איך הפך מקצוע הפסיכולוגיה לתואר לעשירים בלבד?

נתונים שהגיעו לידי "גלובס" חושפים שהסטודנטים לפסיכולוגיה הם האמידים ביותר מבין כלל הסטודנטים • הסיבה: מסלול ארוך ולא מתגמל המסנן סטודנטים מרקע חלש • התוצאה: מחסור עצום בשירות הפסיכולוגי ביישובים חלשים, ערביים וחרדיים

סטודנטים לפסיכולוגיה הם האמידים ביותר בישראל; זאת בהתחשב בדירוג הכלכלי-חברתי (אשכול) של היישוב שהם מגיעים ממנו - כך עולה מניתוח שערך "גלובס" לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), הנכונים לשנת הלימודים האקדמית 2017-2018. את הנתונים מסרו ראש תחום השכלה גבוהה ומדע בלמ"ס אביאל קרנצלר וראש צוות השכלה גבוהה מירי אלון. ניתוח דומה שנערך עבור 2016-2017 העלה את אותה התוצאה - הסטודנטים "העשירים" ביותר הם סטודנטים לפסיכולוגיה.

מהניתוח עלה שחלקם של הסטודנטים החדשים לתואר ראשון לפסיכולוגיה שמגיעים מיישובים שדירוגיהם החברתיים-כלכליים הם הגבוהים ביותר (אשכולות 7-10), מקרב כלל הסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה (להוציא סטודנטים ממכללות לחינוך), הוא כמעט 60%. זהו השיעור הגבוה ביותר בהשוואה לחלקם של הסטודנטים המגיעים מיישובים אלה מקרב כלל הסטודנטים החדשים לתואר ראשון בישראל (44%), וגם בהשוואה לכל שאר המקצועות ותחומי הלימוד שנבדקו: מדעי הרוח, מדעי החברה, עסקים, משפטים, רפואה, מקצועות עזר רפואיים, מדעי הטבע ומתמטיקה, הנדסה ואדריכלות ומדעי המחשב. בקרב סטודנטים חדשים לתואר ראשון במכללות לחינוך, רק 26% משתייכים ליישובים המבוססים.

יותר סטודנטים עשירים בפסיכולוגיה
 יותר סטודנטים עשירים בפסיכולוגיה

עוד תחומי לימוד שבהם ייצוג הסטודנטים שמגיעים מיישובים אמידים - אשכולות 7-10 - גבוה מחלקם בקרב כלל הסטודנטים החדשים לתואר ראשון הם משפטים (48%), רפואה (55%), מדעי הטבע ומתמטיקה (50%), הנדסה ואדריכלות (46%) ומדעי המחשב (51%).

כדי להגיע לתוצאה, פילחנו את מספריהם של הסטודנטים החדשים לתואר ראשון בישראל באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות בהתאם לתחום הלימוד, וכן בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי (אשכול) של היישוב שהם מגיעים ממנו. הדירוג הזה כולל את כל הרשויות המקומיות, שמקבלות ציון מ-1 עד 10 (מדובר בדירוג של 2013; ששונה במעט מהדירוג העדכני יותר, ה"ו). הציון מעיד על המצב הכלכלי-חברתי של התושבים, בהתאם לפרמטרים כמו מצב ההשכלה והחינוך, תעסוקה ורמת החיים. כך למשל, היישובים כפר שמריהו וסביון מקבלים את הציון 10 בדירוג; תל מונד ותל אביב-יפו את הציון 8; ואילו בני ברק את הציון 2, וכסייפה ומודיעין עילית את הציון 1. גם בתואר השני בפסיכולוגיה, חלקם של הסטודנטים המגיעים מיישובים אמידים (אשכולות 7-10) - 70% - גבוה בהרבה מחלקם של הסטודנטים המגיעים מיישובים אלה מקרב כלל הסטודנטים; 52% בלבד.

בסך הכול התחילו ללמוד בשנים 2017-2018 1,055 סטודנטים חדשים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, מהם רק 5% משתייכים ליישובים מאשכולות 1-2 - רבים מיישובים אלה ערביים וחרדיים - ועוד 14% משתייכים ליישובים מאשכולות 3-4. כחמישית מהסטודנטים משתייכים ליישובים מאשכולות 5-6: יישובים כמו אילת, חדרה, אריאל ונהריה. המשמעות היא שיש מעט מאוד סטודנטים לפסיכולוגיה, ובהמשך ישיר גם פסיכולוגים, המגיעים מיישובים חלשים יותר, לרבות פסיכולוגים מרקעים מגוונים: פסיכולוגים ערבים, חרדים ומקרב יוצאי אתיופיה.

מדוע דווקא פסיכולוגיה הוא המקצוע שבו הסטודנטים הם "העשירים" ביותר? הסיבה לכך נעוצה במסלול הכשרה ארוך מאוד, מצד אחד - כלומר, כזה המצריך שימוש במקורות מימון חיצוניים לצורך השלמתו - ובהיעדר ודאות וביטחון תעסוקתי וכלכלי בסיומו, מצד שני. גם המסלול של לימודי רפואה, בדומה לפסיכולוגיה, ארוך מאוד - לפחות 11 שנות הכשרה - אך כבר תוך כדי ההתמחות, המתמחים משתכרים היטב (כ-20 אלף שקל ויותר בחודש), והעבודה כרופאים בסיומו של המסלול היא יציבה - מבוססת המערכת הציבורית - ומתגמלת.

לעומת זאת, מסלול הלימודים וההכשרה של פסיכולוגים כולל שלוש שנות לימודים לתואר ראשון, עוד שנתיים של תואר שני והתמחות של ארבע שנים נוספות - בסך הכול תשע שנות הכשרה, במקרה הטוב (לעתים צריך להמתין לתקן התמחות). התמחות בפסיכולוגיה היא כמעט תמיד בחצי משרה, שמשלמת 5,000-3,000 שקל בחודש. אחרי ההתמחות, רבים מהפסיכולוגים משלבים בין עבודה כעצמאים, בקליניקות פרטיות, לעבודה במגזר הציבורי, ובמילים אחרות - הם סובלים מהיעדר יציבות תעסוקתית.

"המשמעות של המסלול הזה", אומר ד"ר שי איתמר, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, "היא שרק פסיכולוגים באמצע שנות ה-40 שלהם, שמתחזקים קליניקה פרטית עם כ-30-35 מטופלים קבועים, רואים הכנסה סבירה. ב'הכנסה סבירה' הכוונה לכ-15 אלף שקל נטו בחודש".

מקצוע נשי במהותו

באופן מעט פרדוקסלי, דווקא בגלל נתוני הפתיחה האלה, יש יותר סיכוי שסטודנטים המגיעים מרקע כלכלי מבוסס ועם גב כלכלי איתן יהיו מסוגלים לעמוד במסלול ההכשרה, בהשוואה לסטודנטים המגיעים מרקע חלש יותר. במילים אחרות, סטודנט מצטיין מרקע חלש עשוי להעדיף ללמוד רפואה בשל הידיעה של התשואה הגבוהה שיהיו ללימודים בסיום המסלול, מאשר ללמוד פסיכולוגיה. "לכן מדובר במקצוע נשי במהותו", אומר איתמר, "הקלישאה מדברת על זה שהפסיכולוגית תתחתן עם מהנדס, כי מישהו צריך לפרנס. אנשים מצטיינים מרקע כלכלי חלש יחפשו מקצוע להתפרנס ממנו. מקצוע שמאפשר מוביליות חברתית. נוצר כאן מקצוע לעשירים בלבד, שמשרת רק את מי שידו משגת. הפרופסיה שלנו נעשית הומוגנית מאוד".

אילו השלכות יש לתופעה הזו?

"כשאין מספיק פסיכולוגים ערבים, חרדים ויוצאי אתיופיה; וכשאין תקנים למתמחים ומומחים במערכת הציבורית - למרות הביקוש - אז קשה מאוד לתת שירות. בחברה הערבית אין שירותים פסיכולוגיים; אין כמעט פסיכולוגיות ערביות מומחיות. זאת אומרת, אנשים מרקעים מגוונים שרוצים לקבל טיפול פסיכולוגי בשפה שהכי נוחה לכם - לא יכולים לקבל אותו".

לפי הערכות, באזור הנגב יש פחות מעשרה פסיכולוגים קליניים ערבים, על אוכלוסייה של 230 אלף אנשים; ובכל ישראל יש רק מעט פחות מ־20 פסיכולוגים קליניים חרדים.

ד"ר מרדכי גופמן, פסיכולוג קליני חרדי, מספר שכשלמד באוניברסיטת בר-אילן, היה הסטודנט החרדי היחיד. "חרדים שיוצאים לאקדמיה מתחילים לרוב את המסלול בשלב מאוחר, כשכבר יש משפחה וילדים, ואין להם הפריבילגיה להשקיע עשור מחייהם, עד שהם מתחילים להרוויח", הוא אומר. "התוצאה היא שבהשוואה לציבור החילוני, חרדים מוגבלים יותר ביכלותם להגיע למטפל שהוא רגיש תרבותית".

מחסור במאות מטפלים

על אף שיש מספיק פסיכולוגים יחסית לאוכלוסייה במדינת ישראל, בקופות אין מספיק תקנים בעבורם, ולכן התורים לקבלת טיפול פסיכותרפי ארוכים ביותר. הסיטואציה הזו מקשה גם היא על פסיכולוגים המחפשים מקומות להתמחות ולעבוד בהם אחרי הלימודים, ומחייבת תכנון מדוקדק יותר של כוח האדם בתחום - דבר שלא קורה במידה מספקת. "קצב גיוס מטפלים חדשים בתחום... לא עלה ובמקרים מסוימים אף הצטמצם", כך כתבה לפני כשנה ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן-לוי, למנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב. לפי המכתב, קיים מחסור במאות מטפלים לפחות. 

למרות כל אלה, הביקוש ללימודי פסיכולוגיה גבוה, כי המקצוע ממותג כיוקרתי ומכניס. "כשהלכתי ללמוד פסיכולוגיה, דמיינתי קליניקה ברחוב נחמני בת"א עם שטיח פרסי. לאט לאט הבנתי עד כמה התפיסה שלי מוטעית", אומר איתמר. "אנו רחוקים שנות אור ממה שפסיכולוג אמור להרוויח".

כדי לשנות את המצב, הפסיכולוגים הקימו לפני כשנה וחצי את חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר. החטיבה בשילוב עוד שני ארגונים - התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית והסתדרות הפסיכולוגים בישראל - התאגדו תחת "פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית". בשורה התחתונה, משרד הבריאות חייב, לדברי איתמר, למפות את צורכי הציבור בתחום בריאות הנפש ולבצע תיאום מול האקדמיה כדי לראות כמה פסיכולוגים בכלל צריך ואיך אפשר לייצר מסלול לימודים והכשרה שמאפשר להתפרנס באופן סביר. דבר נוסף הוא ייסוד של מסלול הכשרה אקדמי לפסיכולוגים במתכונת דומה לזו של רפואה.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "אנו מכירים בצורך בגיוון ובשילוב פסיכולוגים מרקעים שונים במערכת הציבורית ועל כן פועל לשלב באופן מלא ומהיר, באמצעות מתן מלגת התמחות בפסיכולוגיה, את כל מי שמסיים את לימודיו ושייך למגוון מגזרים. תהליך ההכשרה האקדמי, הקודם להשתלבות במערכות הציבוריות השונות, נמצא באחריות המועצה להשכלה גבוהה. המשרד מצוי עמו בשיח שוטף והציף את החוסר והצורך במסלולים בהתמחויות חסרות בשירות הציבורי ועבור אוכלוסיות ייעודיות. כחלק מדיאלוג זה נפתחה מגמה במכללת אחווה אשר עתידה להוסיף לגיוון התעסוקתי. עוד עוסק המשרד כיום בניתוח הצרכים ובבניית תוכנית עתידית לשירות הפסיכולוגיה הציבורית במערכת הבריאות".