן עונש לנאשם. עוד הפנו הסנגורים לכך שהנאשם ריצה מאסר של 18 שנה בגין הפרת צו הגט, בתנאים קשים, ועל כן הטלת עונש נוסף מהווה "ענישה כפולה"; ולכך שהאישום הוגש בחלוף 19 שנים מהפרת צו הגט.
הנאשם ביקש לומר את המילה האחרונה. בדבריו חזר על טענותיו כי הליך גיורה של האישה לא היה תקין, והוסיף כי האישה ניסתה להרוג את אחד מילדיה. הנאשם הבהיר, לשאלת בית המשפט, כי לא יציית לצו הגט גם בעתיד.
השופט ציין כי לאורך תקופה של כמעט 20 שנה מפר הנאשם ברגל גסה פסק דין של בית דין רבני, אשר ניתן בסמכות ואושר בהליכי ערעור. "מדובר בהתרסה בוטה ומתמשכת נגד שלטון החוק, אשר לא ניתן לקבלה. משנִיתנה הוראה חוקית על-ידי מי שמוסמך לתיתה, זכאי אדם להחזיק בדעה כי היא שגויה, אך חובתו לציית לה", קבע מינטקביץ.
השופט ציין כי לבסוף האישה מצאה מזור למצבה, בדמות קביעה של בית דין פרטי אשר הפקיע את הנישואים, כאשר לדברי האישה היא רואה את עצמה כיום רווקה, ועל כן ביקשה מבית הדין הרבני להפסיק את הליכי כפיית הגט ולהימנע מהגשת האישום. בית הדין הרבני נעתר לבקשתה והורה על סיום המאסר האזרחי והליכי כפיית הגט. עם זאת, מפסק הדין עולה כי בית הדין סבור כי קביעתו של בית הדין הפרטי שגויה מהבחינה ההלכתית, ובית הדין הדגיש בפסק דינו כי צו הגט שניתן שריר וקיים חרף עמדת האישה.
השופט מינטקביץ ציין כי "ככל שמצאה המתלוננת דרך לנתק את כבלי עגינותה, יש לברך על כך. עם זאת, בית הדין הרבני הוא המוסמך לפרש את החלטותיו, והוא שיקבע אם צו הגט עודו בתוקף, ולא הצדדים להליך. במיוחד דברים אמורים כאשר ברור בעליל שבקשת המתלוננת להפסיק את הליכי כפיית הגט באה לאחר 19 שנות עגינות, משנואשה מהתקווה כי המוצא לעגינותה יימצא באמצעי הכפייה".
השופט הדגיש עוד כי הערך המוגן שבהפרת צו הגט אינו רק הפגיעה שנגרמה לאישה, אלא גם ההתרסה נגד שלטון החוק והפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים. מטעם זה, קבע, גם על-פי הדין האזרחי וגם על-פי הדין הדתי, ניתן ליזום הליכי כפיית גט שלא לבקשת האישה.
בנסיבות, נגזרו על סרבן הגט 15 חודשי מאסר בפועל כאמור וכן 7 חודשי מאסר על-תנאי במקרה שימשיך להפר את צו הגירושים. "אני ער לכך שלאור עמדתו של הנאשם כי ימשיך להפר את הצו, יש סיכוי גבוה שהמאסר המותנה יופעל, אך עניין זה נתון לבחירתו של הנאשם ורובץ לפתחו", כתב השופט.
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר כי "מערכת בתי הדין הרבניים מתכוונת לערער יחד עם פרקליטות המדינה על פסק הדין המקל, ולדרוש להחמיר עם גורודצקי כחלק מהאבק בתופעת סרבני הגט בארץ ובעולם.
"כמו כן, מערכת בתי הדין הרבניים על כל שלוחותיה תמשיך להיאבק בכל הדרכים והאמצעיים החוקיים והמשפטיים בסרבני הגט, עד שהאחרון בהם יתיר את אשתו מעגינותה".
הנחיה של פרקליט המדינה
כתב האישום הראשון מסוגו הוגש בעקבות הנחיה שפרסם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בנובמבר 2016, אשר קבעה את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין וענישה של סרבני גט.
בין היתר מורה ההנחיה כי פתיחה בחקירה והעמדה לדין של סרבן גט תיעשה כאשר בית הדין הרבני הורה על "כפיית גט", כאשר חלפו 61 ימים ממתן הצו ל"כפיית גט", והגט לא ניתן, ולאחר שהתביעה קיימה היוועצות עם הייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים טרם נקיטת הליכים. עוד נקבע כי במקרה שסרבן גט יורשע, התביעה תבקש לגזור עליו עונש מאסר ממשי.
ההנחיה נועדה לתת מענה לסוגיה שעד כה לא ניתן לה פתרון במסגרת הדין הפלילי, והיא קובעת כי במקרים בהם בית הדין הרבני נתן צו לכפיית גט, יש לשקול פתיחת חקירה נגד סרבן הגט והעמדתו לדין בגין הפרת הוראה חוקית.
"סרבנות גט" מתקיימת כאשר אחד מבני הזוג מסרב לתת או לקבל את הגט, ובכך כופה על בן הזוג השני קשר נישואים בניגוד לרצונו. על-פי רוב, מדובר בסרבנות מצד הבעל לתת גט לאשתו. היות אדם מסורב/ת גט ("עגונ/ה") גורר השלכות אישיות, חברתיות ובין-אישיות קשות.
המסרב לתת גט פוגע בחירויות וזכויות בסיסיות של המסורבת, ביניהן הזכות להינשא בשנית, הזכות ללדת ילדים מבלי שאלה ייחשבו כממזרים ופסולי חיתון, הזכות לקיים מערכת יחסים אינטימית ועוד, ובדרך-כלל אף גורם, כתוצאה עקיפה, פגיעה כלכלית וחברתית לבת הזוג.
ההנחיה של פרקליט המדינה מונה 3 תכליות עיקריות אשר בגינן ראוי לפעול במסגרת הליך פלילי נגד סרבן גט: תיוג הסרבן כעבריין פלילי הפוגע באינטרסים וערכים ציבוריים; מיצוי הדין עם מבצע העבירה והגשמת מטרות הענישה הפלילית כגמול והרתעה, הן בשל פגיעתו באישה והן בשל פגיעתו במערכת השלטונית שנתנה את הצו; הרתעה כללית של סרבנים פוטנציאליים וצמצום תופעת העגינות.
ההנחיה קובעת כי ככלל, כאשר אדם יורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית בגין סרבנות גט, התביעה תבקש לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה ממשית; במקרה שסרבן הגט יחזור בו מסירובו טרם שלב הטיעונים לעונש, יהווה הדבר שיקול להקלה בעונשו, אך עדיין, ככלל, יש לעמוד על הרשעה וענישה מוחשית.
פסק הדין מהווה עליית מדרגה משמעותית במאבק נגד סרבני הגט ותוצר של עבודה משותפת של הנהלת בתי הדין הרבניים, פרקליטות המדינה והמשטרה לבניית מסלול נוסף למלחמה בתופעת סרבני הגט.
נשיא בית הדין הגדול הגר"ד לאו בירך על פסיקת בית משפט השלום אשר גזר עונש מאסר על סרבן הגט מר מאיר גורודצקי בעקבות סירובו לתת גט ועיגון אשתו במשך שנים רבות. "פסק הדין התקדימי של בית המשפט הינו נקודת אור במאבק הבלתי מתפשר של בתי הדין הרבניים בתופעת סרבנות הגט. אני מברך על אמירתו הברורה של בית המשפט כי אדם אשר מסרב לתת חירות לזולתו תישלל אף ממנו חירותו האישית. דייני בתי הדין הרבניים ימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה ולא ירתעו מטיפול בתיקים מורכבים המצריכים יד קשה בכדי לצמצם את תופעת הסרבנות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
