ECI | פיצ'ר

שני עשורים אחרי השמדת הערך האדירה בכור, ילד הפלא חוזר לקדמת הבמה. מה הוא מתכנן?

ההצלחה המסחררת של הנפקת פייבר, המינוי ליו”ר חברה בתחום האופנתי של הקנביס, וההשקעה הנדל”נית במתחם הדולפינריום • יונתן קולבר, מי שנחשב בשנות ה-90 לבעל מגע זהב עד שהפך לאחראי להשמדת ערך אדירה בכוּר והוריד פרופיל, חוזר לקדמת הבמה • אבל האם הוא גם השתנה?

יונתן קולבר \ צילום: יונתן בלום
יונתן קולבר \ צילום: יונתן בלום

הוא נחשב לילד פלא פיננסי שהזרים כסף רב לצ'רלס ברונפמן דרך השקעות בטבע, אסם ומה שלימים הפך לאורבוטק; ניהל מאבק שליטה מתוקשר עם בינו צדיק על פז, חלם על רכישת בנק הפועלים, ולאחר מכן ניהל את כור - אז חברת החזקות עצומת ממדים. הוא עמד בראש ECI, ספינת הדגל של ההייטק המקומי באותם ימים, ניצח במאבק המתוקשר שניהל עם האיש והאגדה, בני גאון, אבל אז הגיעה הנפילה. כור הסבה לבעליה הפסדים כבדים, ECI עמדה על-פי תהום, והיו מי שחשבו שהוא כבר לא ישוב לכאן.

יונתן קולבר הואשם באותם ימים בהיבריס. "הוא חשב שילמד את הנייטיבס עסקים", ניסח זאת אדם שנתקל בו אז. יצחק שרם, איש עסקים וחבר ותיק של קולבר, מנסח זאת קצת אחרת: "מי שמצליח כל הזמן חושב שהוא אלוהים, צריך להפסיד כדי לקבל קנה מידה". אולי קנה המידה הזה הוא שגרם לקולבר לרדת עמוק אל מתחת לרדאר התקשורתי במשך יותר מעשור, אף שלישראל הוא חזר מוקדם מהצפוי.

כשחזר, טוענים מכריו, ניכר בו שינוי. הוא הצטרף לקרן ויולה של חברו שלמה דוברת כשותף, המשיך להשקיע בשקט בחברות ובעיקר התרחק מכל מה שקשור לחשיפה תקשורתית ול"לכלוך הידיים" בניהול היומיומי.

כעת הוא מקפיד לעשות את מה שהוא טוב בו, מספרים מי שעובדים איתו היום. פחות שקיעה בפרטים, יותר "לראות את התמונה הגדולה"; פחות עימותים אישיים ומאבקי ראש בראש, יותר "להשאיר את דעתו על השולחן, אבל להגיד שההחלטה היא שלנו ולתת גב לכל החלטה", כפי שמגדיר זאת סטיבן לוי, ממייסדי קרן הגידור ION שקולבר הוא היו"ר שלה. ומעל כל אלה - מתן דגש לפורטה האמיתי שלו: ההיכרות המעמיקה עם שוק ההון האמריקאי והקשרים בחו"ל.

"למרות שהוא קנדי, הוא מביא חשיבה גלובלית אמריקאית לחבר'ה הישראלים, ועם הרבה חן והומור, בדרכו הייחודית. בגלל שהוא סוג של ‘עולה חדש', הוא תורם היכרות עם עולם ההשקעות העולמי", יודעים לספר למשל בסביבות אופטימקס, חברת סחר מקוון למשקפיים שקולבר משמש בה כיו"ר מטעם ויולה.

עולה חדש? קצת קשה לקרוא כך למי שנמצא כאן מאז שנות ה-90. ידידו הקרוב חמי פרס אפילו נוהג להגדיר אותו "ישראלי שנולד בטעות בקנדה". ועדיין, לא מעט אנשים מתרשמים שהוא שומר על ניחוח האיש שבא ממקום אחר. "שני דברים לא נפגעו אצלו, התרבות והמבטא", אומר גלעד גליק, מנכ"ל איתמר מדיקל, שקולבר משמש דירקטור בה מטעם ויולה. "הוא סיפר לי פעם איך כמנכ"ל כור עשה משא ומתן עם משרד האוצר ואחר כך הם התהפכו ושינו את דעתם ברגע האחרון. והוא עמד מולם פעור פה ושאל איך זה יכול להיות". מקורב לשעבר של קולבר מכנה אותו "ילד טוב קנדה. אחרי כל השנים האלה, הוא לא יודע להיות ישראלי, לא להפעיל מרפקים ולא לדחוף את עצמו".

אלא שכעת, עם או בלי רצון מצדו של קולבר, הזרקור שוב מופנה אליו. לפני כשלושה שבועות הונפקה בבורסת ניו יורק חברת פייבר (Fiverr) הישראלית - זירת מסחר שמאפשרת לפרילנסרים להציע שירותים בקטגוריות שונות - ומיד לאחר ההנפקה זינקה המניה והביאה את החברה לשווי של קרוב למיליארד דולר. איתה נחשף אחד המשקיעים הראשונים שלה, קולבר, המחזיק ב-13% ממניותיה, ששווים כעת למעלה מ-100 מיליון דולר.

לפני חודשים ספורים הוא עשה עוד צעד עם פוטנציאל חשיפה גבוה, כשהפך ליו"ר של חברת הקנביס פנאקסיה ישראל - בעלת מפעל העומד בתקנים הדרושים לייצוא. זה תפקיד שבדרך כלל מאיישים אותו "סלבס" מתחום הביטחון והפוליטיקה, בטח לא דמויות ששמות לעצמן מטרה להישאר מתחת לרדאר.

ובמקביל, עוד השקעה אישית שלו מתקרבת לסוג של מימוש (בכפוף להחלטות של רמ"י): קולבר הוא חלק מהקבוצה שמשקיעה במתחם הדולפינריום, אותו מקום נטוש על שפת הים של תל אביב, שכדי להתניע את ההשקעה בו יש לממש עסקת החלפת קרקעות עם עיריית תל אביב.

הריסת הדולפינריום/ צילום: גיא נרדי
 הריסת הדולפינריום/ צילום: גיא נרדי

חביב, חריף, מנומס, קילר

אז איך הגיע קולבר לפייבר? כאן צריך להזכיר אלמנט חשוב לגבי האופן שבו הוא מתנהל בעסקיו: כמעט כל דבר שהוא עושה קשור למשפחה ולחברים - מהיום שבו לקח אותו החבר של אבא שלו, צ'רלס ברונפמן, לנהל את קרן קלארידג' בארץ, ועד היום. קולבר הוא "כסף ישן" אופייני, שמתאפיין בסגנון עסקי המבוסס על היכרויות רבות שנים ועל אמון. במקרה של פייבר, היה זה האנג'ל גיא גמזו, חבר זה כמעט 30 שנה, שמשך אותו לשם. גמזו אגב מחזיק חלק קטן בהרבה מפייבר, 4.3%, מה שמשקף את ההבדל ביכולות ההשקעה בין החברים.

מיכה קאופמן מנכ"ל ומייסד פייבר מספר שקולבר הצטרף כמשקיע בשלב הסיד ב-2010, והמשיך להיות פעיל עד להנפקה, "שזה כשלעצמו דבר די נדיר בקרב משקיעים פרטיים". לדבריו, "יונתן הוא מישהו שאתה רוצה לידך כשהכול הולך טוב, אבל גם בעיתות משבר. הוא לא מסוג השותפים שנלחצים בקלות והתמיכה שלו מייצרת תחושת ביטחון אצל היזמים שבהם הוא משקיע ובקרב המשקיעים האחרים בחברה. הוא ללא ספק מהאנשים שאני מרגיש שהיה לי מזל להיפגש איתם לא רק כמשקיע, אלא גם כשותף, והיום - כמעט עשר שנים אחרי - גם כחבר".

לקולבר ולגמזו היו עוד הצלחות בשדות ההייטק. כבר ב-1999 השקיעו השניים בחברת הפרסום המקוון מדיה מינד, שנמכרה ב-2011 ב-517 מיליון דולר והעשירה את קולבר ב-24 מיליון דולר. ב-2006 הם השקיעו באי-טורו (eToro), רשת חברתית למשקיעים שגייסה בשנה שעברה 100 מיליון דולר לפי שווי של 800 מיליון דולר.

גיא גמזו/ צילום:  אביב חופי
 גיא גמזו/ צילום: אביב חופי

קולבר, אומר אדם המכיר את צורת ההשקעות שלו, לא מחפש השקעות בצורה אקטיבית, ואדם אחר המכיר את שניהם מעיד כי "הם חברים ברמה של כמעט משפחה. אם חברה בשלב מוקדם פונה ליונתן, הוא מן הסתם יפנה אותה לגיא, וכשלגיא יש השקעות, הוא מציע ליונתן להצטרף אליו. בעוד גיא ממש הופך לאחד הקו-מייסדים בחלק מהחברות, יונתן מתעסק איתן ברמת ‘תיכון ומעלה', כפי שהוא עושה בויולה".

עד כמה הוא אקטיבי בחברות הצעירות שהוא משקיע בהן?
"בהתחלה, בשלב הגיבוש של הרעיון למוצר, הוא מאוד פסיבי. לאחר מכן המעורבות שלו היא יותר אסטרטגית, סביב מסלול ואופק הגיוסים והקשרים עם שוק ההון. אבל גם לפני החלק הזה הוא תורם בקשרים שיש לו מעבר לים, מה שלנו כישראלים יותר קשה. ומעבר לזה, יש לו הרבה ערך במרקם מערכות היחסים עם אנשים וגיוס כוח אדם בשלב בכיר יותר. יחסית למשקיע פיננסי טהור, רמת המעורבות שלו מאוד גבוהה. גם יזמים בראשית הדרך מכירים את יונתן, מרימים לו טלפון, מדסקסים איתו והוא עושה להם קישורים. הוא מאוד שירותי עבור היזמים".

גמזו וקולבר הכירו דרך הנשים שלהם. עירית קולבר, רעייתו של יונתן, היא חברת ילדות של רעייתו של גמזו. אגב, אחותה של עירית, נטלי קריב, היא אשתו של הלוביסט טל זילברשטיין, ואח אחר שלה, תומר, נשוי לבתו של אלי הורביץ המנוח, דפנה, מה שהופך את קולבר לקרוב משפחה של "משפחת טבע" של העבר.

"הוא מצא את אהבתו אצלנו", אומר משה תאומים, בעלי גיתם, בגאווה לא מוסתרת. ואכן, עירית הייתה התקציבאית בגיתם שטיפלה ב"כור" של קולבר. "הוא בחור מאוד חריף וחביב, אבל גם קילר בעסקים, חותך מהר. היה יפה לראות אותו מתערה בחברה הישראלית. אנשים כמוהו בדרך כלל נמצאים פה זמן קצר וחיים במקומות נוחים יותר".

קולבר ורעייתו רכשו לאחר החתונה "בית יפה, אך לא מנקר עיניים", כפי שמגדיר זאת מכר, ברחוב השדות בכפר שמריהו, שם הם מתגוררים עם ילדיהם בנימין ודניאלה. חברה טובה אחרת של עירית, שגם היא הייתה תקציבאית בגיתם, היא זהר שמואלי, שותפתו של רן שמואלי בעסקי המסעדנות והקייטרינג. בני הזוג קולבר הפכו כך לשותפים נאמנים של שמואלי.

"יונתן ועירית", אומר שמואלי, "שותפים איתי בעסקי המזון, ואני מאחל לכל אחד שותף כזה. נדיר לראות אנשים שרואים את הדרך, ולא רק את הגרוש. הם השקיעו בנו לא מעט. עברנו גם שותפות ברשת מעדניות, לפני 20 שנה, שלא צלחה - נאלצנו לסגור אותה אחרי שש שנים - אבל זה לא הרתיע את יונתן מלהמשיך. צריך לזכור שמדובר בעסק שסביר להניח שלא יעשה אקזיט במאות אחוזים כמו שהיה לו עכשיו, אלא עסק שנבנה לאט לטווח ארוך".

גם לפנאקסיה, שעוסקת כזכור בקנביס, קולבר הגיע דרך חבר: רן נוסבאום, משקיע בחברה. "הוא שמע שרן משקיע בנו והם דיברו עלינו. זה היה כאשר הוא כבר התחיל להתעניין בעולם הקנביס, זיהה את הפוטנציאל ומצד שני חיפש משהו שיהיה מאוד רפואי וביו-טקי", מספר ד"ר דדי סגל, מנכ"ל פנאקסיה. "לפני שהגיע אלינו, עשה המון ‘שיעורי בית'. הרי בקנדה יש תעשיית קנביס מאוד חזקה ויש לו כל מיני חברים ומכרים שמעורבים בחברות כאלה. כילד שאבא שלו היה קורא את העיתונות הכלכלית, אני זוכר אותו כפיגורה, מנכ"ל כור. אבל בפגישה הוא היה מאוד נעים. היה חיבור טוב מהתחלה".

לדברי סגל, "לא באנו אליו בקטע שישקיע. אבל הוא אמר ‘אם אני נכנס, אני מסכן גם את הכסף שלי' ("skin in the game"), והוא השקיע סכום יפה, כזה שנותן לו חלק ממשי בחברה".

אתם ביחד חודשים ספורים, איך ההתרשמות עד עכשיו?
"שהוא בא לעבוד. אני לא ילד ויש לי כמה חברות, אבל דברים שאני צריך לחשוב עליהם - הוא שולף מהבטן. הוא גם מאוד מנומס ולא אגרסיבי, הוא לא כל-כך ישראלי, וזה מאוד מתאים לנו לדנ"א של החברה".

ומה עם עסקת הנדל"ן בדולפינריום? גם כאן מי שמעורבים בעסקה מתרשמים שהחיבור היה דרך חברים. "הוא לא משקיע בדרך כלל בנדל"ן, ויש להניח שהחברותא הייתה ראויה בעיניו ולא רק הפרויקט", הם אומרים. "החברותא", כדי לסבר את האוזן, היא סר רונלד כהן, מייסד קרן אייפקס, אורית פרידמן ויסמן, לשעבר מנכ"לית גולדמן זאקס בישראל, קרן קלארידג' של צ'רלס וסטיבן ברונפמן ואחרים.

מדובר בקרקע שנרכשה על-ידי הקבוצה מיוסף בוכמן בכ-200 מיליון שקל ב-2015, בעסקה מותנה במימוש של עסקת חילופי קרקעות, שבה מתחם הדולפינריום יעבור לעיריית תל אביב לשם פיתוח רצף הטיילת, ובמקומה יקבלו הבעלים קרקע ברחוב הרברט סמואל שאפשר להקים עליה מגדל מגורים ומלון. בית המשפט העליון כבר דחה באוקטובר עתירה שהוגשה נגד המהלך, וכעת הכדור מוטל לפתחה של רשות מקרקעי ישראל שצריכה לבצע פרוצדורה של ועדת פטור (ממכרז), ומתמהמהת כבר חודשים ארוכים.

הנפקת פייבר/ צילום:  צילום מסך מאתר בורסת ניו יורק
 הנפקת פייבר/ צילום: צילום מסך מאתר בורסת ניו יורק

"שיעור כואב בצניעות"

קולבר עזב את ישראל ב-2006 לאחר שההליך של מכירת כור מידי קלארידג' לאי.די.בי של נוחי דנקנר הסתיים בתחושה חמוצה. מחיר המניה שלפיו בוצעה העסקה היה כמחצית מהמחיר שבו נכנס ברונפמן לחברה (אם כי צריך להכניס לתוך החשבון הזה גם דיבידנדים שברונפמן משך, וגם רכישה של מניות בשלב מאוחר יותר במחיר נמוך יותר). קולבר הכריז אז שהוא נוסע לשנתיים לניו יורק. מעטים האמינו שהוא יחזור. אבל הוא חזר, ויש גם מי שטוען שהוא עבר שינוי.

"אין לי ספק שהניסיון הזה שינה אותו", אומר אדם שעבד איתו בתקופת כור. "המכה שהוא קיבל בכור הייתה נורא קשה. הרי מאז שהיה ילד, הכול הלך לו, הוא היה בן אצולה קנדית, ובעצמו בחור מאוד מוכשר. צ'רלס ברונפמן, מעשירי תבל, לקח אותו כנציגו, והוא מביא רווחים גדולים. ואז הוא בא לכור, חברת ההחזקות שהיו לה אז הכי הרבה חברות, וחוטף בלי רחמים. הופך בעיני כולם מנער הזהב למי ששרף את החברה הגדולה בישראל. זה היה שיעור כואב בצניעות".

הפעילות העיסקית של קולבר
 הפעילות העיסקית של קולבר

אבל סטיבן לוי מ-ION שמכיר אותו עוד מהימים שהיה אנליסט בבנק UBS וכיסה את כור, רואה את הדברים קצת אחרת. "אני בטוח שהוא עשה הרבה חשבון נפש בדרך על הצלחות וכישלונות", הוא אומר. "אבל אני אישית לא הרגשתי אצלו שינוי גדול. לא כשהוא הצליח, לא כשהוא הצליח פחות, ולא עכשיו, אחרי עוד הצלחה. הוא אותו אדם, לא השתנה".

כך או כך, ההיכרות שנולדה בין לוי לקולבר הביאה אותו לספר לקולבר ב-2006 על הקרן שהקים יחד עם יונתן הלף. קולבר השקיע וכעבור שנים אחדות רכש חלק מחברת הניהול של הקרן, והפך ליו"ר. "אבל הרכישה לא הייתה הסיבה שהפך ליו"ר, אלא העובדה שביקשנו ממנו, כי הבנו שהוא יכול לתמוך גם בגיוס כסף וגם בהחלטות אסטרטגיות", אומר לוי. "אני מחבב אותו, אנחנו טיפוסים מאוד שונים ממנו. יש לו מה שחסר לנו, קסם אישי, קשר טוב עם אנשים, דרך לדבר לאנשים גם פורמלית וגם לא פורמלית. לנו אין את זה. אנחנו יודעים לנתח חברות, והוא יודע לעשות גם את החלק היותר אמורפי. חוץ מזה, יש לו חוש הומור מצוין, וביני ובין השותף שלי לבין יונתן יש הרבה צחוקים". בעקבות קולבר, רכשו חלק מחברת הניהול של ION עוד שותפים בקרן ויולה, אולם באופן פרטי.

ויולה היא זו שהחזירה את קולבר לישראל ב-2008. גורם בקהילה העסקית סיפר בעבר ל-G כי שלמה דוברת, שעומד בראש הקרן, "תמיד אמר ליונתן: ‘כשתרצה לחזור לעשות פרייבט אקוויטי, אשמח לעבוד איתך'. זה היה חיזור של הרבה שנים, שהסתיים יפה". היום קולבר עוסק ב"ויולה גרות'", קרן הצמיחה של ויולה המיועדת לחברות יותר בוגרות, לצד אבי זאבי, סמי תותח, הראל בית און ואחרים.

אחת ההצלחות הרשומות על שמו של קולבר בהקשר לויולה היא האקזיט המוצלח בדגניה סיליקון, העוסקת בייצור מוצרים רפואיים מסיליקון. הקרן רכשה 40% תמורת 25 מיליון דולר, ולפני שנתיים החברה נמכרה תמורת 200 עד 250 מיליון דולר (בכפוף לאבני דרך שונות).

החזקה משמעותית נוספת שבה מעורב קולבר בויולה היא חברת המל"טים אירונאוטיקס שבה מחזיקה הקרן 11%, לצד קרנות המנוף בראשית ו-KCPS. מדובר באתגר משמעותי עבור קולבר, הדירקטור היחיד מטעם ויולה בחברה, כשלאחר הנפקה יפה בבורסה המקומית, נקלעה החברה לשתי חקירות פליליות: האחת שנפתחה כבר לפני שנתיים בחשד לעבירות על חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני, והשנייה, הטרייה, בחשד לשימוש במידע פנים.

קולבר היה זה שהוביל את הדחייה הנחרצת של הצעת הרכישה של רפאל יחד עם אביחי סטולרו, לפי שווי של 430 מיליון שקל, למרות עננת החקירות. לאחרונה התברר ההימור כמוצלח, כאשר אותם רפאל וסטולרו כמעט הכפילו את הצעתם, לרכישה לפי שווי של 850 מיליון שקל (אם כי בינתיים נודע כי רשות החברות צפויה להתנגד להצעה במתווה הנוכחי).

דדי סגל, פנאקסיה / צילום: ענבל מרמרי
 דדי סגל, פנאקסיה / צילום: ענבל מרמרי

כששואלים גורמים בסביבת אירונאוטיקס על היחס של הקרן לפרשת החקירות, הם מספרים כי "מועצת המנהלים ובדגש על יונתן קיבלו את זווית הראייה של ההנהלה בנוגע לאירועים ונתנו תמיכה בלתי מסויגת. ברור שהם מודאגים, הסיטואציה מדאיגה, אבל הם מכירים את הדברים מבפנים ותומכים. קולבר עצמו מתייחס לעניין בהמון שיקול דעת, יציבות, ללא היסטריה, עם הרבה מאוד ניסיון ממשברים אחרים שניהל. זאת, בשונה מאחרים במועצת המנהלים שמתנהגים אחרת".

עוד חברה שבה יושב קולבר בדירקטוריון מטעם ויולה, יחד עם סמי תותח, היא איתמר מדיקל, המייצרת ציוד רפואי לאבחון הפרעות נשימה בשינה. ויולה השקיעה בחברה כ-30 מיליון דולר. "ב-2015", משחזר גליק, מנכ"ל החברה, "יצאנו למהלך של גיוס כסף ובאופן לא פורמלי לסיבובי היכרות. הגענו לויולה ושם חשבו שהאדם המתאים לשמוע את הסיפור שלנו הוא קולבר. הם השקיעו והפכו לבעל המניות הגדול ביותר".

מה ההבדלים בהתנהלות של שני הדירקטורים, קולבר ותותח?
"אם סמי נכנס איתנו לרמה של איפה אפשר לגרד גרוש בדוח רווח והפסד, יונתן נשאר בתמונה הגדולה, סופר-ממלכתי וסופר-ג'נטלמן. כאשר יצאנו להנפקה בנאסד"ק בפברואר, הוא היה מאוד מועיל כי הוא מכיר את וול סטריט לפני ולפנים. מכיר בנקאים, אנליסטים וקרנות, והוביל אותנו לדרך של גיוס 15 מיליון דולר לא עם בנק השקעות אלא בהנפקה פרטית למוסדיים אמריקאיים, ולפחות כרגע, על-פי מחיר המניה, זו הייתה החלטה נכונה".

פרס, הרצוג, גנץ

קולבר מחובר לישראל גם בקשרים פוליטיים. המשפחה שלו, כמו משפחת ברונפמן, הייתה מיודדת מאוד עם שמעון פרס ז"ל. חמי פרס בנו זוכר את קולבר כ"ילד בן 13, ציוני נלהב שבא לעזור פה בבחירות. הוא היה ישן אצלנו והיה בן בית, כמו אח קטן. זה בן אדם שאני מאוד אוהב ומעריך".

ומה אתה יכול לספר עליו כאיש עסקים?
"הוא חכם, סקרן, עוקב, מעורב בדברים. מאוד פוזיטיבי ותמיד בעד לעשות דברים יחד ולשתף פעולה. תמיד שווה לשמוע את דעתו".

לא צריך להתאמץ כדי לנחש היכן נמצא לבו הפוליטי של קולבר, שגם יושב כיום בדירקטוריון "מרכז פרס לשלום ולחדשנות". הוא נמנה עם התורמים ליצחק הרצוג כאשר זה עמד בראש המחנה הציוני, וכאשר בני גנץ הקים את "חוסן לישראל" (לפני שאוחדה והפכה לכחול לבן) הוא היה מאנשי העסקים שערבו לו בסכום של 750 אלף שקל. גם אביו של יונתן, ליאו קולבר, הוא תומך נלהב של המפלגה הליברלית הקנדית ומי שכיהן מעל 20 שנה כסנאטור מטעמה.

יצחק בוז'י הרצוג / צילום: רויטרס
 יצחק בוז'י הרצוג / צילום: רויטרס

הקשר בין משפחות קולבר וברונפמן החל עוד בימים שצ'רלס ברונפמן וקולבר האב הלכו לאותו בית הספר במונטריאול. קולבר, מספר אדם שמכיר היטב את שתי המשפחות, היה יותר "בריון" מברונפמן השברירי (אף שהיה נמוך יותר), והיה מגן עליו. סם ברונפמן, האב, ממש ראה בליאו עוד בן, והכניסה של קולבר לעסקים הייתה דרך עסקי הברונפמנים, שם עשה את ההון הראשוני שבעזרתו פיתח את עסקי הנדל"ן הענפים שלו והפך לאחד מעשירי קנדה. לא פלא, אם כן, שלימים הפך קולבר הבן לבן חסות ונציג של צ'רלס ברונפמן בישראל.

קולבר, כיום בן 57, למד מזרחנות במצרים, והגיע שוב לעזור לפרס במערכת הבחירות של 1984, הפעם כמזרחן צעיר. אבל הקריירה העסקית שלו החלה בוול סטריט, בבנק ההשקעות סולומון ברדרס, והעסקה הראשונה שעשה עבור הברונפמנים הפכה אותו, בשנות ה-20 לחייו, לכוכב פיננסי בשמיים המקומיים. למשפחה הייתה השקעה ישנה בדמות 20% משופרסל, קולבר הגדיל את ההשקעה, קנה מניות נוספות, ובעלי השליטה אז ברשת, העדיפו לקנות אותו ואת שולחיו החוצה ברווח ניכר.

ב-1990 עלה לארץ והחל לבצע שורת השקעות כנציג קרן קלארידג'. הוא קנה בין השאר מניות באסם, בטבע, ב-ECI ובאופטרוטק, ומימש ברווחים גדולים. בסביבות התקופה ההיא, תחילת שנות ה-90, הכיר את דני בירן שהשתחרר מתפקידו כראש אגף במוסד. "לדני הייתה השפעה כמעט מאגית על יונתן", אומר אדם שעבד בשעתו עם כור, "מגיע בחור צעיר עם הפנטזיה, ופתאום איש מוסד, מבוגר ממנו בעשור בערך, נעשה קרוב אליו. לימים, אפילו הפך אותו לנשיא כור. צ'רלס מאוד לא אהב את זה, כי יונתן אימץ את דפוס ההתנהגות של דני שהיה בחור עם תחושת אני ואפסי עוד צברית. זה מאוד נגד את המכובדות והדיסקרטיות של צ'רלס".

ב-1995 קלארידג' הובילה קבוצה שרצתה לרכוש את השליטה בבנק הפועלים, ואז שם לב קולבר לאחת ההחזקות של הבנק - כ-20% מכור. כור הייתה באותם ימים בשליטת קרן שמרוק של סטנלי גולד, שלו היו חילוקי דעות קשים על ניהול החברה עם המנכ"ל דאז בני גאון. קולבר וקלארידג' רכשו את השליטה ורבו גם הם עם גאון, שלבסוף עזב. קולבר הפך למנכ"ל החברה ודני בירן לנשיא. אגב, בכספי הפרישה שקיבל הקים גאון ז"ל את "גאון אחזקות", שלאחר פטירתו נקלעה לקשיים ונרכשה על-ידי קרן ויולה.

הבחירה של גלובס מ-2001
 הבחירה של גלובס מ-2001

ב-2011, בראיון שנתן ל-G, היכה ברונפמן על חטא בנוגע למה שאירע אז בכור: "כשהשקעתי בכור, עשיתי זאת כי בני גאון היה שם. אבל הדבר הבא שקרה היה שבני לא היה שם, וזה היה מצער. יונתן הוא בחור טוב מאוד, הוא מהנדס פיננסי מעולה, אבל לנהל חברה גדולה זה משהו אחר. אתה לא מתעסק רק בכסף ובמספרים, אתה מתעסק עם בני אדם. זה היה חייב לקרות כיוון שיכול להיות רק בוס אחד, ויונתן היה זה שהביא את הכסף. הייתי טיפש מכדי להכיר בכך, זו אשמתי".

כאמור, כור הייתה גם זאת שהפילה את קולבר. בשלב מסוים, בשל הוראה של הממונה על ההגבלים, הוא ובירן היו צריכים לקבל החלטה: האם להישאר עם חברת משאב, שחלשה על תחומים כמו מלט, רכב ושינוע - כלומר, חברה משעממת אבל יציבה, או ללכת על מה שנראה אז כמו העתיד - חברת הטלקומוניקציה ECI. השניים בחרו כידוע באופציה השנייה, בהחלטה שהתבררה לימים כאומללה.

"יונתן רצה בזמנו שכור תהיה תאגיד מוטה הייטק, וזו הייתה תפיסה נכונה", אומר חמי פרס, שהיה דירקטור בכור בשנים הללו. "אבל בשנת 2000 היה משבר, התפוצצות בועת האינטרנט ומשבר הטלקום, וזה פגע מאוד ב-ECI וגם במניה של כור".

כותרת ממעריב עסקים 1990
 כותרת ממעריב עסקים 1990

אצל קולבר כמו אצל קולבר, מי שחילץ לבסוף את ECI הוא מכר ותיק שיחזור גם בהמשך הדרך. הוא ביקש מדוברת שיחליף אותו כיו"ר, וזה התנה את המהלך בכך שיתאפשר לו גם להשקיע בחברה. דוברת רכש יחד עם אביו אהרון ועם האחים עופר 10% מהחברה, ביצע בה שינויים, מכר חלקים ממנה, וב-2007 היא נמכרה לשאול שני בסכום עתק של כ-1.2 מיליארד דולר.

קולבר כבר לא היה אז בישראל. שנה מאוחר יותר הוא הצטרף לדוברת בקרן ויולה, ואת ההמשך אתם כבר מכירים. עכשיו, כשהוא יודע מה לעשות, ולא פחות חשוב - מה לא, הוא קוטף את הפירות.