המתאבקת הישראלית הראשונה רוצה להראות לבנות הצעירות שהכול אפשרי

אישי

גיל: 29

השכלה: תואר ראשון בחינוך גופני

עיסוק: ספורטאית פעילה, מאמנת ומרצה

מצב משפחתי: נשואה + תינוקת

מקום מגורים: חיפה

היאבקות

היאבקות דומה יותר לג'ודו מאשר לאיגרוף, יש בה בעיקר הפלות של היריב. הקרבות מבוססים טכניקות של תפיסה, הטלה וריתוק היריב למזרון. הספורט הזה דורש יכולת תנועה, חיזוק הגוף, ביטחון עצמי, קואורדינציה, שיווי משקל, גמישות, סיבולת וכוח מתפרץ.

התחלות

בגיל חמש התחלתי להתאמן בג'ודו. אבא שלי היה מאמן ג'ודו, ואחי הגדול ממני בשנתיים גם התאמן. נכנסתי לזה כי רציתי להיות יותר טובה ממנו. ראיתי באחי דוגמה ורציתי לעשות מה שהוא עושה, וזה מה שדחף אותי.

מג'ודו להיאבקות

יו"ר איגוד ההיאבקות אז ראה בי פוטנציאל ואמר שזה יתאים לי, אז זרמתי. קיבלתי הזמנה ונסעתי לתחרות הראשונה שלי בלטביה וסיימתי אותה במקום השלישי. אני זוכרת שיום קודם עוד לא ידעתי את החוקים, קיבלתי נעליים גדולות וחליפה צמודה וכך התחילה חוויית ההיאבקות הראשונה שלי. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי עד היום.

הסגנון שלי

בהיאבקות היה לי סגנון משלי. שילבתי טכניקה מעולם הג'ודו לתוך סגנון ההיאבקות שלי, וזה יצר את מה שמיוחד בי בענף הזה. בג'ודו יש חליפות שאפשר לאחוז בהן ובהיאבקות זה בגדי גוף צמודים אז האתגר הראשון היה להתמודד עם בגד שאין בו אחיזה. כך מצאתי דרך לשלב 15 שנות ניסיון בג'ודו עם משהו שהתחלתי מכלום.

אבא ומאמן

השילוב של אבא ומאמן לא היה קשה, כי בשלב מסוים למדנו לנתק את זה. היו אומנם רגעים בבית שרצינו לדבר על האימון והיה קשה להפריד, אבל זה נתן יותר מוטיבציה ודחף אותי ללמוד כדי לשפר. כילדה זה היה מבחינתי יתרון שאבא יכול לעזור לי בתחום שאני אוהבת, ועד היום הוא חלק מכל שלב שלי בתוכנית האימונים. אני מתייעצת אתו ויחד אנחנו מנתחים כל אימון.

מימון

כשעברתי להיאבקות זכיתי בווייפאאוט ישראל בסכום כסף שאפשר לי להתאמן בחו"ל. זו הייתה דחיפה גדולה וחשובה כי עד אז ההורים מימנו הכול. בתחילת הדרך לא הייתי מוכרת, לא היו לי ספונסרים, לא הייתי בסגל והייתי צריכה להוכיח את עצמי. היום יש לי ספונסרים: הרבלייף, בריג'סטון ומרכז עוצמה, שתומכים בי ונותנים לי גב כלכלי.

היאבקות נשים בישראל

בישראל אין מתאבקות. זה ענף ספורט לא מפותח והייתי היחידה, אז אף פעם לא היה לי עם מי להתאמן או מול מי להתחרות. כדי להצליח הייתי צריכה לנסוע להתאמן בחו"ל עם הכי טובות. התאמנתי שנתיים באוקראינה ושנתיים בקנדה ובין לבין בבלרוס, בולגריה וגרמניה.

היאבקות נשים בעולם

בארה"ב זה ענף מאוד מפותח, כי שם מתחילים כבר במסגרת בית ספרית בגיל צעיר וזה מקובל. היום מזרח אירופה מובילה בספורט הזה. בקטגוריה שלי: גיל 20+ במשקל עד 68 ק"ג, יש 35-40 מתחרות בעולם ממדינות שונות, כאשר בכל אחת יכולות להיות גם כמה עשרות מתחרות. יש שמונה קטגוריות משקל שש מהן אולימפיות, כולל הקטגוריה שלי, והתחרות מתקיימת ביום אחד קרב אחרי קרב ( 3-4 ) עד לגמר.

ילדת הכסף

היו לי כמה הישגים היסטוריים. ב-2013, אחרי שלוש שנות אימונים בלבד, קיבלתי את המדליה הראשונה בענף הספורט הזה: מקום שני באליפות אירופה. שנה אחרי שוב זכיתי במדליית כסף באליפות אירופה וב-2015 במדליית כסף במשחקים האירופיים. גם ב-2016 זכיתי במדליית כסף באליפות אירופה. בגלל זה קוראים לי ילדת הכסף.

הכול זהב

תמיד רציתי להשיג מדליית זהב, ולפני האולימפיאדה של 2016 שעליה חלמתי, התחריתי בתחרות הקובעת כדי להשיג את הקריטריון לאולימפיאדה, והצלחתי. בתחרות במונגוליה עליתי לגמר מה שזיכה אותי בכרטיס האולימפי, ולגמר הזה היה טעם מתוק כי שם גם זכיתי במדליית הזהב שלה חיכיתי.

הישגים

ב-2015 עשיתי סנסציה בעולם ההיאבקות, כשניצחתי את האלופה האולימפית שהייתה עד אז בלתי מנוצחת. זה קרה אחרי שנה של פציעה, ולא הייתי בטוחה שאחזור לספורט, אבל חזרתי, ניצחתי אותה ואז גם זכיתי במקום השני במשחקים האירופיים.

סוד ההצלחה

בעיני זה רק דבר אחד - כוח רצון. זה מה שמתאר אותי - כוח הרצון והמוטיבציה. אני חיה אותם וזה מחזיק אותי חזק בספורט הזה. אני יודעת שגם אם לא אהיה הכי חזקה, הכי מהירה או הכי טכנית אני אלחם בשיניים ואוכל לנצח כל אחת.

הריון ולידה

המשכתי להתאמן עד חודש שמיני, אבל עליתי המון במשקל (כמעט 50% מהמשקל שלי) ואחרי שילדתי את גאיה חששתי לחזור לפעילות. לא ידעתי איך הגוף יגיב. מצד שני, המוטיבציה התגברה, כי לא עשיתי את זה רק בשביל עצמי אלא גם לתינוקת שלי. אני משתדלת מאוד ומשקיעה באימון מיליון אחוז, כדי שהיא תהיה גאה באמא שלה. זה עוזר ונותן דחיפה.

מתאבקות אימהות

בענף שלי מקובל שבנות מתחרות עד גיל 35 וחלק מהן גם אימהות. מתברר שזה לא מפריע, להפך. הריון הוא לא מחלה אלא תקופה של הפסקה. מה שמעניין הוא שבתקופה הזו רוצים רק לחזור, ואז החזרה חזקה ועוצמתית, והרבה ספורטאיות חוזרות טובות יותר ממה שהיו לפני, ואני מכירה הרבה כאלה שהשיגו יותר אחרי. אז יש בזה גם משהו טוב.

אימונים  

אני מתאמנת בשלושה מועדונים, ומשלבת תכנית אימון בדגש כושר גופני אחרי הלידה, עם אימון פונקציונלי, קרדיו וכוח. אבל אחד האימונים הכי חשובים הוא האימון המנטלי, ההתמודדות עם לחץ ופחדים. למדתי איך לעשות את זה ולהתמודד עם זה וזה אחד הדברים החזקים אצלי שהביא אותי להישגים. שילוב של כוח רצון עם הרבה עבודה מנטלית.

חלומות

חלום אחד כבר הגשמתי - התחתנתי ויש לי תינוקת. כמעט הגשמתי עוד אחד, להשתתף באולימפיאדה. עכשיו אני חולמת על מדליה באולימפיאדה, ואני אלחם על זה בטוקיו ומי יודע אולי אמשיך לאולימפיאדה נוספת גם אחרי, כל עוד שהגוף יכול.