הנאיבי, המשעשע, הנוסטלגי והמותח: הסרטים המעניינים בפסטיבל חיפה

שיאו של אוקטובר עמוס החגים והחופשות יגיע עם פסטיבל הסרטים בחיפה, חגיגת הקולנוע של הכרמל, שתיפתח ביום שבת ה-12.10. הדרך למהדורת 2019 לא הייתה קלה, בשל עזיבתו של מנהל סינמטק חיפה ירון כפתורי בסמוך להשקה, כמו גם מצב הקולנוע הישראלי כפי שהוא משתקף בתחרויות השונות.

אבל על כל אלו הצליח הצוות החיפאי להתגבר ולהביא כמה מהסרטים המדוברים והמסקרנים ביותר של השנה, שאותם תוכלו לראות באולמות המלאים של הפסטיבל. קופות הכרטיסים כבר פתוחות ואנחנו סימנו לכם חמישה סרטים שכבר ראינו, ומומלץ לכם להשיג כרטיסים כדי שלא תחמיצו.

החברתי: "סקין"

אם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שהבמאי הישראלי גיא נתיב זכה עם סרט קצר בשם זה באוסקר בתחילת השנה, ופתח את כל מהדורות החדשות. הסרט, שיוקרן בחיפה אינו אותו סרט זוכה, אלא הפרויקט הגדול של נתיב, שעליו עבד כמעט במקביל. אמנם גם הוא מתרחש בתוך קהילת אלט-רייט אמריקאית וגם בו מככבת השחקנית האוסטרלית דניאל מקדונלד, אבל פה פחות או יותר מתפצלים שני הפרויקטים.

"סקין", שכבר הוקרן בפסטיבל טורונטו, הוא סרטו הראשון באורך מלא מעבר לים (אחרי "זרים", "מבול" ו"הבן של אלוהים" הישראליים). הסרט מביא את סיפורו האמיתי של ביירון ווינדר (ג'יימי בל בתפקיד נפלא), נאו-נאצי צעיר שמנסה לברוח מעולם השנאה והגזענות ומגלה שהדרך לחיים החדשים קשה משחשב. הסרט מתהדר בעשייה טכנית מצוינת ומשחק משובח, ואמנם חוטא פה ושם בדידקטיות ובמסרים נאיביים, אבל בעולם שלנו כמו שהוא עכשיו, יש מקום לכאלו סרטים יותר מתמיד.

המשעשע: "בשורות טובות"

שותפו של גיא נתיב לבימוי כמה מסרטיו היה ארז תדמור, שמאז כבר למד לעוף סולו בהצלחה מרובה, וגם הוא משתתף בפסטיבל השנה כחלק מתחרות הקולנוע הישראלית. אחרי "ארץ פצועה" שהביא לו את פרס האופיר ו"נמל בית", שניהם סרטים העוסקים בחברה הישראלית במבט נרחב, הוא צולל פנימה אל הפרטי ומביא את סרטו האישי ביותר עד כה.

רועי אסף (שחתום על התסריט ביחד עם ארז תדמור) ונלי תגר מגלמים זוג צעיר שחולם להביא ילד, אבל הביולוגיה עובדת נגדם, ובכל טיפול הפריה וארוחה משפחתית, הלחץ והתסכול רק הולכים וגוברים עד לנקודת רתיחה. זוהי קומדיה מקסימה ומשעשעת מאוד, המשובצת בהופעות נהדרות של כל השחקנים (יצוינו לטובה אלי גורנשטיין ואוולין הגואל), שמערבלת בין כאב, תקווה, קושי ואהבה באופן שקשה להישאר אליו אדישים.

 בשורות טובות/ צילום: דניאל מילר

הקלאסיקות: "נס במילאנו" ו"הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר"

פסטיבלי קולנוע הם גם הזדמנות נפלאה לראות סרטים ישנים ואהובים בעותקים חדשים ועל המסך הגדול. בין כל מסגרת הקלאסיקות של חיפה השנה, אסור לפספס את שני אלו, שאמנם נעשו במדינות שונות ובעשורים שונים, אבל המשותף ביניהם הוא הלב הגדול הפועם בהם, יצירות קולנועיות שאהבת אדם היא המנוע שלהן. "פריסילה" הוא סרט הקאלט מ-1994 המתאר מסען של שלוש מלכות דראג בערבות אוסטרליה, שלשמו נזקפים פס קול שהפך ללהיט בפני עצמו, עיצוב תלבושות שזכה באוסקר, והופעות מפתיעות של שלושה שחקנים אוסטרלים שהפכו לבינלאומיים: גאי פירס, הוגו וויבינג וטרנס סטמפ.

"נס במילאנו" הוא סרטו הבלתי נשכח של ויטוריו דה סיקה מ-1951, וללא ספק מדובר באחד הסרטים הטובים שנעשו. זוהי שעה וחצי של פלא קולנועי, שילוב מושלם בין ריאליזם חברתי וסוריאליזם מרהיב, כזה שיכול לשנות את הדרך בה אתם רואים את העולם.

המותח: "סוג של שתיקה"

לאלו המחפשים קולנוע מאתגר מהרגיל, סרטו של מיכל הוגנאוור הצ'כי הוא המלצה חמה במיוחד, המזכירה בעיקר את עבודותיהם של הבמאים האוסטרים כמו האנקה, זיידל ומרקוס שליינצר. הסרט נפתח בנערה צ'כית המגיעה לביתה של משפחה גרמנית אמידה על מנת לשמר כאומנת לילדם היחיד, אבל במהרה היא מגלה שלהורי הילד יש שיטות חינוך מאוד משונות, וגם הקהילה מסביב לא בדיוק נורמטיבית.

מה שהיה יכול להיות סיפור מתח שגרתי, הוגנאוור מספר בצורה שהולכת נגד הציפיות. רוב הדברים הדרמטיים מתרחשים בין הקאטים או מאחורי דלתות סגורות, מה שמאפשר לצופים להשלים אינפורמציה ובכך להסתנכרן עם סקרנותה של האומנת ועם הערפול שבו היא נמצאת. זהו סרט שקט ועוכר שלווה, מהסוג שהדוגמטיות המאפיינת את עשייתו מרשימה בהחלט מצד אחד אך גם גובה מחיר, כאשר לעיתים הוא עובר כלאה ואיטי מדי, מרגיש ארוך יותר מהשעה וחצי של אורכו.