"כל ההורים שחושבים שתקיפות מיניות לא קורות בכיתה החמודה של הבן שלהם, שיחשבו שוב"

האירועים האחרונים תפסו את יעל שרר, מנכ"לית עמותת "אחת מתוך אחת", מופתעת מעט. לא כי האונס הקבוצתי בקפריסין, אונס בת ה־11 באיומי סכין על־ידי בני גילה או סם הפיצוציות ששתתה בת 13 במסיבת בר מצווה, הם מחזות שמעולם לא נתקלה בדומים להם. אבל עוצמת הסיקור התקשורתי הצליחה להפתיע גם את מי שמנהלת פלטפורמה לשיתוף והפצת עדויות של נפגעות אלימות מינית.

"אני נחשפת להמון מקרים, אבל הסיקור היה בעוצמה שלא הכרתי, ותפס אפילו אותי לא מוכנה", אומרת שרר. "לא רק בגלל הכיסוי הצהוב והחצוף של כמה מהעיתונאים. כל השיח שהתעורר בעקבותיו היה גזעני והאשים את הקורבן, שלא לדבר על השימוש שנעשה באונס ככלי לניגוח פוליטי, כפי שהיה במקרה של בת ה-7 והחשוד הפלסטיני ששוחרר. קרו פה דברים חריגים והציבור הרגיש את זה".

אולי כי המסר שמועבר לציבור בשנים האחרונות הוא שמרבית מקרי האונס נעשים בבית, על־ידי אנשים מוכרים לנפגעת, ואונס קבוצתי נפוץ יותר בסרטים מאשר במציאות.
"זה נכון שבכל אחת מהפרשיות האחרונות היה משהו שקל להגיב אליו בעוצמה. הרבה יותר קל להגיב בזעזוע למקרי אונס שנתפסים אצלנו כקיצוניים, כמו אישה אחת ו־12 גברים, או מקרי אונס שאין בהם אזורים אפורים, ואנחנו לא נדרשים להתאמץ כדי להבין מה קרה שם, כמו אונס בת 11. מקרים אחרים שהם כמובן יותר נפוצים ומערבים אדם מוכר - לפעמים אפילו בן זוג או בעל - לא מגיעים לתקשורת ולא הופכים לסנסציה".

הזעזוע כלפי מקרי הקיצון יביא לכך שייפסקו?
"לא, הזעזוע מופנה למקום הלא נכון, ולכן הוא חסר השפעה".

את מתכוונת לכך שאנחנו צריכים להתמקד בחינוך בבית ולא להאשים את כולם?
"דווקא לא. ברור שחינוך ראוי זה תמיד טוב, אבל אני מתכוונת למה שלא מדברים עליו כמעט, וזה התפקיד של המדינה. אני מבינה שזה מאוד תיאורטי ומשעמם לדבר על דוח מבקר המדינה בנוגע לטיפול המדינה באלימות מינית בקטינים, אבל כל פרשה כזו שמתפוצצת מוכיחה מחדש עד כמה הממשלה לא משקיעה מספיק או בכלל בטיפול כזה. כשכתוב בדוח שאין מספיק תקנים לחוקרי ילדים - זה לא תיאורטי.

"זה אומר שיש איפשהו ילדה שלא נחקרה והאנס שלה מסתובב חופשי. וכשאומרים שלא נאספו ראיות או עדויות כמו שצריך, אז ההשלכות הן דומות. את הזעזוע והכעס שלנו לא צריך לתרגם לפוסטים ברשתות, על איך ייתכן שהורי הנערים החשודים באונס מגינים עליהם. גם כי זה נקודתי, וגם כי טבעי שאבא ואמא יגידו שאין סיכוי שזה הילד שלהם. את הכעס צריך להפנות כלפי הממשלה".

ומה עם מעצבי דעת קהל? רוני דניאל שלא מבין מה השבר הגדול בלשכב עם 12 בחורים, אם הסכמת לשניים, ירון לונדון שחופן שד של אישה זרה במעלית ומתגאה בכך, ומעל כולם אייל גולן ויחסיו המיניים עם המעריצות.
"כל האשמת הקורבן הזו שעושים כל מיני דינוזאורים זקנים שמתפקדים כפרשנים מטעם עצמם לא מעניינת אותי. תמיד ניתן פתחון פה לאנשים כאלה, זה לא חדש, רק שהיום זה כבר לא נשאר ללא מענה. נכון ליום ראשון, הגיעו 700 תלונות לרשות השנייה על הדברים שאמר רוני דניאל. פעם לא היו כאלה תגובות. דניאל, ירון לונדון ואפילו אייל גולן - שהרחיק לכת הרבה יותר מהם - כולם שייכים לדור שמרגיש שהזמנים השתנו ובכל זאת מנסה להכשיר דברים שפעם היו מקובלים.

"לי ברור שזו שירת הברבור של העידן הזה, ייסורי גסיסה של תרבות שמתה ומנסה לאחוז בציפורניים בנרטיב שהיה נהוג פעם. הרבה יותר מטריד אותי שהמדינה לא מכניסה את זה לסדר העדיפויות שלה. מפלגות לא מכניסות את זה להסכמים הקואליציוניים. מבחינתי, התפקיד שלי הוא לוודא שזה ייכנס".

אין טיפול ואין שיקום

שרר, 36, תושבת כפר סבא, החלה את פעילותה נגד אלימות מינית בסרט הדוקומנטרי שיצרה, "כביסה מלוכלכת". הסרט מלווה את התהליך שעברה בעקבות החלטתה להגיש תביעה אזרחית תקדימית נגד אביה, שהורשע בהתעללות מינית בה ונידון לשלוש שנות מאסר. לאחרונה הוציאה ספר פרוזה ראשון, שכותרתו "עו"ד ועו"ד". "כשדיברתי על מה שאבא שלי עשה לי, אנשים אמרו לי - 'לא נכון'. הם לא היו שם, אבל בכל זאת ידעו שזה לא קרה. למה שהם יתעקשו על דבר שאין להם באמת מושג לגביו? כי אם הוא קרה, זה מערער להם את הסדר, לגלות שמשהו כזה קורה ממש לידך. לא במקום אחר, לא בעדה אחרת. לא אצל אנשים שהם לא כמונו.

"זה לא פשוט. אחד מתוך שישה ילדים בישראל עובר התעללות, לא בהכרח מינית, אני מכלילה פה גם מכות או הרעבה. זה אומר שגם בגן של הילדים שלך זה קורה. את אולי תזדעזעי כשתגלי את זה קרוב אלייך, אבל אין סיבה אמיתית שזה יפתיע אותך, זה בכל מקום. שוב, עולה השאלה מה המדינה עושה כדי לעצור את זה ולטפל כמו שצריך בקורבן".

חדר המלון באיה נאפה שנותר עם כל הראיות מוכיח שלא רק בישראל מתנהלים ברשלנות.
"להשאיר קונדומים משומשים בחדר שאירע בו אונס זו לא חקירה מצטיינת. אבל אני קצת מעורה במה שקורה במדינות אחרות, והאמיני לי, אנחנו לא במקום של להעביר ביקורת על משטרת קפריסין. בישראל מצליחים לנהל רק אחוז זעום מהתיקים - בגלל חקירות רשלניות. כדי שאנס יוכל לעבור שיקום בכלא, הוא צריך להיות כלוא לפחות שנתיים. גזר הדין של רוב עברייני המין מסתכם בפחות, כך שגם את השיקום, שיכול היה להיטיב איתם, הם לא מקבלים".

בחקירת האונס של בת ה־7 בבנימין, דיברו על רשלנות החקירה של המשטרה ביו"ש. את רואה הבדל בין מרכז לפריפריה בטיפול בנפגעות מין?
"איפה את גרה?".

בתל אביב.
"ואת בטח חושבת שאת מסודרת, כי את חיה בעיר גדולה ומתקדמת. אז מתברר שבתל אביב כמו ברוב בתי החולים בארץ, לא מספקים טיפול חירום לנפגעי עבירות מיניות. כל איסוף הראיות, התשאול, מתן התרופות שנועד למנוע ממך כניסה להיריון או הידבקות מאיידס - פשוט לא קיים. ואני מדברת כאמור על תל אביב, לא על נהריה או איזה יישוב נידח בערבה".

אז מה אנשים עושים?
"כל גוש דן והשרון נוסעים לבית החולים וולפסון בחולון. יחידת החירום שלהם שמטפלת בפגיעות מיניות נמצאת בסופי שבוע ב־400% תפוסה. אם זה קורה לך באילת, את צריכה לנסוע שלוש שעות לבית החולים סורוקה כדי לקבל טיפול".

עיתוי טוב לדבר על בת ה־13 שסוממה בשבוע שעבר בבר מצווה באזור השרון.
"הסמים האלה פוגעים בילדות בנות 12 ובנשים בנות 50־60, שמוצאות את עצמן נאנסות תחת השפעה של סמי אונס. ולא במקרה הם מוזכרים שוב ושוב עם אירועים כמו בת מצוות וחתונות. בניגוד למסיבה במועדון, שם למדנו להיזהר, אלה אירועים עם אופי משפחתי שבהם אנשים נותנים אמון ומשחררים הגנות, ומצד שני יש בהם הרבה אלכוהול ואנשים לא מוכרים שמסתובבים. אני לא מכירה באופן אישי את המקרה שהזכרת, אבל נראה לי מופרך שזה הגיע מהילדים".

למה לא? בני 12 כבר הוכיחו שהם יכולים, כשלפי החשד אנסו וצילמו את בת גילם.
"מההיכרות שלי עם הסיפורים האלה, הייתי בודקת יותר את אנשי הצוות שעובדים באירוע. אלה שאומרים לך אחר כך - 'את לא מרגישה טוב? בואי נלווה אותך לחדר אחורי שתנוחי 20 דקות, ואם זה לא יעבור עוד מעט, נתקשר לאמא שלך'. את מזועזעת? כי את לא יודעת כמה נפוצים הסמים האלה, וכמה מקרה כזה הוא רק קצה הקרחון".

השיח השתנה, המדינה לא

לדברי שרר, אחד הכשלים הנפוצים בחקירות מקרי אונס בישראל קשור להנחה שסמי אונס הם המצאה של נשים. "רק בדצמבר האחרון יצא נוהל שמנחה חדרי מיון איך לקחת דגימה נכונה מכל סיפור עם חשד כזה, ועדיין הרבה בתי חולים לא עושים את זה, כי ההנחה שהייתה נהוגה עד היום היא שנשים ממציאות סמי אונס כדי להצדיק את התנהגותן - ואם הן הפכו לחסרות הכרה, זה בגלל האלכוהול ששתו, ולא כי הוכנס לתוכו משהו", היא אומרת. "כל הכבוד לבית החולים לניאדו שעשה את הדבר הנכון והמתבקש ושלח דגימה לבדיקה, שבזכותה, הפלא ופלא, התגלה שהילדה לא חטפה התקף חרדה, אלא בלעה סמים, שבמינון הלא נכון גם יכולים להרוג".

ובחזרה להורים. אני קוראת בפייסבוק רק על ההורים שמדווחים על שיחות מכילות ורגישות עם הילדים, כשאלה מצידם לא שמעו על אירועים כאלה בכלל. מוזר, לא?
"הורים שהילד שלהם אומר 'אני לא מבין מה לא בסדר במה שסיפרת לי, עשינו את זה עם איקס כבר מלא פעמים', או 'אני בארבע קבוצות שונות של פורנו ואני בן תשע' - ויש כאלה - לא כותבים על זה בפייסבוק. בואי נתייחס למה שכותבים בפייסבוק יותר כאל ספרות ופחות כאל דיווח אמיתי. למרות שאם זה מעלה את המודעות לשיחה עם הילדים, אז יש גם לספרות הזו ערך. חשוב שזה ידובר. כל ההורים שחושבים עכשיו שהדוגמאות שנתתי לא קורות 'בכיתה החמודה של הבן שלי', שיחשבו שוב. וכל עוד אנחנו לא מתעסקים בשאלה מה זה סקס בהסכמה, אלא מבזבזים אנרגיה במאבק על אורך המכנסיים של הבנות, ומה הן מביאות על עצמן כשהן לבושות ככה, אז ככה זה גם נראה".

שרר מאמינה שהשינוי בדרך. "אם לא הייתי אופטימית, לא הייתי עובדת בעבודה הזו, אבל אני רואה את השינוי קורה. היום מסקרים אלימות מינית הרבה יותר מפעם, אין בכלל מה להשוות בין השיח שקיים עכשיו לבין מה שהיה פעם. עכשיו זה הזמן לדרוש התייחסות ממשלתית. לדרוש משרי הרווחה, הבריאות וביטחון הפנים תוכנית מסודרת ומתוקצבת לטיפול באלימות מינית, ולא רק לצטט אותם כותבים בפייסבוק כמה זה איום ונורא. אני אשמח לראות את ראש הממשלה, שהוא גם שר הבריאות, יוצא לתקשורת ומדבר על התוכנית השאפתנית של הממשלה לטיפול בנושא, כי כמה שלא יתנו לזה כסף, זה לא יהיה מיותר. בינתיים, הרשות לטיפול באלימות מינית קיימת רק בדמיון".