הקרב על ה"סטולי": ממשלת רוסיה תבעה את האוליגרך יורי שפלר בטענה לגזילת זכויות למותגי וודקה

חברות בבעלות האוליגרך יורי שפלר טענו כי התביעה שהוגשה נגדם בישראל בטענה לגזילת מותגי הוודקה "סטולי" ואחרים לא הומצאה להן כדין • ביהמ"ש העליון אישר את פסיקת המחוזי לפיה העברת התביעה לעורכי דין ולחברות הקשורים לחברות הנתבעות מהווה המצאה כדין

וודקה סטולי / צילום: שאטרסטוק
וודקה סטולי / צילום: שאטרסטוק

תביעתו של פוטין על הזכויות במותג הוודקה "סטולי" תידון בישראל: כך עולה מהחלטת בית המשפט העליון, שעצר את ניסיונות ההתחמקות של תאגידים בבעלות האוליגרך הרוסי יורי שפלר מלקבל את התביעה שהגישה נגדם ממשלת רוסיה בישראל, בטענה כי גזלו את הזכויות למותגי וודקה פופולריים שבבעלות הממשלה. ההחלטה סוללת את הדרך לדון בתביעה בישראל.

מדובר בסכסוך עתיר הון המתנהל בימים אלה במספר מדינות במקביל סביב הזכויות במותג הוודקה "סטולי", אחד ממותגי הוודקה המובילים בעולם. הסכסוך סובב סביב טענות ממשלת רוסיה כי המיליארדר הרוסי, יורי שפלר, גזל ממנה את הזכויות למותגי הוודקה "סטוליצ'ניה" (המוכרת כוודקה "סטולי") ו"מוסקובסקיה" (מותג הוודקה השביעי הנמכר בעולם) ומוכר את המותגים הללו ברחבי העולם כאילו היו שלו.

הסכסוך, המתנהל בבתי המשפט בארה"ב, באוסטרליה, באיחוד האירופי, במדינות בדרום אמריקה ועוד, הגיע ביולי אשתקד גם לישראל. זאת, במסגרת תביעה שהגישה ממשלת רוסיה נגד שתי חברות זרות בבעלות שפלר, "SPIRITS INTERNATIONAL B.V" הרשומה בהולנד ו-"ZHS IP Worldwide Sarl" הרשומה בשווייץ, בטענה כי גם בישראל מפר שפלר את זכויות היוצרים של ממשלת רוסיה במותגי הוודקה. זאת, לפי הנטען, בניגוד לפסק דין שניתן נגדו בבית המשפט העליון של הולנד, שקבע כי הזכויות במותגי הוודקה שבמוקד המחלוקת שייכים לממשלת רוסיה.

המיליארדר הרוסי יורי שפלר, הבעלים של קבוצת SPI המוכרת את וודקה "סטולי" ו"מוסקובסקיה" ברחבי העולם, שווה על-פי ההערכות כ-1.5 מיליארד דולר, בעיקר בזכות היותו האדם העומד מאחורי המותג "סטולי" הפופולרי (כך, בין היתר, על-פי נתוני "פורבס").

מהפרסומים עולה כי שפלר אינו מתגורר באף מדינה כדרך קבע, וחי בלב ים ביאכטת פאר שבבעלותו. מנגד, למותג הוודקה שהוא מוכר יש "הרבה בתים", הוא נמכר ברחבי העולם ונחשב למותג השלישי בעולם מבחינת היקף המכירות והפופולריות שלו. לפי ההערכות, בישראל נמכרים כמיליון בקבוקי וודקה "סטולי" מדי שנה.

הטעיה מובהקת בחוסר תום-לב

בתביעה שהוגשה ביולי אשתקד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד שתי חברות זרות שבבעלות שפלר - באמצעות עו"ד פז יצחקי-וינברגר, מומחה למשפט בינלאומי - טוענת ממשלת רוסיה כי בינואר 2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון של הולנד בסכסוך בין הצדדים, הקובע חד-משמעית כי הרשות הממשלתית הרוסית "FKP סויוזפלודואימפורט" היא המחזיקה הבלעדית של מותגי הוודקה "סטולי" ו"מוסקובסקיה".

לפסק הדין ההולנדי, טוענת ממשלת רוסיה, ניתן תוקף בינלאומי כתעודה ציבורית גם לתחומי מדינת ישראל באמצעות אפוסטיל, מכוח ולפי אמנת האג, שעליה חתומה גם מדינת ישראל. ממשלת רוסיה מבקשת לאכוף את פסק הדין ההולנדי בישראל ולאסור על שפלר להמשיך למכור את המותגים שבמחלוקת בתחומי המדינה. פסק הדין ההולנדי קיבל כבר תוקף מחייב גם בבלגיה ובלוקסמבורג, ש"גם הן מערכות משפט ידידותיות ובעלות הדדיות למדינת ישראל", כלשון התביעה.

בתביעה נטען כי בפסק הדין ההולנדי נקבע כי "שפלר, באמצעות החברות שבשליטתו המלאה, הצליח להשיג לידיו - שלא כדין, בדרך-לא דרך, בחוסר סמכות ובחוסר תום-לב, את הזכויות למותגי הוודקה 'סטוליצ'ניה' ו'מוסקובסקיה', העביר לרשות קבוצת SPI שבבעלותו סימני מסחר קיימים ואף פעל לרישום סימני מסחר רבים נוספים ברחבי העולם על-שם החברה שבבעלותו, לאותם המותגים ממש".

נישול ומכירת מוצר מזויף

התביעה מגוללת את ההיסטוריה של הסכסוך בין רוסיה לשפלר סביב הזכויות ב"סטולי" וב"מוסקובסקיה". "שני מותגי הוודקה האמורים הם מהמוכרים ביותר בעולם, והציבור מכיר אותם בתור וודקה 'רוסית'", נכתב בתביעת ממשלת רוסיה. "בשלב מסוים הגדילה קבוצת SPI של שפלר לעשות, ולא רק שהשיגה לידיה את השליטה בשיווק ובהפצה של מוצרי הוודקה שלא כדין ובחוסר תום-לב (כפי שנקבע באופן חלוט), אלא שגם התחילה לייצר במפעל שלה עצמה שהקימה (לא ברוסיה, אלא בלטביה) חיקוי/זיוף של מותגי הוודקה, שאותו שיווקה באותם הערוצים, וכך נעשה עד היום - כלומר נישול ממשלת רוסיה גם מהייצור ולא רק מהשיווק ומההפצה, ולמעשה ייצור מוצר של SPI, זיוף וחיקוי, במפעל משל עצמה בלטביה".

לפי התביעה, "למעשה הציבור בישראל כיום שצורך את מוצרי הוודקה האמורים, צורך כאלה המיוצרים כלל לא ברוסיה אלא בלטביה (וודקה לטבית ש'מתחפשת' לוודקה רוסית אורגינלית), יציר-כפיה של SPI במפעל שלה, כאשר המותג עצמו אינו שייך לה כלל אלא שייך לממשלת רוסיה - כלומר יש כאן פעולה בחוסר תום-לב קיצוני בכל החזיתות, הטעיה של הציבור, מכירת מוצר מזויף, רישום סימני מסחר שלא כדין העברת סימני מסחר שלא כדין, ופגיעה בקניין הרוחני של הרשות הממשלתית הרוסית "FKP סויוזפלודואימפורט" (ושל הפדרציה הרוסית, הלכה למעשה)".

ממשלת רוסיה מבהירה בתביעה כי מאחר שעניין הזכויות במותגי הוודקה הרוסיים נדון לגופו על-ידי בתי המשפט בהולנד עד לבית המשפט העליון, אין כל צורך וכמובן שאין כל בקשה של רוסיה לדון מחדש בתיק, אלא מבוקש פשוט לאכוף או להכיר בפסק החוץ בישראל, בדיוק כפי שנעשה גם בטריטוריות אחרות.

המצאה לחברה קשורה בשל "אינטנסיביות הקשר"

מאז הגשת התביעה פעלה ממשלת רוסיה להמציא את התביעה לחברות הנתבעות - הן באמצעות משרד עורכי דין הרשום אצל רשם סימני המסחר כמענה של אחת מהן למסירת הודעות, והן באמצעות משרד עורכי דין אשר לפי ייפוי-כוח מוגבל מייצג את המבקשות בהליך בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחודש אוקטובר 2018 נגד חברות ישראליות, בעניין השימוש בסימני המסחר האמורים.

תביעה זו הוגשה יחד עם חברה נוספת בשם S.P.I Spirits (Cyprus) Limited (CY), שהיא חברה קשורה (Affiliated) אל החברות הנתבעות, ועלה ממנה כי אחת החברות הנתבעות העניקה לחברה הקפריסאית רישיון לעשות שימוש בסימני המסחר שבבעלותה. בנסיבות, פעלה ממשלת רוסיה להמציא את כתב התביעה גם לנציגה של החברה הקפריסאית וכן לידיה של חברת "הכרם - משקאות חריפים בע"מ", שהתקשרה עם החברה הקפריסאית בהסכם לייבואם ושיווקם בישראל של מוצרי האלכוהול הנושאים את סימני המסחר.

רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי על אף שנראה כי דבר קיומה של התביעה אינו זר לחברות הנתבעות, אין לומר כי היא הומצאה להן כדין, וכי על ממשלת רוסיה לבקש היתר להמצאתה מחוץ לתחום השיפוט. עוד ציינה הרשמת כי אכן קיים קשר מסוים בין כל אחד מהגורמים אליהם הועבר כתב התביעה לבין החברות הזרות הנתבעות, אך הוסיפה וקבעה כי קשר זה אינו עולה כדי הרשאה לקבלת כתב תביעה עבורן בתחומיה של מדינת ישראל.

על החלטה זו ערערה ממשלת רוסיה, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור תוך שהוא קובע, בעיקרו של דבר, כי יש להכיר בהמצאת התביעה לנציג החברה הקפריסאית ולחברת הכרם, וזאת בשל אינטנסיביות הקשר בינם לבין חברת ZHS, מהחברות הנתבעות, בכל הנוגע לשימוש בסימני המסחר שבמחלוקת. בית המשפט המחוזי אף הוסיף וקבע כי ZHS מנועה מלטעון אחרת, מקום שבו התביעה שהגישה יחד עם החברה הקפריסאית עסקה באותו עניין, כללה טענות גם נגד ממשלת רוסיה, ועוכבה בהסכמה עד להכרעה בתביעה הראשונה שהוגשה. עוד נקבע כי ייצוגן המשותף של המבקשות על-ידי אותו משרד עורכי דין, כמו גם העובדה שלא סתרו את הטענה כי שתיהן מצויות בשליטתו של אותו איש עסקים, תומכים בכך שיש לראות בהן כגוף אחד לצורך המצאתו של כתב התביעה.

על החלטה זו ביקשו החברות שבבעלות יורי שפלר לערער לבית המשפט העליון. באמצעות עורכי הדין דוד זיילר, יצחק שרגאי ואלעד וולפסטל טענו הנתבעות כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאפשר לתובע להיתלות, לצרכי המצאה, על קיומו של קשר בין חברה נתבעת לבין חברה זרה אחרת, כאשר רק החברה האחרונה מחזיקה בישראל באדם המורשה בהנהלת עסקיה. לטענתן, מדובר בהלכה מרחיקת לכת.

השופטת דפנה ברק ארז מבית המשפט העליון דחתה את בקשת רשות הערעור, וקבעה כי הבקשה אינה מצדיקה דיון בערכאה שלישית. השופטת ציינה כי "כידוע, בית משפט זה נדרש בעבר למבחנים החלים באשר להמצאה לפי תקנה 482 לתקנות. במסגרת זו, כך נקבע, יש לבחון אם דרגת האינטנסיביות בקשר שבין "מורשה" לבין נתבע מצויה ברמה כזו שניתן להניח כי יעביר לידיעתו את דבר ההליכים שהוגשו נגדו, כאשר בחינה זו צריכה להיעשות מנקודת מבט נורמטיבית ועל-פי נסיבות העניין.

"בענייננו, בית המשפט המחוזי יישם מבחנים אלה בהתבסס על מכלול הנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, ובפרט על חבירתה של ZHS לחברה הקפריסאית לצורך הגשת תביעה בבית המשפט המחוזי, העוסקת במאטריה דומה. טענותיהן של המבקשות אינן מקימות אפוא עילה למתן רשות ערעור".