האפשרות שלילך אשר-טופילסקי תעזוב את בנק דיסקונט הייתה חלק מהשיח בשוק הפיננסים בחודשים האחרונים, ועדיין, ההודעה הבוקר כי היא מצטרפת לקרן פימי הפתיעה מאוד. בחודשים האחרונים אשר-טופילסקי הוזכרה כמועמדת המובילה לתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים, אבל היא לא רצתה בתפקיד והבהירה זאת. היום התברר מדוע.
■ המנכ"לית שחילצה את דיסקונט מהדשדוש עוזבת, והיא לא לבד | רון שטיין
אף שמנכ"לית דיסקונט צפויה לפרוש רק בסוף השנה, כמו עמיתה מבנק הפועלים אריק פינטו, ההודעה משיבה את דיסקונט למעמד שאפיין אותו שנים, ושרק לאחרונה הצליח להיחלץ ממנו: בנק עם סימני שאלה בנוגע לעתיד.
המשימה להרגיע את השוק ואת הבנק, ולהראות שאין פה "אירוע", מוטלת עתה על היו"ר שאול קוברינסקי - שכנראה יקים ועדת איתור. לא מדובר בעניין של מה בכך: כרגע, המשימה של קוברינסקי אינה לבחור את הדמות המתאימה ביותר מתוך כוורת מועמדים מנוסים וראויים, אלא בכלל להביא לשולחן מספיק מועמדים כאלה. האתגר הזה לא ייחודי לדיסקונט, אלא משותף גם לגופים פיננסיים אחרים, שמחפשים מנכ"ל ומוצאים עצמם עם יד אחת קשורה.
זה קורה בגלל תקנות שכר הבכירים בסקטור הפיננסים, ורק בסקטור זה, שבו השכר מוגבל לעלות שנתית של 3.5 מיליון שקל בפועל. מבחינת הציבור הרחב מדובר בשכר גבוה מאוד, אבל עבור מנהלי חברות גדולות בשוק הישראלי מדובר בנורמות שכר לא ממש מרשימות.
על רקע זה, בחודשים האחרונים עזבו את ענף הביטוח שניים מהמנהלים הכי מוצלחים שלו: אייל לפידות שפרש מהפניקס לטובת ניהול שיכון ובינוי, ורביב צולר שעזב את ביטוח ישיר לכיל. בשני המקרים שכרם של המנהלים הוכפל פי כמה בחברה הלא-פיננסית. היו"רים, כך נראה, מתקשים בהליכים לאיתור מנכ"לים חדשים. הם לא מצליחים לפתות מנהלים מוכחים ומחפשים אחר מספרי 2 ואף 3 מתאימים.
למצב הזה עלול להיות מחיר: אובדן ניסיון ניהולי, ומינוי מנהלים שאינם מנוסים דיים. האם המחיר הזה מצדיק חשיבה מחודשת על החוק להגבלת השכר רק בפיננסים? אולי הח"כים יתפנו לחשוב על זה לאחר הבחירות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
