מה לא עובד במכבי חיפה? מנכ"ל המועדון מנסה להסביר

בכניסה לכפר גלים, עולים עם הרכב על שביל עפר ארוך ומתעקל, שבסיומו נגלה מתחם היושב על כמה דונמים טובים, שבמרכזו מגרש דשא מטופח ולצדו שלט: מועדון כדורגל מכבי חיפה. נדמה שאין מקום יותר מנותק ופסטורלי לאנשי המועדון לברוח אליו - מהקהל שבע הכישלונות ומהתקשורת שאינה מרחמת לשנייה, ואפילו מן הספקות העצמיים שמתעוררים - אחרי שמונה שנים שחונות לא רק מאליפויות, אלא מעצם היכולת להיות בעמדה תחרותית להתמודד עליהן (זולת גביע מדינה אחד בעונת 2015-16 שבו זכה המועדון).

אני פוגש את מנכ"ל המועדון אסף בן דב בחניה, והוא מבקש קודם כול שנעשה סיור במתקנים. אירופה זה כאן, הוא נחוש להראות, כאילו שהטבלה משקרת. עוד נגיע אל הסיור, אבל עוד קודם: ספוילר - בן דב צודק, יש כאן הכול כולל הכול: מתקני כדורגל ברמה הכי גבוהה בארץ, עם חדרי כושר חדשים פניאומטיים, ג’קוזי ואמבטיית קרח להתאוששות, אצטדיון חדיש ומפואר, ותקציב מועדון של 90-80 מיליון שקל שמעמיד מדי שנה הבעלים זה שלושה עשורים, איש העסקים יעקב שחר, מבעלי קבוצת מאיר. הכול חוץ מדבר אחד: ניצחונות. כאלה שבאים לידי ביטוי בעולם הספורט התחרותי והתובעני בזכייה בתארים.

"אני לא יכול להצביע על נקודה אחת", בן דב אינו מצליח ליישב את הדיסוננס. "המערכת בודקת את עצמה כל הזמן איפה לא דייקנו. מצד שני, יש גורמים חיצוניים שאין שליטה עליהם, כמו מאמן שהבאנו וחטף אירוע לב אחרי שבוע (אלי גוטמן). ועדיין, דרך ההתמודדות של מכבי חיפה, הסטנדרט שהיה 30 שנה והמקצועיות, רק הולכים ומשתפרים - ולכן בסופו של יום, זה יביא את התוצאות. עם הנחישות והעקביות התוצאות יגיעו, ואז הן יישארו. בסוף קבוצה אחת לוקחת אליפות, וברור שאנחנו חייבים להיות בטופ 3 כל עונה".

 אסף בן דב / צילום: איל יצהר

עזוב טופ 3, גם אם תסיימו את העונה במקום השני, זה לא אומר כלום, כי לרגע אחד לא איימתם על האליפות של מכבי תל-אביב. אתם לא תחרותיים. איך שוברים את המעגל הזה?
"ברור שתחרותיות היא אוויר מתחת לכנפיים של כולם. ברור שמטריד אותי שאנחנו עדיין לא שם. אבל אנחנו כבר הבנו שעוד החתמה כזאת או אחרת של שחקן, לא עושה את ההבדל. לא מחתימים בכוח. אז נכון, הקהל והמדיה ישגעו אותנו. אתה יודע, כשהייתה מחאה והבאנו לא מזמן את ירדן שועה מבני יהודה (תמורת כ-1.3 מיליון אירו עבור 60% מכרטיסו, לפי פרסומים), הקהל היה בטוח שהבאנו אותו בגלל המחאה שלהם. לך תסביר להם שירדן שועה זו עסקה שאנחנו עובדים עליה שנה.

"ובכלל, אנחנו משתדלים לא לעבוד ככה בלהגיב. חלק מהרוטינות שנעשו פה, למשל, הן שלא מקבלים החלטות 48 שעות אחרי משחק. האור אולי דולק במועדון אחרי הפסד עד שעה מאוחרת, אבל לא נקבל החלטות. חשוב להיות רציונליים. ומצד שני, כשהפסדנו בבית לחדרה לא מזמן, היינו במועדון עד שתיים בלילה. דיברנו".

על מה יש לדבר?
"דיברנו על מה עשינו לא טוב במשחק, על החילופים, ניתחנו את הווידיאו, פשוט הרגשנו צורך להיות ביחד. מאמן, עוזרי מאמנים, תשעה אנשים, בלי יענק’לה שנסע הביתה".

יש תחושה שבכל זאת, בכל פעם שמגיע מישהו עם כסף גדול באמת, אתם מורידים את הראש. שפתאום הכסף שלכם לא מספיק להביא את השחקנים הטובים באמת.
"יענקל’ה כבר עבר הרבה אירועים של כסף גדול, מגד זאבי וגאידמק בבית"ר, ועכשיו גולדהאר. האירועים האלו שבכל פעם מחדש בא מישהו, גוררים את הכדורגל הישראלי למקומות כלכליים לא טובים, מוגזמים".

אז עכשיו מכבי חיפה, ששילמה ומשלמת סכומי עתק לשחקנים, תומכת בתקרת שכר?
"אנחנו בעד שוק חופשי, אבל חושבים במקביל שצריך מודל שירסן את הדברים האלו בכדורגל שלנו. יענקל’ה לא יעשה חשבון עכשיו אם להביא שחקן ישראלי מחו"ל במיליון אירו, לא כי הוא לא רוצה להשקיע, אלא כי זה לא נכון לעשות. פעם אחת הבאנו שחקן ישראלי שחזר מחו"ל, לא משנה מי, והשקענו הרבה יותר ממה שחשבנו שנכון להשקיע בגלל לחץ. זו הייתה טעות ולא נחזור עליה".

בן דב מתאר שינוי שנעשה במועדון בתשלומי השכר לשחקנים, כדי להתאימו למצב הנוכחי של הקבוצה. "בעונה שעברה הכנסנו מודל מבוסס תוצאות - והיום אצל כל השחקנים מרכיב השכר הוא 30-70. כלומר, 70% שכר פיקס ועוד 30% בונוסים תלויי תוצאות. עד אז היה מגוון, היו כאלו עם 50%-50%, היו 20%-80%, החלטנו על אחידות וזו מדיניות. וגם הפיקס לא מובטח - השנה למשל שכר הבסיס בנוי על כ-60 נקודות, כלומר אם לא נגיע ל-60 נקודות בסוף העונה (כרגע, אחרי התיקו 2:2 עם בני יהודה השבוע, יש לחיפה 51 נקודות), גם השכר פיקס יהיה נמוך יותר. אם שחקן יחשוב שיש לו מקום אחר עם שכר פיקס יותר גבוה - הוא מוזמן ללכת. אנחנו יודעים מה מכבי חיפה נותנת.

"אנחנו המועדון הכי אטרקטיבי בישראל. היתרון הגדול שלנו על המתחרים, גם על מכבי תל-אביב ועל באר-שבע, זה מתקני האימון ותנאי האימון, וגם ברמת היחס שיש במכבי חיפה, ועובדה שבתקופות קשות - והיו תקופות קשות בשנים האחרונות - שחקנים רצו לבוא לפה על פני מועדונים אחרים. יש פה בעלים והנהלה שיודעת להסתכל לשחקנים בעיניים, שלחיצת יד שווה יותר מחוזה חתום. כמו שנמשיך לצאת לבית מלון לפני כל משחק בית וחוץ ולא נחסוך, כי יש ריטואל מקצועי לשמר, גם אם העונה כבר אבודה".

 במתקן האימונים/ צילום: איל יצהר

"אין תחליף ליענקל’ה"

והעונה הזאת אבודה כבר חצי שנה. שיממון ספורטיבי לא מוכר למכבי חיפה, שבעונת 2010/11 השלימה סדרה נדירה של שבע אליפויות ב-11 שנים - כולל שתי הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות. כשאנחנו מסיירים במסדרון באצטדיון סמי עופר, אפשר לראות על הקיר תמונות ממשחק מול מנצ’סטר יונייטד, כאשר דיוויד בקהאם לוחץ ידיים לאריק בנאדו. פרה-היסטוריה.
ואולי הבעיה היא הבעלים. מה שעבד לפני עשרים שנה, לא עובד יותר. פעם היה קונצנזוס סביבו, והיום אפילו בקהל של מכבי חיפה יש יותר ויותר קולות שטוענים שהוא הבעיה.

"אין שום שאלה סביב יענקל’ה. ברמת ההבנה, האהבה למועדון, ההשקעה - לא תמצא דבר כזה. ואתה יודע מה - יש קונצנזוס סביבו, בייחוד היום, כשאתה רואה את אלונה ברקת נשארת או לא נשארת (בהפועל באר-שבע בעקבות הניסיון הכושל שלה להיבחר לכנסת). אז יענקל’ה כבר עוד מעט 30 שנה בעסק הזה. כשניהלנו את הסיפור של המחאה, יענקל’ה הוביל את הסיפור הזה ושם ראית את החוסן שלו. אין תחליף ליענקל’ה. אני רואה את זה דרך העבודה שלו".

  יעקב שחר נשיא מכבי חיפה / צילום: שלומי יוסף

זה לא נכון שיש קונצנזוס לגביו. השנה היה את הסרטון המפורסם שהקהל צועק לו וממש מגרש אותו. אתה גם שומע את האוהדים.
"יש לנו תקשורת ברמה השוטפת עם האוהדים, ברמת ההיכרות האישית איתם. הם מאוד ברורים בדרישות שלהם, אבל גם מבחינתנו יש הפרדה והיא מאוד ברורה - אנחנו מנהלים את המועדון, והם אוהדים. היו לנו השנה אירועים מאוד קשים איתם, והאירוע עם יענקל’ה הוא אירוע מאוד קשה מבחינתנו, מאוד קשה. אנחנו לא מכירים מחאה כזאת נגד הבעלים, אבל אנחנו עדיין מאפשרים למחות ומעולם לא הנחינו להוריד שלטי מחאה נגד הבעלים. אבל ביום שיענקל’ה לא יהיה פה - הם צריכים להבין שמכבי חיפה כבר לא תהיה דבר כזה ברור, לפחות כמו שהיא נראית היום. והם מבינים את זה שמכבי חיפה ללא יענקל’ה תהיה אחרת. אבל במקביל, הם אומרים ‘אנחנו רוצים יותר, אנחנו רוצים דרך, יותר השקעה, יותר כסף’".

אתה אומר, ביום שיענקל’ה לא יהיה. מדברים על זה במועדון?
"לא, זה בכלל לא על הפרק. אין דיון בנושא הזה. הוא מעורב ומשקיע והכול כרגיל. מהיכרותי איתו, אני בטוח שהוא ידאג להעביר את המורשת הזאת כמו שצריך הלאה, הוא לא יוותר עליה. מבחינתו זה מפעל חיים. מה שהוא השקיע ב-27 שנים כבעלים במכבי חיפה - אין לזה תקדים. בכל מקרה, אין ממנו לחץ ברמה היומיומית. ליענקל’ה חשובה הדרך לא פחות מההצלחה. אני רואה את דרך העבודה שלו, שנה אחרי שנה שהוא רק חושב איך להשקיע יותר - אפרופו בית ההארחה שנבנה בכפר גלים לקבוצה הבוגרת. כל היום חשיבה על השקעה עתידית, לאו דווקא על ההצלחה הרגעית.

"ויחד עם זה, אם יש הזדמנות להביא שחקן כמו ירדן שועה, יענקל’ה ניהל את זה ברמה האישית. הוא לא נתן לאף אחד לטפל בזה, לא מעורבות שלי ולא אף אחד. או טיפול ברמה האישית בדור ההמשך של מכבי חיפה - נטע לביא, עאיד חבשי או שון ויסמן. אין תחליף לסיפור הזה, זה לא בעלים שמגיע לרגע, נהנה מהתקשורת ומדברים אחרים, והולך".

המילה "דרך" במועדון הישגי היא בעייתית.
"אני לא בורח מההישגיות, אבל אם אין לך דרך, אז גם אם יבוא הישג, הוא יהיה קצר טווח. אנחנו פה כדי לתת כלים למועדון הזה להיות הישגי ל-20 השנים הבאות. יענקל’ה הוא איש חזון, לא איש כלכלה, ואין דבר כזה עונה פיננסית שלא משקיעים, כי עונה פיננסית, משמעותה שצריך לייבש דשאים לנוער. זה אפילו לא על הפרק".

ואולי זה מזכיר את הבעלים של מכבי תל-אביב בכדורסל, שבעונות האחרונות לומדים על בשרם שמה שעבד פעם, כבר לא עובד.
"נו, והם הביאו את הדור הבא של הילדים לנהל, וזה הוכיח את עצמו? לא. זה אפילו איבד ערך".

"הניהול היה משפחתי"

אסף בן דב, 50, לא גדל בעולם הכדורגל. הוא הגיע אליו אחרי תפקידים בכירים במגזר העסקי, בין היתר כמנכ"ל חטיבת מוצרי היוקרה לוריאל בישראל וכמנהל המשביר לצרכן. "הגעתי לפני שלוש שנים", הוא מספר. "יענקל’ה שחר, שהכיר אותי כי המשביר היה ספונסר של מכבי חיפה, ידע שאני בצומת דרכים והציע לי לבוא להחליף את המנכ"ל (איתמר צ’יזיק) כחלק משינויים שנעשו במערכת".

ומה מצאת פה?
"הניהול היה באווירה יותר משפחתית. לא היה כאן מבנה ארגוני. היה כאן מנכ"ל מאוד דומיננטי, ומתחתיו אנשים שמאוד אוהבים את המועדון. וזה לא מספיק, אתה חייב להיות מקצועי. במגזר העסקי המסורתי יש לקוחות, דוחות כספיים, יש מוצר, דירקטוריון. בכדורגל, כל הדברים האלו קיימים, ותוסיף לזה את האוהדים שהם לא לקוחות אלא בעלי עניין. יש פה את הפן הציבורי, ויש פה תקשורת שלא חשבתי שתהייה משמעותית כל-כך, בעיקר תקשורת הספורט, ובעיקר תקשורת הספורט בחיפה".

מה הסיפור שלכם עם התקשורת? תקשורת הספורט נושכת את כולם, בעיקר את מי שלא מצליח. יש לי הצעה שתוריד את כולם מהגב שלכם: תנצחו.
"תשמע, כשיענקל’ה שחר הציע לי את התפקיד, הדבר שהכי חששתי ממנו היה החשיפה. זה ראיון ראשון שלי מזה שנתיים. אני רגיל לתקשורת הכלכלית שהיא חוקרת, נושכת, מקצועית. תקשורת הספורט, בעיקר בחיפה, היא משהו אחר - יש לך בכל יום שלוש שעות תוכניות רדיו על מכבי חיפה".

אז התקשורת היא הבעיה שלכם? היא מנהלת את הקבוצה או שאתה?
"היא לא מנהלת, אבל היא משפיעה. היא משפיעה על השחקנים, משפיעה על המאמן, ובהרבה מקרים היא לא מדווחת אמת. אני מנכ"ל, אני לא הכוכב, אני לא הבאתי את השחקנים. אני כמו מנכ"ל התיאטרון - צריך לדאוג שהאולם יהיה נקי, שימכרו את כל הכרטיסים".

 האיצטדיון בחיפה/ צילום: איל יצהר

ולעבוד עם התקשורת. זה חלק מהמשחק.
"השנה הראשונה שלי מבחינת התקשורת לא הייתה קשה, היא הייתה סיוט. באתי אחרי המנכ"ל הקודם שהיה חיית תקשורת. אמרתי, אני לא אהיה כזה. אמרתי, יש לי דובר, הוא יותר טוב ממני בזה, אני פשוט לא טוב בזה. ואז התחילו המלחמות נגדי - ‘הוא העיף את התקשורת מחיפה’, ‘הוא לא עונה’, והתחילו לסגור חשבון. אמרו לי ככה, אם אתה לא תיפגש איתנו, אם לא תתדרך אותנו - אז יקרה ככה וככה. והכול קרה. זו הייתה שנה של קושי גדול".

ועכשיו, אתה גם נהנה מהתפקיד?
"הכיף הכי גדול שלי זה לגייס ספונסר גדול. למכור 12,000-10,000 כרטיסים למשחק. להיכנס לאצטדיון ולראות שאין כיסא ריק. לראות כיסאות ריקים באצטדיון זה מבאס אותי, ממש מבאס אותי".

היציעים זה גם המקום היחיד שבו מכבי חיפה עומדת בליגה בפני עצמה אל מול שאר קבוצות הליגה, אבל גם זה רק עניין של זמן. עם המעבר של התל-אביביות - הפועל ומכבי - לבלומפילד המשופץ שיכיל כ-29,500 מקומות, הפער אל מול ה-31 אלף של אצטדיון סמי עופר יהפוך זניח.

"אני מאחל למכבי שיצליחו מבחינה כלכלית", אומר בן דב. "אני לא בתחרות כלכלית איתם, אלא בתחרות על הדשא. אבל אני חושב שהפוטנציאל הכלכלי של מכבי חיפה הוא יותר גדול משל מכבי תל-אביב - תראה, עכשיו היה להם משחק ליגה נגד הפועל באר-שבע, והגיעו כמה? 9,000 צופים? ואנחנו, שלא נזכה באליפות, מביאים למשחק 22 אלף צופים".

צריך לסייג שבגלל השיפוץ של בלומפילד, תל-אביב לא מארחת בתל-אביב אלא בנתניה.
"ועדיין, בסוף כדורגל זה תרבות, ומה שמכבי חיפה בנתה בחיפה ב-30 השנים האחרונות, אלו ניצנים מהותיים של תרבות ספורט. הצלחה וכישלון הם חלק מהותי, אנחנו חייבים לחזור למסלול של ניצחונות ואירופה והכול, זה ברור ואני לא מתחמק מזה, אבל בסופו של דבר, ביום שיש משחק - הקהל מגיע. כלומר, כשאנחנו לא תחרותיים, אנחנו מביאים הכי הרבה קהל, אז בעונה טובה כשנרוץ לאליפות, נביא 27-25 אלף צופים בכל שבוע".

אתם מצליחים להגיע לקהלים חדשים בזכות האצטדיון - משפחות, נשים, ילדים?
"נשים הן בסביבות 8% מהאוהדים שלנו באצטדיון. יציע המשפחות שלנו הוא הכי גדול 7,000-6,000 איש. אבל קהל צעיר וילדים זו בעיה לא רק אצלנו, אלא בכלל בכדורגל הישראלי, בגלל שזכיין השידורים קובע את שעות המשחקים, והן בשעות מאוחרות. פתחנו ערוץ דיבור מול מינהלת הליגה בעניין הזה בניסיון לשחק בשעות מוקדמות יותר, ואני מאמין שזה ישתנה, כי הכדורגל הישראלי מאבד דור שלם של אוהדים".

ומה לגבי ספונסרים - הנוכחות המשמעותית ביותר היא של חברות שקשורות לבעלים - הרץ, הונדה.
"יש לנו עדיין בעיה עם ספונסרים, כי חיפה היא לא תל-אביב. יותר קשה כאן להביא ספונסרים ולמכור תאי צפייה, כי אין מה לעשות - המרכז העסקי הוא תל-אביב. אבל הדנ"א של מכבי חיפה מאפשר להגיד שאני עדיין לא בתקרת הזכוכית שלי מבחינת ספונסרים. הדנ"א של מכבי חיפה הוא סובלנות, יהודים-ערבים".

חיפה היא לא תל-אביב גם במחירים שאפשר לגבות מהקהל.
"כן, מנוי ביציע הצפוני משלם 700 שקל בשנה, ולא העלינו מחירים כי לא היה לנו מוצר מספיק טוב. זה ממוצע של 35 שקל לכרטיס. איך עם עלות של 500 אלף שקל למשחק, שזה מה שעולה לנו משחק בית, אנחנו אמורים לחיות מ-35 שקל לכרטיס? אז ברור שהמועדון הפסדי".

כמה מקבלי שכר יש היום במועדון?
"170 עובדים בשכר, עם תלוש, מעבר לזה עוד 500 ספקים".

אנחנו מדברים ועדיין לא הבנתי למה אתם לא במשחק כבר שנים?
"זה יגיע, זה יגיע. זה עניין של זמן. אנחנו רצים מרתון ולא ספרינט, ובריצת מרתון יש הרבה קירות, אבל בסוף אתה תגיע".