למרות אקורד הסיום הצורם, עוד נתגעגע למשה כחלון

עברו 7 חודשים מאז ה-10 באפריל, היום שבו משה כחלון נעלם.

בחירות מועד א' הותירו אותו מותש, מובס, פגוע, כמעט ללא מפלגה. הוא התכנס בתוך עצמו, הוריד דרמטית את הופעותיו במשרד האוצר ועוד יותר את ההופעות בתקשורת. הוא חבר לליכוד, התחיל לגמגם ביחס לעקרונות שהיתווה והותיר אחריו לא מעט שותפים פוליטיים מתוסכלים. גם מצביעים.

הוא נכנס לרשימה ארוכה של שרי אוצר שהתפקיד גמר להם את הקריירה הפוליטית והסתבר שהוא אפילו לא נכס אלקטורלי עבור המפלגה אליה חזר.

ישראל דוהרת לבחירות שלישיות ומשה כחלון כבר עם רגל וחצי מחוץ לפוליטיקה במה שנראה על פניו, כמו אקורד סיום צורם לקריירה פוליטית ופרלמנטרית מזהירה.

משה כחלון הבטיח, אבל לא ממש הצליח. לא בהורדת מחירי הדירות ובשנה וחצי האחרונות גם לא בשמירה על קופת המדינה. הוא הבטיח שלא עזב את הליכוד כדי לחזור אליו ובכל זאת עשה סיבוב פרסה. הקשרים שלו עם קובי מימון וההתקפלות בנושא מתווה הגז עדיין מעוררים תמיהות כמו גם כמה מהלכים כלכליים שהוביל והיו פופוליסטיים עד מאוד. קשה לו עם ביקורת, ובחודשים האחרונים גילינו שהוא יכול להיות גם ילדותי, או אנושי, תלוי מאיזה צד מסתכלים על המשוואה.

אבל מכיוון שזמן הסיכומים מתקרב, יש עוד צד של משה כחלון שצריך לזכור ושווה להזכיר. עוד בימיו במשרד התקשורת משה כחלון שרטט מחדש את כל תפיסת התקשורת של מדינת ישראל, בהמשך הפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים וקידם, יחד עם ההסתדרות, מהלכים דרמטיים לשילובם של עובדי הקבלן. הוא עצר את הטירוף והאנדרלמוסיה סביב תאגיד השידור הציבורי ואיפשר את הקמתו ובלם בגופו ממש לא מעט מהלכים נגד בית המשפט העליון.

הוא לא הוריד את מחירי הדיור אבל עצר את עלייתם ובעיקר נתן לנושא את הדגש והמקום הראויים לאחר שנים של הזנחה. על שמו רשומים אפילו כמה מהלכים כלכליים שקטים מול הפלסטינים שאת ההשפעה ההיסטורית שלהם עוד מוקדם להעריך.

כחלון גם טעה, הרבה. הוא התקשה להעלות מסים גם כשזה היה הכרחי, הוא ניהל קרבות רחוב מטופשים עם הנגידה והוא חילק סוכריות להמונים ואז העלים עין מהמשחקים היצירתיים שנועדו לסדר את הגירעון ואת תקציב המדינה, לאחר שהסוכריות כבר חולקו.

והוא חטף, הו כמה שהוא חטף. אבל בכל פעם הרים את הראש והמשיך לאתגר את הפקידים ולעבוד ללא הפסקה. ולא חשב רק על עצמו כמקובל אצל פוליטיקאים ולא חשש לחשוב באופן חדשני ויצירתי.

משה כחלון הוא אחד הפוליטיקאים המחוננים והאמיצים שהיו לנו ואחד האנשים היחידים שבאמת היה מסוגל לתת "קונטרה" לנתניהו. לדעתי, בספרי ההיסטוריה, הוא גם יירשם כשר אוצר בכלל לא רע. אם הכוכבים היו מסתדרים אחרת הוא אפילו היה יכול להיות מועמד ראוי לתפקיד ראש הממשלה. לכן, למרות הכל ובזכות הכל, הסתלקותו של משה כחלון מן החיים הפוליטיים, אם תבשיל, היא אבידה.