בגלל התחזקות השקל: יבוא עכשיו ולתמיד

השקל מתחזק, וזעקות השבר של היצואנים גוברות, אך האם זו בעיה, ואם כן - איך צריך לטפל בה?

השקל הוא מוצר ככל המוצרים. יש לו ביקוש, היצע, ומחיר במטבעות אחרים. כשאנחנו מייבאים, אנחנו למעשה שולחים שקלים לחו"ל. לא באופן ישיר, כמובן - כסף עובר למוכר בחו"ל, שמוכר את השקלים לחלפן כספים בתמורה לדולרים או למטבע המקומי שלו. אבל לא משנה כמה גלגולים זה עובר, בסוף יש יותר היצע של שקלים. זה מוריד את מחיר השקל, מה שאנחנו קוראים לו "החלשת השקל" או "התחזקות הדולר" (המטבע הזר הנפוץ ביותר בסחר הבינלאומי).

יצוא עושה את האפקט ההפוך בדיוק. יצואנים מרוויחים במטבע זר שאותו הם מכניסים לישראל, מה שמעלה את ההיצע שלו. המחיר של המטבע הזר בשקלים יורד, לכן ניתן לקנות יותר מטבע זר עם אותה כמות שקלים. לזה אנחנו קוראים "התחזקות שקל" או "היחלשות הדולר".

היופי הוא שככל שאנחנו מייבאים יותר, כך השקל נחלש. זה הופך את היבוא ליקר יותר, כך שמוצר שעולה 10 דולר למשל, עכשיו יקר יותר בשקלים. בו זמנית, זה הופך את היצוא למשתלם יותר, שהרי כל דולר שמקבלים כרווח ניתן להמרה ליותר שקלים. לכן, כל יבוא מרסן יבוא נוסף, ומעודד את היצוא. היצוא עושה את הדבר ההפוך בדיוק - הוא מחזק את השקל, דבר שמרסן יצוא נוסף ומעודד את היבוא.

זה בדיוק מה שקורה בישראל. אנחנו כלכלה מוטת-יצוא, כלומר אנחנו מייצאים יותר ממה שאנחנו מייבאים. לכן, לאורך זמן, עוד ועוד כסף זר נכנס לישראל ובהתאם לכך השקל מתחזק. זה, בתורו, מוריד את רווחי היצוא ומנפה החוצה את היצוא הפחות-יעיל. היבוא, לעומת זאת, הופך לזול יותר, וכך יבוא נוסף הופך למשתלם כלכלית. מנגנון שער המטבע מאזן בין היצוא ליבוא, ובכל פעם שיש פער רציני ביניהם - הוא ידחוף לאיזון. מכיוון שאנחנו מייצאים יותר ממה שאנחנו מייבאים, השקל ילך ויתחזק עד שנגיע לאיזון.

 יבוא ויצוא בישראל

אם מסתכלים על זה ברמה הלאומית, המטרה היחידה של יצוא, כלומר ייצור מוצרים בישראל ושליחתם לשימוש של אנשים בחו"ל, היא לאפשר מטבע זר לצורכי יבוא. לכן, יש קשר הדוק בין היבוא ליצוא. כשאחד עולה, השני עולה, וכשאחד יורד גם השני יורד. הקשר הזה הוא סיבתי, פשוט, ובלתי ניתן לניתוק. דרך אחרת לחשוב על זה, היא שכשאנחנו מייבאים, אנחנו שולחים שקלים לחו"ל. יש רק דבר אחד לעשות עם שקלים - לקנות מוצרים ישראליים. כלומר, היבוא בהכרח גורר יצוא, ולהיפך. הפערים המעטים שקיימים בין היבוא ליצוא נובעים מהשקעות זרות בישראל (ולהיפך - השקעות ישראליות בחו"ל) שכרגע עולות כסף, אך יישאו פירות בעתיד.

ברגע שמבינים את זה, קל לראות למה הדרישה להתערב בשער המטבע היא חסרת תועלת ומזיקה. קנייה של עשרות מיליארדי דולרים בבנק ישראל, מעבר למה שהיא תעלה, בסך הכל תהיה מכשול זמני בדרך לעלייה חזקה יותר של השקל כדי לכסות את הפער בין היבוא ליצוא. חמור מכך - כל מה שהיא תעשה זה להעלות את יוקר המחיה לכולנו, דבר המקביל לסבסוד היצואנים על חשבוננו. אין שום דרך בת-קיימא לחזק את היצוא בלי לחזק גם את היבוא. שני הצדדים של הסחר הבינלאומי קשורים זה בזה, וניסיון לעודד אחד ולדכא את השני נידון בהכרח לכישלון.

התערבות בשער המטבע כדי לעודד חלקים מסוימים בכלכלה על חשבון אחרים אומרת ניצול גרוע של משאבים. כל עסק שמייצר מוצר או שירות לוקח משאבים מוגבלים-מטבעם כמו קרקע, כוח אדם איכותי, מכונות והשקעות זרות, ומנסה לנצל אותם כדי להפיק כמה שיותר ערך. כאשר מעוותים את הכלכלה כדי להיטיב עם עסקים מסוימים, מנתבים משאבים מוגבלים מאיפה שצריך אותם אל עבר הסקטורים המקורבים לשלטון. על כל עסק שמתנפח בעקבות סבסוד יש עסק אחר שלא יצליח לקבל את המשאבים המוגבלים בכלכלה, או שאלו יהיו לו יקרים מדי מכדי שיוכל לייצר את מה שאנחנו באמת טובים בו. עיוות שער המטבע לא יועיל ל"תעשייה הישראלית", אלא רק לאלו שהתאחדות התעשיינים דואגת להם - על חשבון כל שאר התעשייה.

הדרך היחידה לעודד את היצוא הישראלי, ואיתו את המשרות, השכר והידע שמגיעים בו בזמן, היא לאפשר עוד יבוא. כיום, יש הגבלות אדירות על יבוא חופש בדמות מכסים, מכסות יבוא ומגבלות רגולטוריות על הסחר החופשי בישראל. שחרור שלהם יוריד את יוקר המחיה לכלל אזרחי ישראל, ובו זמנית יאפשר לנו לייצא יותר. ככל שנשתלב בסחר הבינלאומי, כך נוכל לייבא את המוצרים שאנחנו לא טובים בלייצר, ולייצא את אלו שכן. זה יוביל לפחות אבטלה, שכר גבוה יותר, ויוקר מחיה שפוי הרבה יותר.

 הכותב הוא פעיל ליברל, ממייסדי "חופש לכולנו" וכלכלן במשרד "סמקאי אסטרטגיה בע"מ"