במערכת הבחירות הארוכה ביותר בעולם, ההתחלה בהכרח יגעה, אבל חיונית לחלוטין. שני עימותי טלוויזיה בין 20 טוענים לנשיאות במקדימות של המפלגה הדמוקרטית, חצי שנה ויותר לפני סיבוב ההצבעה הראשון, נשמעים באמת לא כל כך מעניינים. צריך לחשוב על סיבה טובה במיוחד כדי להקדיש להם ארבע שעות.
הנה סיבה טובה: עימות הטלוויזיה הראשון בין עשרה טוענים רפובליקאיים, בשישה באוגוסט 2015.
אני מדפדף בעמודיהם הראשונים של כמה מאות עיתונים בארה"ב בבוקר שלמחרת. צריך להודות שבערך חצי העיתונים דילגו לחלוטין על הוויכוח ההוא. אבל בחצי שלא דילגו היה קשה להחמיץ את המסר: טראמפ.
טראמפ, טראמפ וטראמפ.
המרוץ עתה זה התחיל. קשה להאמין שמישהו התייחס ברצינות אל סיכויי טראמפ לזכות במועמדות המפלגה לנשיאות, קל וחומר בנשיאות עצמה. הפייבוריט הברור היה ג'ב בוש, בנו של נשיא, אחיו של נשיא, מושל פלורידה לשעבר. הכול התכוננו לקרב הגדול בין השושלות: בית בוש נגד בית קלינטון.
פצע, נכווה, הצחיק, עיצבן
למחרת הוויכוח שררה הסכמה רחבה בין העיתונים שהקדישו תשומת לב: טראמפ גנב את ההצגה. ניצח או לא ניצח, זה היה לא חשוב מעיקרו. בעימותים הראשונים, חודשים לפני התחלת הבחירות המקדימות, מוטלת על המשתתפים משימה אחת ויחידה: לעורר תשומת לב. והוא, בוגר תוכניות הריאליטי, מוסמך במדעי המידרוג (רייטינג), ירה בכל הכיוונים, משך אש, פצע, נכווה, הצחיק, עיצבן, הפליא, הגעיל. עדיין לא ידענו באוגוסט 2015 שהוא לא ישמוט עוד מידיו את יתרון הפתיחה.
עיתון במדינת וושינגטון, בצפון-מערב ארה"ב, ניסח כותרת עוצרת נשימה, המוסיפה להיות ראויה לעמוד הראשון יום אחר יום ארבע שנים אחר כך: "שני נושאים משלו בעימות: אמריקה, טראמפ". שני הנושאים האלה עומדים למשול בכל עימות ב-16 החודשים הבאים בואכה שלושה בנובמבר 2020.
ההבדל החשוב הוא שאין לדמוקרטים דונלד טראמפ משלהם. איש אינו עומד לשבור את הכלים ולהפר את הכללים בעימותי הערב ומחר. זה יהיה תרגיל מעניין בזיקוקי דינור עם הרבה זיקוק ועם פחות דינור.
"ערימת האשפה"
כמו אצל הרפובליקאים לפני ארבע שנים, גם לדמוקרטים יש מועמד מוביל. הוא מוביל מפני שהוא מוכר ובטוח, לא מפני שהוא מעורר התרגשות. הוא בהכרח יהיה יעד להתקפות ולביקורת. ברור למדי מה טראמפ היה עושה לו, אילו השתתף בעימות.
המוביל הוא ג'וזף ביידן, סגן הנשיא לשעבר, המנסה להיבחר לנשיא בפעם השלישית. ניסיונו הראשון, ב-1988, הסתיים בהשפלה: הוא נאלץ להסתלק מן המרוץ לאחר שנתפס על חם בפלאגייאט: הוא השתמש בטקסט של נאום-לא-לו. מצחיק לחשוב שפוליטיקאים נפלו על עבירות כאלה לפני 30 שנה. ניסיונו השני, עשרים שנה אחר כך, הסתיים בהשפלה אלקטורלית. הוא קיבל רק אחוז אחד של הקולות בסיבוב הראשון של המקדימות, והבין שאין לו מה לחפש בין ברק אובמה להילארי קלינטון.
טראמפ צודק, לפחות פוליטית, כאשר הוא אומר שאובמה אסף את ביידן מ"ערימת האשפה". הוא היה זקוק לסגן נשיא המכיר את וושינגטון ויודע איך היא מתנהלת. ביידן נחשב לוותיק מאוד עוד לפני 11 שנה. הוא כיהן בסנאט של ארה"ב משנת 1973. הוא אינו משב רוח רענן. אבל בעיני שליש ויותר של המצביעים הדמוקרטיים הוא מייצג חלופה סולידית לטראמפ. שליש הספיקו לטראמפ בחודשים הראשונים של המקדימות הרפובליקאיות כדי להוביל. כאשר השדה התחיל להתרוקן מיריבים, טראמפ הצליח להמריא אל 50% ומעלה.
ביידן נגד ביידן
כל הסקרים ללא יוצא מן הכלל מעמידים את ביידן בראש התהלוכה הדמוקרטית. הוא מקדים את יריבו העיקרי ברני סנדרס, הסנאטור היהודי הקשיש ממדינת ורמונט, בהפרש ברור, בדרך כלל ניכר. רוב הסקרים מעניקים לביידן כפליים מסנדרס. יתר על כן, הסקרים יציבים מאוד זה חודשים אחדים.
היציבות היא ציון חשוב, מפני שביידן מפורסם במעידותיו הרטוריות. הנזק שביידן מסוגל לגרום לעצמו מעורר חששות אצל תומכיו ותקוות אצל יריביו. הוא כבר מעד, או הומעד, על יסוד חיטוט ברקורד שלו. אבל התמיכה בו לא פחתה.
טראמפ טוען שביידן יהיה טרף קל יותר מהילארי קלינטון. אבל אין לו כל סיבה להניח את זה. כל סקר שמשתתפיו התבקשו לבחור בין טראמפ לביידן בחודשים האחרונים העניק לביידן יתרון עקיב של עד 10%. ביידן נהנה מיתרון על טראמפ אפילו במספר מדינות רפובליקאיות.
רבים מן המצביעים הדמוקרטיים נוהים אחריו ללא התלהבות. נראה שתמיכתם היא טקטית. הם מחפשים מועמד, שיצליח לדבר אל לבם של מתונים ועצמאים בבחירות הכלליות. הדעת נותנת שמועמד כזה אינו יכול להיות שמאלי רדיקלי, אלא צריך לבוא מן המרכז. ביידן בא לא רק מן המרכז הפוליטי, אלא גם מן המרכז הגיאוגרפי. הוא נולד בעיר תעשייה בפנסילבניה, בן לפועל כפיים. זה בדיוק הפלח הדמוגרפי שהקפיץ את טראמפ אל הבית הלבן.
שימו לב לאליזבת וורן
אבל גם אם התמיכה מיוסדת על שכל ישר, הבחירות המקדימות באמריקה טבועות בחותם של נטיות לב ורגש. זה חשוב, מפני שרוב הבוחרים לא יטרחו להצביע במקדימות. בין הטורחים יהיה ייצוג לרדיקלים הגדול מחלקם באוכלוסייה. נראה שהם מעדיפים מועמדים עם ניחוח מהפכני. סנדרס, סוציאליסט מוצהר, הוא אחד מהם. בשבועות האחרונים חזר ודרך כוכבה של הסנאטורית אליזבת וורן ממדינת מסצ'וסטס, לשעבר פרופסור באוניברסיטת הרווארד, המטיפה לרפורמה רדיקלית של האופן שבו מתנהלת ממשלת ארה"ב. סקר של פעילי שמאל הראה השבוע, כי היא עלתה למקום הראשון.
שימו אפוא לב לוורן. היא תופיע הערב, על פי הגרלה, ויש לה סיכוי טוב לזכות בתשומת לב. כל יריביה הם מן השורה השנייה והשלישית של המתמודדים, עם שיעורי תמיכה זעומים. העימות של מחר בערב יפגיש על אותה הבמה ארבעה מחמשת המובילים הדמוקרטיים: ביידן, סנדרס, ראש העיר הצעיר והמפתיע פיט בוטיג'יג' ממדינת אינדיאנה והסנאטורית קאמלה האריס מקליפורניה.
ארבעה טוענים נוספים לא ייראו על הבמות, מפני שלא עמדו במינימום התמיכה בסקרים ובתרומות שקבעה הנהלת המפלגה. עד סוף השנה יהיו שישה עימותים, אחד בחודש. הסיבוב הראשון של המקדימות, במדינת איווה, ייערך בשלושה בפברואר. המקדימות יסתיימו ב-16 ביוני. הדמוקרטים ייאספו באמצע יולי במילווקי, במדינת וויסקונסין, כדי למנות רשמית את מועמדם, אם כי ברור למדי שזהותו, או זהותה, תיוודע הרבה קודם.
אצל הרפובליקאים לא תהיה תחרות של ממש. טראמפ ירחף בקלות אל ועידת המינוי של מפלגתו, בשרלוט, צפון קרוליינה, בסוף אוגוסט. טראמפ אגב מבטיח לנסות ולגנוב את ההצגה מן המתעמתים הדמוקרטים: הוא יצפה בעימותיהם, ויצייץ מכל הבא ליד. צילו ממילא יתארך מעל המתעמתים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
