מניית ערד השקעות בשיא: שושנה גזונדהייט מבקשת למכור את מניותיה ב-700 מיליון שקל

מהלך המכירה, אם ייצא לפועל, יאפשר את סיום הסכסוך רב-השנים בין משפחת גזונדהייט לבעל השליטה בפועל בערד, שלמה איזנברג

שלמה איזנברג / צילום: איל יצהר
שלמה איזנברג / צילום: איל יצהר

אחרי קפיצה של קרוב ל-40% בשוויה של מניית חברת ההשקעות ערד  מתחילת השנה, שהובילה אותה לרמת שיא, בוחנת שושנה (רוזה) גזונדהייט בת ה-92 מהלך העשוי לאפשר את סיום הסכסוך רב-השנים בין משפחתה לבין שותפה לשעבר ובעל השליטה בפועל בערד, שלמה איזנברג, המשמש יו"ר החברה ומחזיק ב-37% ממניותיה.

חודשים ספורים אחרי שערד עדכנה על תביעה שהגישה גזונדהייט נגדה ונגד איזנברג ושותפיו, משפחת שפיצר - תביעה שעדיין מתנהלת בבתי המשפט - כעת נודע כי היא מעוניינת למכור את מניותיה בערד ובכך להוביל לפרידה מאיזנברג, אף שבשלב הנוכחי עדיין לא ברור מתי מכירה זו תצא לפועל.

ככל הידוע, במסגרת זו כמה מחברות החיתום בשוק כבר בוחנות אפשרות לארגן קבוצות משקיעים שירכשו את המניות, אבל בשלב הנוכחי עסקה טרם גובשה. גזונדהייט מחזיקה בכ-35% ממניותיה של ערד, בשווי שוק נוכחי של כ-630 מיליון שקל, ומבקשת למכור אותן בפרמיה של 10%-15% על מחיר השוק - 690-720 מיליון שקל - וזאת כשמניית החברה בשיא ומשקפת לערד שווי של 1.8 מיליארד שקל.

ערד היא חברת השקעות הפועלת בתחום הנדל"ן באמצעות ישרס , בתחום המחשבים באמצעות מלם-תים ובתחום ייצור הרעפים באמצעות חברת חסין אש. בין בעלי השליטה בחברה מתנהל סכסוך היסטורי.

בדוחות החברה נכתב כי בין חברי דבוקת השליטה בחברה מאז שנת 1988, שנודעה כקבוצת אג"ש - איזנברג, גזונדהייט ושפיצר - התגלעו מחלוקות במהלך השנים "בקשר עם תוקפו של הסכם שהיה קיים ביניהם בקשר עם החזקותיהם במניות החברה". עוד מוסיפה ערד כי כיום, כל חברי הקבוצה מסכימים "כי הסכם אג"ש אינו בתוקף עוד".

מניית ערד
 מניית ערד

"בעלת מניות מיעוט מקופחת"

ככל הידוע, אף שכמה גופים גדולים כבר הביעו עניין בקשר לרכישת מניות גזונדהייט בערד, עלול חוסר היציבות המאפיין את השווקים בימים האחרונים לפגוע בסיכויי העסקה. זאת, משום שגזונדהייט, חרף רצונה לממש את המניות באופן מיידי, עוד נדרשת להיערך למכירה עם קבלת אישורים שונים הנדרשים למכירת החזקותיה.

יש לציין כי לפי המידע שמציגה ערד, חלק מהמניות שבהם החזיק אברהם גזונדהייט המנוח, בן זוגה של שושנה, מוחזקות באמצעות חברה פרטית בבעלותו המלאה הרשומה באנגליה, ו"בינו לבין הבנק שדרכו מוחזקות המניות, קיימת מחלוקת וסכסוך משפטי".

בצד הרוכשים הפוטנציאליים, מלבד הפוטנציאל שהם מזהים בשווי השוק הנוכחי של ערד, ביחס לשווי החזקותיה, מכירת החזקות גזונדהייט גם תגדיל את החזקות הציבור בערד ליותר מ-40%, לעומת 10% כיום - מה שיסייע לה להיכנס למדדים המובילים ולהגדיל את הסחירות בה, וכך גם את האטרקטיביות שלה. בשנה האחרונה מחזור המסחר הממוצע היומי במניה עומד על פחות מ-45 אלף שקל.

כאמור, רצונה של גזונדהייט למכור את מניותיה בערד מגיע אחרי שבמארס האחרון היא יצאה לסבב נוסף במאבק הארוך מול איזנברג - הרוח החיה הניצבת בלב פעילות החברה - וכן נגד יורשי רודולף שפיצר, שחברו לאיזנברג לפני כמה שנים, במסגרת המאבק בין בעלי המניות המרכזיים של ערד. בכתב תביעה שהגישה גזונדהייט לבית המשפט המחוזי בירושלים, היא טענה להנצחת מעמדה כ"בעלת מניות מיעוט מקופחת", וכי פעולות הקיפוח שנוקט איזנברג בתמיכת יורשי שפיצר, שוללות ממנה ומשאר בעלי מניות הציבור בערד "ערך כלכלי מהותי".

עיקר טענותיה של גזונדהייט לקיפוח קשורות להימנעות מחלוקת דיבידנד ומניעת סחירות במניות החברה, שהופכים את "השקעתה ארוכת-השנים לנכס בלתי סחיר ובלתי מניב". גזונדהייט טוענת, באמצעות עורכי הדין בעז בן צור ודקלה סירקיס ממשרד בעז בן צור ושות' וכן עורכי הדין אלעזר יקירביץ וחובב קרן, ל"חלוקת משאבים בלתי הוגנת במתחם יחסי הכוחות בין בעל השליטה לבין בעלי מניות המיעוט".

גזונדהייט טוענת כי היא כלואה במצב שבו "מחד החברה אינה מחלקת את הרווח שצבור בה וראוי לחלוקה, ומנגד אין לתובעת אפשרות למכור את מניותיה במחיר המשקף את ההון העצמי של החברה או את נכסיה". לדבריה, "תוצאת הדברים היא כי ניהול החברה ומבנה ההחזקה בה הופך את השקעתה ארוכת-השנים של התובעת לנכס בלתי סחיר ובלתי מניב".

מצב דברים זה, לטענתה, "נובע מפעולות שבוצעו על ידי הנתבעים במהלך השנים - פעולות מקפחות, ששללו מהתובעת את זכותה ליהנות מהנכס שהיא מחזיקה".

תביעתה זו הצטרפה לתביעה קודמת שהגיש בשנת 2010 בן זוגה, אברהם גזונדהייט, שנפטר מאז. באותה תביעה נטען כי גזונדהייט מקופח כבעל מניות מיעוט וכי נמנע ממנו לקבל כל תשואה בגין השקעתו בחברה. כעת הוגשה בקשה לאחד את התביעות.